לקוחה פנתה לעו"ד יריב ואקנין וסיפרה על בן דוד ערירי שנפטר. "הוא לא השאיר כלום", היא אמרה. בדיקה קצרה גילתה תמונה אחרת: דירה בהרצליה מירושה ישנה שמעולם לא מומשה, מלווה מלחמה (איגרת חוב של המדינה) שנשכח וכספים בבנק. זהו מקרה שחוזר על עצמו שוב ושוב – ויתור מוקדם שמוביל לאובדן זכויות וכספים.
עו"ד ואקנין עומד בראש משרד עורכי דין שהוקם בעפולה, והתרחב לשלוחות בתל אביב, ניו יורק, ארה"ב וטביליסי, גיאורגיה. במשרדים עובד צוות של כ-30 עורכי דין שכירים הפועלים בזירות משפט שונות בישראל ומחוצה לה. את התואר השני השלים באוניברסיטה העברית בהתמקדות במשפט בינלאומי פרטי, תחום בולט בפעילות המשרד. לצד פעילות שוטפת בתחומי נזיקין, חדלות פירעון והוצאה לפועל, משפט אזרחי-מסחרי, נדל"ן ודיני עבודה, הוא מתמחה בירושות מורכבות חוצות גבולות, סכסוכים המתנהלים בין מערכות משפט שונות ואכיפת פסקי דין ממדינה אחת לאחרת.
המרחק הגיאוגרפי והפער המשפטי
ירושה בינלאומית שונה מהותית מירושה רגילה, לא רק בגלל המרחק הגיאוגרפי אלא בעיקר בשל הפער המשפטי. כששני ישראלים מסוכסכים על ירושה בניו יורק, ישנן שתי אפשרויות: לנהל את ההליך שם, מה שיקר, לא נוח ודורש עורכי דין זרים, או לבקש מבית משפט ישראלי לפסוק לפי הדין הזר. "אני מגיש לבית המשפט חוות דעת על הדין האמריקאי", מסביר עו"ד ואקנין, "והשופט פוסק כאילו הוא יושב בניו יורק. היתרון ברור: עורך דין שמדבר עברית, עם ביטוח אחריות מקצועית ואפשר לראות אותו פיזית במשרד. לא מישהו באימייל, אלא אדם מחויב ללקוח".
המורכבות מתחילה ברגע שהתיק יוצא מגבולות ישראל והופך לכפוף לשיטה משפטית זרה. כך למשל בתיק ירושה שניהל בדרום אפריקה, הוציא עו"ד ואקנין צו שבמסגרתו פשטו רשויות האכיפה על משרד עורכי הדין שערך את הצוואה והחרימו מחשבים וחומרי עבודה. "אלה מהלכים שבישראל כמעט ואינם מתקיימים בתיקי ירושה", אומר עו"ד ואקנין, "גם כאשר מתעורר חשד, רף ההתערבות שונה לחלוטין".
גם בתיקים שמתחילים לכאורה כהליכים פשוטים, לעתים האתגרים ממהרים להגיע. בארצות הברית עו"ד ואקנין מטפל כיום בתיק שבו בעל דין טוען כי החברות שבבעלותו חסרות ערך. טענה המחייבת בדיקה מעמיקה של פעילות עסקית, מבנה תאגידי ושווי נכסים בפועל. "צריך לרדוף אחרי החברות, להבין איזו פעילות יש להן ולדעת להעריך את הנכסים נכון", הוא אומר.
בדלאוור, למשל, רשומות רבות מהחברות הנסחרות בוול סטריט, דווקא בשל רמת האנונימיות הגבוהה: מידע על בעלי מניות אינו נגיש ללא צו פדרלי. "בניגוד לישראל, כאן לא ניתן פשוט להיכנס למאגר ולראות מי הבעלים. במקרים של פטירה, השותפים אינם ממהרים לחשוף מידע, ולעתים התקנון אף מגביל החזקת מניות לעובדי החברה בלבד ולא ליורשים".
איך מטפלים במצבים שבהם החוקים בין שתי המדינות סותרים זה את זה?
"מתחילים בזיהוי נקודת החיכוך ובבחירה מושכלת באיזה מסלול לנהל את ההליך. ברוב המקרים אי אפשר לבטל את הסתירה, אבל אפשר לעבוד סביבה. כך למשל, בירושה שטיפלתי בה בקנדה, שבה חל מס רווח הון על מכירה רעיונית (לצורך חישוב מס) של נכסי המנוח, ייעצנו ללקוח לנהל את ההליך בישראל באופן שמאפשר לפרק את הירושה כפירוק שיתוף – ולא כחלוקת עיזבון קלאסית. פסק הדין ניתן בישראל, ואז נאכף בקנדה בהתאם למסגרת הזו. התוצאה היתה צמצום משמעותי של חבות המס".
בתיק אחר, שהחל גם הוא בקנדה, אדם נתן הלוואה לשני בתמורה לשעבוד יהלומים. לאחר שהמלווה הלך לעולמו, התגלה שהיהלומים היו מזויפים. "איתרנו מסמכים, תבענו את המעבדה שעשתה את הערכת השווי, גם את היהלומן עצמו, והיה צורך לאכוף את פסק הדין במדינה שלישית משום שהנתבע עבר לגור ברוסיה".
הזכויות והטעויות בירושות בינלאומיות
העבודה מול רשויות זרות מציבה אתגרים נוספים. בכל מדינה צריך עורך דין מקומי, ובארה"ב מדובר בעורך דין שמורשה לעבוד במדינה הספציפית שבה התיק מתנהל.
הפערים בין מערכות משפט שונות בולטים במיוחד בכל הקשור לזכויות יורשים. בגרמניה, למשל, לא ניתן לנשל בן זוג מצוואה, ובצרפת החוק מגביל גם את האפשרות לנשל ילדים וקובע חלוקה מחייבת. הוא מתאר מקרה של אזרח צרפתי שעלה עם אשתו לישראל, ערך צוואה ונפטר כאן. "לאחר הפטירה הבן ביקש לנהל את תיק הירושה לפי הדין הצרפתי, כי לאביו היה נכס בצרפת. שם זה כבר הפך לסיפור אחר לגמרי", הוא אומר.
מהן הטעויות הנפוצות שאנשים עושים בכל מה שקשור לירושות בינלאומיות?
"קודם כל הם מוותרים על הבדיקה. אומרים 'אין לו כלום' בלי לבדוק. שנית, כשעורכים צוואה צריך לצפות פני עתיד. נכס במדינה אחרת מעלה שאלות של מיסוי, של מעמד הנכס כדירה יחידה, של שפת המסמך ושל המקום שבו הוא מופקד. צריך להכריע מראש היכן תיאכף הצוואה – רק בישראל או גם במדינה נוספת – ולהבין שלכל אחת מהבחירות יש השלכות משפטיות וכספיות".
אחת הסוגיות הרגישות בתחום היא עריכת צוואות הדדיות, ועו"ד ואקנין סבור שכדאי לבחון את הבחירה הזו בזהירות. "מתרחשים שינויים שלא ניתן היה לצפות מראש – ילד שמתנכר, צורך בטיפול רפואי, רצון להסדיר ייפוי כוח מתמשך. במצבים כאלה ידיו של בן הזוג שנותר בחיים כבולות, כי הצוואה לא מאפשרת שינוי בנקל. יש גם מערכות משפט שכלל לא מכירות במנגנון הזה כפי שהוא מוכר בדין הישראלי".
נושא פחות מוכר בישראל נוגע להסדר "יורש אחר יורש" – מצב שבו מוגדר אדם אחד כיורש ראשון, ולאחר פטירתו מה שנותר עובר ליורש הבא. הדין הישראלי מגביל את יכולתו של יורש ראשון לשנות את זכויות היורש הבא באמצעות צוואה סותרת, בניגוד למקובל במדינות רבות אחרות. "צריך לדעת איפה הנכסים ומהו הדין שחל עליהם", מסכם עו"ד ואקנין, "לפני שעורכים צוואה, לא אחרי שמתחילים לריב עליה".
עו"ד יריב ואקנין
למעבר לאתר >>
לפנייה במייל >>
בשיתוף עו"ד יריב ואקנין
