ביום רביעי התקיים מפגש שולחנות עגולים ייחודי, במסגרת אירועי ה-ESG בהובלת TheMarker Labels. מפגש השולחנות העגולים נערך במשרדי עזריאלי בתל אביב, כשבוע לפני הכנס בנושא, שיהווה את אירוע השיא בשורה של יוזמות, הכוללות גם מתחם תוכן ייעודי.
במסגרת האירוע נפגשו כשלושים נציגים מהמגזר העסקי, המגזר השלישי והמגזר הציבורי ודנו באתגרים בתחום החוסן התעסוקתי, ניהול משברי אקלים ובנייה ירוקה. את הדיונים פתח את האירוע תמיר אמר COO בקבוצת עזריאלי, שבירך על היוזמה וציין את תפיסתה המקצועית של יו"ר הקבוצה, דנה עזריאלי: "העשייה בתחום ה-ESG היא אסטרטגיה לצמיחה, לחוסן ולמנהיגות אחראית. זאת לצד אחריותו של המגזר העסקי לייצר ערך החורג משורת הרווח, לחזק את הכלכלה, לתמוך בקהילה ולסייע בבניית העתיד".
מהתמודדות נקודתית לפתרון מערכתי
שלושה אתגרים מרכזיים עלו בדיון על חוסן תעסוקתי והון אנושי. הראשון הוא ההתמודדות עם משבר שאינו נקודתי, אלא מתמשך. המשתתפים הסכימו כי עובדים יוצאים לתקופות מילואים ארוכות וחוזרים לעתים במצב מורכב ושונה, דבר הדורש מהמעסיקים להתמודד בו בזמן עם הצרכים האישיים של העובדים, לצד הצורך לשמור על רציפות תעסוקתית ועסקית.
האתגר השני הוא שילוב אוכלוסיות בתת-ייצוג. כאן הודגש כי המטרה אינה מסתכמת בגיוס ובכניסה לשוק העבודה, ולכן צריכה לכלול גם קליטה, שימור וקידום לאורך זמן. כל אלה מתחברים לאתגר השלישי, הטכנולוגי, ובראשו כניסת הבינה המלאכותית והכלים המתקדמים. המשתתפים ציינו כי השינוי בעולם התעסוקה, ואיתו טרנספורמציית התפקידים והמיומנויות, מצריכים, עוד הרבה לפני סוגיית איוש המשרות, יצירת משרות רלוונטיות, לצד הכשרת עובדים למיומנויות חדשות.
את השולחן בנושא החוסן התעסוקתי הנחתה עומרי בורל, מנכ"לית IMagine Impact, שליוותה מקצועית את אירוע השולחנות העגולים. בשולחן שדן בחוסן תעסוקתי השתתפו יגאל גורביץ', סמנכ"ל תפעול, פיתוח עסקי ושותפויות, טבע בישראל; קרן ברקן, סמנכ"לית משאבי אנוש, קיימות ותקשורת פנים, נובו נורדיסק; מירב גל שושן, סמנכ"לית פיתוח עסקי, עמותת itworks; יונתן רימון, מנהל מיזם "תו מילואים"; חוסאם אבו מוך, סמנכ"ל תעסוקה ומנהל תוכנית ריאן, אלפנאר; ליבי אנגל קסט, סמנכ"לית משאבי אנוש, לוריאל ישראל; אורלי עמר, סמנכ"לית משאבי אנוש, שטראוס ישראל; איריס עברי, מנהלת יחידת משאבי אנוש, מקורות; חגית חגן, סמנכ"לית הסכמי שכר ועבודה במרכז השלטון המקומי; חנן ברנד, סמנכ"ל חטיבת הזנק, רשות החדשנות; רמי שוורץ, מנכ"ל פורטלנד ישרא; ולוטם בכר, מנהלת ESG, בנק הפועלים.
בנוסף למיפוי האתגרים, מהדיון יצאו גם שני כיוונים מעשיים. הראשון נולד מההבנה שבשטח כבר מצטבר ידע רב, שנשאר במידה רבה בתוך כל ארגון. בפועל, מעסיקים מפתחים פתרונות להתמודדות עם מילואים, שחיקה, מחסור בכוח אדם, קליטת פצועי צה"ל ושילוב אוכלוסיות מגוונות, בעוד עמותות וגופים מקצועיים צוברים ניסיון בחיבור בין מועמדים למקומות עבודה. לכן הוצע ליצור מסגרת משותפת לשיתוף תוכניות, מקרי בוחן ופרקטיקות שהוכיחו את עצמן, כך שפתרון מוצלח שפותח בארגון אחד יוכל להפוך לידע שניתן לשכפל ולהרחיב.
הכיוון השני: הקמת אקוסיסטם שיעניק מעטפת של 360 מעלות לעובדים ולמעסיקים, משלב הקליטה, דרך השימור ועד הקידום. הפתרון מבקש לתת מענה לאחד החסמים שחזרו בדיון, הפער בין מי שמחפש עבודה לבין הארגון שרוצה לקלוט, והיעדר גורם שמחבר בין הצרכים, המידע והסיוע הקיימים. דבר משמעותי במיוחד כשמדובר באוכלוסיות בתת-ייצוג, או בעובדים הזקוקים להתאמות ולליווי.
הדיון המחיש גם מדוע פתרונות כאלה נדרשים. מעסיקים מתמודדים כיום עם עובדים שיוצאים ליותר משישים ימי מילואים ללא מועד חזרה ברור, ונדרשים למצוא מחליפים ולשמר את הידע בארגון. אחרים מפתחים מודלים גמישים המשלבים מילואים ועבודה, מעטפות תמיכה נפשית וכלים למנהלים לקראת חזרת העובדים. גם שילוב פצועי צה"ל דורש הרבה מעבר להצעת משרה: התאמות, הכנת המנהל והצוות, ליווי ושיקום.
מעל כל אלה התחדדה ההבנה שהמעסיקים אינם יכולים לעשות זאת לבדם. המדינה נדרשת לתמרץ, להסיר חסמים ולייצר מדיניות; ארגונים מקצועיים ועמותות יכולים לתווך וללוות; והמעסיקים מביאים את היכולת ליישם בשטח. לכן הוצע לרכז את התובנות והצרכים שעלו גם בנייר עמדה שיוגש למדינה, מתוך מטרה לתרגם את השיח לצעדים מדידים ומעשיים.
מהחזון אל מודל כלכלי שעובד
בדיון בשולחן שעסק באנרגיה ובבנייה ירוקה עלו שלוש נקודות כאב מרכזיות: הכלכליות של פרויקטים ירוקים, והשאלה מי נושא בעלויות; יצירת מודעות והיכולת להסביר את הערך של בנייה ירוקה למשתמשי הקצה וחסמי ביצוע, בהם הקושי לעבור מיוזמות שמובילים "המשוגעים לדבר", למהלכים מערכתיים שניתן לשכפל בקנה מידה רחב.
את השולחן הנחתה ונסה קצ'רגינסקי, מנכ"לית ומייסדת הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט, שליוותה מקצועית את אירוע השולחנות העגולים. בדיון השתתפו אודי ממן, סמנכ"ל הנדסה, אמות; מאיה פייאר הרטוג, מנהלת קיימות וחדשנות, קבוצת אשטרום; ערן הראל, סמנכ"ל כספים, גב ים; כפיר מצוינים, סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל, המרכז לשלטון מקומי; חן שליטא, מייסד ויו"ר אלפא פרויקטים ירוקים; ד"ר עלית וייל שפרן, מנהלת קיימות ואיכות סביבה, קבוצת עזריאלי; נופר הלאל פרץ, מנהלת אחריות תאגידית, ESG קבוצת עזריאלי; אדריכלית שיר קמחי, מנהלת פרויקטים, קיימות ובנייה ירוקה; ורד סולומון ממן, מנכ"לית המועצה הישראלית לבנייה ירוקה; ד"ר גיל פרואקטור, מוביל תוכנית ביטחון אקלימי, קרן האקלים JEWISH CLIMATE TRUST, וניב לוי, מנהל יחידה עסקית, חטיבת השירותים CBRE ישראל.
אחת התובנות שעלו היא שהעלות הראשונית של אימוץ פתרונות ירוקים עלולה להיות גבוהה, אך ככל שנצבר ניסיון ואפשר לשכפל את התהליך, היישום הופך פשוט יותר. מכאן שהאתגר אינו מסתכם במציאת פרויקט מוצלח, אלא ביצירת מודלים, נתונים וכלים שיאפשרו להפוך הצלחה מקומית לסטנדרט.
בכל הנוגע למודעות, משתתפי הדיון הציעו לשנות את הדרך שבה מתקשרים בנייה ירוקה לציבור. במקום להתחיל דווקא ממשבר האקלים, הציעו חברי השולחן לדבר בשפה הלקוחה מחיי היומיום, מתחומי הבריאות, Wellbeing, חיסכון כספי ואיכות החיים של המשפחה והילדים. אחד הכיוונים שעלו הוא השימוש בעובדי החברות כשגרירים, החל בהצגת המהלכים הירוקים המיושמים במבנים שבהם הם עובדים, וכלה בעידוד חשיבה דומה גם בבית. במקביל הוצע לפתח פעילות חינוכית בבתי הספר, שתציג קיימות לא רק כאיום אקלימי, אלא כפרקטיקה שניתן ליישם בחיי היומיום.
חסם מרכזי נוסף שעלה בשיח הוא ניהול ומדידה. הטענה שעלתה היא כי ללא נתונים אחידים קשה לדעת מה עובד, להשוות בין פרויקטים, ובעיקר להוכיח את ערכם הכלכלי. הפתרון: סטנדרטיזציה ואוטומציה של איסוף המידע, שעשויות לאפשר ניהול יעיל יותר, ובו בזמן לספק נתונים שבעזרתם ניתן יהיה לשווק בניינים ירוקים, ולהמחיש לשוכרים ולמשתמשים את התועלת שהם מקבלים. מתוך הדיון אף התגבש כיוון ראשוני להקמת שולחן המשך שיעסוק בניהול ובמדידה בבנייה ירוקה.
השאלה הכלכלית הובילה לשני פתרונות מעשיים נוספים. הראשון עוסק בפסולת, ובחינת מודל שבו הרשות המקומית תפחית ארנונה לגופים מסחריים שמנהלים את הפסולת שלהם בצורה יעילה יותר, כאשר החיסכון בעלויות הטיפול בפסולת מפצה את הרשות על ההפחתה.
הכיוון השני שעלה הוא מימון ירוק. כלומר, פיתוח כלי מימון חדשניים עבור פרויקטים שהם גבוליים מבחינה כלכלית, אך מייצרים תועלות סביבתיות וחברתיות משמעותיות, תוך רתימת המערכת הפיננסית באמצעות מימון בנקאי ירוק ואג"ח ירוקות.
בהקשר הזה עלתה גם השאיפה להציב את תקן הפלטינום כרף שאליו מכוונים, במקום להסתפק ברמות נמוכות יותר. בסופו של דבר, המסר שחיבר בין ההצעות היה ברור: כדי שבנייה ירוקה תתרחב, היא צריכה לעבור מהישענות על מובילים נחושים למערכת שבה המידע מדיד, הערך מובן, המימון מתגמל והפתרונות ניתנים לשכפול.
איך להיערך לתחישי קיצון?
סיכוני אקלים עברו בשנים האחרונות מסלול מהיר. במוקד: אירועי קיצון, אתגרים ישירים על משק המים והחשמל, דרך פגיעה בשרשראות אספקה וקשיים רגולטוריים. במסגרת השולחן העגול שעסק בנושא, דנו שורה של גורמי מקצוע בשאלה כיצד לפרוס את החסמים והאתגרים הקיימים, וכפועל יוצא לחפש אחר פתרונות שיאפשרו היערכות מדויקת יותר לקראת תרחישי הסיכון שעתידים לבוא.
את הדיון הובילה ליהיא יוקלה, שותפה ומנהלת ESG ב-BDO ישראל, ולקחו בו חלק נטלי ברודנר-מור, המשנה למנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון; שירלי לוי, מנהלת אגף בכיר, תכנון וסביבה ברשות החשמל; ערן ברקוביץ', מנהל אגף סביבה, מנהל תעשיות, משרד הכלכלה; ברטה טנצר, מנהלת הסיכונים בחברת מקורות; אריאלה יערי, סמנכ"לית תקשורת וקיימות, לוריאל ישראל; דנה דקו מדנס, מנהלת המחלקה המוניציפלית, מרכז השלטון המקומי; עו"ד ינון ברזאני, מנהל תחום סיכוני ESG ואקלים, BDO ישראל; אדם אייזנשטיין - מנהל בכיר לדיווח ומעורבות קיימות, טבע; נועה יאיון, מנכ"לית קרן פאי – שותפות של קרנות סביבתיות פילנתרופיות וירדן קלטר, אנליסט ESG, בנק הפועלים.
החסם המרכזי שחזר כמעט מפי כל הדוברים מקורו במחסור משמעותי בדאטה: היעדר נתונים מהימנים וזמינים על משתני אקלים, פליטות וצריכת אנרגיה, ובעיקר היעדר אמירה מתודולוגית שתדע לתרגם את הנתונים הללו לעשייה בשטח.
במקביל, פער מהותי נוסף עסק בחוסר בארכיטקטורה לאומית לתרחישי סיכון, לפיהם כל ארגון או חברה נדרשים להכריע כיום לבדם כיצד לנהל את מערך הסיכונים האקלימיים. סוגיה מרכזית נוספת עסקה בניהול שרשראות האספקה, המתבטאות בפער ממשי בהערכת סיכונים חיצוניים, מחסור ביכולות מדידה אפקטיביות והיעדר "יכולת נבואית".
דגש נוסף התרכז ברמת הסיכון הפיזי בתעשייה, המתרכז באתגרי חום, כמו גם שיטפונות, המשפיעים באופן מהותי על המפעלים והמתקנים האסטרטגיים, המובילים עד לכדי פגיעה בפריון ובתפוקה.
המסקנה החדה ביותר שעלתה מהדיון היא שאף אחד מהגורמים סביב השולחן אינו יכול לנהל את הסיכון לבדו, כאשר מטרת-העל היא להיערך לאירוע הבא בצורה הרבה יותר מדוקדקת ומבוססת נתונים, ככל האפשר.
בנוסף, עלתה מהדיון תמונה ברורה, לפיו הכיוון שאליו נדרש המשק הישראלי אינו מיפוי מושלם של הסיכונים, אלא טמון בבניית יכולת לספוג אירועים שאיש לא חזה מראש. הניסיון של השנים האחרונות, ממגפת הקורונה ועד אירועי קיצון ביטחוניים, לימד כי התרחישים המפתיעים אינם החריג אלא חלק הכלל. לכן המענה המרכזי מקורו בהקמה של מכון אקלים לאומי שיוכל לשמש כאורים ותומים בתחום ניהול הסיכונים ולשמש כמקור ידע מהימן. פתרון אחר עסק בהגדלה משמעותית של יתירות, בדגש על עודפי כושר בתשתיות קריטיות, גיוון מקורות ואספקה, יחד עם תרגול שוטף של אירועי קיצון כשגרת עבודה.
בתום האירוע קיבלו המשתתפים מארז של משק לין, לזכרה של לין דפני, שיצאה לחגוג עם חבריה במסיבת הנובה ונרצחה בטבח 7 באוקטובר, הנושא את המסר BE THE LIGHT - זוכרים את האור של לין דפני. בנוסף, הוזמנו המשתתפים לסיור אל מאחורי הקלעים של כמה מהיוזמות הסביבתיות של קבוצת עזריאלי, בהם מגדל הספירלה ועזריאלי גארדן - המרחב החקלאי-אורבני על גג עזריאלי תל אביב.
את המסקנות והתובנות המפורטות יציגו מנחות השולחנות בכנס ESG First שיתקיים ב-8 בספטמבר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
