בלב בקעת הירדן, בחבל ארץ יפהפה בתוך נוף מדברי, מתרחש לו קסם מיוחד. קסם שבבסיסו שאיפה מוצהרת להפוך את הכדור שעליו אנו חיים למקום טוב יותר, אקולוגי יותר, שיועיל לנו ולדורות הבאים.
הכירו את פארק מחזור אור, מתחם מחזור רחב היקף שהחל את דרכו בשנת 2007 עם הקמת חברת קומפוסט אור והפך לאבן שואבת סביבתית, המספק באמצעות שורה של חברות אגריטק מגוון רחב של פתרונות לטיפול בפסולת אורגנית תחת קורת גג אחת. המודל: שימוש מושכל בחומרי גלם ותוצרי לוואי, כחלק מחזון של כלכלה מעגלית ועמידה קפדנית בסטנדרטים הבינלאומיים הגבוהים ביותר.
הקמת הפארק היא תולדה של מפגש בין שני יזמים בעלי חזון בתחום האגריטק ופתרונות קצה לפסולת מסוגים שונים: דודי ריינר (מנהל תפעול והקמה), בעל ידע רב וניסיון של שנים בהקמה, ניהול, תפעול וליווי מקצועי של אתרי מחזור ואתרי קומפוסט. דניאל אונגר, מהנדס מכונות בהכשרתו, בעל ניסיון של למעלה מ–25 שנים בתחום המחזור, בדגש על טיפול בבוצה. אונגר אף נמנה בעבר כחלק מצוות ועדת ענבר בראשית שנות האלפיים, אשר גיבשה תקנות חקלאיות לטיפול בבוצת שמקורה במכוני טיהור שפכים.
השניים מובילים יחד את הפארק זה קרוב לשני עשורים, בצוותא עם צוות עובדים מסור, המורכב מעשרות עובדים יהודים ופלסטינים מאזור בקעת הירדן העובדים בהרמוניה מעוררת השראה, הממחישה הלכה למעשה את ערכי הדו־קיום והערבות ההדדית. בפארק מדגישים כי מדובר בהון אנושי מקצועי משובח, אשר ברובו מועסק בפארק מיום ההקמה ומרגיש כחלק ממשפחה. תחושת שייכות זו, בשילוב הקפדה על איכות בלתי מתפשרת, הן אלו שהופכות את החזון למציאות מרגשת ואת הסיפור של פארק אור להצלחה כבירה.
מעטפת פתרונות אקולוגיים
פארק אור, הממוקם בצדו המזרחי של כביש 90 (בין מושב יפית למושב משואה), משתרע על שטח של כ–220 דונם. הוא מאגד תחתיו ארבעה מפעלים העוסקים בפעילות סביבתית ענפה, 365 ימים בשנה, 24/7.
החברות בפארק משלבות ידע וניסיון רב תחומי, טכנולוגיה מתקדמת ושירות ברמה גבוהה על מנת להעניק למגוון רחב של גופים, לרבות רשויות, מגזר עסקי, תעשייה, גופי מחקר וגופים במגזר הפרטי פתרונות קצה איכותיים העומדים בסטנדרטים גבוהים.
המפעל הגדול ביותר במרחב הוא "קומפוסט אור" המתמחה בטיפול בבוצה ופסולת גזם עירוני, בתוספת זרוע לטיפול ושיקום קרקעות מזוהמות במזהמים שונים. מפעלים נוספים הפועלים במרחב הפארק הם "אקולוגז" המטפל בפסולת עץ חקלאית ותעשייתית, שממנה מיוצר רפד מפוסטר ייחודי (Biosecurity) המשמש מצע ריפוד ללולים ולחיות משק ושומר על בריאותם. בנוסף מיוצרות כופתיות עץ לאנרגיה (Pellets) התורמות להפקת אנרגיה נקייה וזולה כתחליף לדלקים פוסיליים; מפעל "פרטילו" המייצר כופתיות דשן לחקלאות בשחרור איטי, המהוות תחליף אקולוגי ואיכותי לדשן כימי יקר, שמזהם את הקרקע ומי התהום; וכן מפעל "אור פחם הארץ" המייצר מוצרי פחמן מתקדמים על בסיס ביו־צ'אר (BioChar) המשמשים לחקלאות ולתעשייה. מצעי גידול איכותיים לגידולים בחממות, המהווים חומר טבעי המונע התפתחות מחלות קרקע בצמח והמעודדים צמיחה והגדלת יבול. בנוסף, מוצרי פחם פעיל המיועדים לניקוי מזהמים ממים ומאדמה, קיבוע פחמן וקיזוזו.
לפארק אור נגיעה בשורה רחבה של תחומים סביבתיים, הפארק משרת את מרבית אוכלוסיית הארץ. לשם המחשה, הוא קולט בוצה בהיקפי ענק של כ–350 אלף טונות בשנה ממרבית מכוני הטיהור בישראל ומספק פתרונות קצה לגזם עירוני מעשרות רשויות מקומיות. במקביל מתקיימת בפארק פעילות ענפה הכוללת מתן פתרונות לקליטת גזם (חקלאי, יערני) ועץ תעשייתי בהיקף של כ–400 אלף מ"ק בשנה, כמו גם פעילות בהיקף עשרות אלפי טונות בשנה של אדמה מזוהמת בדלקים ושמנים ממוקדים מגוונים, לרבות תחנות דלק, רכבת ישראל, בסיסי צה"ל, מפעלים תעשייתיים ועוד.
"הפארק בהגדרה דוגל בתפיסה של Zero Waste, כלומר אפס פסולת", מכריז אונגר. "הרעיון הוא שכל מה שנכנס לפארק כפסולת יוצא ממנו כמשאב. זה קורה במסגרת תהליך של כלכלה מעגלית, משמע פסולת של מפעל אחד בפארק משמשת משאב עבור מפעל אחר. זה אומר שאף משאב אינו מבוזבז או מועבר להטמנה, ובכולם נעשה שימוש חוזר ובר קיימא".
ביחס לחזון העומד בבסיסו של הפארק אומר אונגר: "המודל שלנו מתרכז במניעה של פליטות מזהמים לאטמוספירה. זה אומר השקעה גדולה בכל מה שקשור בהקטנת טביעת הרגל הפחמנית וניסיון לצמצם ככל האפשר את היקפי הטמנת הפסולת לעמידה ביעדי התוכנית הגלובלית בר קיימא 2030 (SDGs), ומוביל בארץ את מדיניות העולם המערבי ומדינות ה-OECD. אנו גאים לצמצם בשנה קרוב ל–500 אלף טונות פסולת שמועברים למחזור במקום להטמנה. כמו כן אנו שמים דגש על פתרונות אנרגיה ירוקה, אגירת אנרגיה וייצור אנרגיה סולארית ממתקנים עצמאיים ושואפים להפוך למשק אוטרקי שאינו תלוי ברשת החשמל, אלא מסוגל לייצר חשמל ואנרגיה ירוקה בכוחות עצמו".
מהו הערך המוסף שמציב הפארק ביחס למפעלים סביבתיים אחרים?
"ניצול המשאב הסביבתי הוא ערך מרכזי שניצב כנר לרגלינו. אתן דוגמה: עד להקמת הפארק מרבית הבוצה במדינת ישראל פוזרה בשדות חקלאיים, זרמה לנחלים ולעתים גרמה לזיהום מי התהום. מאז שהתחלנו לטפל בה ולייצר ממנה קומפוסט איכותי לחקלאות היא משמשת דשן אורגני איכותי. כך גם ביחס לטיפול בפסולת עץ, שכאשר הוא נשרף הוא גורם לזיהום סביבתי גדול של אש ועשן וזיהום אוויר. פעילות המחזור במפעלים שלנו הופכת אותו לרפד ללולים וחיות משק, שנאסף בתום שימוש ובסופו של יום הופך לחומר טבעי המדשן את הקרקע. בנוסף אנו מטפלים ומשקמים קרקעות מזוהמות. הצלחנו לפתח טכנולוגיות ייחודיות בתחום הזה, כגון שיתוף פעולה עם תעשיות צבאיות מובילות, במטרה לנקות קרקעות שהזדהמו בחומרי נפץ וכן טיפול בקרקעות עם מזהמים אורגניים נדיפים (VOC) ברמה גבוהה באתר הלקוח לצורך אפשרות להתאמת קרקעות לבנייה".
כיצד מתבטאת הפעילות השוטפת בפארק?
"הדבר החשוב ביותר הוא עצם העובדה שאנחנו פועלים בשותפות מלאה עם החקלאים שלנו. זה כולל צוות מקצועי בראשות ד"ר נדב זיו, מנהל המו"פ ואגרונום הפארק, איל בן־נבט, אשר מלווים אותם הן באבחון והן בהתאמת פתרונות ספציפיים למצבי תחלואה ואתגרי גידול נוספים. התוצאות מגיעות מה'שטח', מדי יום מתקבלים עדויות וסרטונים של חקלאים שמשתפים את התוצרים החקלאיים ומראים גידולים שנתנו יבול נוסף לעונה, או לולנים שמראים רפד יבש בסיום המדגר".
עד כמה מלחמת "חרבות ברזל" השפיעה על הפעילות?
"כמו בהרבה סקטורים אחרים במשק, המלחמה השפיעה רבות גם על החקלאות. עם זאת, יש לנו את הזכות לקחת חלק במאמצי שיקום והשבחת אדמות ביישובי העוטף שנפגעו כתוצאה מהלחימה, מחומרי נפץ ופעילות כלים כבדים שרמסו קרקעות חקלאיות.
"במקביל הפארק לוקח חלק פעיל בתרומת קומפוסט להקמת גינות קהילתיות ביישובים הזמניים וכן לטובת שיקום הקרקע ביישובי הקבע. לכך יש להוסיף סיוע שהענקנו לאורך כל התקופה לאוכלוסיות הלומי קרב ופגועי נפש, לרבות תרומת מוצרי קומפוסט לעבודות חקלאיות וגינון, שנועדו לסייע בתהליכי ריפוי ושיקום".
"ללכת יד ביד עם היזמים הסביבתיים"
לצד הפעילות הענפה אשר הובילה את הפארק במרוצת השנים להישגים כבירים בתחום הקיימות וליצירת אימפקט רחב היקף, מבקש אונגר להציג ביקורת חריפה נגד מקבלי ההחלטות האמונים על הנושאים הסביבתיים, אשר לטענתו מהווים מכשול ואתגר מתמשך בהתמודדות עם משבר האקלים ובמשימות הלאומיות להקטנת טביעת הרגל הפחמנית ולשמירה על סביבה בת־קיימא.
"המציאות היא שבמקום לקבל כתף חמה מהמדינה, אנו נאלצים להתמודד עם אינספור מקלות בגלגלים. לצערי, המשרד להגנת הסביבה איננו נוקט מדיניות של ראייה לטווח ארוך. הגישה צריכה להיות דיפרנציאציה משמעותית בין פתרונות הטמנה למחזור. הגדלת היטלי הטמנה מחד גיסא, לצד השקעה, מתן תמריצים (סובסידיות) וליווי שוטף של יזמים סביבתיים שחוקרים ומייצרים פתרונות אקולוגיים חדשניים ומהפכניים. לצערנו, המציאות כיום היא של חוסר שיתוף פעולה בסיסי ברמה הרגולטורית והביורוקרטית, שהוא בגדר חובה כדי לעזור ליזמים סביבתיים, כמונו, לעבור חסמים בלתי נגמרים. במקום לקבל סיוע או שיתוף פעולה שיאפשרו לייצר מציאות סביבתית הרבה יותר טובה ואפקטיבית, אנחנו מתמודדים רק בכוחות ובמשאבים שלנו".
מה הכוונה?
"הפעולות שאנו וחברינו היזמים הסביבתיים מבצעים היא כנגד כל הסיכויים, מול מדינה שבפועל באמצעות המדיניות שלה מעודדת הטמנה, במקום לעודד מחזור".
אתה מתאר מציאות לא פשוטה.
"באירופה, כשרצו לקדם מחזור בהיקפים גדולים הטילו היטל הטמנה גרנדיוזי בשיעור של 100 יורו לטון. התוצאה היתה מדהימה — בתוך עשור הוקמו ברחבי היבשת מתקני מחזור רבים, וההטמנה ירדה באופן דרסטי. בישראל, לעומת זאת, היטל ההטמנה הוא 120 שקלים בלבד לטון. זהו מחיר נמוך מדי שלא מעודד את המשקיעים הסביבתיים, ולא נותן מוטיבציה להקמת מתקני מחזור, שכן יחס העלות מול תועלת כאן איננו מספק".
איך משנים את התפיסה הזו ומייצרים מציאות אחרת?
"מדינת ישראל צריכה להחליט שהיא הולכת יד ביד עם היזמים הסביבתיים, נותנת להם את הכלים המתאימים כדי להתגבר על הביורוקרטיה ועוזרת להם להפוך את העסקים שלהם לרווחיים. זהו אינטרס לאומי, שיוביל בהכרח להגדלה של מתקני מחזור וייצור פתרונות קצה סביבתיים נכונים וראויים. עלינו לעשות הכל כדי לחתור למציאות שכזו, שבה נזכה לחיות במדינה ירוקה ואיכותית יותר, שרואה בנושא הסביבתי ערך עליון לא רק למען ההווה, אם כי גם למען הדורות הבאים".
בשיתוף פארק מחזור אור
