אחד המאבקים המתנהלים בעשרות השנים האחרונות בעצימות גדלה והולכת, הוא מתן ייצוג שווה לנשים בתפקידים בכירים ומתגמלים. סטטיסטיקות שנעשו על ידי חוקרים במבחר מתודלוגיות, אמנם מגיעות לתוצאות שונות אבל למסקנות דומות ובהן כי לנשים יש ייצוג מופחת משל גברים במרבית ממוקדי הכוח וכי שכרן נמוך יותר מאשר גברים בעבודות מקבילות.
כמי שעוסק בתחום, הן כחברת ייעוץ שייעצה הן לשירות התעסוקה והן למשרד הכלכלה, בין היתר במחקרים שנגעו לעולם העבודה, התחושה שעולה אצלי מכל המחקרים, היא שהם קודם ירו את החץ ואחר כך ציירו סביבו את המטרה, מאחר שהסיפור למעשה הרבה יותר מורכב.
אין חולק על כך שבמשך מאות שנים ואולי אלפי שנים, מרבית החברות האנושיות (למעט חברות בודדות שיצרו חברות המבוססות על הגמוניה נשית, אולם מבחינה היסטורית, הינן קוריוז) נתנו יתרונות רבים לגברים, יתרונות שמתקיימים גם היום בחברות שמרניות. אולם, האם במדינת ישראל מתקיימת אפליית נשים? האם בחברה הכללית ובחזית העסקית, יש אפליה מכוונת ומגמתית שנותנת יתרון לגברים? ואם כן, האם אכן זו תוצאה של אפליה שלמעשה נתמכת על ידי סוג של קשר אקטיבי של גברים שמשמרים באופן רוחבי את ההגמוניה הגברית, או שמייצרים סביבה שלא מאפשרת לנשים להביא את יתרונותיהן היחסיים למשרות שהן ממלאות או מועמדות למלא?
מחפשים את הדומה לנו
נתחיל בקביעה פשוטה: בעלי תפקידים בכל מקום, אינסטינקטיבית מחפשים את הדומים להם. גברים חשים בנוח בסביבה גברית וצפון אירופאים מרגישים נוח בקרב אנשים בעלי תרבות דומה. זו הסיבה שבמשך שנים, לא רק נשים אלא גברים ממוצא אתני שונה או כאלה שלא הגיעו ממוסדות לימוד מתאימים או מרקע חברתי דומה, הופלו לרעה.
כיום, החברה יותר פלורליסטית ויש הבנה רבה ליתרונות שבגיוון, ולכן התופעה חלשה יותר, אך קיימת עדיין, מפני שעל מנת לחסל אותה, יש צורך בשינוי של ה-DNA של ההומו סאפיינס. אפליה מתקנת למשל, מהסוג של הכנסת נשים לעמדות מפתח, תחת אילוץ, עשויה לחולל שינוי, כי באותו אופן, נשים עשויות לבחור את הדומות להן.
נמחיש את העניין באנקדוטה הבאה: מאחר שאני נשוי למי שהייתה שנים רבות מנהלת מערכות מידע בארגונים גדולים ומאחר שרוב חברותיה בעת ההיא היו מנהלות מערכות מידע ובארגונים גדולים הייתה יותר משכבה אחת של מנהלות, הרי הכרתי מציאות שבה במערכות מידע של ארגונים משמעותיים, כולל דרגי הביניים, נשים שלטו, חשבתי לתומי כי ניהול מערכות מידע הוא עסק נשי. לא הכרתי מציאות אחרת. יום אחד הוזמנתי להרצות בכנס של מנהלי מערכות מידע. נכנסתי לאולם ולרגע חשבתי שטעיתי במיקום הרצאה. מולי ישבו מאות משתתפים שבאו להאזין להרצאות, והם היו על טהרת הגברים. לאחר מאמץ הצלחתי להבחין בכמה נשים בקהל, אני מעריך שמספרן לא עלה על 1%-2% מהנוכחים.
הדיסוננס נוצר באופן פשוט. בביתי, בזכות אשתי, נפגשתי במנהלות בכירות שלקחו תחת חסותן מנהלות זוטרות וכך יצרו שדרה ניהולית של מנהלות בכמה שכבות. למנהלות הבכירות היה נוח לעבוד עם נשים מנהלות בדרג ביניים. האם הגיוני שהן לא מצאו אף גבר מתאים? ברור שלא, כי הרי העולם מלא במנהלי מערכות מידע גברים, אבל הן בחרו על פי נוחיותן. ככל הנראה זוהי תמונת הראי אצל גברים.
על מנת להשיג שינוי, צריך לזכור כמה דברים. בחלוקת העבודה בין גברים ונשים בכל הנוגע לגידול ילדים, יש עדיין יתרון לנשים וכן לנשים יש נטייה לעסוק בכך יותר, למרות המגמה בקרב גברים מודרניים לקחת חלק גדול יותר בכך. עדיין, כל בדיקה תראה כי חלקן של הנשים במשקי בית בהן יש זוג של גבר, אישה וילדים, האישה בממוצע תיקח על עצמה יותר מהגבר. בממוצע ולא באופן גורף. אולם הממוצע פירושו שיש יותר נשים שהנטל הנוסף של גידול הילדים, מקטין את הפניות לקריירה.
פחות כסף אבל גם פחות שעות
האם בחברה המערבית המודרנית נשים מקבלות שכר פחות מגברים? יש סטטיסטיקות שונות שמוכיחות לכאורה את הדבר, אם כי אני לא בטוח שאכן כך הם פני הדברים.
אם ניקח למשל את השדרה של היועצות המשפטיות במשרדים, החל מהיועצות הראשיות, וכלה בכפופות אליהן. האם מישהו מעלה על דעתו שיש משרד ממשלתי שנותן ליועץ גבר שכר גבוה יותר מאשר ליועצת אישה? מובן שהדבר לא יעלה על הדעת.
עובדה נוספת היא שמספר היועצות המשפטיות הנשים עולה כבר על מספר היועצים המשפטיים הגברים בכלל משרדי הממשלה. האם לנתון הזה יש משמעות? אם נבחן את מספר המועמדים לכל משרה כזו, נראה כי פשוט יש יותר נשים מתמודדות ויותר זוכות.
אולם לא בכדי היועצות המשפטיות מעדיפות להגיע למשרדי הממשלה. משרדי הממשלה ידועים כמקומות שהם פחות תובעניים ממשרדים פרטיים בהם כמות השעות הנדרשת מעובדים היא רבה במיוחד. אמנם יש נשים צעירות שבוחרות בקריירה תובענית ומוותרות על חיים פרטיים במידה רבה, בוודאי בשלבים ראשוניים, אולם הן לא הרוב. עורכות דין רבות מראש יבחרו בקריירה שתאפשר להם יתר איזון מאשר גברים. אם תרצו זו מורשת של אלפי שנים בהם גברים יצאו למסעות ציד של מספר ימים והנשים נותרו מאחור עם הילדים.
במשרדי עורכי הדין הגדולים, נערכים מעת לעת סקרים ומספר הנשים המובילות בקרב מאה הגדולים נע בין 7 ל-13 בעשור האחרון ובאף משרד לא מגיע מספרן של הנשים ל-40% מכלל עורכות הדין כאשר ב-50 הגדולים ביותר, אף משרד לא מובל בידי אישה. בפרקליטות של מדינת ישראל המצב לעומת זאת, הפוך: כשני שליש מכלל הפרקליטים הם נשים ובין היועצים המשפטיים, חלקם מגיע לכ-60%.
נמחיש את העניין באנקדוטה נוספת: לפני מספר שנים נפגשנו עם הנהלת אחת מהחברות הייעוץ הגדולות בעולם - חברה בינלאומית עם עשרות סניפים ברחבי העולם ועם אלפי עובדים. בחדר הישיבות הגדול אליו נכנסתי היה קיר ועליו תמונות של 30 חברי ההנהלה העולמית. רק אישה אחת הייתה בין התמונות וגם היא הוגדרה בתואר שונה מכל המנהלים. כישראלי חצוף, הרשיתי לעצמי לשאול את הפורום הנכבד מולו ישבתי, כעשרה מנהלים שהתכנסו לקראת המאורע. מדוע יש רק אישה אחת מתוך כשלושים מנהלים (וגם היא לא מוגדרת כמנהלת על פי תוארה) בחברה רב לאומית? השתררה שתיקה של מבוכה ואז מישהו התנדב לענות: "המשרות האלה דורשות השקעת מאמץ גדול מאוד, נכונות לעבוד בסופי שבוע ונסיעות פתאומיות. נשים לא אוהבות לקחת חלק בסדר יום כזה תובעני", כך הסביר אותו מנהל.
בעת שעבדתי באחת האוניברסיטאות, אחת המנהלות שעסקה בכוח אדם, למדה לתואר שני בניהול משאבי אנוש והגישה עבודת גמר שהתפרסמה בזמנו. היא בחנה נתונים השוואתיים במשרות דומות והגיעה למסקנה כי במשרות ממש דומות, אין שום אפליה מבחינת גובה השכר לשעה. גברים פשוט מרוויחים יותר כי הם עובדים יותר שעות, זו הייתה מסקנת המחקר שלה. לימים טענו כי נשים פשוט יותר יעילות ולכן במונחי תפוקה הן מקופחות.
אפליה יכולה להיווצר למשל, בעת שמכניסים לעבודה נציגי מגזר שהיו עד כה ברובם מחוץ למעגל העבודה. למשל, אם שוכרים מתכנתות חרדיות ומייצרים להם סביבה סגורה, כלומר הן לא משתלבות בחברה במשרדיה הראשיים, אלא יושבות במשרד ייעודי בבית שמש או בית"ר עלית, השכר שישולם להן יהיה נמוך יותר מאשר השכר שישולם לעובדי החברה בתל אביב. למעשה בהתניה שהן מקבלות על עצמן לעבוד במסגרת מוגדרת, הן מסמנות את עצמן ומייצרות על עצמן מגבלה. עובדת חרדית שהייתה מוכנה לעבוד במשרדי החברה הראשיים, מן הסתם הייתה מקבלת שכר על פי כישוריה. מרגע שהיא מגבילה את עצמה, היא נותנת לגיטימציה למעסיקים לטעון שמדובר בעבודה נחותה או בעלת תועלת פחותה, בשל המגבלות.
קוד חברתי גברי של עבודה סביב השעון
לסיכום, נציין כי לאפליה יש מקורות היסטוריים וחברתיים ארוכי שנים, אבל החברה המודרנית שהסירה מנשים מגבלות רבות, עדיין לא יכולה להתמודד עם העדפות אישיות. אין ספק שניתן לזהות אפליית נשים בשל נסיבות מיוחדות כמו למשל הדוגמא של הנשים החרדיות, אבל אישה שבוחרת להתנהל בחברה על פי הפרמטרים שבהם החברה פועלת, שהם למעשה פרמטרים גבריים, תוכל להגיע על פי כישוריה למקומות גבוהים.
האם עדיין מתקיימת אפליה בשל העובדה שהקודים החברתיים מעדיפים את הסגנון הגברי, של עבודה מאומצת סביב השעון והרצון לעבוד עם הדומים לך? בוודאי שהיא מתקיימת, אבל ספק אם הפתרון הוא באילוץ חוקי של השוואת תנאי עבודה. ככל שהחברה מתקדמת, חלק מהיתרונות הגבריים של כוח פיסי נעלם ומאידך השינוי התרבותי שגורם לגברים רבים יותר לקחת חלק בגידול הילדים, תורם את תרומתו. אבל כמו בהרבה תחומים, אין טעם להאיץ תהליכים ויש לתת לתהליכים המתקיימים בפועל לעשות את עבודתם ולהקטין נזקים שנגרמים מחקיקה שכל כולה יצירת מצבים מלאכותיים שגורמים דווקא לעקיפה ולפעולות נגד.
הכותב הוא מנכ"ל חברת תבור כלכלה ופיננסים, מחבר הספרים: מונופול - מודלים של תחרות לא משוכללת, יסודות המימון והניהול הפיננסי ופרקים בתורת המחירים.
בשיתוף תבור כלכלה ופיננסים
