"הנגב הוא עריסת אומתנו, אזור התורפה המסוכן של המדינה ותוחלתה הגדולה", אמר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון שחלם להפריח את הנגב. אחד הארגונים שהחליט לממש את חזונו של בן גוריון, וליישמו בבירת הנגב, הוא ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב (JNF-USA) מהארגונים הגדולים והמשפיעים בעולם שלקח על עצמו להגשים את הציונות בת זמננו. ראסל רובינסון, מנכ"ל הארגון, מסביר כי הכל התחיל עם החלטת נשיא הארגון באותה תקופה רונלד לאודר להקל על משבר המים שפקד את ארץ ישראל לפני 25 שנה. "באותה תקופה החזון של ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב היה להעביר 500,000 אנשים לנגב, שמהווה 60% משטח הארץ ואז רק 5% מאוכלוסיית המדינה התגוררה בו", הוא מתאר כיצד החליט הארגון לספק פתרון לבעיית המים בישראל, ולא רק. כך נוצרה תוכנית המים של לאודר שכללה מרכזי מחזור מים והקמת 253 מאגרים ברחבי ישראל בשיתוף קק"ל, תהליך שלדבריו אפשר העברת 500,000 איש לנגב.
כדי להמשיך ולפעול למען מדינת ישראל, הוחלט בארגון לבחור את באר שבע כמרכז הפעילות הזו. בעיניו של לאודר, ועל בסיס התוכנית האסטרטגיתBlueprint Negev, נראתה העיר כמוקד פוטנציאלי לפיתוח ולחיזוק הקהילות שמסביב. באותו אופן בו צמחה אוכלוסיית הנגב, כך היה רצון עז בארגון לשנות את הסיפור של העיר, להגדיל את מספר התושבים ולהפוך אותה להרבה מעבר ל"מקום בו עוצרים לתדלק בדרך לאילת", כדברי רובינסון. לאחר מספר שנים, במסגרת פגישתו של רובינסון עם ראש העיר רוביק דנילוביץ', הוצגו התוכניות שכללו בניית טיילת לאורך 8 ק"מ, יצירת אגם בשטח של 92 דונם, בניית אמפיתיאטרון, הפיכת באר אברהם למרכז מבקרים ברמה עולמית ושיפוץ העיר העתיקה. "באותו היום נוצרה שותפות שלא התערערה מעולם", מספר רובינסון בהתרגשות.
כיצד במהלך השנים, הצלחתם לשנות את סיפורה של באר שבע, ולסייע בהפיכת העיר למטרופולין של האזור?
"במסגרת התוכנית נפתח מרכז התעסוקה של לאודר בעיר, שסיפק הזדמנויות תעסוקה לבוגרי אוניברסיטת בן גוריון בנגב והמכללה הטכנולוגית סמי שמעון. בזכות שירותים אלו נוצרו אלפי מקומות עבודה חדשים, הסטודנטים מצאו מקומות עבודה ראויים באזור, ועסקים רבים עברו לנגב. כך הפכה באר שבע לגורם מרכזי להצלחת התוכנית האסטרטגית שלנוBlueprint Negev, תהליך צמיחה שסייע לפיתוח הערים והיישובים באזור דוגמת ערד, ירוחם, אופקים ודימונה, כמו גם קהילות העוטף והערבה.
"את הסיפור של באר שבע הצלחנו לשנות גם בזכות העשייה של ראש עיר והנהלת העירייה שהובילו את הדרך, והפכו יחד איתנו את באר שבע למקום בו רוצים לגור ולבקר. עם השנים הצליחו הנהגת העיר וכל ראשי הרשויות בנגב, לעבוד יחד טוב יותר מאי פעם. לשמחתנו, כיום באר שבע מופיעה על המפה מבחינת תעסוקה, אוכלוסייה שהולכת וגדלה, תיירות ועוד".
מהו הפרויקט בו אתה הכי גאה?
"קשה לי לבחור מבין מגוון הפרויקטים בהם לקחנו חלק ובכל זאת, אפשר בהחלט לציין את האמפיתיאטרון שהפך למתחם הבידור הגדול ביותר בישראל, או את באר אברהם שאנו משדרגים למרכז מבקרים ברמה עולמית, מתחם שמשקף את שושלת העם היהודי בארץ למעלה מ-3,700 שנה. פרויקטים נוספים משמעותיים הם האגם המתפרש על פני 92 דונם שמאפשר שיט של סירות ובקרוב גם יכלול מסעדות ובידור ופנאי, והכל בלב בירת הנגב - באר שבע!
"חשוב לי לציין שאנחנו לא עוצרים כאן. בכוונתו להביא מים לנהר כדי ליצור זרימה 24 שעות ביממה ולקדם את אחד הפרויקטים החשובים ביותר: פרויקט מוס - הכפר הציוני העולמי".
אחדות וציונות בכפר הציוני העולמי של הנגב
רובינסון מתייחס לפרויקט הכפר הציוני כסמן ימני לאחדות של עם ישראל וגיבוש כל הציונים מרחבי העולם יחד, "דבר חשוב כיום יותר מאי פעם", הוא אומר. "הכפר הציוני העולמי שהוא המרכז החינוכי-טכנולוגי הבינלאומי הגדול ביותר, יוקם בארץ בבירת הנגב, היכן שאברהם ביצע את הרכישה הראשונה של קרקע בהיסטוריה המתועדת, והיכן שמתחיל שוב השיח החשוב כל כך. מדובר בפרויקט הגדול ביותר שלנו אי פעם שמתוכנן להתפרש על פני 64 דונם של אדמה בסמוך לטיילת בעיר. מרחב זה מיועד לעולם הציוני כולו: ליהודים ושאינם יהודים, לישראלים ושאינם ישראלים ולאנשים מכל רחבי העולם, שיבואו יחד כדי לקיים שיח על ערכים וגורל משותף".
הכפר הציוני, המכונה גם כאמור פרויקט מוס, (שכיום ממוקם בקמפוס זמני בבאר שבע), יהפוך למרכז למידה ושיח שמארח נערים אמריקאים בגילי 17-16 במשך 16-4 שבועות מדי שנה. "לפני המלחמה הגיעו 1,700 נערים בשנה, במהלך השנה הקרובה אנחנו מתכננים לארח 2,500 בני נוער וברגע שהכפר הציוני העולמי ייפתח בכוונתנו לארח 5,000 בני נוער בשנה מרחבי העולם שילמדו על 4,000 שנות היסטוריה ציונית במקום שבו היא נוצרה ונכתבה", מסביר רובינסון ומוסיף כי במקום עתידים גם להתקיים מפגשים של בני נוער יהודים מכל העולם ומישראל, ליצירת מערכות יחסים ארוכות טווח שיתקיימו גם בשלט רחוק ויחזקו את האומה היהודית גם בעתיד. בכפר הציוני העולמי יהיו גם מכינות ומרחבים כהכנה לשנת שירות. בהיבט התעסוקתי יוקם מרכז התמחות שיספק הזדמנויות עבודה בחברות מובילות שהעתיקו את מקומן לאזור או שהחליטו להתרחב גם לבאר שבע. בנוסף, יוקמו בית הארחה ומרכז כנסים ציוני, שיזמינו משתתפים מרחבי העולם לקחת חלק בתוכניות מגוונות".
כארגון יהודי שנמצא מעבר לים, כיצד הג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב מתמודד עם האתגרים איתם מתמודד העם היהודי מאז השבעה באוקטובר?
"מהיום הראשון למלחמה התמקדנו בתושבי העוטף וצפון הארץ, וחידדנו את החזון שלנו להפוך את באר שבע למקום של אחדות עבור העולם הציוני. מאז השבעה באוקטובר הפכה באר שבע להיות החולייה המקשרת, עם יותר מ-6,000 מתנדבים אמריקאים שהגיעו לישראל כדי לעזור בשיקום ולהחזיר את תושבי העוטף הביתה. אותם מתנדבים מבלים ימים כלילות בבאר שבע, העיר שמאחדת את העולם היהודי בזמן המלחמה ולמען העתיד, באריזת חבילות, כמו גם בקטיף פירות וירקות, בשיקום, בצביעה, בניקיון ועוד. עד כה חילקנו למעלה מ-14,000 חבילות. בעיניי רוחי אני רואה כי העיר באר שבע תהפוך למקום שמאחד מנהיגים, חולמים, ציונים ועושי מעשה מכל רחבי העולם".
ומדבריך עולה בצורה ברורה, שיש לך קשר מיוחד עם באר שבע...
"נכון, ומדובר בהיסטוריה נהדרת וארוכת שנים. אחד מחבריי היקרים, המשמש כמו סב עבורי, הוא אדם בשם שלום דרור, שבשנת 1948 היה האחראי על המנהל הצבאי של באר שבע. הוא סיפר לי סיפורים על עולים שהגיעו לעיר והתלוננו שהם נמצאים 'באמצע שום מקום'. הוא מצדו הבטיח שיום אחד זו תהיה עיר מטרופולין עם אוניברסיטה, שתהפוך לבירת הנגב.
"כשביקרנו בעיר אמר לי כך: 'תמיד תראה את החזון, ועכשיו זה תלוי בך לגרום למשהו לקרות". אדם נפלא נוסף בשם מנחם פרלמוטר, שעבד באוניברסיטת בן גוריון במעבדות המחקר בפיתוח עגבניות עם חיי מדף של 6 חודשים, הפך גם הוא לחלק בלתי נפרד מהסיפור האישי שלי ושל העיר. את אהבתו לעיר לא אשכח והיא שמשפיעה עליי עד היום".
בשיתוף עיריית באר שבע
