"התכנון חייב לשים דגש על חיזוק הזהות הייחודית של הישובים הכפריים-חקלאיים ולשמר את תפקידם במגוון המאפיין את הארץ"

אהוד יוסטמן, מנהל האגף לתכנון מקומי במינהל התכנון, פורש את החזון למרחב הכפרי לקראת 2048 ומציג את העקרונות בנושאים כמו צפיפות הבנייה, מערך שימושי הקרקע, השטחים הפתוחים והחקלאות. לדבריו, התעסוקה במרחב צריכה להישען על המאפיינים הייחודיים של המרחב הכפרי - חקלאות, תעשייה חקלאית, תעשיות עתירות שטח ואחסון, תיירות וטיילות

יואל צפריר
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
"התכנון חייב לשים דגש על חיזוק הזהות הייחודית של הישובים הכפריים-חקלאיים ולשמר את תפקידם במגוון המאפיין את הארץ"
"התכנון חייב לשים דגש על חיזוק הזהות הייחודית של הישובים הכפריים-חקלאיים ולשמר את תפקידם במגוון המאפיין את הארץ"צילום: יח"צ
יואל צפריר
תוכן שיווקי

"החזון האסטרטגי המתגבש בימים אלה במינהל התכנון מחדד את ההבנה, כי הגידול הדמוגרפי של אוכלוסיית הארץ, שהיא גם היום מהצפופות בעולם, יחייב אותנו בגיבוש פתרונות יצירתיים וראויים שיבטיחו שמירה על ערכי היישוב הכפרי ועל איכות החיים המתקיימת בו במציאות האינטנסיבית של הפיתוח המואץ", כך אומר אהוד יוסטמן, מנהל האגף לתכנון מקומי במינהל התכנון, הפורש בריאיון מיוחד את החזון של המינהל למרחב הכפרי לקראת 2048. לדבריו, למרחב הכפרי תפקיד חשוב במציאות כזו בהיותו חלק מהמגוון המאפיין את הארץ, ובזכות הערכים הייחודיים לו - חקלאיים ומורשתיים כאחד. "האתגר יהיה לאפשר לאוכלוסייה הכפרית לקיים איזון דמוגרפי וחיי קהילה מלאים, בצד טיפוח חקלאות משגשגת וחדשנית, ושמירת ערכי הטבע לטובת המאזן האקולוגי, הנופים ותרבות הפנאי שיהיו נחוצים יותר מאי פעם", הוא מוסיף.

בשנים האחרונות אתה מוביל באופן אינטנסיבי את קידומן של תוכניות כוללניות במרחב הכפרי. תוכל להסביר לקוראים מהי למעשה תוכנית כוללנית?

"תוכנית המתאר הכוללנית הינה מסמך סטטוטורי, המתווה מדיניות תכנון וכיווני פיתוח עתידיים של הישוב המתוכנן, ובמקרה של מועצה אזורית - של מרחב המועצה כולו וכל אחד מיישוביה. תוכנית המתאר הכוללנית קובעת מדיניות תכנון כוללת לטווח ארוך ובה בעת מנחה את התכנון המפורט הנגזר ממנה. לאחר אישורה של תוכנית מתאר מקומית כוללנית, יכולות וועדות מקומיות עצמאיות לקבל את מלוא סמכויות התכנון, לקדם ולאשר תוכניות מתאר מקומיות ותוכניות מפורטות התואמות את תוכנית המתאר."

מסגרת תכנונית מוסכמת ומקיפה

לדברי יוסטמן, התוכנית עוסקת בנושאים שונים בשטחה של המועצה ובסוגיות המשפיעות ישירות על איכות חייהם של תושבי המועצה ומהותיות לעתידה: גודל האוכלוסייה העתידי, צפיפות וגובה הבנייה, מערך שימושי הקרקע, מאפייניהם והקשרים ביניהם - מגורים לסוגיהם, תעסוקה לסוגיה, מוסדות ציבור, תיירות וטיילות, חקלאות לסוגיה, שימור ערכי טבע, מבנים ואתרי מורשת, סביבה ושטחים פתוחים, תשתיות, מערך תחבורה וכיוצ"ב. כל אלה בהתייחס לאוכלוסייה הקיימת וזו העתידה להתווסף בתחום המועצה בעשורים הבאים.

"כל אחד מהנושאים האלה מקבל ביטוי בתשריטים, בהוראות ובהנחיות לקידומן ואישורן של תוכניות מפורטות ואחרות, תוכניות אשר באמצעותן יקודם פיתוח מרחב המועצה, בהתאם לבסיס התכנוני ועקרונותיו כפי שגובשו בתוכנית הכוללנית. כשמה - התוכנית היא כוללנית, כלומר בוחנת את הנושאים השונים בהיבט של כלל הישוב או כלל המועצה ומקומה באזור בו היא נמצאת. היא איננה מתייחסת למבנים או מגרשים בודדים ולא ניתן להוציא ממנה היתרי בנייה", הוא מוסיף.

איך מקודמת התוכנית בפועל?

"תוכנית מתאר במועצה אזורית מקודמת בשלושה רבדים:

- תכנון המועצה האזורית - בדגש על סוגיות כלל-מועצתיות כגון: חינוך, תשתיות, כלכלת המועצה, סביבה, תיירות.

- תכנון הישובים - תהליך שראשיתו בסיורים ומפגשים בכל ישוב מיישובי המועצה וגיבוש הצעות תכנוניות, תוך דיאלוג מתמיד עם אנשי הישוב.

- סוגיות רוחב הנוגעות לכלל המגזר הכפרי - כגון שמירת המורשת הכפרית; פרישת תשתיות יעילה וחסכונית יותר; מבנה גילאי של הקהילה המאפשר מחזור חיים שלם ומאוזן; גודל מיטבי של היישובים; איזון בין היישובים הכפריים אל מול היישובים העירוניים; החקלאות כבסיס לביטחון תזונתי, הממשק בין השטחים החקלאיים, השטחים הפתוחים והמגוון האקולוגי; כל זאת, לצד התייחסות מעמיקה לסוגיות הזהות והחזון של ההתיישבות הכפרית".

מהן המטרות העיקריות ביצירת תוכניות כוללניות?

"להוות מסגרת תכנונית מוסכמת ומקיפה לטווח של שני עשורים, אשר משולבת במדיניות התכנון הארצית ויעדיה, תואמת את הצרכים הייחודיים של כל יישוב ולחזון המועצה ומהווה בסיס בר-קיימא להתפתחות המועצה ואוכלוסייתה, תוך שדרוג מערכותיה על כל מרכיביהן, ביניהן התשתיות הפיזיות לסוגיהן, המערכת החברתית כלכלית ומערך המרחב הציבורי על כל רמותיו.

"מטרה נוספת היא ליצור, בלוח זמנים קצר יחסית, תשתית לעצמאות תכנונית של המועצה והבטחת מימוש מטרותיה, בהתאמה למגמות תכנון ארציות, באמצעות הגדרת מסגרת לשיקול הדעת של הוועדה המקומית בצורה קונקרטית ושקופה לציבור.

"כמו כן, התוכניות נועדו לתת הוראות והנחיות להכנה ואישור של תוכניות מקומיות ומפורטות, אשר בסמכות הוועדה המקומית. זאת, תוך שמירה על גמישות תכנונית המאפשרת התאמה למצבים משתנים, מבלי לפגוע באיכות התכנון ומטרות התוכנית.

"לבסוף, המטרה היא לאפשר ניהול התכנון, לרבות מעקב ודיווח, כבסיס לעדכון עיתי של התוכנית כך שתישאר 'תוכנית חיה'".

מי הם השותפים העיקריים להכנת התוכניות הכוללניות?

"התוכנית מקודמת בשיתוף פעולה הדוק עם המועצה ונציגי הישובים, ומלווה בתהליך שיתוף ציבור לאורך תהליך התכנון, בהתאם לשלבי העבודה, לסוגיות שעולות במהלך התכנון ולציבור הרלוונטי בנושאי התכנון השונים. התוכניות מקודמות במסגרת ועדת היגוי שבה שותפים נציגי המועצה על כל אגפיה, ראשי רשויות גובלות, נציגי משרדי הממשלה השונים, רשויות תכנון (כגון רשות מקרקעי ישראל, רשות העתיקות רשות הניקוז וכיוצ"ב), הגופים הירוקים והגופים הסטטוטוריים הרלוונטיים".

שילוב בין מרכיבים פיזיים-מרחביים וחברתיים-ערכיים

המרחב הכפרי מאוד הטרוגני מבחינת התיישבות. ישנם בו סוגים שונים של התיישבות (מושב, קיבוץ, יישוב קהילתי). מהם הצרכים העיקריים אותם אתה מזהה בין הסוגים השונים של היישובים? האם אתם בונים סל פתרונות ייחודי עבור כל סוג יישוב?

האם אתה מזהה ההבדלים עקרוניים בין אזורי ביקוש לפריפריה ואם כן מהם?

"מתוך העבודה בשטח, ועם התקדמות תהליכי התכנון במאות ישובים, אכן עלתה בעוצמה רבה השונות במאפייניהם הייחודיים של כל אחד מיישובי המגזר הכפרי, שנובעת בין השאר מהמיקום הגיאוגרפי, ההקשר המרחבי-טופוגרפי, ההיסטוריה של היישוב, ההרכב האנושי, המצב הכלכלי, והחזון העתידי. בקיבוץ תורגם החזון החברתי לשפה אדריכלית חיה ונושמת: רעיון השיתופיות והשוויוניות בא לידי ביטוי בעיקרון התכנוני של מרחב משותף בכל תפקודי החיים (חדר האוכל, הדשא המרכזי, בתי הילדים, המוסד החינוכי ועוד). השילוב של מרכיבים פיזיים מרחביים ומרכיבים חברתיים ערכיים ניכר במתאר הפיזי שלו: במבני ושטחי הציבור המרכזיים לצד המרחב הפתוח המשותף בין בתי המגורים וגם באופיים של בתי המגורים עצמם.

אהוד יוסמןצילום: יח"צ

"בעשורים האחרונים חלחלו השינויים באורחות החיים בקיבוץ למרחב הפיזי והתמורות החברתיות משתקפות, בין השאר, בטשטוש התבנית הייחודית, כאשר במקרים מסוימים הם ביטוי לשבר במרקם החברתי. האתגר התכנוני הוא מתן מענה לצרכי הפיתוח של היישוב ויצירת בסיס תכנוני, שיאפשר אוכלוסייה מאוזנת דמוגרפית, תוך שמירה על הקהילתיות והאיכויות הפיזיות של המרקם הקיבוצי, כחלק מהזהות המקומית והמורשת הייחודית כל כך, זאת למרות ויחד עם תהליך השינוי המואץ העובר על הקיבוצים".

מה לגבי המושבים?

"התרחקות החקלאות מחלקות א' הסמוכות למבני המגורים והוצאת הלולים והרפתות למתחמים גדולים מרוחקים, החלישו את הקשר היום-יומי של בני המושבים ומשפחותיהם עם העשייה החקלאית. החקלאות במושבים, בנוסף לחשיבותה בראיה הארצית, מהווה בסיס קהילתי. דעיכת המשק המשפחתי וצמצום הפעילות החקלאית בחלקות א' מובילים להיחלשות הקשרים הקהילתיים, לשינוי אופיים החקלאי של הישובים, ובהיבט הרחב יותר אף להתערערות ההצדקה להמשך קיומם כישובים כפריים. תהליכים אלה הואצו וקיבלו משנה תוקף נוכח מצרף של החלטות שונות, בנושאי יצוא ויבוא, מכסות ומחירים של מים, מגבלות שיווק וכדומה, והחלטות הנוגעות לאופן ניהול המקרקעין אשר יצרו מציאות בעייתית לחקלאים ופגיעה בהתנהלות המושבים. ביטוי שכיח למגמות אלה הוא הרחבות קהילתיות של מושבים, בשכונות מנותקות פיזית וחברתית מהמרקם החברתי המושבי. האתגר התכנוני הוא לשנות מגמה זו על-ידי חיזוק המשק המשפחתי ובכך לחזק את הקהילתיות, את הקשר המשפחתי למקום ולקרקע ולמשוך אנשים המעוניינים לעסוק בחקלאות בחזרה למושבים ולפעילות החקלאית על גווניה השונים".

לשמור על השטחים החקלאיים והפתוחים

אני מניח שאתם מזהים את הצורך בציפוף המגורים נוכח המגמות של גידול באוכלוסייה לקראת 2048. איך אתה רואה את הצפיפות הנדרשת מוצאת ביטויה במרחב הכפרי?

"את הדיון בצפיפות במגזר הכפרי יש לקיים על רקע התמונה הרחבה של המדינה בעשורים הקרובים, על כלל מרכיביה, ולא רק במספרים של יחידות דיור. בתוך השיח הזה יש לכלול את השונות הגדולה בין היישובים ולהתייחס לכל מקרה לגופו, את החשיבות שבשמירה על מגוון צורות ישוב כולל היישוב הכפרי, את ההבדל בין המרכז לפריפריה, בין יישובים חקלאיים לאלה שאינם חקלאיים, את יעדי המדינה בעידוד פרישה מאוזנת יותר של אוכלוסייה, את ההבדל בין יישוב כפרי במרכז שטחים חקלאיים נרחבים לבין יישוב הגובל בעיר ועוד. ככלל, יש מקום לציפוף גם ביישובים הכפריים, וניתן לעשות זאת על-ידי תכנון נכון, הכולל ייעול השימוש בקרקע, יצירת תמהיל מגרשים ויחידות דיור, לרבות יחידות דיור קטנות, והתחדשות המרקם הקיים, תוך הימנעות, ככל האפשר, מחריגה מתחום הפיתוח הקיים כדי לשמור על השטחים החקלאיים והפתוחים. כל זאת תוך שמירה על מרכז היישוב ועל שטחי המרחב הציבורי שבו, ויצירת מרקם בינוי המשתלב ביישוב ושומר על זהותו ומורשתו הכפרית. חשוב להדגיש שרוב רובו של המענה הארצי ליחידות דיור יינתן ביישובים העירוניים והסמי-עירוניים והתוספת הצפויה ביישובים הכפריים תהיה קטנה באופן יחסי".

על אילו עקרונות אתה חושב שצריכה מדינת ישראל לשמור בבואה לקבוע מדיניות צפיפות למרחב הכפרי 2048?

"הבדלה בין יישובים קהילתיים לבין קיבוצים ומושבים, בהם יש חשיבות לשמירה על המורשת הכפרית חקלאית. אבחנה נוספת יש לעשות בין קיבוצים למושבים, השונים מאד זה מזה במאפייניהם הבסיסיים. בנוסף, קביעת מנעד צפיפויות, אשר יאפשר המשך קליטת אוכלוסייה במגוון רחב של אפשרויות דיור ובו בזמן ימתן את התרחבות הישוב כלפי חוץ, בייחוד באותם יישובים הנמצאים בסביבה רגישה נופית וסביבתית. עקרון נוסף, שמירה על בסיס המאפשר קידום ופיתוח בר-קיימא של החקלאות במועצה וביישוביה - הן החקלאות הקיבוצית המאופיינת ביחידות ייצור גדולות, והן עידוד שמירה על המשק החקלאי המשפחתי במושבים ותשתיות הכוללות תשתית לחקלאות מתקדמת. לבסוף, חשוב לייצר תוספת יחידות דיור 'במנות קטנות' לאורך זמן על מנת לאפשר איזון דמוגרפי, תוך שאיפה לגודל ישוב מיטבי".

שטחים פתוחים, חקלאות ותעסוקה

מינהל התכנון מקדם את התוכנית האסטרטגית לשנת 2040. התוכנית האסטרטגית הינה מהלך תכנוני אינטגרטיבי אחד הכולל ארבעה פרקים: מגורים, תעסוקה, תשתיות הנדסיות ותחבורה, ושטחים פתוחים. מהי המדיניות של מינהל התכנון בנושאים הנ"ל?

"לגבי השטחים הפתוחים, בבסיס התוכנית עומדת האחריות להבטחת הקיימות של המשאבים הטבעיים והתרבותיים בשטחים הפתוחים של מדינת ישראל. המערכות האקולוגיות והמשאבים הטבעיים אינם גמישים, ולכן, פיתוח במרחב חייב להתחשב במגבלותיהם, כדי למנוע את הידלדלותם של המשאבים ואת הפרת האיזון של המערכות האקולוגיות. כל זאת, בגלל השפעתם הקריטית על הרווחה, הבריאות, התרבות והחוסן הכלכלי של החברה בישראל ולאור תהליכי הפיתוח המואצים והמאסיביים במדינה.

"עם גידול שטחי הפיתוח במדינה עולה החשיבות בשמירה על שטחים פתוחים, הן בהיבט האקולוגי והן מהיותם מאגר של משאבי טבע, מים ואוויר, שיש להם השלכות נרחבות על תרבות הפנאי, הבריאות והמורשת של החברה בישראל. שטחים אלה הולכים ומצטמצמים במהירות, במיוחד במרכז הארץ. תוכניות המתאר למועצות האזוריות עוסקות במציאת האיזון בין הצרכים השונים מתוך ראייה ארוכת טווח והפנמה שמשאב הקרקע הוא משאב במחסור שהולך ונגמר".

מה לגבי חקלאות?

"החקלאות היא חלק ממערך השטחים הפתוחים. השטחים החקלאיים מהווים כ-17% מכלל השטח של מדינת ישראל. לחקלאות תפקיד אסטרטגי באספקת מזון טרי לתושבי המדינה והיא ללא ספק חלק חשוב מהמורשת ההיסטורית והתרבותית במדינה. היא גם ממלאת תפקיד חשוב בשמירה על שטחים פתוחים ירוקים ויש לה ערכים נופיים וסביבתיים. החקלאות נמצאת במשבר מתמשך בעשורים האחרונים, הנובע מירידה בערכים הכלכליים, עלייה במחירי המים, פתיחה לייבוא מתחרה ואתגרים נוספים. התוצאה הינה ירידה באספקה לנפש של מזונות חקלאיים טריים. לכן, ישנה חשיבות בקידום כלים משלימים לתכנון. התכנון חייב ליצור את התנאים לפיתוח חקלאות מתקדמת שתהווה מקור משיכה לצעירים השואפים להשתלב בתעסוקה מאתגרת וחדשנית".

ונסיים בתעסוקה.

"פרק התעסוקה בתוכנית האסטרטגית מתמקד במספר אספקטים - היקפי שטח ובנייה, מגוון השימושים ותפקודם - והכל ברזולוציה ארצית ומחוזית, תוך גיבוש המלצות ליישום. פרק זה מתכלל נושאי תכנון שונים, ובהם מיקום, יחסי גומלין במרחב, יתרונות יחסיים וכיוצ"ב, במטרה לאפשר תשתית תכנונית לנושא התעסוקה בהסתכלות לטווח ארוך ולתת מענה תעסוקתי מיטבי, איכותי ומגוון בהתאמה לגידול הדמוגרפי, לסביבות החיים השונות, ולתמורות החברתיות-כלכליות והגיאוגרפיות העתידיות.

"מינהל התכנון שואף ליצור מערך ארצי, אשר יספק תעסוקה לאוכלוסייה באזורים השונים בארץ בהתאם לצרכים הקיימים, תוך הישענות על מערכות תחבורה המוניות ויתרונות של מיקום וגודל ויצירת מסד כלכלי לרשויות המקומיות. יחד עם זאת, נדרשים כלים לחלוקת הכנסות כך שלא לכל יישוב, או בכל תוכנית, נצטרך לייצר היקפים גדולים וחדשים של תעסוקה ללא צורך.

"המועצות האזוריות נדרשות אף הן למקורות הכנסה. אוכלוסייתן מצומצמת יחסית ואולם אזור השירות שלהן פרוש על פני מרחב גדול. אנחנו מאמינים כי התעסוקה באזורים אלה צריכה להישען על המאפיינים הייחודיים שלהם - חקלאות, תעשייה חקלאית, תיירות חקלאית, טיילות, תעשייה עתירת שטח ואחסון המתקשים להתמקם באזורי התעסוקה העירוניים, וכן מוסדות חינוכיים ייחודיים הנשענים על מסורת החינוך הייחודית במגזר הכפרי. מעת לעת נוצרות שותפויות בין המועצות האזוריות לרשויות הסמוכות להן, דבר המניב רווח הדדי ושיתוף פעולה אזורי. גם כאן נראה כי חשוב יהיה למצוא את האיזון הנדרש נוכח התעצמות הריכוזים העירוניים המשוועים למקורות הכנסה הנחוצים למתן שירותים נאותים לתושביהם".

בחזרה למדור