"בבתי ספר של חינוך מיוחד יש עקרונות המנחים להסתכל על הייחודיות של כל בן אדם, ולפעול מתוך הכוחות, האיכויות והיכולות כדי לאפשר לאדם להתפתח, לגדול ולממש את הפוטנציאל הגלום בו. בחינוך המיוחד יש תוכנית לימודים מותאמת אישית (תל״א), יש פרסונליזציה של ההוראה וכל עולם ההשגים וההצלחה שונה. כל הגישה היא אחרת - והיא התשובה גם לחינוך הרגיל".
בדברים הללו שוברת עדי אלטשולר סטיגמות שיש בישראל ובעולם ביחס לחינוך בכלל ולחינוך המיוחד בפרט. כמי שהתחנך במה שהיא מגדירה בתור החינוך הרגיל, אני זוכר את התפיסה שהיתה ביחס לכיתות החינוך המיוחד שהיו בבית הספר המקום בו החלשים, הלא טובים והמוגבלים לומדים, אלה שלא מצליחים להשתלב בחינוך כמו כולם ומקבלים פחות מאלו הלומדים בכיתות הרגילות. אבל אלטשולר חושבת שעקרונות החינוך המיוחד צריכים להיות הבסיס למערכת החינוך בכלל, והיא יודעת היטב על מה היא מדברת.
אלטשולר ייסדה את "כנפיים של קרמבו", תנועת נוער המיועדת לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. היא עמדה בעבר בראש Google for Education, וייסדה את המיזם "זיכרון בסלון", מיזם המציע התכנסות קהילתית אלטרנטיבית בערב יום השואה. בימים אלו היא שוקדת על הקמת רשת בתי ספר משולבים של חינוך מיוחד ורגיל. "אני אוהבת ליצור ולייצר שינויים", היא מסבירה מדוע בחרה לפעול בתחום החינוך. "אני מרגישה שזה בוחר בי ולא משהו שאני בוחרת בו, זו תחושה שאני כמו כלי שרת.
"העולם של החינוך המיוחד הוא אהבה גדולה שלי, וחשוב לי מאוד לראות איך אפשר להפוך את החינוך הרגיל כולו להיות חינוך מיוחד. מערכת החינוך יודעת לתת מענה לחבר'ה עם התפקוד הגבוה ולחבר'ה הנמוכים מאוד, אבל היא לא מתמודדת בהצלחה עם החבר'ה הבינוניים, כמוני, שקיבלו 60-70 בתיכון. זה המקום הכי קשה למערכת ולתלמידים, והתלמידים הללו מהווים את רוב התלמידים במערכת החינוך. אם היינו מסתכלים עליהם אחרת, היינו יכולים להביא את כולם למימוש הפוטנציאל ברמה הגבוהה ביותר".
איך את תופסת מה זו הצלחה?
"הצלחה בחינוך המיוחד היא ביחס לבן אדם. אם בחורה עם שיתוק מוחין מתקשה ללכת, היא לא תרוץ מרתון אבל אם היא תעלה מדרגה, ביחס לעצמה זו הצלחה. אני מלמדת בכיתה משולבת, כיתה שיש בה גם ילדים עם מוגבלות ויש מטרות אחרות עבור תלמידים שונים בזמן שיעור, לפעמים מטרות חברתיות, לפעמים מטרות רגשיות, לפעמים לימודיות.
"זה לא קורה בפועל במערכת החינוך כי יש אשליה שזה יקר לגרום לכך שהמורה יראה כל אדם בכיתה של 40 תלמידים ויתאים את המערכת לצרכים, ליכולות ולרצונות של כל אחד. זה היה נכון פעם אבל בעידן שלנו יש פתרונות טכנולוגיים להרבה מהדברים הללו, והם קורים בצורה יותר קלה ופשוטה".
את תופסת את עצמך בתור מישהי מצליחה?
"הרבה פעמים אני תוהה מה זו הצלחה. קשה לי עם המושגים של הצלחה וכישלון כי זו דרך מאוד בינארית להסתכל על העולם, או שהצלחת או שנכשלת. אני לא כל כך מאמינה לזה. בתי הספר שאני עובדת עליהם, אולי לא יקומו בסוף אבל גם אם זה לא יקרה, אני לא תופסת את זה ככישלון. ההצלחה היא תמיד ביחס לעצמנו.
"מתי אתה נתקל במושג כישלון בפעם הראשונה? במערכת החינוך, כשקיבלת נכשל במבחן. עד שלא בחנו אותך והגדירו משהו כנכשל, לא פגשת את המושג הזה. אולי בגלל שאני ספגתי את העולם של החינוך המיוחד מגיל מאוד קטן ההסתכלות שלי על זה היא אחרת.
"נגיד שב'זיכרון בסלון' לא היו חצי מיליון מארחים ומתארחים השנה, יעד שהצבנו לעצמנו, זה אומר שנכשלנו? אם אנשים יתארחו בערבים ברחבי הארץ ותהיה להם חוויה שהיא איננה בהכרח משמעותית, למרות שהמטרה היא שתהיה לכולם חוויה משמעותית, זה אומר שנכשלנו בהכרח? התשובות לשאלות הללו מורכבות יותר משחור ולבן".
אז מה זו הצלחה?
"הדברים שלמדתי בדרך. ההצלחה היא ביחס לעצמנו ויש הרבה סוגים של הצלחות. בחברה השגית כמו שלנו זה מאוד מבלבל ואנחנו ברדיפה מתמדת אחרי התוצאה ושוכחים לחלוטין את הדרך, את עצם ההשתדלות, את הלמידה שקוראת תוך כדי. ברור שאם הגעת לדברים שרצית זו הצלחה אבל אם לא הגעת זה לאו דווקא אומר שנכשלת".
הכתבה הופקה ע"י המחלקה המסחרית של מגזין TheMarker
