תלמידים מבית הספר הרב־תחומי עמל תעופה וחלל תיכננו, בנו ושיגרו לוויין זעיר לחלל. בתיכון אחווה גלבוע פיתחו דגם של בית סולארי שאוגר אנרגיה מתחדשת ונקייה באמצעות גז מימן, ובעמל דקל וילנאי פותחה מערכת לזיהוי לכודים לאחר רעידות אדמה, שזכתה בפרס הראשון. כל אלה מתרחשים בתוך מערכת חינוך תיכונית, לא במכוני מחקר ולא בחברות סטארט־אפ, כחלק מתהליך אסטרטגי, בהובלת עו"ד תמר פלד אמיר, משנה למנכ"לית לחינוך מו"פ וטכנולוגיה.
"אנחנו מגדירים את עצמנו רשת ממלכתית־דמוקרטית ומדעית־טכנולוגית", אומרת קארן טל, מנכ"לית קבוצת הרב־תחומי עמל. "שתי הרגליים האלה הן מכפילי כוח זו של זו. זה לא חיבור מקרי ולא סיסמה, זו תפיסת עבודה".
לדבריה של טל, הרשת פועלת מתוך הבנה שהעולמות האלה חייבים להתקיים יחד. "מצד אחד יש ערכים, שייכות, אזרחות ודמוקרטיה ומהצד השני מדע, טכנולוגיה וחדשנות. ברגע שאחד מהם נחלש, גם השני נפגע". בעיניה, חינוך טכנולוגי שאינו נשען על תפיסה ערכית רחבה מאבד כיוון, וחינוך ערכי שאינו מחובר לעולם הידע והכלים של המאה ה־21 מאבד רלוונטיות.
"אנחנו", היא אומרת, "רוצים לגדל דור של תלמידים ותלמידות שיודעים לחשוב, לשאול שאלות, להבין הקשר ולהחליט מה נכון לעשות עם הידע והטכנולוגיה שיש להם ביד".
חינוך טכנולוגי כאופק לקידום
רשת עמל מונה 80 מוסדות חינוך ברחבי הארץ, שאותם פוקדים כ־30 אלף תלמידים ותלמידות וכ־2,500 מורים ואנשי מינהלה. הציר של חינוך טכנולוגי מלווה את הרשת מראשיתה, אולם בשנים האחרונות המשמעות השתנתה. "הטכנולוגיה נוגעת היום בכל דבר ועניין", אומרת טל. "כדי להיות בקדמת הידע אנחנו חייבים לפתח את כל המיומנויות הללו, אבל בלי לאבד את האינטראקציה האנושית".
הרשת מפעילה את כל 22 המגמות הטכנולוגיות של משרד החינוך ומקיימת רצף חינוכי מלא, מחטיבות הביניים ועד מכללות טכנולוגיות שמעניקות תואר הנדסאי. הפסיפס האנושי רחב לא פחות: יהודים, ערבים, דרוזים ובדואים לומדים יחד, ולכל אחד מותאם מסלול שמוביל אותו קדימה – לצבא, לאקדמיה או לתעסוקה. החינוך הטכנולוגי אינו נתפס כמסלול נפרד או "מגמה" שמיועדת למעטים, אלא כמסגרת שמבקשת לייצר אופק, לבחור מסלול, ולהתקדם בו.
ד"ר מור טל, מנהלת תחום טכנולוגיה ברשת, מסבירה שהחינוך הטכנולוגי הוא הרבה יותר מלימוד מקצוע. "זו פלטפורמה לקידום מיומנויות, כישורים ובעיקר אופק", היא אומרת. "הזכות שלנו היא לתת לכל תלמיד את המסלול שהכי נכון לו". ההיגיון, מבחינתה, פשוט: ברגע שהמערכת מאפשרת לתלמידים לנוע בין עיוני ליישומי, בין פתרון בעיות ללמידה טכנולוגית ובין תחומי ידע שונים, היא מייצרת בנוסף לידע יכולת תפקוד בעולם מורכב.
מה מייחד את המודל הטכנולוגי של עמל?
"אנחנו מייצרים מולטי־דיסציפלינריות. אין שואב אבק רובוטי שיכול לעבוד בלי מהנדס תוכנה, מהנדס אלקטרוניקה ומעצב מוצר. ברגע שתלמיד לומד רק את התחום שלו והוא לא נחשף לעולם האמיתי, משהו חסר. לכן אנחנו מכניסים את העולם האמיתי לתוך בתי הספר. פרויקט הגמר הוא אמיתי. כל אחד מביא את הערך המוסף שלו, את הידע שהוא צבר במשך שלוש שנים, ובסוף יוצא מוצר אמיתי".
ברשת מתארים את המולטי־דיסציפלינריות כתהליך עבודה שלם ולא כחלוקת תפקידים פורמלית. כל פרויקט נבנה סביב רצף מחייב: זיהוי צורך אמיתי, תכנון פתרון, חלוקת עבודה, בדיקות, שיפור מתמיד, הצגה והוכחת היתכנות. הדגש הוא על פיתוח של מוצר שעומד במבחן המציאות, ולא על תוצר תיאורטי. במסגרת הזו פרויקט הגמר דורש מהתלמידים לעבור מהבנה עיונית ליישום בפועל, לאחריות ולתוצאה מדידה.
כך, לדוגמה, נולד פרויקט המזוודה החכמה שמסייעת למטיילים נכים. מדובר בעבודת גמר שזכתה בפרס של אל על ונבנתה כתהליך רב־תחומי: צוות תלמידים מיהוד חיבר בין תוכנה, אלקטרוניקה ועיצוב מוצר, ועבד בשיתוף המכללה הטכנולוגית ותוכנית חניכה של בוגרים. בסיום התהליך מזוודה מודולרית עם חיישנים הודפסה במדפסת תלת־ממד, ונבנתה סביב צורך יומיומי פשוט לכאורה, אך מורכב מאוד מבחינת תכנון, דיוק והתאמה.
בינה מלאכותית למען חוכמה אנושית
נתון בולט במיוחד קשור לשוויון מגדרי. בעוד שבכל העולם מקצועות הטכנולוגיה נשלטים על ידי גברים, ברשת עמל 49% מהלומדים במגמות הטכנולוגיות הן בנות.
איך הגעתם לנתונים כאלה, שנדירים גם במדינות מתקדמות אחרות?
"יישמנו תוכנית תלת־שנתית לעידוד תלמידות. במהלכה הן נחשפו לנשות אקדמיה, תעשייה וצבא מכל החברה הישראלית, כולל מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. המחסום הוא בראש, וברגע שמנגישים טכנולוגיה בצורה נכונה ובשלבים מוקדמים, התמונה משתנה".
ד"ר טל מוסיפה שהעבודה נעשית גם מול ההורים וצוותי ההוראה, ומדגישה שהמטרה היא לבנות רצף חינוכי שמחזיק לאורך זמן ולא מהלך נקודתי או הצהרתי. לפי דו"ח פרלמוטר, בגרות הכוללת 5 יחידות במתמטיקה, במדעי המחשב ובפיזיקה מנבאת מוביליות חברתית. "יש לנו אחריות לקחת תלמידים ותלמידות עם פוטנציאל גבוה ולהקפיץ אותם קדימה, ובמקביל לעבוד עם מי שמגיעים מנקודת פתיחה נמוכה יותר כדי לצמצם פערים כבר בשלבים המוקדמים", היא אומרת.
"שה-AI יקפיץ אותנו לתמונה הפדגוגית הרצויה"
אולם הרשת אינה מסתפקת בחינוך טכנולוגי במובן הישן של המילה. בשנים האחרונות היא מובילה מהלך מקיף של שילוב בינה מלאכותית בהוראה, בלמידה ובהערכה. את התחום הזה מוביל ד"ר דובי וייס, מנהל חדשנות טכנופדגוגית ברשת. אצל ד"ר וייס נקודת המוצא אינה "איזה כלי AI נכניס", אלא איזה שינוי חינוכי נרצה להוביל, ואז מה מתוך הכלים הקיימים יכול לשרת אותו בלי לפרק את בסיסי המקצועיות, האחריות והערכים.
"יש שלוש תגובות אפשריות לטכנולוגיה חדשה", אומר ד"ר וייס. "אפשר להרוס אותה כמו שעשו הלודיטים במהפכה התעשייתית, אפשר להתנזר ממנה כמו בני האמיש, או שאפשר למנף אותה ולדעת איך להשתמש בה נכון. אנחנו בחרנו באפשרות השלישית". האתגר, כמובן, הוא לעשות את זה נכון. "היום", אומר ד"ר וייס, "הרבה מורים נותנים לצערנו לתלמידים מטלה שהכינו ב-ChatGPT, הם עונים עליה ב-ChatGPT, המורים מבצעים את ההערכה ב-ChatGPT והצ'ט דיבר עם עצמו. אף אחד לא עשה כלום ובעיקר לא למד כלום".
איך מתמודדים עם האתגר?
"פיתחנו תוכנית תלת־שנתית בשם PAI, ראשי תיבות של Pedagogy and AI, והבחירה להציב את המילה פדגוגיה לפני הבינה המלאכותית מכוונת. נקודת המוצא שלנו היא שה-AI יקפיץ אותנו לתמונה הפדגוגית שאנחנו רוצים להגיע אליה, לא להפך".
התוכנית מבוססת על חמישה עקרונות שאותם מכנה ד"ר וייס "החמסה": פרסונליזציה, למידה עצמאית, למידה שיתופית, למידה יישומית ולמידה ערכית. "פרסונליזציה נשמעת כמו באזוורד", הוא אומר, "אבל כשמבינים שבית הספר המודרני נבנה לפני 200 שנה על פי סכמה של One Size Fits All, מבינים עד כמה קשה לתת מענה אישי כשיש מורה אחת ו־40 תלמידים בכיתה. עם AI נוצרת אפשרות אחרת: לייצר לכל תלמיד ותלמידה מענה מדויק יותר, שמותאם לקצב, לרמה ולצרכים, בלי לוותר על האחריות של המורה ועל המסגרת הכיתתית. אם מלמדים את התלמידים לנסח פרומפט אפקטיבי הצ'ט יכול להפוך עבורם למורה פרטי חלומי: זמין תמיד, סבלני עד אין קץ, מתאים את עצמו לסגנון הלמידה הרצוי וחינמי".
זה מחייב שינוי עמוק בכיתה. איך מכשירים את המורים לזה?
"חילקנו את המורים לשישה אשכולות: מדעים, מתמטיקה, שפות, רבי מלל, חינוך טכנולוגי ואזרחות. אנחנו מלמדים אותם איך להשתמש ב-AI כדי לקדם את העקרונות הפדגוגיים בהקשר של המקצוע שלהם ולא באופן גנרי".
ד"ר וייס חוזר שוב ושוב לשאלה המקצועית. בעיניו קלות השימוש בכלים כמו ChatGPT מטעה. "כל אחד יודע לכתוב פרומפט", הוא אומר, "אבל יש פער עצום בין לכתוב פרומפט לבין להפיק מהכלי פדגוגיה אמיתית. טכנופדגוגיה זה הידע להשתמש בכלי טכנולוגי כדי לשרת מטרות חינוכיות". את הסיכון הוא מנסח בדימוי חד: "טכנולוגיה חינוכית היא כמו טכנולוגיה גרעינית. אתה יכול להאיר עיר, ואתה יכול להחריב עיר".
טכנולוגיה, מדע ורב תחומיות
לצד תוכנית PAI מפעילה הרשת מרכזי יזמות וחדשנות ברחבי הארץ, שבהם תלמידים מפתחים מיזמים מבוססי טכנולוגיה. "זה החיבור בין הרגל המדעית־הטכנולוגית לרגל הממלכתית־הדמוקרטית", אומר ד"ר וייס. "משתמשים במדע, בטכנולוגיה, ב-AI וביזמות כדי לעשות עולם טוב יותר".
בפברואר הקרוב תשתתף רשת עמל ביריד החדשנות הבינלאומי בבנייני האומה בירושלים, אירוע שמקיים משרד החינוך בשיתוף עם ה-OECD. עמל היא הרשת החינוכית היחידה שקיבלה ביתן מגנט מרכזי, כזה שמיועד בדרך כלל לחברות טכנולוגיה בינלאומיות גדולות.
הביתן נבנה כמסע אינטראקטיבי בין חמישה עולמות שבהם טכנולוגיה, למידה וערכים אנושיים נפגשים ליצירת שינוי אמיתי. פרויקט מרכזי שיוצג בביתן הוא טורבינה הידרואלקטרית קטנה בשם "ירוק זורם", שפיתחו תלמידים מצפת. הפרויקט התחיל מהשאלה כיצד אפשר לייצר חשמל זמין וזול ממים זורמים בסביבה ביתית או קהילתית. התלמידים תיכננו מערכת שממירה זרימת מים ביתית לאנרגיה, בנו אבטיפוס, בדקו אותו בשטח ושיפרו את יעילותו. בסיום התהליך זכתה המערכת במקום הראשון בתחרות "מיזם השנה", והפכה מדוגמה כיתתית לפתרון עם פוטנציאל סביבתי ממשי.
בפרויקט נוסף בחנו תלמידים מבאר שבע כיצד אמת ובדיה מתערבבות במדיה הדיגיטלית, ותירגלו חשיבה ביקורתית והערכת מקורות בעידן שבו פייק ניוז מונע יותר ויותר על ידי בינה מלאכותית.
"הלמידה הטכנולוגית, המדעית והרב־תחומית היא מנוע לקידום הטוב בעולם", מסכמת טל. "זו לא בחירה בין ערכים לטכנולוגיה, זהו חיבור שמגדיר את הדרך". בעיניה, רשת עמל בוחרת להוביל את השימוש בטכנולוגיה מתוך הקשר חינוכי ברור, שמשרת את האדם בלי לטשטש את מקומו.
לאתר > רשת עמל
בשיתוף רשת עמל
