ענף הביוטכנולוגיה (המוכר גם כ״ביוטק״) בישראל החל את דרכו בשנות ה-80 של המאה הקודמת במקביל לארצות הברית ולמדינות המפותחות ועבר כברת דרך משמעותית. לפי דוח האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות לשנת 2018, בישראל פועלות כ-1,600 חברות ישראליות בתחום מדעי החיים והביוטכנולוגיה, המעסיקות יותר מ-83,000 עובדים, בתעשייה המגלגלת כ-1.5 מיליארד דולר בשנה.
הביוטכנולוגיה משפיעה על תחומים רבים בחיינו והיא נשענת על מחקר אקדמי בביולוגיה, מדעי הסביבה והרפואה. היא עוסקת בבריאות (פיתוח תרופות כימיות וביולוגיות, פיתוח שיטות זעיר-פולשניות לאבחון), במזון (פיתוח שיטות חקלאיות, מוצרי מזון חדשניים) ובסביבה (שימור הסביבה וקיימות, טיהור מים, ייצור אמצעי הדברה בטוחים).
אחת הסיבות לפעילות היצירתית בביוטכנולוגיה בישראל היא התשתית המחקרית-אקדמית הענפה בתחומים אלה. במקביל לאקדמיה, גם תעשיית הביוטכנולוגיה עצמה מייצרת ידע ומתבססת על פעילות מו"פ אינטנסיבית ויקרה. כוח משמעותי המניע את התחום נובע מדרישת הצרכנים עצמם, זאת מאחר שבמהותם המוצרים הביוטכנולוגיים עונים על צרכים אנושיים, אך טבעי הוא שהציבור יבקש ויצרוך באופן מתמיד מוצרים טובים יותר. במידה רבה הדחף לידע והשאיפה לחיים "טובים" יותר פועלים בסינרגיה ודוחפים את החדשנות בביוטכנולוגיה בארץ ובעולם.
הדרישה למוצרים ביוטכנולוגיים מתעצמת מול ההבנה שעידן תרופת הפלא (Silver Bullet Medicine) המתאימה לכל החולים באותה המחלה - חלף. בעידן "רפואה מותאמת אישית" יש צורך במגוון מוצרים, קרי אמצעי דיאגנוסטיקה ותרופות מדויקות לטיפול באותה מחלה. הבנה דומה מתקיימת גם בתחומי המזון - לא עוד מוצר אחיד על המדף בשינויים קלים של עטיפה וטעם, אלא דרישה למזון מותאם לשונות הפיזיולוגית, לגנום ולמיקרוביום (החיידקים והחומר הגנטי שלהם) האישי, להבדלים באורחות החיים ואפילו לתפיסות אתיות שונות.
כיוון שכך, לא מפתיע שהתעשייה הביוטכנולוגית נמצאת בצמיחה במדינות המפותחות. בישראל קצב הצמיחה השנתי הממוצע של התעשייה משתפר (אם כי בצורה אטית), קמות חברות הזנק חדשות ומספר החברות בחממות הטכנולוגיות עולה.
כל אלה משדרים עוצמה, דינמיות ואופק טכנולוגי מבטיח. מדוע אם כך התעשייה הביוטכנולוגית בישראל מאופיינת בחברות הזנק קטנות וקצרות חיים שאינן מצליחות לשרוד? מה מונע את הפיכתה של התעשייה הביוטכנולוגית למנוע צמיחה מרכזי בישראל?
לעובדה שליוזמות ביוטכנולוגיות בישראל שרידות נמוכה ומספר החברות שמגיעות לבשלות ארגונית ולנתח שוק משמעותי הוא קטן תורמים גורמים רבים. חלקם נובעים מאופי התעשייה עצמה ואחרים מהסביבה הכלכלית-תשתיתית שבה היא פועלת.
המורכבות העצומה של המערכות הביולוגיות היא חסם משמעותי בפיתוח מוצרים ביוטכנולוגיים. פעמים רבות מה שהיה רעיון מבריק במודל המחקרי, נכשל בשלב היישום ומשאבים יקרים יורדים לטמיון בשל היכולת הנמוכה לצפות את התגובה בין טכנולוגיה מבטיחה לבין יישומה בצורה מעשית. כמו כן מורכבות תהליכי הייצור ובקרת האיכות תורמים אף הם לכך שחלק מהרעיונות לא תמיד מבשילים. במקרים רבים, מוצר שמיוצר ביעילות במעבדה, נכשל כאשר יש צורך לעבור לייצור בקנה מידה גדול ובמערכות יציבות ונדירות. מערכות הייצור בנפחים גדולים ויציבות המוצר לאורך שרשרת האספקה דורשות משאבים משמעותיים ויקרים.
חסם משמעותי נוסף להתפתחות התעשייה היא רגולציה מפרכת יקרה. מערכות רגולטוריות כמו ה-FDA מגינות מחד גיסא על המשתמש העתידי, אך מאידך גיסא מאטות את העברתן של חלק מהטכנולוגיות לשוק, דבר שגורם גם לעליית מחירן בצורה משמעותית. אמנם יש ניסיונות לקצר ולפשט את התהליך הרגולטורי (דוגמת פיתוח תרופות יתום וחיסונים חדשים) ולהתאים תשתית רגולטורית הולמת למוצרים חדשים (כגון: בשר מתורבת) אך עדיין אין בכך די.
הצלחתה של תעשייה מתקדמת תלויה בתשתיות ובהשקעות מתאימות. בישראל הידע שנוצר בתחום הביוטכנולוגיה נשאר ברובו סביב העוגנים האקדמיים ולא מתקדם לכיוונן של חברות ביוטק גדולות כפי שקרה במדינות מפותחות אחרות. למרות המצוינות המדעית - בהיעדר גיבושו של אקוסיסטם מתאים, מיזמים רבים לא מגיעים לבשלות בארץ וההצלחות עוברות לחברות זרות בחו"ל. נראה כי היתרון היחסי של ענף הביוטק הישראלי נמצא במחקר ובפיתוח ולא בשלבים הקליניים, בייצור ובשיווק. תרופת הקופקסון לחולי טרשת נפוצה הינה דוגמה זוהרת בבדידותה.
לבד מהמרכיב האנושי בתחום של מדעי החיים והביוטכנולוגיה שמדינת ישראל משופעת בו, שאר התחומים – תשתיות והשקעות (ממשלתיות ופרטיות) שקריטיות לקיומו של הענף - אינם מפותחים דיים. זמן הפיתוח הארוך, ההשקעה במעבר מהפיתוח לייצור והרגולציה הלא מתפשרת מקשים על המשקיעים, המורגלים מתחום ההייטק באופק השקעה קצר עד להבאת המוצר לשוק ובהחזר השקעה גבוה. כל אלה מונעים מהענף לעבור לשלב היצרני-תעשייתי שלו, ובמקום זה הוא מתנהל כמו"פ, בדומה לאקדמיה. גודל השוק המקומי והעדרן של תעשיות תומכות מקשים עוד יותר.
מן הראוי שלא נתעלם מהתמורות מרחיקות הלכת שהחברה האנושית צפויה לעבור בשנים הקרובות, תמורות שייתנו את אותותיהן גם בענף הביוטכנולוגיה. דרושה, אם כך, השקעה ממשלתית על מנת להגדיל את מספר החברות ואת שיתוף הפעולה ביניהן לשם יצירת אקוסיסטם בר-קיימא.
*פרופ' שרית סיון, מרצה וחוקרת במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה, מתמחה בתחום הביופיזיקה של רקמות חיבור ובפיתוח שיטות טיפוליות יישומיות במצב של ניוון או חולי של רקמות חיבור. היא הישראלית הראשונה שזכתה בפרס מארי קירי היוקרתי לחדשנות ויזמות במדע (2012) על תרומתה המשמעותית בפיתוח תחליפי דיסק וחומרים לשחיקת סחוסים כתוצאה מדלקת מפרקים
