חלוקת השומן בגוף תלויה בהורמונים. בנשים ההורמון הדומיננטי הוא האסטרוגן המיוצר בשחלות. תחת השפעת האסטרוגן השומן בנשים מתרכז בישבן ובירכיים. המטרה הביולוגית היא לתת חגורת הגנה על הרחם, העובר ותעלת הלידה. ולכן זה בולט במיוחד כבר בשליש הראשון של ההריון. וזה נשאר כך כל עוד יש הפרשה אסטרוגונית שחלתית, כלומר מחזורים. זה מה שמקנה למבנה גוף האישה צורת "אגס"- בטן שטוחה ואגן רחב.
אצל גברים ההורמון הדומיננטי הוא הטסטוסטרון, והוא אחראי על הצטברות השומן בגברים ברקמה התת עורית שבבטן. הסיבה הביולוגית - זהו מקור אנרגיה זמין לאספקת האנרגיה הנחוצה להפעלה ממושכת של שרירי השלד, כאשר הגברים היו צריכים לצוד ולרדוף שעות אחרי בעלי חיים הבורחים מהם. כיום, כאשר השגת מזון נעשית בשליפת כרטיס אשראי, השומן הזה גורם לכרס האופיינית לגברים.
השמנה נשית
בגוף האישה השחלות מייצרות בעיקר אסטרוגן- ההורמון הנשי, אבל גם מעט טסטוסטרון, ההורמון הגברי. עיקר יצור הטסטוסטרון והנגזרות שלו מתרחשת בבלוטת האדרנל- יתרת הכיליה. אבל היות והאסטרוגן הוא ההורמון הדומיננטי, הוא מנטרל את אפקט הטסטוסטרון בגוף האישה על ידי יצירת חלבון, קושר טסטוסטרון בכבד ובכך מנטרל אותו.
במנופאוזה, גיל המעבר, השחלה מפסיקה ליצר אסטרוגן, נשאר הטסטוסטרון מהאדרנל שעכשיו כבר אין מה שינטרל אותו. ולכן גוף האישה מגיב לטסטוסטרון על ידי מהפך ממבנה גוף נשי לזכרי. השומן שכל החיים התרכז באגן נודד עכשיו לבטן ומשאיר אחריו צלוליטיס ניכרת בירכיים והישבן. וכך מתחילה השמנה בטנית משמעותית. בממוצע כל אישה תעלה כשמונה ק"ג במהלך חמש השנים הראשונות לאחר הפסקת המחזורים. כמו כן יופיעו תופעות נוספות הקשורות לפעילות הטסטוסטרון כגון נשירה ודילול שיער, סבוראה בעור הפנים ואפילו אקנה. שינויים אלו, בעקבות העלמות האסטרוגן מגוף האישה, מאפילים על ניסיונות דיאטות בלתי פוסקים, ופעילות גופנית לשריפת קלוריות (החשובה בפני עצמה לבריאות).
אבל, השמנה ביטנית זו אצל נשים שונה מאד מזו של גברים. במקום להצטבר בתת העור של הבטן היא נודדת במרביתה ומצטברת בחלל הבטן סביב ובתוך אברי הבטן הפנימיים. וכך מהר מאד מתפתח כבד שומני אצל נשים במנופאוזה. כבד שומני גורם לתנגודת לאינסולין. אין ניצול יעיל של אינסולין ולכן אין ניצול יעיל של שומנים שהולכים ומצטברים. נוצר מעגל קסמים מאד לא בריא. במקביל, תנגודת לאינסולין זו, גורמת לטרום סוכרת ולסוכרת סוג 2, לעלייה בשומני הדם (כולסטרול) ולנזק בכלי הדם והלב עקב תהליכים טרשתיים.
כאמור ניצול השומנים כמקור אנרגיה לשרירים נפגמת. השומן מצטבר בשרירים והופך אותם ממסת של שרירים למסת שומן ואז יש דלדול שרירים ואובדן כוח. למסת שרירים יש צורך מטבולי בסיסי, הרבה יותר גבוה מזו של מסת שומן. ההשלכות של צורך יורד בקלוריות, לצורך קיום ותפקוד גוף האישה בהעדר אסטרוגן, גורם לכך שאם האישה תתמיד ותקפיד על אכילה בדיוק של מה שנהגה לאכול כל ימיה, כאשר הייתה לה פעילות הורמונאלית ווסתות, הרי שהפעם היא צורכת עד 15% יותר מדי קלוריות. וזה כמובן שוב תורם לעלייה במשקל.
בגיל 40-59 ל-65% מהנשים יש כבר עודף משקל. ואחוז זה עולה ל-73.8% מהנשים עם עודף משקל אחרי גיל 60.
הורמון הרעב
ההורמון גהרלין מוגדר כהורמון הגורם לרעב. הוא מופרש בפולסים כל 3 שעות מהקיבה וגורם לנו לתחושה של צורך לאכול משהו. רמת הפרשת הגהרלין מווסתת על ידי אסטרוגן. בהעדר אסטרוגן רמתו עולה והנטייה ל"נשנוש" כל כמה שעות גוברת עם הגיל. רמתו יורדת ופעילותן על המוח מתונה יותר במתן טיפול הורמונלי אסטרוגני לנשים בגיל המעבר.
לעומת הגהרלין, הורמון הנקרא לפטין, הורמון הגורם לתחושת שובע, הרבה פחות פעיל ביולוגית בהעדר אסטרוגן. לכן תחושת השובע, גם לאחר ארוחות גדולות, לא מחזיקה הרבה שעות בהעדר אסטרוגן. מכאן שהנטייה של נשים ללא טיפול הורמונלי לעלות במשקל, היא פי 3 מאשר אותן נשים בתקופת הפעילות הווסתית שלהן.
נמצא שמתן טיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר, חיוני להפחתה בקצב העלייה במשקל, מונע נדידת השומן לכבד וליתר אברי הבטן ובכך מפחית גם כבד שומני, מפחית יצירת יתר של כולסטרול ומונע טרשת עורקים.
הגדרות- השמנה נמדדת על ידי BMI- body mass index. מדידה זו הינה המשקל בק"ג חלקי ריבוע הגובה במטרים. BMI מעל 30 יחשב כהשמנה, מעל 35 כהשמנת יתר, ומעל 40 כהשמנה קיצונית.
נשים עם השמנת יתר סובלות יותר מגלי חום. למרות שרקמת השומן מייצרת מעט אסטרוגן, היא מייצרת הרבה הורמונים אחרים, בעיקר לפטין ואדיפונקטין המחמירים גלי חום. בנוסף רקמת השומן מהווה חומר מבודד, המונעת אידוי של החום מהגוף לסביבה ולכן תחושת החום ארוכה יותר וקשה יותר.
כדי למנוע השמנה בגיל המעבר, יש לתת טיפול הורמונלי לכל הנשים במנופאוזה, להפחית צריכה קלורית, ולעסוק בפעילות גופנית שתשמר את מסת השרירים. אורח חיים בריא וטיפול הורמונלי בגיל המעבר שומר על בריאות וממתן את העלייה במשקל במנופאוזה.
פרופ' איתן פאר הוא רופא נשים בכיר, מנהל מרפאת גיל המעבר מכבי צפון
