“לפני כשבועיים ישבתי שש שעות בכניסה ליישוב וכיבדתי בכוס קפה חם את המטיילים הרבים שהגיעו לכאן. באותו סוף שבוע מושלג פקדו את בית ג’אן כ-20,000 אנשים שרצו ליהנות מהשלג והתקבלו בשמחה ומאור פנים. בחוץ אמנם היה קפוא, אבל אצלי בלב היה חם מאוד”, אומר בחיוך ראדי נג’ם, יו”ר המועצה המקומית בית ג’אן. “אני מתאהב ביישוב שלי בכל בוקר מחדש ומאמין שכל מי שיגיע לכאן ירגיש כמוני, ולא בכדי. בית ג’אן, בזכות מיקומו הייחודי, 1,000 מ' מעל פני הים, והטבע המקיף אותו, הוא ללא ספק אחד המקומות היפים במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט. ככזה, הוא צריך להפוך למוקד תיירותי ולמגנט תיירים. זאת מבחינתי משימה ברמה לאומית, לשם כך אנחנו זקוקים לתוכנית חומש, ברת יישום ויפה שעה אחת קודם”.
אירופה, זה כאן
ראדי נג’ם, העומד בראש הרשות מאז חודש נובמבר 2018, הוא איש רב פעלים. בהשכלתו הוא עורך דין, שמאי מקרקעין, מתכנן ערים וכלכלן. בנוסף הוא אלוף משנה בדימוס, מה שמעיד, בין היתר, על היותו אדם משימתי. ככזה, הוא משוכנע שהאתגרים העומדים בפניו ניתנים לפתרון, אך גם הוא מודה שלבד, ללא רוח גבית של ממשלת ישראל, יתקשה לעשות זאת. “בית ג’אן הוא יישוב שהכנסותיו נסמכות על תשלומי ארנונה ממגורים בלבד. כל בר-דעת מבין שאין די בכך כדי לקדם יישוב, להתפתח ולשמור בו את הצעירים”, הוא מסביר. “בנוסף, אנחנו ממוקמים בלב שמורת טבע, ללא אפשרות להתרחב ואין בתחומנו אזור תעשייה, מה שמשפיע מאוד גם על נושא התעסוקה ועל היכולת שלנו לפתח מקומות עבודה מניבים”.
כל זה לא מרפה את ידיו. ראדי נג’ם הוא איש של חזון שמשוכנע שניתן ואפשרי לעשות שינוי משמעותי אם רק יקבל את האישורים והתמיכה להוציא לפועל את תוכניות המגירה עליהן הוא שוקד לילות כימים. כך למשל, הוא ואנשי הצוות שלו נמצאים בעיצומו של תכנון של כמה פרויקטי עוגן לתיירות פנים וחוץ, ביניהם: הקמת רכבל שמקרונותיו ישתקף הנוף הטבעי העשיר של השמורה; הקמת אתר רחיפה לדאונים ומצנחי רחיפה שיוכל להתחרות באתרים מובילים בעולם; פיתוח ושימור של מסלול מעיינות ייחודי לצד אתר תצפית הצופה מים תיכון ועד ימת הכנרת.
"שמורת הר מירון המקיפה אותנו היא פנינה של ממש. יש בה בעלי חיים רבים ולא מעט צמחים המאפיינים אותה כמו אדמונית החורש וערער הארזים. 114,000 דונם של חורש טבעי בגליל העליון, לצד שטחים חקלאיים מטופחים בשיטות מסורתיות, הם לא דבר של מה בכך. תושבי האזור נהנים מכל הטוב והיופי הזה והגיע הזמן שגם תושבי ישראל ותיירים מחו”ל ייחשפו אליהם”, ממשיך נג’ם. “אנשים נוסעים לאנגליה, לצפון איטליה ולשוויצריה, כדי לטייל בטבע ולטעום מאכלים מיוחדים, כשכאן הכל פרוש לפניהם במרחק נסיעה קצר. לבית ג’אן היסטוריה של למעלה מ- 600 שנה וזה נשקף מהבניינים העתיקים המקושטים והמעוטרים, שבחלקם יש בארות בתוך הבתים. יש כאן בתים בסגנון אדריכלי וארכיטקטוני המזכיר את בתי הטמפלרים רק בעיצוב ים תיכוני, שהופכים כל סיור בעיר לחוויה נהדרת”.
ואם כבר הזכרנו אוכל, בית ג’אן ידועה גם כמעוז קולינארי של העדה הדרוזית, וכשמשלבים זאת עם המסורת החמה של קבלת האורחים, נראה שמי שיוצאים מכך נשכרים הם התיירים. למרות זאת, יש עדיין הרבה מאוד לעשות כדי שהיישוב יהיה תחנת עצירה מרכזית בטיולים בצפון. “ממש לפני שפרצה הקורונה לחיינו קיימנו בסוף שבוע אחד את פסטיבל “כאן זמן”. במהלך השישי והשבת הציפו את העיר למעלה מ-20,000 מטיילים שנהנו מפעילויות תרבות, סיורים מודרכים, תערוכות של אומנים מקומיים, חאפלות עם מיטב המטעמים והתבשילים ואפילו מופע פולקלור של חתונה דרוזית מסורתית. יש כאן פוטנציאל עצום, שלצערי לא מגיע לידי מיצוי. אני חולם להקים פה מרכז קונגרסים בו יתארחו מובילי דעה, כנסים כדוגמת כנס לשכת עורכי הדין, שמאי מקרקעין או רואי החשבון. במקום שייסעו לכנס השנתי שלהם לאילת או לים המלח שיבואו אלינו. למשרד הפנים, שלו אני כפוף, יש את היכולת והסמכות להפוך את בית ג’אן למרכז ההשתלמויות שלו ובכך למנף אותנו כלכלית. צריך רק להכיר ביתרונות שלנו ולפעול בהתאם”.
עוד מוסיף נג’ם, שבחזונו הוא רואה גם כיצד מתקיימת ביישוב תיירות חקלאית בה המטיילים יצאו לסיורים ביערות המוריקים, מטעים של דובדבנים, שזיפים, תפוחי עץ ובין כרמי הענבים, שלדבריו הם הטעימים בעולם.
חתירה מתמדת למצוינות
בית ג’אן כיכבה בשנים האחרונות כמה פעמים בכותרות כשקטפה את המקום הראשון בישראל באחוז הזכאים לבגרות, כאשר היא ממוקמת גבוה גם בטבלה של נתוני הבגרות במסלולי הצטיינות.
כשנג'ם מעלה את הנתון הזה ניכר עליו שהוא גאה, אך יחד עם זאת מתגנב לדבריו החשש שאותם בוגרים לא יישארו כבנים ממשיכים ביישוב. "לא פעם, כשאני מגיע לבתיהן של משפחות ושואל לשלומם של בני הבית, אני נתקל בתשובה עוקצנית, כמו: "המזוודות ארוזות". אני מכיר את הצרכים של התושבים ויודע מה הם רוצים – קורת גג ועבודה. התוצאה של המחסור בשני אלה היא הגירה שלילית, ואת זה אנחנו חייבים לעצור.
"בכל פעם כשיש צורך להחליף גננת שיוצאת לחופשת לידה אני עומד נפעם מול נשים משכילות, בוגרות תארים מתקדמים, שמבקשות להיות ממלאות מקום. אין להן מקום עבודה שתואם את הכישורים או ההשכלה שלהן, וזה כל-כך עצוב".
על אף שההשקעה הגדולה בחינוך הדור הצעיר נמצאת בעדיפות עליונה, אין למועצה יכולת להקים מוסדות חינוך, בעיקר גני ילדים, חדשים נוספים. הסיבה לכך נעוצה בכך ש-96% משטחי המועצה הם שטחים פרטיים ואין כמעט שטחים ציבוריים. "המועצה משלמת שכירות לעשרות אנשים פרטיים שמשכירים לנו קומה בביתם לטובת גני ילדים או פעוטונים. זה מקומם, אבל אין לי ברירה אחרת", הוא אומר. "התנאים הטופוגרפיים, שיפועי הקרקע והעובדה שאנחנו חסומים בשטחי שמורת הטבע מקשים עלינו מאוד. למרות זאת, בימים אלה אנחנו נמצאים בשיאו של תכנון בניה מפורט. לו ממשלות ישראל היו משכילות ללמוד ממה שקורה בהצלחה במדינות מעבר לים, בכל הנוגע לשילוב יישוב כפרי מסורתי בתוך שמורת טבע, מצבנו היה טוב בהרבה. יש לא מעט מחקרים על-כך, לא צריך להמציא שום דבר, רק ללמוד ממי שכבר עושים זאת. בית ג'אן יכולה להיות פיילוט נהדר בנושא ואת המסקנות ניתן יהיה ליישם בהמשך גם ביישובים שנמצאים בבעיה דומה".
לחלום רחוק, לממש חזון
בבית ג’אן מתגוררים כ- 13,000 תושבים ומקור התעסוקה המרכזי של רוב הגברים בה היא בזרועות הביטחון לסוגיה, אחרים עוסקים בחקלאות מסורתית ביישוב עצמו וביישובים הסמוכים. היישוב מדורג ברמה סוציואקונומית 4 ונג’ם מצר על כך. “עד לפני כשנה היינו בדירוג סוציואקונומי 3, אבל להון האנושי שמרכיב את היישוב מגיעה איכות חיים גבוהה הרבה יותר”. ממשיך נג’ם. “יש לנו המון משימות, כל אחת מהן יכולה לתפוס מקום ראשון בתעדוף כי כולן חשובות, כמו: שיפור והסדרה של התחבורה, השקעה בתשתיות, פתיחת מקומות תעסוקה, הקמת מוסדות ציבור, בניית שכונות מגורים וכמובן תיירות, אך ידינו כבולות. המדינה צריכה למשול ולא להפוך למכשול. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים, ולא תמיד מדובר בהשקעות של מילוני שקלים, אבל יש מי שחושב שהוא יודע טוב יותר מאיתנו וזה בולם ועוצר אותנו”.
נראה שהידע הנרחב והניסיון של נג’ם בתחומי שמאות מקרקעין ומשפטים, לצד הרצון הכן שלו לעשות למען תושבי היישוב שלו הם המנוע שעומד מאחורי העשייה הבלתי פוסקת. אחרי שנתיים בתפקידו כראש הרשות, המטרות והיעדים שסימן וקווי היסוד של החזון של והאסטרטגיה של המועצה הם המובילים אותו קדימה ונראה שהוא נחוש להצליח. “תושבי המועצה הם משאב אנושי עם יכולות וכישורים שלא נופלים משל תושבי כל יישוב אחר במרכז הארץ. על-מנת שבית ג’אן תעלה ותפרח, יש לתפור עבורה תוכנית אסטרטגית ייעודית שבעזרתה, תוך זמן לא ארוך, היא תהפוך למותג תיירותי ולאבן שואבת לתיירים מהארץ ומחו”ל. מי שייצאו מכך נשכרים הם תושבי מדינת ישראל כולם, גם בהיבט של הסברה לאומית וגם כמקור להכנסה נוספת כפועל יוצא של תיירות נכנסת, על כל המשתמע מכך.
“אנחנו לא רוצים להיות נטל על המדינה, אלא להתפרנס בכבוד ולא להיות נתמכי סעד. אין שום סיבה בעולם שמצדיקה שנעשה מגבית כדי להשיג משהו. בית ג’אן הייתה ועודנה חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי, אנשינו משרתים את המדינה ורוצים להעניק לה בחזרה מכל הטוב והיופי שיש פה. כמעט מכל נקודה ביישוב ניתן לראות את משולש הגבולות – ישראל, לבנון, סוריה. הכול סביבנו טובל בירוק, אוויר הרים צלול ונקי, תרבות ומסורת דרוזית מופלאות, צימרים מיוחדים, אוכל מצוין, מרכזי צפרות, כל זה והרבה יותר מחכים כאן בבית ג’אן לתיירים. אני כולי תקווה שנוכל לממש את כל הפרויקטים שלנו ושבקרוב מאוד רחובות היישוב יתמלאו בקולות של אנשים מרוצים ונהנים”, הוא מסכם.
