ישראל נמנית כיום עם המדינות המובילות ב-OECD בשיעור הייצור הסולארי, ובשנת 2025 חוברו לרשת החשמל כ-1,350 מגה-וואט (MW) של מתקנים חדשים, היקף שנתי שלא נרשם בעבר.
האתגר הגדול הוא להמשיך ולשמור על קצב התקנות גבוה תוך שמירה על יציבות הרשת ואמינות אספקת החשמל. מערכות האגירה המשתלבות עם מערכות הייצור מאפשרות ניהול של האנרגיה והסטה של שעות הייצור לשעות הביקוש כך שיתאפשר לעלות את הערך הכלכלי של החשמל הסולארי.
לאחרונה פרסמה רשות החשמל כי בתחילת 2027 הסדר ה-MCP יחול במשק הישראלי. המעבר ל-MCP ישקף את פערי המחיר של החשמל ביחס לשעות הייצור וייתן עדיפות למערכות ייצור החשמל שאינן מייצרות חשמל בשעות האור. היכולת לחזות את מחירי השוק הסיטונאי והשוק הקמעונאי תאפשר לחברות היזמיות לתכנן ביעילות המקסימלית את הקונפיגורציה של המתקן מול האילוצים של רשת החשמל וההיתרים הסטטוטורים.
מגבלות רשת החלוקה ומיצוי הערך הכלכלי
השלב הראשון בתהליך אישור מתקן לייצור הינו בקבלת תשובת מחלק או סקר חיבור הניתן ע"י חברת החשמל או נגה בהתאמה. אישור זה קובע את המגבלות הטכניות לחיבור המתקן לרשת החשמל, גודל החיבור ואת מגבלות ההזרמה והטעינה מהרשת. על מנת למצות את יכולות מערכת הייצור לצד המגבלות הקיימות נדרש להריץ מודלים כלכליים המבצעים ניתוח שעתי של זרימת האנרגיה בתוך המתקן ומחוצה לו. המשמעות של ניהול האנרגיה בתוך המתקן מחייבת התקנה של מערכת ניהול הכוללת שליטה מלאה במהלך הייצור ומהלך משטר העבודה של מערכת האגירה. מערכות ניהול אלו מחויבות גם אל מול חברת החשמל ונגה לאור החובה הרגולטורית למתקן מנוהל בו יש חובה של היצרן לתת תוכנית ייצור למנהל המערכת ולהפעיל את מתקן האגירה בהתאם לתוכנית העמסה. הערך הכלכלי של מתקן הייצור נגזר מהאפשרות של המתקן להיות מנוהל כאשר קיים הבדל משמעותי בין ניהול מתקן במתח גבוה למתקן המנוהל במתח העליון. ההבדל בין מודל השוק של המתח הגבוה למתח העליון מייצר שעות תמרוץ שונות להפעלת מתקן הייצור ובכך משטר העבודה ייקבע בהתאם לתמריצים בשוק. מתקן במתח גבוה יפעל בהתאם למנגנון התעוז ויתעדף הזרמה של החשמל בשעות השיא לעומת מתקן במתח עליון שיתעדף הזרמת אנרגיה בשעות בהן ה-MCP הוא הגבוה ביותר.
השגת יעדי הממשלה
הדיון הציבורי על יעד 2035 מתמקד בשאלה אם יעמוד על 35% או על 40% מהייצור. אולם במערכת שבה כ-92% מהמתחדשות הם מתקנים סולאריים, משמעות היעד נגזרת בעיקר מהרכבו. כל מגה-וואט סולארי נוסף ללא אגירה מייצר בפרופיל ייצור דומה למתקנים הסולראיים הקיימים, ולכן תרומתו השולית לכיסוי שיא הביקוש הולכת וקטנה. בנוסף, גם מערכות אגירה המופעלות בהתאם לתמריץ המובנה בתעו"ז מייצרות חשמל בשעות השיא דבר המעמיס מאוד על מערכת הייצור הקונבנציונאלית. הדבר ימשך עד לפרסום מחירי חשמל זמן אמת שישקפו את עלויות החשמל בכל רגע נתון ובזמן אמת. כיום מותקנים במשק כשמונה ג'יגה-וואט (GW) של מערכות סולאריות וללא ניהול מרכזי של מערכות הייצור ומערכות האגירה חברת נגה תתקשה מאוד לאזן את היצע לביקוש החשמל וכמות הקטימות תלך ותגדל. על מנת לאפשר את השגת יעדי הממשלה ביעילות מירבית נדרשות מערכות ניהול מרכזיות המאפשרות ניהול מיטבי של החשמל בהלימה מול הייצור הקונבנציונאלי. מכאן שיעד אחוזי במערכת סולארית הוא בפועל יעד לאגירה ולגמישות, שכן רק הן מאפשרות להעביר את האנרגיה לשעות שבהן היא נדרשת. רשות החשמל צופה כ-40 ג'יגה-וואט שעה (GWh) של אגירה ב-2030, וטיוטת התוכנית האסטרטגית ל-2035 מציבה את "קפיצת המדרגה ברשת ובאגירה" כמהלך הליבה הראשון שלה. לפיכך הדיון על היעד צריך לעסוק בהיקף האגירה ובתנאי הפעלתה, לא פחות מאשר בשיעור המתחדשות עצמו.
גם ההשוואה הבינלאומית נוטה להחמיץ נקודה זו. ישראל מדורגת בתחתית ה-OECD בשיעור המתחדשות, אולם המדינות שבראש הדירוג, כמו פורטוגל ובריטניה, נשענות במידה רבה על רוח ומים, שפרופיל הייצור שלהם שונה מהותית מזה של השמש. קבוצת ההשוואה הרלוונטית לישראל היא מערכות שבהן השמש היא המקור המרכזי, והניסיון שהצטבר בהן עקבי. בקליפורניה גדל הספק האגירה בסוללות מכ-1.3 ג'יגה-וואט ב-2020 ליותר מ-17 ג'יגה-וואט, ובסוף מרץ 2026 סיפקו הסוללות כ-44% מהביקוש בשיא הערב. התפתחות זו התאפשרה בזכות ירידה חדה בעלויות הקמת מערכות האגירה. מנגד ניתן לראות כי בהודו, שבה היקף האגירה נמוך, הגמישות מסופקת כמעט כולה מתחנות פחם, והייצור הסולארי נקטם בשעות הצהריים. בעולם כולו מספקת השמש כיום כ-8.7% מהייצור, משמעות הדבר היא שישראל מתמודדת כבר עתה עם שאלות שרוב המשקים יפגשו רק בהמשך העשור.
הדיסוננס בין הקרקעות וחיבור לרשת
מגבלות רשת ההולכה והחלוקה מוכרות היטב, ותכנון קו מתח על-עליון נמשך, לפי מבקר המדינה, בין שמונה ל-14 שנים. הרשת מתוכננת לפי עקרוןn-1 ולפי תרחישי השיא, ואילו הגודש שיוצרים המתקנים הסולאריים מתרכז במספר מוגבל של שעות צהריים בעונות מסוימות. לפיכך חלק ניכר מקיבולת הרשת עומד פנוי ברוב שעות השנה, וקיטום גמיש בשעות הגודש או אגירה בסמוך לתחנות המשנה מאפשרים לחבר מתקנים נוספים על אותם קווים עד להשלמת פיתוח הרשת. בהתחשב בעובדה שגם ב-2025 הושקעו ברשת ההולכה כ-5.5 מיליארד שקלים, מעט פחות מהממוצע השנתי הנדרש בתוכנית, לניצול מיטבי של הרשת הקיימת יש ערך כלכלי ישיר. ההליך התחרותי לאגירה במתח עליון, שבו הוקצו כ-800 מגה-וואט למתקנים שיופעלו בשליטת נגה, ומכרז חברת החשמל לאגירה בתחנות משנה, הם הצעדים הראשונים שבהם האגירה משמשת רכיב של הרשת עצמה. ברשת החלוקה המגבלה שונה באופייה ונוגעת בעיקר לשמירה על רמת המתח בקצה הרשת, ולכן הפתרון בה מקומי, ותלוי ביכולתם של המתקנים עצמם, או של אגירה סמוכה, לווסת מתח.
סוגיית הקרקע קשורה לאותה שאלה של מיקום. מתקנים בדו-שימוש, על גגות, מבנים ומאגרים, מהווים כ-60% מההספק הסולארי במשק, ועבודת התועלות המשקיות של משרד האנרגיה מאפריל 2026 ממחישה את חשיבות הקרבה לצרכנים. מתקן הסמוך לצרכן מניב למשק תועלת של כ-36.8 אגורות לקוט"ש, לעומת כ-23.4 אגורות למתקן מרוחק, וההפרש כולו נובע מחיסכון ברשת: הימנעות מהשקעה בהולכה, חיסכון ברשת החלוקה והפחתת איבודים. מכאן שהמיקום ברשת הוא מרכיב חשוב בתרומתו של הדו-שימוש. המתקנים האגרו-וולטאיים, שלהם מייעדת טיוטת התוכנית ל-2035 כ-5 ג'יגה-וואט, מחייבים בחינה משולבת של מיקום ועלויות תמ"א 1/24, שאושרה בפברואר 2026. תמ"א זו מאפשרת לשלב ייצור סולארי בשטח חקלאי, אך מגבילה את שיעור הכיסוי ל-30% וקובעת גובה מינימלי למבנה, דבר המייקר את המתקן ביחס למתקן קרקעי רגיל. מתקנים אלה ממוקמים בשטחים חקלאיים, לרוב רחוק ממרכזי הצריכה. נציין כי מתוך כ-140 פרויקטים שזכו לתמיכה כפיילוט למתקן חלוץ הוקמו פחות מעשירית המתקנים ולפיכך הניסיון שנצבר לעת עתה ביחס לגידולים החקלאיים ולייצור החשמל המתקן אגרו עדיין אינם מלאים.
יציבות, תועלת ומה שמעבר ל-2035
שאלת היציבות מתחדדת ככל שהמכונות הסינכרוניות (טורבינות גז) מפנות מקום לממירים. הדוח הסופי של ארגון מפעילי רשתות ההולכה האירופי (ENTSO-E), שפורסם במרץ 2026, קבע כי הפסקת החשמל בספרד ובפורטוגל באפריל 2025 התפתחה בין היתר מכשלים בבקרת המתח ובאספקת הספק ריאקטיבי (Reactive Power). חלק מהמתקנים פעלו במקדם הספק קבוע, בהתאם לכללים שחלו עליהם, ולא השתתפו בוויסות המתח, ובתוך שניות התנתקו יותר מ-2.5 ג'יגה-וואט של ייצור. הלקח הוא שיש להגדיר בתנאי החיבור את השירותים הנדרשים מכל מתקן ולוודא שקיימות היכולות הטכניות והתפעוליות לספקם בפועל. בישראל קובעת טיוטת הדרישות של נגה ממתקני אגירה עצמאיים במתח עליון כי יותקנו בהם ממירים יוצרי רשת (Grid-Forming), המייצרים בעצמם ייחוס של מתח ותדר ומגיבים לשינויי תדר באופן הדומה לגנרטור סינכרוני. זהו צעד משמעותי, אך רוב ההספק הסולארי מחובר ברשת החלוקה, ושאלת הדרישות לשירותי מערכת ממתקנים אלה תתחדד ככל ששיעור החדירה יגדל.
במבט אל מעבר ל-2035, נכנסים גם הכורים המודולריים הקטנים (SMR) לדיון על ההספק הזמין. מתקנים אלו מאפשרים ייצור חשמל רציף לאורך כל שעות היממה (BASE LOAD) ומשרד האנרגיה בוחן בתרחיש הייחוס שלו צורך בתחנות כוח גרעיניות לקראת אמצע המאה, ביחידות של 250 עד 350 מגה-וואט שניתן לקרב למוקדי הצריכה. אולם אף שבעולם כבר פועלים מתקני SMR מסחריים, לדוגמה בסין וברוסיה, דגמים רבים עדיין מצויים בפיתוח ופריסתם המסחרית צפויה להימשך משנת 2030 ואילך. עלותם של כורים ראשונים מסוגם גבוהה בכ-50% מהעלות הצפויה לאחר בשלות הטכנולוגיה, ובישראל נדרש להתמודד גם עם איתור אתר ועם המגבלות הנובעות מאי-הצטרפותה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. עד אז יתבסס ההספק הזמין של המשק על תחנות הגז ועל היקף האגירה שיותקן.
מהנתונים עולה כי נכון יהיה לבחון את יעדי המתחדשות ואת יעדי האגירה כמכלול אחד, ולהשלים את מדידת מקדם ההתאמה של מתקנים סולאריים עם אגירה, כך שתחשיבי התועלת ותכנון כושר הייצור ישקפו את ערכם בשעות השיא. בתכנון הרשת נדרש לבחון אגירה וקיטום גמיש כחלופה לפיתוח קווים בשעות שבהן הגודש מתרכז, ובתנאי החיבור נדרש להגדיר את שירותי המערכת שכל מתקן יספק ואת התמורה עבורם. ההחלטות על יעד 2035 ועל תנאי החיבור לצרכנים הגדולים, לצד יישום הדרישות הטכניות של נגה, יקבעו במידה רבה את ערכו של כל מגה-וואט מתחדש שיתווסף בעשור הקרוב.
הכותב הוא סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת איסקון המתמחה ברגולציה וכלכלת חשמל ובעלת ניסיון וידע בקביעת תחזיות ארוכות טווח למחירי החשמל הסיטונאי והקמעונאי, תוך יישום מודלים כלכליים למערכות ייצור בטכנולוגיות השונות.
