מאז תחילת השנה, לקראת הבחירות המוניצפיות, סוערות הרוחות הפוליטיות בברצלונה. לא שחסרות שם בברצלונה, בירת חבל קטלוניה הנאבק מזה שנים על עצמאותו, סיבות למלחמות. אלא שהפעם עומדת במוקד העניינים של הבחירות סוגיה ייחודית: קיימות עירונית.
הקיימות אינה זרה לברצלונה. מזה שנים שהיא מקדשת אותה בצורה מרחיקת לכת, מה שהפך אותה לאחת הבירות בנות הקיימה המתקדמות בעולם. כזו שמנסה כל הזמן לאזן בין הצרכים הסביבתיים לכלכליים ובעיקר לשלב בין הצרכים החברתיים של העיר. הן עבור מי שמתגורר בה כיום והן עבור מי שיתגורר בה בדורות הבאים. יש שיאמרו, מדיניות מתקדמת ומרחיקת לכת מידי. יש שיאמרו קיצונית מידי. אבל הנהגת העיר, שרואה בברצלונה מעין "מעבדה עירונית", אינם מתרגשים ומקדמים במרץ ובעלויות של עשרות מליוני אירו את התפישה הזו.
למדיניות הזו אחראית ראשת העיר מן השמאל הקיצוני, אדה קולאו. מאז בחירתה ב-2015 היא החלה בנקיטת צעדים תכנוניים מרחיקי לכת להרחקת המכוניות הפרטיות מאזורים נרחבים בעיר, חידוש שכונות וותיקות ויצירת פתרונות דיור בר-השגה המבוסס על עקרונות הבנייה הירוקה. על הדרך, מתוך תפישה שמאל רדיקלית ותמיכה בקהילה המוסלמית הגדולה בעיר, גם ניתקה את הקשרים עם ישראל וברית הערים התאומות עם תל-אביב בשל מה שהיא מכנה "האפרטהייד בפלסטינאים".
בקהילה היהודית, רבים רואים בה אנטישמית. באופוזיציה העירונית נשבעים לבטל, אם ייבחרו, את מרבית החלטותיה בתחום הקיימות העירונית וכמובן מתחייבים לחדש את היחסים עם ישראל ותל-אביב כבעבר. בין המוחים, נשיאת מחוז מדריד, איזבל דיאז איוסו, שהצהירה כי תכרות ברית ערים תאומות בין מדריד לתל-אביב, וגם מנהיג האופוזיציה, ג'איום קולבוני, שפרסם מאמר בעיתון "אל פאיס" - הנחשב למשפיע ביותר בספרד - וטען שמדובר בצעד מיותר.
אבל על קולאו, פעילה לשעבר בארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שנבחרה לתפקידה כשהייתה בת 39 בסך הכל, זה לא עושה רושם. היא נבחרה לתפקידה לראשונה לאחר ששימשה דוברת של תנועות מחוסרי הדיור בעיר שפונו מבתיהם עקב אי עמידה בתשלומי המשכנתא. כרטיס הביקור שלה, גם כיום, הוא דיור בר-השגה, נעים, איכותי וירוק. במילים אחרות, בר-קיימה. כזה שאפשר להתנייד אליו וממנו בעזרת אופניים או תחבורה ציבורית שמגיעה לכל מקום בתדירות של עד שלוש דקות, מרבית שעות היממה. גישה עירונית שמקדשת הליכתיות ונותנת עדיפות להולכי רגל. בניגוד לראשי עיר אחרים בעולם, היא אכן מתכוונת לכך. אם צריך לשם כך לצמצם או לבטל נתיבי תחבורה מרכזיים, זה בסדר גמור. הרחוב הוא המרחב הדמוקרטי והשוויוני ביותר. הוא נועד להולכי רגל וקצת לאופניים ותחבורה ציבורית.
בלי הפרדה בין מרכז העיר
לפריפריה ושכונות
האמת, ברצלונה, בת למעלה ממיליון וחצי תושבים, קצת מזכירה את תל-אביב. חילונית, דעתנית, אוהבת לשחות נגד הזרם וכל זאת, מבלי לוותר על רמת חיים גבוהה המבוססת על תעשיית היי-טק מפותחת, תעשיית מכוניות וכמובן תיירות. זו מכניסה לברצלונה הרבה כסף, אבל מעצבנת את האוכלוסייה המקומית וגם קצת את העירייה הנלחמת בה בעזרת מיסים והגבלות על משכירי דירות לתיירים. על העצבנות הזו, בעיקר של שכבות חלשות, מהגרים וזוגות צעירים, רוכבת קולאו. היא מובילה מדיניות פיתוח בר-קיימה אגרסיבית, שמעדיפה את האוכלוסייה המקומית, הפשוטה, על זו של בעלי ההון ובעלי דירות להשכרה לתיירים. מדיניות זו מקנה לה לא מעט אויבים פוליטיים, אבל גם תמיכה רחבה בקרב שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, רבים מהם מוסלמים אגב, מהגרים וחסידי איכות הסביבה. כאלה, יש לא מעט בברצלונה.
המפתח להבנת הקיימות בברצלונה, נעוץ בתכנון העירוני, שכן גבולותיה מתוחמים בהרים ונהרות ואין לה לאן להתרחב. על כן, היא נחשבת לעיר קומפקטית, עם רמות צפיפות מהגבוהות באירופה, ועדיין היא נחשבת לעיר נעימה ותוססת שמושכת אליה מהגרים מסוגים שונים מכל העולם. אגב, כולל מישראל.
האסטרטגיה התכנונית של ברצלונה מבוססת על תוכנית האב ההיסטורית של אדריכל העיר המיתולוגי אלדפונס סרדה מהמאה ה-19. זו לא השתנתה הרבה במהלך השנים בניגוד למקובל במקומותינו. סרדה אחראי ליציאה ההיסטורית והרחבתה של ברצלונה מחוץ לחומות הרומאיות שהקיפו אותה באופן היסטורי לעבר מה שנקרא "אישפלה". אסטרטגיית ההרחבה והפיתוח העירוני שלו התבססה על התאמה של התשתיות העירוניות למרחבים עירוניים ירוקים, פארקים, מסלולי הליכה וטבע עירוני.
על בסיס ההיסטוריה התכנונית של סרדה, גישת הקיימות של ברצלונה, אליבא דה קולאו ואדריכל העיר שלה ויסנטה פיורו, מבוססת על עקרונות של דמוקרטיה ושוויון. במקום מחסומים של שכונות של עשירים ושכונות של עניים, גריד עירוני חדש בלי הפרדה בין מרכז העיר לפריפריה ושכונות. כולם מתחככים על המדרכה, ברכבת התחתית או בבית הקפה השכונתי ויוצרים קהילה. המרכיב המרכזי ומעורר המחלוקת הוא העדפה הברורה למרחבי הליכה רחבים, נוחים, מוצלים ונעימים. אדריכל העיר, פיורו, אומר שמטרת העיריה היא להחזיר את ברצלונה למימד האנושי ההיסטורי שלה.
צמתים מרכזיים הפכו לפארקי משחקים
הפתרונות של העיריה עולים כסף. הרבה כסף. אבל לא מדובר בעיר ענייה. את עושרה הנוכחי, חייבת ברצלונה לבוסט הכלכלי הבין-לאומי חסר תקדים שקיבלה לאחר המשחקים האולימפיים שנערכו אצלה ב-1992. מאז הפכה לאחד ממוקדי העסקים המובילים בעולם והיא התחילה להסתכל פנימה. זאת על-ידי איתור זרזי הפיתוח שלה בתוך גבולותיה. המגמה הכללית עד היום היא להפוך אותה לעיר אוטונומית המספקת את צרכיה בעצמה. עיר שמייעדת את רחובותיה לאנשים שהולכים בה ולא מתאימה אותם לפי קנה מידה של המכוניות הפרטיות.
כך מצאה עצמה העיריה בשנים האחרונות מבטלת נתיבי נסיעה בכבישים לטובת הרחבת מדרכות בעלות של 25 מיליון יורו. בחלק מהשכונות, כגון שכונת 22, ניתן לראות צמתים מרכזיים שהפכו לפארקי משחקים לילדים ולא מעט כבישים שהפכו למדרכות הכוללות ספסלי ישיבה וריהוט רחוב פשוט ונעים. לדיירים המקומיים של השכונה, יש אמנם אפשרות להגיע הביתה ברכב פרטי ולהחנות אותו בחניה הפרטית של הבניין, אם קיימת. אבל התושבים בשכונה אומרים שזה פשוט מסורבל, לא יעיל ומאוד יקר. הרבה יותר פשוט וזול להשתמש במטרו המהיר, ברכבת הקלה,באוטובוס או לנסוע באופניים בעיר השטוחה. התוצאה, הפיכת צירי תנועה מגלומניים, לשדרות הליכה מוצלות, ידידותיות לאנשים ולילדים.
אחד האתגרים של מגמה זו הוא ביצוע ההתאמות הנדרשות להפיכת המרכז ההיסטורי של העיר, הרובע הגותי, לכזה המותאם לאנשים ולא לרכבים. גם כאן נדיר לראות מכונית פרטית בתוך הסמטאות וגם ברחובות המרכזיים, מלבד רכבי שירות ומכוניות קטנות לפינוי אשפה המשוטטות בכל מקום. אם להודות על האמת, הרבה יותר נעים לטייל בין הקתדרלות ומסעדות הטאפס ברגל. מה גם שהבנייה הצפופה מספקת הצללה נעימה על הסמטאות.
דוגמה טובה לכך היא שכונת גרסיה המתחדשת, שם ניתן לראות מגוון בנייני האב מקומיים לחדשנות ופיתוח קהילתי, כמו מרכז דיסני לחדשנות. למרכז יש גישה נוחה לאוכלוסייה ללא רכב פרטי אל המרכז ואל טבע עירוני. בכל שכונה ניתן לראות עירוב שימושים קלאסי של עסקים לצד מגורים לאוכלוסיה מגוונת. "אנחנו מעוניינים לבטל את החלוקה המסורתית של שכונות עשירים ושכונות עניים, אנחנו רוצים להסתכל על העיר כמכלול", אומר אדריכל העיר פיורו.
בכלל, תפיסת העולם החברתית המתקדמת של העיר, עקרון מרכזי בתפישת הקיימות, בולט בכל מקום. החל ממערכת רווחה מפותחת הדואגת לכך שכל תושב יהיה את המינימום הדרוש לפחות לקיומו ועד למציאת פתרונות דיור מתקדמות.
כך למשל, את המחסור במקומות דיור, העירייה פתרה בעזרת הקמה של "שכונות זמניות" ממכולות נמל ישנות ומשופצות. השכונות הללו, נעימות ואסתטיות, ממש לא מזכירות "דיור ציבורי" המוכר לנו. שכונות אלה מציעות מגורים זמניים לכל משפחה המתגוררת בעיר ונזקקת למחסה לתקופת זמן מוגבל. במרבית השכונות המתחדשות, ניתן לראות בניינים בני ארבע-חמש קומות משופצים ברמה גבוהה ואסתטית. מרביתם בעלי תקן הבנייה הירוקה המתקדם "LEED GOLD ", שחלקם משמש את הדיור הציבורי.
החיבור בין חברה לסביבה
את הקישור בין חברה לסביבה, ניתן לראות בתאגיד העירוני "פאבריקה דל סול" (תעשיית השמש), האחראי בין היתר על איסוף פסולת ממויינת ממרכזים מסחריים בעיר, שימוש חוזר בחלק ממרכיביה, כשאת היתר מעבירים למפעלים שונים ברחבי העיר.
בניין ה"פאבריקה דל סול" שוכן בתוך מבנה היסטורי בן כ-200 שנה, לא הרחק מחוף הים, שפעם שימש את חברת הגז העירונית. הבניין כולו שודרג על-פי עקרונות הקיימות, כולל מערכות לחימום וקירור פאסיביים, תוך חשיבה על מיקסום האוורור. בבניין פועלת מערכת לשימוש חוזר במים אפורים והוא משופע בגגות ירוקים עם מגוון פנלים סולאריים, קירות ירוקים המכוסים בצמחיה מקומית, המודברים בהדברה ביולוגית בלבד, מושקים בהשקיה הידרופונית ונהנים מתאורה טבעית גם כשהם ממוקמים בתוך המבנה. הריהוט של הבניין בן ארבע הקומות עשוי כמובן מחומרים ממוחזרים, כגון חביות שהפכו לכורסאות ושבבי עץ מנגריות שהפכו לספסלים ושולחנות. הכל נעשה מבלי לפגוע בבניין עצמו המוגדר כבניין לשימור.
לא פחות מעניין מהבניין הוא השימוש בו. הבניין משמש כמרכז חדשנות לפיתוח פרויקטים, כמעט מכל סוג, לתושבי ברצלונה. למעשה, זו הדמיה של תהליכים תעשייתיים למיחזור חמרים שונים בזעיר אנפין. יש בו מערכות טכנולוגיות מתקדמות כגון מגוון מדפסות תלת-ממד, מכשירי סי אן סי, מחשבים מתקדמים, מכונות תפירה חדשניות, תנורי צביעה והמון חומרי גלם שמקורם במתקני ההפרדה למחזור. כל מי שיש לו רעיון למוצר או מיזם, יכול להגיע למרכז, להשתמש בכל אחד מפריטי הציוד הנדרשים לו ולקבל הכוונה, הדרכה וליווי מאנשי המקצוע הרב-תחומיים עד ליצירת אב-טיפוס. אגב, הכל בחינם. תפישה חברתית אמרנו?
בנוסף, מפעיל התאגיד מרכזי מחזור שכונתיים. פשוטים. לא מתחכמים. את התחכום, משאירים למערכות העיר החכמה של ברצלונה, הבאות לידי ביטוי בעיקר בניהול התחבורה העירונית.
טבע עירוני, מחזור והשבת אנרגיה
הטבע העירוני תופס מקום מרכזי בתפיסת הקיימות בעיר. מצד אחד, קירות ירוקים ענקים בשטח של מאות מטרים מרובעים עם עצי זית ואשל הגדלים עליהם, ליד פיאצת אספניה. מצד שני, בשכונות, פארקים טבעיים, ללא השקיה, עם עשבים טבעיים במקום דשא, לצד מתקני משחק ייחודיים המהווים שילוב של ריהוט, פיסול ומשחק. גם כאן באה לידי ביטוי התפישה החברתית - לא רק כיסאות נוח ציבוריים המסופקים לכל מבקר בפארק, אלא גם מרכזי השאלה למשחקי קופסה. כך אפשר לראות ילדים ומבוגרים המשחקים על העשב זה עם זה שחמט, או כל משחק אחר. מסיימים, מחזירים. פשוט.
למרות מיליוני התיירים הפוקדים אותה כל שנה, העיר מאוד נקייה. בין היתר בזכות משאיות הפינוי הקומפקטיות וצבא עובדי הניקיון בחליפות ירוקות-צהובות. אבל לא רק. ברחבי העיר ניתן לראות שלל מרכזי מחזור, לצד מרכזי פינוי פסולת פנאומטיים בחלק מהשווקים העירוניים, כגון בשוק סנטה קתרינה. לא צריך מסעות הסברה. המחזור הוא חלק מהתרבות המקומית.
חלק גדול מהפסולת, בעיקר פסולת אריזות ופסולת שיורית שאינה ניתנת למחזור, מתנקז למתקן השבת האנרגיה המתקדם, תרזה. המתקן, בן למעלה מ-40 שנים, מתחדש ומעדכן מפעם לפעם את הטכנולוגיות שלו למיון אשפה ושריפתה. כל זה אינו מפריע לתושבי השכונה הסמוכה, הגרים במרחק מאות מטרים בסך הכל. ללמדנו שאפשר להקים מפעלים מעין אלה גם בסמיכות מסויימת לבתי מגורים, כל עוד מקפידים על שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, תוך הקפדה על תקנים ונהלים וערנות לצרכים ולזכויות של השכנים.
הכותב הינו מתכנן סביבתי ומוביל סיורי קיימות בארץ ובעולם
