"היום אני יכולה להגיד שאני שבעה. שובע שהוא הרבה מעבר לשובע פיזי — שובע רגשי. השובע הזה שיחרר אותי מכל ההתעסקות האובססיבית באוכל — מתי אוכל, מה אוכל, ומה אקח בתיק כדי לא להיות רעבה. בסוף, כשרעבים, כל תחום בחיים מושפע: לא מרוכזים בעבודה וביצירתיות ולא פנויים למערכות היחסים שלנו. השחרור מההתמכרות הזאת החזיר לי את החיים במתנה", כך סיפרה אדמית בוועידת ההשמנה של TheMarker Labels.
כאישה בת 60, ששימשה שנים רבות כאשת חינוך ועסקה בסדנאות ובחיבור עם בני אדם, אדמית הגיעה לוועידה כדי לחלוק עם הקהילה הרפואית והציבור את מסעה האישי כמתמודדת עם מחלת ההשמנה.
לדבריה, ההתמודדות עם מחלת ההשמנה ליוותה אותה מרבית חייה. "התחלתי להשמין כבר בגיל 11, עם השינויים ההורמונליים של גיל ההתבגרות. האוכל שימש עבורי כמעין שכבת הגנה לא מודעת. התחושות הללו התחזקו גם על רקע הילדות בחינוך המשותף בקיבוץ, שם לא היה לנו מקרר פרטי או ארון ממתקים נגיש, והייתה תחושה שצריך לאכול כשמגישים, מה שזרע בי פחד מלהישאר רעבה.
"לאורך השנים, כל שינוי הורמונלי, הריונות, לידות וגם טלטלות נפשיות כמו גירושים, לווה בעלייה במשקל והאוכל פיצה על תחושת חוסר ביטחון. החברה נוטה לתפוס אנשים שמנים כאנשים ללא כוח רצון, אך זו טעות. מחלת ההשמנה אינה רק עניין פיזיולוגי או חוסר יכולת לעמוד בפני תשוקה למזון, אלא מחלה ששורשיה נטועים עמוק, גם בחסכים רגשיים, בטראומות ובבור פנימי שדורש מילוי".
בשיא מחלתה הגיעה אדמית למשקל של 122 ק"ג, ולפני כארבע שנים, בעקבות בדיקות תקופתיות, נקראה לשיחה דחופה אצל רופאת המשפחה. "הבדיקות הראו מצב של טרום־סוכרת, כבד שומני וערכי כולסטרול גבוהים", היא שיחזרה. "החלטתי לבחור בזריקות".
הבחירה הזו הובילה לדברי אדמית למהפך דרמטי: היא ירדה 42 ק"ג ממשקלה, והמדדים הבריאותיים שלה חזרו להיות תקינים. אולם עבורה, "הבשורה העמוקה ביותר היא במישור הנפשי והתודעתי. לראשונה בחיי, התפנה לי מקום נפשי עצום שהיה תפוס קודם לכן במחשבות בלתי פוסקות על מזון. תחושת השובע מתורגמת באופן ישיר לתחושת שפע — להבנה שאני קיימת בעולם ושאני לא צריכה להילחם על קיומי. השובע העניק לי חופש מהפחד מלהיות רעבה. הוא הפך אותי לאסרטיבית יותר ולימד אותי להציב גבולות, מתוך מקום בטוח שאינו מנוהל על ידי חסך. בעצם, השובע הזה סייע לי להתמודד עם המון טראומות רגשיות ומעניק לי חופש שכמותו לא הרגשתי מעולם".
בשיתוף נובו, ג'ונסון אנד ג'ונסון, באייר ואלטמן
