בכל פעם שמערכת החינוך בישראל נקלעת למשבר מסוים, נדמה שהדיון הציבורי חוזר שוב ושוב לאותן שאלות מוכרות ושחוקות: כמה ימים ילמדו בשבוע, מי יידרש לוותר על מה ואיזה סעיף תקציבי יקוצץ הפעם. השיח מתנהל כמעט תמיד מתוך תחושת חירום וכיבוי שריפות, ופחות מתוך מחשבה אסטרטגית ארוכת טווח. אלא שבעוד שבישראל מתמקדים בניהול המשבר הבא, מדינות אחרות כבר מצויות בשלב מתקדם הרבה יותר של השיח החינוכי. שם עוסקים בשאלות עומק שונות לחלוטין: כיצד בונים אמון מתמשך בין מערכת החינוך להורים, איך מטפחים אמפתיה וכישורי חיים, כיצד מנגישים חינוך איכותי לכל ילד, ללא תלות במעמדו הכלכלי, ואיך מתאימים את הלמידה לעולם משתנה, דיגיטלי ורב־תרבותי.
דווקא בנקודה זו מתגלה הפרדוקס הישראלי. מדינה המייצרת ידע פדגוגי, יוזמות ותוכניות חינוכיות מתקדמות, אך מתקשה ליישמן. לא אחת ישראל אף "מחנכת אחרים", במובן החיובי של המילה, ומשמשת מקור השראה למערכות חינוך מעבר לים. דוגמה בולטת לכך היא תוכנית ההעשרה "מצוינות 2000", שמוביל המרכז הישראלי למצוינות בחינוך (IASA). התוכנית מיועדת לתלמידים מוכשרים בעלי פוטנציאל לימודי גבוה ומוטיבציה, ומבוססת על פיתוח חשיבה מתמטית, יצירתיות ויכולות פתרון בעיות. התוכנית מיושמת במלואה דווקא במערכת החינוך של סינגפור – מדינה הנחשבת לאחת המובילות בעולם בתחום בחינוך.
מערכות חינוך במדינות רבות בעולם שבחרו, כאמור, להשקיע בתכנון ארוך טווח, באנשי החינוך עצמם ובבניית אמון בין כל השותפים קוצרות את הפירות. לפיכך, השאלה האמיתית איננה האם קיימים פתרונות, אלא מדוע מערכת החינוך בישראל, על אף הידע, הניסיון והיכולות שברשותה, מתקשה לאמץ אותם ולהפוך אותם למציאות יומיומית. מבט אל מעבר לים מגלה שלא מדובר בפנטזיה חינוכית, אלא במודלים קיימים, עובדים ומוכחים. השאלה המתבקשת מהדוגמאות שיוצגו מעלה היא: מדוע שם זה אפשרי, וכאן עדיין לא?
יפן: אוכלים טוב, מנקים טוב ולומדים מצוין
מי שהיה ביפן, או נחשף לתרבותה המיוחדת, מכיר את ערכי האסתטיקה, הדיוק והסדר שמחלחלים כמעט לכל תחום בחיים, כולל למערכת החינוך. כך, בגנים ובבתי הספר, שנחשבים מרחבים לעיצוב האדם והקהילה, הרבה מעבר להעברת ידע בלבד, ישנה חשיבות לארוחות המוגשות לתלמידים, המשמשות ללימוד על תזונה טובה ובת קיימא כדרך חיים ולכל החיים. לאורך חודש יוני קהילות ובתי ספר ברחבי יפן משתתפים ב"חודש שוקואיקו", יוזמה ארצית שמטרה לחגוג ולהעלות את המודעות לחשיבות האכילה הבריאה ולתפקיד שממלאות ארוחות בית הספר בעיצוב הרגלי האכילה של הילדים, ולתמיכה במערכות מזון מקומיות. כך גם רוב תוכניות בית הספר מנוהלות על ידי "מורה למזון ותזונה", שמוביל את הכנת תפריטי הארוחות ומעורב באופן פעיל בהתנהלות משפחות התלמידים בנוגע לתזונה נכונה. כמו כן מקובל שבתי ספר מגישים ארוחות בינלאומיות פעם בחודש, כדי להכיר לתלמידים אוכל ותרבויות מרחבי העולם.
הערים היפניות המצוחצחות, סגל נבחרת יפן והשחקנים שמנקים את חדר ההלבשה לאחר משחקי כדורגל בינלאומיים ואוהדים המנקים את היציעים, הם המשך ישיר למדיניות בבתי הספר במדינה, שלפיה התלמידים הם שמנקים את המוסד החינוכי בעצמם. למעשה, בחינוך בית ספרי יפני זמן ניקיון נחשב לפעילות שממלאת תפקיד חשוב בתוכנית הלימודים, מטפחת את הכישורים החברתיים של הילדים ומקדמת התפתחות אישית מקיפה. הדבר קשור גם למימוש עצמי ולשאיפה לחיות טוב יותר.
גרמניה: איכות בסטנדרט ארצי
ברוב האזורים בגרמניה מעונות היום מונגשים ללא תשלום או בסבסוד משמעותי. באזורים דוגמת ברלין והמבורג מדובר בלימודים ללא עלות כלל. במקומות מסוימים משלמים ההורים עבור המוסד החינוכי, רק מתחת לגיל 3, ובאחרים מדובר בתשלום מדורג לפי הכנסת המשפחה.
כאשר הלימודים ניתנים בחינם נגבה סכום סמלי רק עבור הזנה, שנע בין 23 ל־35 אירו בחודש. מעונות היום רשאים לגבות תשלומים נוספים עבור שירותים דוגמת פעילויות ספורט נוספות, מזון אורגני או שיעורי שפה, אבל רק עד 100 אירו בחודש לילד, תקנה שנכנסה לתוקף החל מינואר 2025. משפחות בעלות הכנסה נמוכה זוכות לחבילת חינוך, כדי שילדיהן יוכלו להשתתף בכל הפעילויות של המוסד החינוכי שבו הם לומדים. ודרך אגב, איכות המוסד הלימודי אמורה לעמוד בסטנדרט ארצי, ללא קשר לתשלום.
דנמרק: לומדים אמפתיה
מדו"ח האושר העולמי של האו"ם, שמסווג את האושר של 155 מדינות בעולם, עולה כי דנמרק ממוקמת שנים רבות בין שלוש המדינות המאושרות ביותר ברמה העולמית. ייתכן כי אחת הסיבות לכך היא העובדה שהחל משנת 1993 לימודי אמפתיה הם חובה בכל מוסד לימודי.
כך משולב פעם בשבוע שיעור אמפתיה "Klassens tid", המיועד לתלמידים בגילי 6־16, חלק מהותי מתוכנית הלימודים הדנית. בשיעורים הללו התלמידים דנים בבעיותיהם, בין אם הן קשורות לבית הספר ובין אם לאו, וכל הכיתה, יחד עם המורה, מנסה למצוא פתרון המבוסס על הקשבה והבנה אמיתיות.
בית הספר כמרחב יצירתי, גמיש וחדשני
דוגמה נוספת ללמידה קצת אחרת היא של מוסד חינוכי הנמצא בדנמרק, שוב. בית הספר Ørestad Gymnasium הוא תיכון המעוצב כולו כחלל אחד ללא קירות. הלמידה עצמה מתקיימת במרחבים פתוחים המכונים אזורי למידה, כשהתלמידים ישובים על כריות ענקיות במעגלים, או בתוך אזורים אקוסטיים. המבנה האדריכלי הייחודי אמור לעודד למידה יצירתית וחשיבה גמישה וחופשית, ולהוביל לשיתוף פעולה של התלמידים. בית הספר, העוסק בסוגי המדיה השונים, מלמד את תלמידיו כיצד לנקוט גישה ביקורתית לכל צורות התקשורת, תוך הבנת תפקידה של המדיה בחברה המודרנית ובחייהם של אותם צעירים. כחלק ממסע הלימוד, ולאורך שנות לימודיהם, מתמודדים התלמידים עם תקשורת בדרכים רבות ושונות.
ארצות הברית: הוראה ולמידה ללא ציונים
בית הספר המונטסורי KABAN בארצות הברית הוא אחד מבתי הספר הפועלים על פי גישת CCMA (המועצה הקנדית למנהלי מוסדות מונטסוריים). מדובר בגישה חינוכית שבה תלמידים בגילים, בכיתות וברמת יכולת שונים לומדים יחד באותה כיתה, ובכך מבטלים את התכנון המסורתי של כיתות. שיטה זו מטפחת סביבה הממוקדת בתלמיד ומאפשרת הוראה פרסונלית המותאמת להתפתחות ולצרכים הייחודיים של כל אחד, שמתקדם בקצב שלו.
מקורה של התפיסה בחינוך האמריקאי המוקדם, שנודע בזכות היתרונות הקוגניטיביים והחברתיים הפוטנציאליים שלו, דוגמת הישגים אקדמיים טובים והערכה עצמית משופרת.
אסטוניה: פיתוח יכולות דיגיטליות
תוכנית הלימודים הלאומית האסטונית שמה דגש על פיתוח יכולות דיגיטליות, מיומנות המוגדרת כאחת משמונת הכישורים המרכזיים הדרושים בבתי הספר במדינה. לשם כך נבנו מודלים פשוטים וברורים שיכולים לסייע לצוותי החינוך, ובשנת 2012 אף הושקה התוכנית ProgeTiger, שמטרתה לשפר את האוריינות הטכנולוגית של מורים ותלמידים כאחד. למטרה זו פותחו מגוון קורסים והכשרות, כולל קבוצות תכנות, רובוטיקה ומחשבים.
בריטניה: הממלכה החינוכית הקסומה
באנגליה יש מגוון רחב של בתי ספר אלטרנטיביים, המכונים לעתים בתי ספר פרוגרסיביים, שמציעים גישות חינוכיות אחרות, בדרך כלל בלתי פורמליות. דוגמה לכך היא של בתי ספר שלא מקיימים בחינות לתלמידים בכיתות א' עד י'. יש בתי ספר שאינם מחייבים תלבושת אחידה, ואחדים אף מנהלים יחסים משפחתיים בין התלמידים לצוות.
המאפיינים של בתי ספר אלו הם גודלם הקטן יחסית, העובדה שהמורים נשארים עם אותה כיתה במשך מספר שנים, הגדלת מעורבות ההורים, ויצירת תוכנית לימודים פחות מובנית. כך מתבסס המסע החינוכי שעוברים התלמידים על למידה באמצעות ניסיון, פתרון בעיות ועבודת צוות, ופחות על מבחנים ועבודות.
חינוך יער: ללמוד מהטבע ובטבע
במדינות שונות בעולם, דוגמת גרמניה ודנמרק, נוצר מודל חינוכי אלטרנטיבי מתקדם, המתקיים לרוב מחוץ לכותלי בית הספר. מדובר ב"גן יער" או "בית ספר יער", המספק לתלמידים תנאי למידה דינמיים ומגוונים, כדי לאתגר אותם ולאפשר להם ללמוד בדרכים עמוקות והוליסטיות יותר, בניגוד לסביבת הכיתה המסורתית. כך, ובכל מזג אוויר, מעודד הצוות החינוכי את הילדים לשחק, לחקור וללמוד במרחבים טבעיים חיצוניים, זאת באמצעות בישול, שימוש באלמנטים מהטבע ולימוד מקצועות כמו מתמטיקה דרך מדידות אמיתיות. את "בית ספר היער" הראשון הקימה אלה פלאוטאו, בדנמרק, בתחילת שנות ה־50. כיום התפשט החינוך המבוסס על הטבע ברחבי העולם, וכך הוא לובש צורות רבות אחרות, דוגמת מחנות קיץ ושיעורי תרפיה בטבע, תחת המושג "חינוך חווייתי בחוץ".
הסוד של מערכת החינוך הפינית: אמון
הגענו לדובדבן שבקצפת, פינלנד – שידועה כאחת המדינות המצליחות ביותר בדירוג החינוך העולמי, שהפכה לשם נרדף למצוינות חינוכית. מה שמייחד את המדינה, שיש דומות לה מבחינת הצבת סטנדרטים חינוכיים ברמה עולמית, הוא שכל בתי הספר מוגדרים כמוסדות חינוכיים מצוינים. במאמר שכתב אנדראס שלייכר, מנהל מינהל החינוך והכישורים של ה-OECD, הוא מסביר כי משמעות הדבר היא שהורים יכולים לסמוך על חינוך איכותי בכל מקום שבו הם רושמים את ילדיהם. לדבריו, המערכת הפינית מבוססת על ההנחה שכל תלמיד ותלמידה יכולים להצליח, ללא קשר לרקע החברתי שלהם, ושכל בתי הספר, בכל מקום, חייבים להיות באיכות גבוהה.
יתרונות נוספים של מערכת החינוך הפינית שמונה שלייכר כוללים: הפחתת שיעורי הבית וכמות הבחינות שעורך בית הספר; הפיכת ההוראה למקצוע חשוב, מכובד ומבוקש, עם דגש על העלאת הסטנדרטים כך שרק אחד מכל עשרה מועמדים יתקבל לקורסי הכשרת צוות הוראה; מתן עצמאות למורים הזוכים לאמון ההנהלה והסביבה; והשקעה בפיתוח המקצועי של המורים, שלאחר לימודיהם עוברים הסמכה, בנוסף להכשרות והדרכות באופן שוטף.
כל הטוב הזה לא קרה בן לילה. למעשה, נדרשו עשורים רבים להשגתו, בזמן שהמדינה בנתה מערכת חינוך לאט ובהדרגה. כך, באמצעות סדרה של רפורמות ותגובה לצרכים כלכליים משתנים, הפכה פינלנד למעצמה בתחום החינוך ומודל להשראה.
טיפוח חוכמה ביקורתית למען העולם
תוכנית Minerva Baccalaureate, שנוסדה באוניברסיטה האמריקאית Minerva University, מציעה גישה חדשנית ללימודי תואר ראשון במינרווה (MBacc), ומיועדת לחטיבות ביניים ובתי ספר תיכוניים מיושמת במדינות רבות ברחבי העולם. זאת על פי החזון לבנות את האוניברסיטה הטובה בעולם, תוך חידוש מודל ההשכלה הגבוהה. השיטה המבוססת על הערכה ועל יכולתם של התלמידים לפתור בעיות מורכבות מהעולם האמיתי עוסקת בלימוד מיומנויות חיוניות במגוון תחומים, ומשולבת בתוכניות הלימודים הקיימות, כדי להבטיח הצלחה מלאה של התוכנית, התלמידים, המורים ובית הספר. כך הופך המוסד הלימודי למעין מעבדה לפיתוח האינטלקטואל, שעושה הכנה לקבלת החלטות מושכלות בעולם המשתנה. כדי להגשים את החזון מתמקדת התוכנית ברפורמה בחינוך העולמי, כדי לטפח חוכמה ביקורתית למען העולם.
•••
דוגמאות אלו מוכיחות שאין מודל אחד לחינוך מוצלח. עם זאת, ישנו עקרון משותף שיכול להוביל למערכת חינוך שעובדת – והוא טיפול בחינוך כתשתית לאומית. מכאן עולה כי אם נחליף את ניהול המשברים וכיבוי השריפות במדיניות ארוכת טווח, מתוך הבנה כי החינוך משפיע ובונה את החברה, הקהילה והמדינה, שנת הלימודים הבאה תיפתח אולי ללא סימני שאלה.
