לצד האתגר הבריאותי, הכלכלי והחברתי, עידן הקורונה הוא אתגר חסר תקדים בתחום התקשורתי. כמעט בן לילה זינקה תעבורת הנתונים בשיעורים אדירים: עלייה של 20% ומעלה בקצב הצריכה בשעות השיא, כמעט הכפלה בשעות הבוקר והקדמה של תחילת שעות העומס משש בערב לאמצע היום. בתעבורה הממוצעת של משתמש סלולר בודד נרשם גידול של 24-18 אחוזים. הדוגמה הממחישה זאת יותר מכולן היא כמובן הקפיצה של זום: מ-10 מיליון משתמשים ביום ערב המשבר ל-300 מיליון בעיצומו.
מאחורי המספרים האסטרונומיים האלה עומד לא רק זינוק במשך הצריכה, אלא גם ובעיקר בסוג הצריכה, כלומר בהיקף הדאטה שכל בית ועסק צורך. שימוש מוגבר בשיחות וידאו, שירותי סטרימינג וגיימינג (כולל בענן), העלאה והורדה של קבצים כבדים וטרנספורמציה דיגיטלית של מוצרים ושירותים – כל אלה יחד פירושם שתשתיות התקשורת שלנו נמתחות עד לקצה. ובהתחשב בעובדה ששגרת הקורונה – הלמידה מרחוק, העבודה מרחוק, הזום המשפחתי, התחליפים הווירטואליים לתרבות ולתיירות – תלווה אותנו עוד זמן מה, האתגר הוא עצום.
החדשות הרעות הן שלאתגר הזה מגיעה מדינת ישראל לא מוכנה. בעשור החולף צברו תשתיות התקשורת של אומת הסטארט-אפ פערים הולכים וגוברים ביחס לעולם. רק 2% מכלל הגולשים אצלנו מחוברים בסיבים אופטיים לעומת ממוצע של 27% במדינות ה-OECD (ישראל מקדימה רק שתי מדינות מתוך 37). במדד מהירות הגלישה של OpenSignal, נכון לאביב 2020, ישראל נמצאת במקום ה-59 מתוך מאה מדינות שנבדקו. בתחום הסלולר אנחנו עובדים עדיין עם דור 4, ובמקומות רבים בארץ אפילו פחות.
סיבים ודור 5
גם ללא הקורונה, הסגרים, הבידודים הכפויים והריחוק החברתי, הרי שהתעשיות המתקדמות – מהרכב האוטונומי, דרך החקלאות המדייקת והביוטק ועד ל"בית החכם" – משוועות לרוחב פס ולמהירויות תעבורת דאטה מסדר גודל אחר לגמרי. עולמות ה-IoT, שחברות התקשורת עצמן נכנסות אליהם בשורת פיצ'רים וחיישנים משני חיים, ממש תלויים בכך. כך שמעבר לנוחות ולאיכות החיים האישית של כל אחד, קפיצת מדרגה בתשתיות התקשורת היא תנאי הכרחי להמשך המובילות הישראלית בתעשיות עתירות הידע – הקטר של המשק והכלכלה כולה.
אבל יש גם חדשות טובות, ולא מעט. ראשית, לפחות בסיכום הגל הראשון של התפרצות הנגיף, חברות התקשורת הוכיחו איתנות. אמנם ביישובים מבודדים וסמוכי גבול נרשמו חריקות, אבל בריכוזי האוכלוסייה לא נחוו הפרעות גלישה משמעותיות. משרד התקשורת הקצה תדרים נוספים לטובת הפעילות האינטנסיבית, חמ"לים הוקמו, אתרי תמסורת ואנטנות עברו אופטימיזציה מהירה והחברות הצליחו לספק את הסחורה ולתמוך בצרכים העיקריים. בסך הכל, למרות כמה ניסיונות מתישים לשתף מצגות וסרטונים בשיחות הווידאו, עברנו את זה עד עכשיו בשלום.
החדשות הטובות באמת מחכות לנו בפתח. ימי הקורונה הפילו סופית את האסימון, או היישומון, בקרב הגופים הרגולטוריים ומקבלי ההחלטות. כעת זו כבר לא שאלה של אם, אלא של מתווה ולוחות זמנים. על הפרק כניסה מואצת לעידן תקשורתי חדש, הן בפריסה והפעלה של טכנולוגיית הדור החמישי בסלולר (תמיכה במהירות גלישה של כ-1 ג'יגה) והן בהשלמת הפריסה והחיבור למשתמשי הקצה של תשתית הסיבים האופטיים. במשרד התקשורת סימנו את החודשים הבאים כקריטיים לסיום המכרזים, קבלת ההחלטות והשלמת הליכי החקיקה (בין היתר בחוק ההסדרים הקרוב), שאמורים לאפשר לכל זה להתממש. עד 2022 מקווה הרגולטור לראות את המדינה כולה מרושתת בסיבים פעילים.
המירוץ לבינג'
הדרמה שהתחוללה בכל חברות התקשורת עם פרוץ המגפה נגעה לא רק לתשתיות. היא הקיפה גם את התמיכה ושירות הלקוחות, עם מוקדים עמוסים מתמיד (שבעצמם נדדו לא אחת לבתי העובדים תחת מגבלות ההתקהלות). המלחמה שמתנהלת ממילא על לב הצרכנים, אם באטרקטיביות החבילות המוצעות ואם באיכות התכנים עצמם, רק התעצמה.
באזורי התוכן המשודר ניכר המאמץ שהשקיעו חברות התקשורת בשדרוג ההיצע ובהתאמתו לדרישות ולצרכים העדכניים. עולמות הכושר והספורט, הדוקו וה"עשה זאת בעצמך", הכמיהה לאסקפיזם לצד החיפוש אחר בינג' ממכר, פרץ הנוסטלגיה לצד הצורך לחדש, וכמובן לא לשכוח את הילדים, התפקיד המחנך שיש לטלוויזיה והתכנים לכל המשפחה – ספקיות התוכן הטלוויזיוני נדרשו לתת מענה לכל אלו, מעכשיו לעכשיו.
בשורה התחתונה, ברור לגמרי שהאתגר של חברות התקשורת הוא אדיר ורב-ממדי, ושקפיצת מדרגה בתשתיות התקשורת היא צורך השעה. את העקומה הזאת לא ניתן לשטח – הצריכה הפרטית והכוללת שלנו רק תלך ותגבר. בעיצומו של גל שני במגפה, כשעוד ועוד אזרחים נדרשים להימצא בבידוד, עוד ועוד אזורים נכנסים שוב לסגר ועוד ועוד עובדים נשלחים למלא את משימותיהם מהבית, הצורך הזה הופך לבהול.
