במשך דורות רבים התבססה הגישה התכנונית למפעלים תעשייתיים אך ורק על המאפיינים התפעוליים שלהם: כניסה ומיון של חומרי גלם, יציאת מוצרים מוגמרים, אחסנת חומרים ופריטים שונים, פסי ייצור, אמצעי מיכון וכיו"ב. היחס לעובד היה כאל אחד מאמצעי הייצור. הפרוגרמות הסטנדרטיות כללו חדר אוכל ושירותים ותו לא. ההנהלה ציפתה מהעובד לבלות את כל שעות השהייה שלו במפעל בעבודה, למעט הפסקות קצרות למנוחה ואכילה.
בשנים האחרונות השתנתה הגישה הזאת במדינות המפותחות. הנהלות החברות התעשייתיות מבינות ומכילות יותר ויותר את התפישה לפיה העובד הוא חלק אינטגרלי מהמפעל וכי ככל שיטפחו אותו יותר, כך תגדל הזדהותו עם המפעל וכתוצאה מכך תעלה התפוקה שלו. ההשקעה בעובד היא השקעה כדאית ומשתלמת. כיום מאפשרות חברות התעשייה המתקדמות לעובדיהן זמן פנאי, שבו יעסקו בפעילויות של רווחת הפרט במהלך שעות העבודה.
המונח "פארק תעשייתי" הפך כיום למטבע לשון שלא תמיד מבטא את המצב האמיתי בשטח. במקומות רבים בעולם פארק תעשייתי הוא ממש פארק. מפעלי התעשייה ממוקמים בגנים פורחים, בין מדשאות ועצי חורש. ההזדהות של באי המקום עם המפעל נובעת במידה רבה מהסביבה שבו הוא נמצא. ככל שהסביבה מטופחת יותר, כך גדלה הרגשת השייכות של העובדים ולעיתים קרובות היא מגיעה לכדי "גאוות יחידה". מחקרים הוכיחו שסביבה מטופחת תורמת להגברת היעילות של המפעל.
עם התפתחות התעשייה עתירת הידע, הלכה והשתכללה תודעת טיפוח העובד. בחברות ההייטק מהווה העובד גורם עיקרי בתפוקת החברה ולכן הן משקיעות סכומי עתק ברווחתו. המבקר באתר של אחת מהחברות האלה יגלה בו מרחבי בילוי רבים ומגוונים, בין אם חדרי כושר, פינות מנוחה, אזורי עבודה משניים המאפשרים שילוב של עבודה עם מנוחה, מסעדות שף, אזורי אוכל, מתחמים לעיסוק בתחביבים ואפילו פינות שינה. החברות האלה מובילות את עולם הייצור בגישתן לעובד.
התעשייה המסורתית משנה את אופיה
התעשייה המסורתית שונה בתכלית מעולם ההייטק, שכן היא מלווה בגורמי ייצור מכאניים, חלקם רועשים, חלקם מזהמים, חלקם דורשים הפעלת שרירים וברוב המקרים, אין הם דורשים הפעלת יכולות אינטלקטואליות. לפיכך על החברות העוסקות בתעשייה מסוג זה להתמודד בצורה אחרת עם רווחת העובד.
בתעשייה המסורתית יש להבדיל בין שני אזורי שהיה: רצפת הייצור ואזורי המנוחה והפנאי. בעוד שעל אזורי הפנאי הרחבנו את הדיבור עד כה, הרי שמן הראוי להרחיב בנושא תכנון אזורי הייצור.
הייצור נעשה אך ורק על רצפת הייצור ולפיכך על העובד להיות בדיוק במקום שנועד לו על פי תוכנית הייצור במשך כל השעות שבהן הוא מבצע את עבודתו. באזור הייצור יש לתכנן סביבה נעימה המאפשרת לעובד ליהנות מהעבודה.
בכל מקום בו יש אמצעי ייצור מזהמים יש לייצר אמצעים לשמירה על סביבה נקיה, בין אם על ידי הפרדת האמצעים האלה מהעובד ובין אם על ידי הפעלת אמצעים מכאניים לטיהור הסביבה, כמו מפוחים השואבים אוויר מזוהם ועשן אל מחוץ לשטח הייצור. ציוד רועש ניתן לבודד באמצעים אקוסטיים. תנורים יש לבודד באמצעים תרמיים וכך לגבי כל סוגי המטרדים הנוצרים בעת הייצור. על המתכננים לתת את הדעת לרווחת העובד בסביבת הייצור ככל שהדבר ניתן.
מרחבי עבודה אופטימליים
חשיבות רבה יש ליחס לארגונומיה של הייצור. על סביבת העבודה לייצר מרחבים אופטימליים שבהם הצורך לנוע בעת הייצור הוא מזערי. כל תנועה של העובד צריכה להיות מחושבת. בעת הקמת מערכי ייצור חדשים רצוי לייצר מודלים של מרחב העבודה ולתרגל את העבודה לפרטי פרטים לפני שמתקינים את הציוד ומתקני הייצור. הציוד והמתקנים צריכים להיות מותאמים למפעיל שלהם. ככל שההתאמה תהיה גדולה יותר, כך תהיה התפוקה גבוהה יותר.
סביבת העבודה במתקן הייצור צריכה להיות בטיחותית ונעימה. רצוי להימנע מפינות חדות באזורי התנועה של העובדים, ולרפד ציוד ומתקנים שיש בהם אלמנטים פוגעניים.
גם לבחירת התאורה והצבעים של סביבת העבודה יש חשיבות. בחירה נכונה מורידה את רמת העייפות של העובד ומגבירה את יעילותו. הוספה של אלמנטים המעשירים את הסביבה תורמת לשיפור התנאים והיעילות. לדוגמה, התקנת תמונות או יצירות גרפיות על הקירות, צמחיה, פרחים וכיו"ב.
לכך יש להוסיף את ההופעה האישית של העובדים. חברות תעשייתיות מתקדמות מממנות רכישת ביגוד מלא לעובדים. רבות מהן הבינו כי הבגד הכחול המסורתי מייצר סטיגמה ולכן ניתן לראות במפעלים מתקדמים עובדים לבושים בבגדים לבנים או בחליפות שחורות, ובמדינות מסוימות ניתן לראות על רצפת הייצור אפילו עובדים עם עניבות. במקומות האלה הסתיים עידן "הצווארון הכחול".
יצרני מכוניות עוברים אט אט לייצור רובוטי ובמפעלים אלה ניתן לראות מעט עובדים, כולם אנשי מקצוע: טכנאים ומהנדסים שתפקידם רק להשגיח ולפקח, כולם לבושים בחלוקים לבנים עם כובעים וכפפות כדי למנוע זיהום של הציוד העדין. רצפת הייצור דומה במקומות האלה למעבדה. בדרזדן הביאה חברת פולקסוואגן את המגמה הזאת לשיא כאשר היא הפכה את מפעל הייצור שלה למעין מוזיאון - תצוגה לציבור. העוברים והשבים יכולים לצפות בהליך הייצור הרובוטי הסטרילי דרך קירות הזכוכית של "המפעל השקוף".
כפי שניתן להבין, העתיד צופן בחובו שינוי מהותי בתחום הייצור התעשייתי. חברה תעשייתית שרוצה להבטיח את עתידה צריכה לחשוב כיצד להיטיב עם העובדים. המשיכה של העובדים הפוטנציאליים אל השירותים ואל התעשיות עתירות הידע עלולה להותיר את התעשיות המסורתיות ללא כוח אדם והדרך היחידה לשנות זאת היא ביצירת תנאי עבודה ברמה גבוהה.
הכותב הוא אדריכל ובונה ערים, שותף ב-V5 אדריכלים
