כולם מדברים על יוקר המחייה בישראל, ובמיוחד על יוקר הנדל"ן (שמהווה את אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בהוצאות משקי הבית בישראל), כאילו מדובר בגזרת גורל, שאין לנו שליטה עליה. פה ושם מוכרים לנו איזו רפורמה שמוזילה בכמה אגורות את מחיר האבוקדו או החמאה, אבל בכל הנוגע לתכנון ולבנייה, נותנים לנו את ההרגשה, שאין באמת מה לעשות.
האמת היא, שענף הבנייה בישראל, במיוחד בפרויקטים ציבוריים, יכול היה לחסוך המון כסף, ובמקביל להעניק לציבור בנייה איכותית וטובה הרבה יותר מהסטנדרט המקובל, במחירים נמוכים יותר. אבל למרבה הצער, גופים ציבוריים בישראל מתנהלים על פי שיקולים קצרי מועד, ובכך מבזבזים, בטווח הארוך, מיליארדים מכספי הציבור.
כיום, כאשר יוצא מכרז לתכנון פרויקט בנייה מטעם רשות שלטונית (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות עירוניות או ממשלתיות וכד'), הגזברים האחראים על המכרז פועלים על מנת להוזיל את תעריפי התכנון המוסכמים בשוק, ולקבל מהאדריכלים המתמודדים במכרז הצעות נמוכות ככל האפשר. החוק אמנם מאפשר לגזברים וליועצים המשפטיים לא לבחור בהצעה הנמוכה ביותר, אך נוח להם יותר להגן על בחירתם כשמדובר בהצעה זולה לעומת המתחרות.
הנוהג השתרש עד כדי כך, שאדריכלים נאלצים, בלית ברירה, לחתוך מהתעריף הריאלי שהיו אמורים לקבל עבור הפרויקט עשרות אחוזים, תוך שידוע להם מראש, שהתקציב העומד לרשותם אינו מספיק על מנת לכסות את שעות העבודה הנדרשות לתכנון ואת שכר הצוות המקצועי המיומן שיש להעסיק על מנת להשלים את הפרויקט בדרך ראויה. באופן פרדוכסלי, המסר שמתקבל מהרשויות הוא: מי שיעבוד פחות, הוא זה שיקבל את עבודת התכנון.
המצב הזה גורם לכך, שלאחר שהפרויקט יצא לדרך, אותם גזברים, שחסכו על התכנון בשלבים המוקדמים כמה מאות אלפי שקלים בודדים, נדרשים להגדיל בדיעבד את תקציב הפרויקט במיליוני שקלים (כי את הפרויקט שכבר יצא לדרך חייבים להשלים). החריגה מגולגלת – כך או אחרת – על אזרחי המדינה. כלומר, הניסיון לחסוך בתחילת הדרך כמה פרוטות, גורם גם לעיכוב פרויקטים וגם לחריגות תקציביות שמייקרות אותם הרבה מעבר לעלות הריאלית שלהם.
הגזברים אינם רואים, או מסרבים לראות, את הקשר בין ה"חיסכון" על שכר המתכננים, לבין החריגות העצומות בתקציבי הפרויקטים לעומת תקצובם המקורי. מי שכן ראו את הקשר הזה, ואף התריעו לגביו, היו חברי ועדת זיילר, שמונתה לבדוק את המחדלים שהובילו לאסון ורסאי. הוועדה ציינה את "להיטות" הפקידות לחיסכון בעלויות התכנון, המובילה להתייקרות ולחריגה מתקציב הביצוע בשלבים המאוחרים יותר.
מקצועות התכנון אינם דומים לעבודות קבלניות אחרות. עבודת תכנון דורשת מחשבה מעמיקה, מחקר ופירוט, שכל חיסכון בהם עלול לעלות ביוקר – הן בכסף, והן, לא עלינו, בחיי אדם. לכן, המחוקק מאפשר לבצע בתחום התכנון מכרזי איכות, שבהם אין התייחסות למרכיב המחיר. בעוד שקבלן או יצרן יכולים להוזיל עלויות באמצעות רכישת מכונה משוכללת, שתייצר במהירות חלקי מבנה, או באמצעות שיטת בנייה שתוזיל את העבודה. החשיבה האדריכלית, על ריבוי ממדיה, לא יכולה להתבצע בזמן קצר יותר, ולכן המחוקק מצא לנכון להחריג אותה משאר מקצועות הבנייה.
למרבה הצער, כל עוד הגופים המזמינים ימשיכו לבחון את הפרויקטים הנבנים בארץ על פי סטנדרטים קצרי טווח, וגזברים ימשיכו לנסות להוציא לדרך פרויקטים במחיר התחלתי נמוך ככל האפשר, הציבור בישראל יאלץ להסתפק בבנייה ברמת תכנון בינונית, וישלם על כך הרבה יותר מכפי שהיה משלם על אותם פרויקטים, אילו אותם גזברים "חסכנים" היו מוכנים להשקיע בתכנון מקצועי וראוי. סוף מעשה במחשבה תחילה?! כנראה שהכלל הפשוט הזה, שכל ילד יודע לצטט, לא תקף כשמדובר באנשים שמנהלים את המכרזים לפרויקטי בניית הארץ. ■
תערוכה:
מחווה לאדריכליות הראשונות בארץ
"האדריכלית", תערוכה המוצגת בימים אלה בבית האדריכל.ית שופכת אור על פעילותן של אדריכליות בארץ עוד לפני קום המדינה. אדריכליות החלו לפעול בארץ לפני יותר מ-100 שנים כשלוטה כהן, האדריכלית הראשונה, עלתה לארץ מברלין. האדריכליות הראשונות בארץ היו בוגרות אוניברסיטאות טכניות באירופה, בעיקר בגרמניה ובאוסטריה, והיו מהנשים הראשונות שלמדו אדריכלות באוניברסיטאות אלו. בתקופת המנדט הצטרפו אליהן 12 בוגרות המחלקה לאדריכלות, ולאחר קום המדינה גדל מספר בוגרות הטכניון בהתמדה. נשים אלה תכננו את המרחב העירוני, השכונות ומבני הציבור שאנו אוהבים ומוקירים, אולם שמן ופועלן נדחקו מהנרטיב ההיסטורי.
התערוכה "האדריכלית" היא יוזמה של אדר’ לימור יוסיפון גולדמן, אוצרת הגלריה בבית האדריכל.ית, ונהגתה לרגל יום האישה 2023 בשיתוף פעולה עם ד"ר אדר’ סיגל דוידי מאוניברסיטת תל אביב שמחקריה על האדריכליות הראשונות בישראל מהווים את הבסיס ההיסטורי של התערוכה.
האוצרות בחרו 5 אדריכליות ו-5 אדריכלים בעלי רקע מקצועי שונה, הפועלים כיום בישראל באדריכלות ובתחומי יצירה נוספים ושידכו להן.ם 10 אדריכליות פורצות דרך ומעוררות השראה, במטרה לייצר מחווה אמנותית/ עיצובית לכל אדריכלית ולפועלה בהתייחסות למבנה מרכזי שתכננה. ■
"האדריכלית". בית האדריכל רחוב המגדלור 15, יפו, עד 23.5.2023
שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-15:00, ב’ 10:00-19:00 ו' 11:00-15:00
הכותבת היא יו"ר התאחדות האדריכלים ובוני ערים
