בעוד רוב הציבור פוגש את פרויקטי התשתית רק כשהכביש נחסם בעקבות עבודות, חפירות ומנופים, כשהבוץ נערם והפקקים מתארכים – מאחורי הקלעים פועל אדם אחד שתפקידו לוודא שהכול קורה בזמן, באיכות, ובמינימום נזק – זהו מנהל פרויקט התשתיות. כך גם במקרה של אינג' אסף בירגר, מהנדס אזרחי ומנהל פרויקטים בתחום התשתיות, שלא רואה בתפקידו רק מקצוע – אלא בשליחות יומיומית בשטח מורכב, רווי אינטרסים, לחצים ואתגרים הנדסיים וביטחוניים.
"ניהול פרויקטים בתשתיות זה לא הייטק, וזו לא עבודה סטרילית", מסביר בירגר בגילוי לב. "זהו תחום דינמי, לא יציב, הדורש חשיבה מחוץ לקופסה, התאמה לאילוצים רבים, והרבה מאוד משתנים שאתה חייב לדעת לנהל תוך כדי תנועה".
הידע ההנדסי הוא רק הבסיס
בירגר החל את דרכו כמהנדס שכיר לאחר שהוסמך כמהנדס אזרחי, ועבד בפרויקטים מגוונים בבינוי ותשתיות בחברות ממשלתיות וכמתאם תכנון וביצוע במערכת הביטחון. נקודת המפנה הגיעה בתחילת העשור הקודם, כאשר השתלב בפרויקטים רחבי היקף של משרד הביטחון, ביניהם הקמת גדר גבול מצרים – פרויקט תשתיתי מורכב שכלל עבודות עפר, תקשורת, העתקת תשתיות ועבודה בתנאי שטח קיצוניים.כמו כן היה מעורב עם צוות משהב"ט בקידום ניהול התכנון והביצוע של פרויקטי תשתית, בינוי ותקשוב.
"שם הבנתי שהידע ההנדסי הוא רק הבסיס", הוא מספר. "ניהול פרויקט דורש סטייט אוף מיינד אחר – להבין אנשים ולהסתדר איתם, להבין מערכות, ולדעת לקבל החלטות גם כשאין פתרון מושלם".
המעבר לעצמאות, לפני יותר מעשור, לא היה מובן מאליו. בירגר נכנס כספק עצמאי למשרד הביטחון, ובהמשך קיבל פרויקטים תשתיתיים בנתיבי ישראל, נתיבי אילון, רשות העתיקות. הדרך לשם הייתה ארוכה ומאתגרת, אך ההתמדה השתלמה. "ברגע שקיבלתי פרויקט ראשון מנתיבי ישראל – ניהול תכנון וביצוע צומת מרכזי באזור יהודה ושומרון – נפרצה הדרך הן במישור המנטלי האישי והן בביסוס מעמדי כמנהל פרויקט מקצועי.
החשיבות הקריטית של מנהל הפרויקט
ניהול פרויקטי תשתיות וכבישים נחשב לאחד התחומים המורכבים ביותר בתחום ההנדסה האזרחית. מדובר בפרויקטים שגם אם הם לא עתירי תקציב, כוללים ברוב המקרים בעלי עניין רבים, רגולציה מכבידה, תיאומי תשתיות מול גורמי תשתית ורשויות, לחצים ציבוריים מצד הגורם הסטטוטורי (המועצה, העירייה, הרשות וכד'), ולעיתים גם רגישות ביטחונית או חברתית. מנהל הפרויקט הוא הדמות שמחברת בין כל הגורמים: יזמים, קבלנים, מפקחים, רשויות מקומיות, מוסדות תכנון, תושבים, חברות החשמל, הגז והתקשורת ושאר גופי התשתית. זהו האתגר המרכזי. היעדר תיאום יסודי בשלב התכנון או הסתמכות על "מילה" לא כתובה של גורם מכובד ומשפיע כזה או אחר עלול במקרים מסויימים להוביל לעיכובים קריטיים בלוחות הזמנים.
"מנהל הפרויקט הוא זה שפותר בעיות בשטח", מדגיש בירגר. "הוא אחראי על ניהול הבטיחות באתר, ניהול הביצוע ולוחות הזמנים, על הבטחת איכות הביצוע, על הבקרה התקציבית, ועל רמת הדיווח. אם הוא לא שם – הפרויקט מתפזר ולרוב שוקע לתהומות שקשה לצאת מתוכם".
אחד האתגרים הגדולים בתחום הוא חוסר היציבות בכוח האדם. כמנהל פרויקט הוא נדרש להביא עמו גם מפקח בנייה כפונקציה נפרדת בשטח. "קשה מאוד למצוא מפקחים טובים ברמה מקצועית המתכללת את כל מרכיבי הביצוע לרבות בטיחות ואיכות וברמה אישית - עמידה על עקרונות לצד גמישות כשצריך", הוא אומר. "יש מחסור באנשי מקצוע איכותיים. לפעמים מפקח פשוט לא רואה את הדברים שצריך לראות, לא דוחף עבודה, ואז כל הפרויקט סובל ומנהל הפרויקט הוא זה שגם בפועל כל הזמן חייב לשים לב לכל הפרטים הקטנים ולתמוך בעבודת המפקח".
אתגרי המרחב העירוני
פרויקטים תשתיתיים במרחב העירוני מציבים אתגרים ייחודיים: במישור הבטיחות נדרשת זהירות מיוחדת כשתושבים גרים ומסתובבים באזור, וכשיש תנועה סביב העסקים המקומיים. במישור התשתיות (תשתיות קיימות): אשר לא תמיד ממופות כראוי. במקרים רבים, רק לאחר תחילת החפירות מתגלות תשתיות ישנות שלא תועדו או תשתיות פירטיות של מים וחשמל האופייניות בעיקר ליישובי המיעוטים. במישור הגיאו טכני: קרקע לא יציבה או כזו הנוגדת את הנחות התכנון (חקר קרקע מוקדם לא תמיד עולה על זה) או חריגות סטטוטוריות המחייבות שינויים הנדסיים מיידיים. בירגר נתקל בכך שוב ושוב בפרויקטים במגזרי מיעוטים וביישובים עירוניים.
ואיך התושבים מקבלים את סלילת התשתיות החדשות?
"על פי רוב הם מקבלים בברכה את הפרויקט ומצהירים שהם בעד פיתוח הסביבה וזאת כל עוד שהוא לא בא על חשבונם, כלומר לא על שטח שנחשב עד עכשיו כ'מגרש הפרטי' שלהם או ישפיע על הסטטוס קוו אליו הם רגילים. חלק נכבד מהאתגר זה להגיע להסכמות מולם. באחד מיישובי הפזורה הבדואית בדרום, למשל, כאשר סללנו כביש לטובת התושבים, היו התנגדויות של תושבים לביצוע מעגל תנועה סמוך לבית, אשר לדבריהם יאיט את התנועה ליד בית מגוריהם. "בלי פתרון יצירתי אי אפשר היה להתקדם. בסוף מצאנו דרך משפטית ותפעולית, וגם יצירתית מבחינת שינוי התוכניות, שאפשרה המשך עבודה. צריך להבין לעומק את הפסיכולוגיה של האנשים ואת הרצונות שלהם, תמיד אפשר להגיע לפשרה שמתאימה לכל הצדדים, אך הדרך לשם יכולה להיות מורכבת".
בירגר מצביע על פערים תרבותיים משמעותיים בין אזורים שונים בארץ. לדבריו, "בצפון, ובפרט ביישובים מיעוטים מסוימים, מדובר באוכלוסייה משכילה שמודעת היטב לזכויותיה – אך גם לחולשות של המדינה ושל מערכת המשפט. לעיתים עבודות נעצרות עד לקבלת מענה לדרישות התושבים, גם כאשר לא כולן מוצדקות. ניהול מצבים כאלה מחייב רגישות, הבנה והיכרות מעמיקה עם השטח. המציאות שם מורכבת: לצד חוקי מדינת ישראל מתקיימים גם כללי התנהלות פנימיים ובלתי פורמליים של הקהילה המקומית. מי שפועל בשטח חייב לדעת לנווט בין המערכות הללו ולשמור על יחסי עבודה תקינים עם כלל הגורמים".
שליטה מלאה בכל מרכיבי הפרויקט
תחום ניהול פרויקטי התשתיות מתמודד עם אתגרים רבים ולא פשוטים. עוד לפני העבודה בשטח פרויקט יכול להיתקע שנים במסדרונות הוועדות בגלל הליכי היתרים ותוכניות, כמו תב"ע, הנמשכים זמן רב ויוצרים צוואר בקבוק משמעותי כבר בשלב ההתחלתי. זאת בנוסף לריבוי הגורמים המעורבים, חוסר שקיפות וקושי אמיתי לייצר בקרה איכותית רציפה. התוצאה היא לעיתים עיכובים, חוסר תיאום ועלויות החורגות ממסגרת התקציב.
בירגר בחר שלא להשלים עם המצב הזה. במקום לפעול בתוך המורכבות הקיימת, הוא אימץ גישה אחרת ריכוז ושליטה מלאה בכל מרכיבי הפרויקט, משלב התכנון ועד הביצוע, כדי לצמצם חיכוכים, לקצר תהליכים ולהבטיח סטנדרט עבודה אחיד וברור.
"אני חייב להכיר והתמצא בהכול", הוא אומר. "עבודה באמצעות מערכת הניהול הממוחשבת של היזם: הליכי חשבונות קבלנים, הליכי חשבונות תכנון, פיקוח, נהלים של היזם, בקרת איכות, ניהול קבלנים – אני חייב להבין את כל אחד מהתחומים האלה כדי שאוכל לוודא שהכל מתנהל ופועל על פי הנדרש. אסור לי להוריד רגל מהדוושה", הוא אומר. גישה זו מאפשרת לו להתמודד עם תופעה נפוצה בענף: נטישה פתאומית של אנשי מפתח (ממונה הבטחת איכות שמחליט שמספיק לו; איש PMO שמחליט להתקדם במקום אחר ומחייב אותי להיכנס לנעליו לפחות בשלב הראשון עד להטמעת מחליף; מפקח שמחליט מהסיבות שלו לעזוב). "אם מישהו עוזב – אני יכול להיכנס לנעליים שלו מיד. הפרויקט לא נתקע, אני מבין את העבודה שלו וממשיך אותה עד שאני מוצא מחליף". בחיוך הוא מוסיף כי הבעיה היחידה שנוצרת בעקבות מצבים כאלו היא שזה גורם לו עצמו לעבוד הרבה מעבר לשעות העבודה המקובלות.
אחת השיטות שפיתח היא עבודה עם מפקחים כשותפים לפרויקט. "כשאדם הוא שותף – הוא מחויב. הוא לא רק שכיר שמחכה למשכורת. ככה אני גם שומר על איכות וגם על רציפות".
פרויקטים עבור משרד הביטחון מציבים רף גבוה במיוחד. שני מעברי בידוק קו התפר הביטחוניים אותם הוא מקדם להרחבה ושדרוג בשנים האחרונות, הם דוגמה לכך. מדובר במעברי גבול פעילים, עם תנועה אזרחית, רגישות ביטחונית, קירבה של יישובים סמוכים ולוחות זמנים צפופים.
"שם אין זמן לטעויות", הוא אומר. "העבודה צפופה, צריך לפתור בעיות תוך כדי ביצוע, לפעמים בתנאים של מחסור בפועלים ולחץ ביטחוני. זה דורש חשיבה מחוץ לקופסה וקבלת החלטות מהירה - הכל בשיתוף ויחד עם קציני הבינוי מטעם היזם".
השליחות שמעבר לבטון ולאספלט
למרות הקשיים והמורכבויות, בירגר מדבר על סיפוק עמוק מהעבודה. "יש תוצאה מוחשית. אתה עובר ליד פרויקט ואומר – אני הרמתי את הפרויקט משלב הרעיון, התכנון וניהול הביצוע והפיקוח, אני מכיר את בעלי העניין, אני מרגיש את הכביש מבפנים אלה דברים שנשארים לשנים. תוצר לוואי נוסף הינו הכרת הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, את כל המקומות המיוחדים המהווים עבורי ערך מוסף. אני אוהב לטייל בארץ ולראות את הפרויקטים שבניתי".
מעבר לכך, הוא רואה בעבודתו ערך חברתי משמעותי, במיוחד בפרויקטים ביישובים השייכים למגזרי מיעוטים. "אתה רואה איך המקום נראה לפני ואחרי הפרויקט. אתה תורם לפיתוח, לקידום המקום, לחיבור האוכלוסיות הללו לעידן הקידמה, אלה לא דיבורים אלא מעשים, אתה משנה חיים של אנשים ובונה את הארץ".
בירגר סבור שמקצוע ניהול פרויקטי תשתיות עדיין לא מקבל את ההכרה הראויה. "זה מקצוע שדורש ידע, אחריות, ואומץ. בלי מנהלי פרויקטים טובים – שום תוכנית עירונית/לאומית לא תצא לפועל". הוא גם מדגיש את העובדה כי קיים מחסור עמוק בישראל בבעלי מקצוע ובעובדי שטח מיומנים בכל הדיסיפלינות (חשמל, מים ביוב, תקשורת), דבר שאף מוגדר כ"אתגר לאומי אסטרטגי".
לכן, בעידן שבו מתבצעת השקעות עתק בתשתיות, פיתוח תחבורה ודיור, תפקידו של מנהל הפרויקט הופך קריטי מתמיד. "בסוף, מישהו צריך להיות שם בשטח, לקבל החלטות, ולדאוג שהדברים יקרו. אני גאה ומסופק להיות האיש הזה", הוא מסכם.
בשיתוף אסף בירגר ניהול פרויקטים בע"מ
