ענף החקלאות בישראל מתמודד בשנים האחרונות עם אתגרים רבים, שביניהם הגדלת היקפי יבוא התוצרת החקלאית, תשומות המים הגבוהות והמחסור בידיים עובדות. כל אלו מביאים לכך שהענף הולך ומזדקן תוך ירידה דרסטית במספר החקלאים הפעילים. בהתחשב בנתונים אלו מעודד לגלות משקים חקלאיים, דוגמת חברת "רביבו יהודה חקלאות ונכסים" שלמרות כל האתגרים הולכים ומשגשגים תוך כניסת דם צעיר לעסק המשפחתי.
"הכל התחיל עם סבי, שלום רביבו, שעלה ממרוקו בשנת 1954 ועסק בחקלאות משפחתית בהיקפים קטנים", מספר שרלי רביבו, בן הדור השלישי ואחד מבעלי החברה כיום. "אבי יהודה, בן הדור השני, הקים את העסק לאחר שירות צבאי מלא והוא התמקד בגידול יבולים בשדות חקלאיים באזור עמק בית שאן. על רקע האקלים החם באזור, עיקר העבודה התקיימה בין החודשים דצמבר ומאי, כך שהחקלאות היתה רק תחום אחד ומוגבל בהיקפו שבו עסקה המשפחה", הוא מעיד.
כל זה השתנה לאחר שחרורו מהצבא של שרלי, עם הרוח הצעירה שהביא עמו. שרלי ואביו החלו לעבור בהדרגה מפעילות עונתית לפעילות שנתית, תוך התפזרות לאזורים גיאוגרפיים נוספים והתמקדות במספר גידולים מצומצם.
"כשחזרתי לעבודה החקלאית הבנתי במהירות שזה לא כלכלי עבורנו להתפזר למגוון גידולים והתחלנו להצטמצם ולהתמקצע בשני גידולים, בצל ואבטיח, שבהם אנו נחשבים כיום לשם דבר בתחום", הוא מספר. "בהתחלה התמקדנו בגידול אבטיח, שהוא פרי עונתי, ולאחר מכן הרחבנו את הפעילות גם לבצל שאנחנו מגדלים כל השנה. כיוון שאי אפשר לייצר את הרצף השנתי הזה באזור עמק בית שאן אנו מגדלים כיום גם בעמק יזרעאל (גד"ש העמק), בקיבוץ דן בגליל העליון ובמושב רמת מגשימים שברמת הגולן. לכל אזור יש את חודשי הגידול שלו, בהתאם לאקלים המקומי".
אוטומציה מלאה בהליכי הקטיף והאספקה
מודל הפעילות החדש הוכיח את עצמו בגדול, ואחרי שבראשית הדרך התמקדה בגידולים עונתיים על שטח של 40 דונם בלבד, היום עוסקת החברה בגידולי בצל ואבטיח על קרקעות בשטח המשתרע על 2,500 דונם. גם המודל העסקי של החברה השתנה ומגידול בשטח פרטי היא עברה לשותפויות חקלאיות, תוך שהיא מלווה את המגדלים ואחראית להליכי השיווק. היום מגדלת החברה כ–1,100 דונם אבטיח בעונה וכ–1,000 טון בצל מדי חודש והיא חתומה על הסכמי אספקה עם רשתות שיווק מובילות.
אחד מסודות פריחתה של החברה הוא החלטתה להטמיע שיטות עבודות וטכנולוגיות חדשות, המייעלות את שלב הקטיף בשדות. "בעבר הקטיף היה מבוצע בשדה, התוצרת הועברה לקרטונים ומשם היישר לשוק או לרשתות השיווק. זה היה הליך לא נקי במיוחד, שכן התוצרת היתה מגיעה ללקוחות עם רגבי עפר, חלקי צמח וכו'", מציין שרלי. "החלטנו לשנות את זה והקמנו בתי אריזה שאליהם מועברת התוצרת מהשדה במכלים. את הבצלים, לדוגמה, אנחנו מנקים בבתי האריזה, ממיינים אותם לפי גדלים, שוקלים אותם ורק אז מעבירים ללקוחות. הם מקבלים מאיתנו בצל נטו, ללא תוספות לא רצויות מסביב. יתרה מכך, ההליך הזה מאפשר לנו למיין את הבצל לגדלים שונים: הבינוניים הולכים לשוק, הקטנים לענף המסעדנות והגדולים לתעשייה".
נכון להיום יש לחברה בית אריזה בקיבוץ מירב בגלבוע ובימים אלו נבנה בית אריזה נוסף, משוכלל בתחומו, ביישוב מחולה. "בית האריזה החדש שלנו נבנה בהתאם לצורכי ענף הבצל והוא יכלול בין היתר מכונות קירור חדשניות ומכונות מיון אוטומטיות שיחסכו בכוח אדם", אומר שרלי. "המטרה שלנו היא להגיע לאוטומציה מלאה בהליכי הקטיף והאספקה וזה יקרה ברגע שנעבור לשקים במקום קרטונים, שעדיין מועדפים על הלקוחות. ברגע שהשינוי הזה יקרה כל הליכי הקטיף, ההשטחה, השקילה והקירור ייעשו בצורה אוטומטית לחלוטין, בדיוק כמו באירופה".
למרות ההצלחה העסקית וההפיכה לאחת החברות הבולטות והמובילות בישראל בתחום גידול הבצל, שרלי מוטרד ממהלכים שנקטו ממשלות ישראל האחרונות שפוגעים בעתיד החקלאות המקומית. "בעשורים האחרונים אנחנו רואים כיצד משקים רבים הולכים ומזדקנים והצעירים פשוט לא מגיעים. גם אני שנחשב לצעיר יחסית בענף בן 55 כיום, כך שהעתיד בענף הזה לא מזהיר", הוא מציין.
"אחד הנושאים הבוערים ביותר הוא מכסי המגן. הממשלות האחרונות פעלו להורדת מכסי המגן על פירות וירקות מיובאים וכך נוצר מצב שבו החקלאות המקומית לא רווחית. צריך להבין, בעוד שהאירופאים תומכים בחקלאים שלהם ונותנים להם סובסידיות שונות לנו אין שום תמיכה והתשומות רק הולכות ומתייקרות — מחיר המים בעלייה וכך גם מחירי חומרי ההדברה והדישון, שלא לדבר על שכר הפועלים שעלה מאוד מאז 7 באוקטובר.
"בסופו של יום מדינת ישראל צריכה להבין ששימור החקלאות המקומית הוא אינטרס שלה. החקלאות המקומית מייצרת פירות וירקות ברמת איכות גבוהה מאוד ומספקת ביטחון תזונתי לכל תושבי המדינה. התוצרת המיובאת לא משתווה באיכותה לזו המקומית ובצל או שום שמובאים מחו"ל נחשבים לירודים לעומת אלה שמיוצרים בארץ. לכן אני סבור שאם המדינה לא רוצה לעזור לחקלאים זאת בעיה אחת שאיתה נתמודד, אבל לפחות אל תפריעו לנו. אל תשימו לנו מקלות בגלגלים".
בשיתוף רביבו יהודה חקלאות ונכסים
