בעוד עשר שנים, עבודתו של מהנדס החשמל עשויה להיראות אחרת לגמרי. חלק ניכר מהמשימות שדורשות כיום מאות שעות עבודה, כמו תכנון מפורט, יבוצעו באמצעות מערכות ממוחשבות, הבינה המלאכותית תסייע בתכנון ובפתרון בעיות, והמהנדסים יקדישו יותר זמן לחשיבה, לניתוח ולקבלת החלטות. אבל מי שסבור שהטכנולוגיה תייתר את המהנדס האנושי, כדאי שיקשיב לעמנואל מרינקו.
"אני חושב שבסוף ההחלטה הסופית צריכה לכלול גם מוח של בן אדם", אומר מרינקו, יו"ר התאגדות מהנדסי החשמל, האלקטרוניקה והאנרגיה בישראל ויו"ר חברת יאני להנדסת חשמל. "דווקא ככל שהמערכות נעשות מתוחכמות יותר, כך גדלה חשיבותם של הניסיון, שיקול הדעת והיכולת לראות את התמונה הרחבה".
מרינקו, בוגר הטכניון של שנות ה-70, מכיר מקרוב את השינויים שעבר במהלך השנים מקצוע הנדסת החשמל. הוא זוכר את התקופה שבה לימודי המקצוע שילבו זרם חזק, בקרה ואלקטרוניקה, ואת השנים שבהן הלכה וגברה המשיכה לתחומי ההייטק. כיום, כאשר צריכת החשמל גדלה וטכנולוגיות חדשות משנות את פני התעשייה, הוא משוכנע שהמקצוע ניצב בפני אחת התקופות המשמעותיות בתולדותיו.
הוא גם זוכר כיצד השתנה שוק העבודה. בשנות ה-90 הגיעו לישראל מאות מהנדסי חשמל במסגרת העלייה מברית המועצות לשעבר. לדבריו, הם תרמו רבות לתעשייה המקומית וסיפקו במשך שנים חלק ניכר מצורכי המשק. במקביל, סטודנטים רבים העדיפו לפנות לתחומי האלקטרוניקה וההייטק. עם השנים פרשו רבים מאותם מהנדסים לגמלאות, בעוד שהביקוש למומחי זרם חזק החל לגדול מחדש. מבחינת מרינקו, ההתפתחות הזאת ממחישה כמה חשוב לתכנן את עתיד המקצוע לטווח ארוך.
מהפכה בסדרי התכנון
כדי להמחיש את השינוי הצפוי, מרינקו מציג את האופן שבו מתחלקת כיום עבודת התכנון ההנדסי. לדבריו, התכנון הקונספטואלי מהווה כ-5 אחוז מהעבודה, התכנון הראשוני כ-15 אחוז, התכנון המפורט כ-60 אחוז והכנת התוכניות לביצוע כ-20 אחוז. "אני חושב שבמשך הזמן, בגלל הסטנדרטים וה-AI, הרבה דברים בתכנון המפורט יוכלו להשתלב במערכת בקלות", הוא מסביר. "המשמעות היא שפעולות רבות המתבצעות כיום באופן ידני יוכלו להתבצע באמצעות כלים אוטומטיים".
על פי התחזית שלו, התכנון הקונספטואלי יתפוס בעתיד כ-20 אחוז מהעבודה, התכנון הראשוני כ-50 אחוז, ואילו חלקם של התכנון המפורט והתוכניות לביצוע יצטמצם ל-20 אחוז ול-10 אחוז, בהתאמה. זה, מבחינתו, הרבה יותר מאשר שינוי בחלוקת שעות העבודה. המהנדסים יידרשו להשקיע מאמץ גדול יותר בשלבים שבהם נקבעים העקרונות המנחים של הפרויקט, בעוד הטכנולוגיה תטפל בחלק ניכר מהיישום המפורט. "בהתחלת התכנון הקונספטואלי יישבו יותר מומחים ויקבעו ביחד, בסיעור מוחות, את עקרונות המערכת", הוא אומר.
בחברת יאני, חברה פרטית ותיקה להנדסת חשמל המעסיקה כ-80 עובדים, כבר פועלת מתכונת דומה. כעשרה מהעובדים הם מומחים בעלי ניסיון רב בתחומים שונים, והם מקיימים התייעצויות משותפות כדי להגיע לפתרונות הנדסיים מורכבים.
לדברי מרינקו, היתרון אינו טמון רק בידע של כל מומחה בנפרד, אלא ביכולת לשלב בין נקודות מבט מקצועיות. בעיה שנראית פשוטה בתחום אחד עשויה להיות מורכבת מאוד כאשר בוחנים את השפעתה על מערכות אחרות. לכן הוא מאמין שצוותי חשיבה רב-תחומיים יהפכו בעתיד לחלק מרכזי מעבודתם של משרדי התכנון.
הבינה המלאכותית צפויה להיות אחד המנועים המרכזיים של השינוי. מרינקו רואה בה בראש ובראשונה כלי עבודה, המאפשר למהנדס להגיע במהירות למידע, לבחון פתרונות ולייעל תהליכים. "בפרויקט יש כל מיני דברים שצריך לחפש: טכנולוגיות מסוימות, צורות עבודה, הגנות", הוא מסביר. "במשך הזמן את הדברים הסטנדרטיים אפשר יהיה לקבל בלחיצת כפתור. פרויקט שדורש כיום אלף שעות עבודה עשוי להסתיים בעתיד בתוך 500-600 שעות בלבד". עם זאת, לדבריו, אין פירוש הדבר צמצום הכרחי במספר העובדים. "לא שיצטרכו פחות כוח אדם, אלא אותו כוח אדם יעשה יותר פרויקטים, וכל פרויקט יעשה עם מבט יותר רחב".
דווקא בנקודה הזאת מבקש מרינקו להזהיר מפני הסתמכות עיוורת על הטכנולוגיה. מניסיונו האישי, גם מערכות בינה מלאכותית מתקדמות מספקות לעיתים תשובות שגויות. כאשר הוא מצביע על טעות, המערכת עשויה לתקן את עצמה, אך אין בכך כדי להבטיח שהתשובה החדשה נכונה. "אני חושב שבמשך הזמן היא תטעה פחות, אבל עדיין תטעה", הוא אומר. "לכן האחריות המקצועית וההחלטה הסופית חייבות להישאר בידי האדם".
רשת החשמל צריכה להשתנות
אחד האתגרים שמרינקו מזהה בעשור הקרוב קשור דווקא לתשתית שעליה נשענת מערכת החשמל. המעבר לאנרגיות מתחדשות, לדבריו, אינו מסתכם בהתקנת מתקני ייצור חשמל נוספים. הוא מחייב התאמה של רשת החשמל עצמה.
לדבריו, הרשת הקיימת בישראל, ובייחוד רשת המתח הגבוה, תוכננה לעמוד ברמות מסוימות של זרמי קצר, שהן נמוכות מדי לצרכים של היום. חיבור מקורות ייצור נוספים יגדיל את זרמי הקצר ויחייב שדרוגים יקרים של ציוד ותשתיות. עם זאת, התאמת הרשת לקליטת מקורות ייצור מקומיים עשויה לאפשר אספקת חשמל לצרכנים סמוכים, תוך צמצום הצורך בהעברתו דרך כמה רמות מתח. "כיום נוצר מצב שתחנות ייצור מסוימות מעלות את המתח ל-161 קילו-וולט, ומשם החשמל יורד שוב למתח גבוה לצרכנים", הוא מסביר. "מעבר בין רמות מתח כרוך בהפסדי אנרגיה ובעלויות תשתית, ולכן צמצום המעברים הוא יעד מרכזי, המחייב לשדרג את רשת המתח הגבוה".
הפתרון, לשיטתו, הוא פיתוח רשת שתאפשר שילוב רחב יותר של מקורות ייצור קטנים ומבוזרים, תוך שמירה על אמינות האספקה. במתקנים שבהם נדרשת רציפות גבוהה, הוא אומר, חשוב להבטיח לפחות שני מקורות אנרגיה בלתי תלויים.
מרינקו מעריך כי ביצוע ההתאמות הנדרשות ברשת עשוי להימשך כעשור. לדבריו, חברת החשמל כבר נערכת לחלק מהשינויים, אך מדובר בתהליך מורכב שידרוש השקעות ועבודה הנדסית נרחבת.
לא להסתפק באנרגיית השמש
לצד שדרוג הרשת, מרינקו מבקש להרחיב את החשיבה על מקורות האנרגיה העתידיים. ישראל אמנם התקדמה בתחום המערכות הפוטו-וולטאיות והאגירה ומעט גם באנרגיית רוח ועוד, אך לדבריו אין להסתפק בכך. "אני חושב שיש עוד הרבה דברים שאפשר לפתח, כמו קידום מהותי באנרגיית רוח, אנרגיית גלים, טכנולוגיות חדשות של מצברים ועוד שטחים, הוא אומר. "אחד הגורמים המכריעים בפיתוח טכנולוגיות כאלה הוא הכדאיות הכלכלית. משקיעים יבחנו לא רק את היכולת הטכנולוגית, אלא גם את משך הזמן שיידרש להחזרת ההשקעה".
מרינקו מזכיר את התמיכה הממשלתית שניתנה בעבר לייצור חשמל סולארי (2.02 שקלים ל-kWH), ומייחס לה תפקיד משמעותי בהתפתחות התחום. כיום, לדבריו, הטכנולוגיה כבר יכולה להיות רווחית ללא שום תמיכה. "אותו הדבר צריכים לעשות באנרגיות המתחדשות האחרות", הוא אומר. "המדינה צריכה לסייע בשלבים הראשונים של פיתוח טכנולוגיות מבטיחות, עד שיוכלו לעמוד בזכות עצמן מבחינה כלכלית".
השינויים הטכנולוגיים מחייבים, לדעת מרינקו, גם חשיבה מחודשת על הכשרת המהנדסים. הוא מתאר מקצוע שהפך עם השנים לרב-תחומי במיוחד, וכזה שדורש היכרות עם מערכות בקרה, אלקטרוניקת הספק וטכנולוגיות נוספות. "אני חושב שאין כמעט מקצוע שיש בו רב-גוניות כזאת", הוא אומר. "בעתיד, היכולת לשלב ידע מתחומים שונים תהיה חלק בלתי נפרד מעבודתו של כל מהנדס".
האם האוניברסיטאות מכינות את הבוגרים למציאות הזאת?
"אני סבור שיש מקום לשיפור. בישראל קיימת מצוינות בתחומי ההייטק והאלקטרוניקה, אך בתחום הנדסת החשמל בזרם חזק התמונה שונה. אנחנו לא הכי טובים בעולם. אנחנו נמצאים במקום טוב באמצע, אבל צריכים להתקדם יותר. לאורך השנים חל, לצערי, צמצום בלימודי הזרם החזק ובתשתיות המעבדתיות, ויש לחזק מחדש את הבסיס האקדמי של התחום. היסודות חייבים להתקבל באוניברסיטאות. הניסיון המעשי חשוב מאוד, אך אינו יכול להחליף תשתית תיאורטית רחבה".
מהאוניברסיטה אל המפעל
בנקודה זאת נכנסת לתמונה התאגדות מהנדסי חשמל שפועלת במרץ לקידום הנושא, לצד חברות נוספות התורמות את חלקן.
"ההתאגדות מממנת את השתתפותם של 120 סטודנטים בכנס השנתי ומקדמת תוכניות חניכה מקצועית. את אחת התוכניות, המבוססת על מודל המנטורינג, מוביל המהנדס הבכיר חן בראף".
אחת החברות התורמות, כאמור, את חלקן היא חברת יאני, שבראשה עומד מרינקו. לדבריו, החברה קולטת סטודנטים להנדסת חשמל עוד במהלך לימודיהם, ומאפשרת להם להתפתח בהדרגה בתוך סביבת עבודה מקצועית. "בתחילת הדרך מוצמד לכל סטודנט מהנדס מנוסה, המלווה אותו ומכיר לו מפעלים ומתקנים שונים. בהמשך הסטודנטים לומדים מפרויקטים שהחברה ביצעה, ורק לאחר שצברו ידע וניסיון הם מתחילים לבצע פרויקטים עצמאיים בליווי מהנדס בכיר", הוא מספר.
המודל הזה, המבוסס על העברת ידע בין דורות של מהנדסים, משקף את תפיסת עולמו של מרינקו, לפיה הכשרה מקצועית אינה מסתיימת בקבלת התואר.
"מבחינתנו, ההצלחה תלויה גם בנכונותן של חברות פרטיות להשקיע זמן ומשאבים בהכשרת הדור הצעיר, לתת להם להתפתח בחברות שהם הוכשרו ולא לנסות לקטוף את הפירות הבשלים ולשלבם בחברות שלהם".
בכל מקרה, מרינקו סבור שחשוב ליצור תנאים שיאפשרו למהנדסים להתפתח לאורך זמן במקום שבו הוכשרו. מדובר לא רק באינטרס של המעסיק, אלא בדרך לשמר ידע מקצועי ולבנות צוותים יציבים ומנוסים.
החזון: מעבדות ומומחים בעלי שם עולמי
מרינקו מבקש להרחיב גם את פעילותה של ההתאגדות. לדבריו, יש להעמיק את שיתופי הפעולה הבינלאומיים ולחזק את מעמדה של ההתאגדות כגוף מקצועי בעל יכולות מחקר וייעוץ. כמו כן הוא סבור שלצד הפעילות המקצועית הענפה, יש מקום להקים מעבדות ולפתח מערך מומחים שיוכל לסייע בניתוח תקלות ואירועים מורכבים בארץ ובחו"ל. "יש תקלות שקשה לדעת ממה הן נבעו, כי הרבה פעמים בודקים את הדברים בדיעבד", הוא מסביר. "שילוב של בדיקות מעבדה וחוות דעת של מומחים מנוסים עשוי לסייע בהבנת הגורמים לתקלות ובהפקת לקחים".
מרינקו מדגיש כי חלק ניכר מפעילות ההתאגדות נשען על אנשי מקצוע התורמים מזמנם בהתנדבות, ולזכותו של נשיא ההתאגדות, אמיל קויפמן, הוא זוקף חלק מרכזי בבנייתה ובפיתוחה לאורך השנים.
לצד ההערכה הרבה לפעילות ההתנדבותית, הוא סבור כי הרחבת תחומי העיסוק תחייב גם חיזוק של המערך המקצועי הקבוע. כך, למשל, יוכלו מומחים מתחומים שונים לפעול יחד בניתוח אירועים הנדסיים, לגבש חוות דעת מקצועיות ולהעמיק את הקשר בין התעשייה, מוסדות המחקר והאקדמיה. השאיפה היא שהידע שנצבר בישראל יוכל לשרת לא רק את המשק המקומי, אלא גם גורמים מקצועיים מחוץ למדינה.
בסופו של דבר, החזון של מרינקו אינו מתמקד בטכנולוגיה אחת או במערכת מסוימת, אלא באופן שבו יעבדו מהנדסי החשמל בעתיד: יותר שיתוף פעולה, יותר מומחיות, יותר חשיבה מערכתית ונכונות מתמדת ללמוד.
ובעולם שבו המכונות מסוגלות לבצע יותר ויותר משימות, מרינקו מאמין שדווקא היכולת האנושית לשאול את השאלות הנכונות, לחבר בין תחומי ידע ולקבל החלטות אחראיות תהיה הנכס החשוב ביותר של מהנדס החשמל.
בשיתוף התאגדות מהנדסי החשמל, האלקטרוניקה והאנרגיה בישראל
