מרוב דיבורים על נורמליזציה ושלום עם איחוד האמירויות הערביות שכחנו לגמרי את השלום עם ירדן, שהתואר "קר" קטן עליו. ביטוי אחד לכך הוא החלטת ממשלת ירדן שלא להאריך את הסכם החכירה של מובלעת צופר, מה שהביא באפריל האחרון לפינוי של עשרות משפחות שעיבדו את הקרקע שם במשך 25 שנה. רבין - שנתניהו הוצג לאחרונה כממשיכו - בטח מתהפך בקברו. כעת עמלה המועצה האזורית ערבה תיכונה על הכשרת שטח חלופי של 1,000 דונם המיועדים ל-35 משפחות. הדבר נעשה בעזרת מ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רונן פרץ, שמסייע לחקלאי הערבה, יחד עם משרד החקלאות וקק"ל. אם הכל יילך כשורה הרי שבנובמבר הקרוב יעלו שם הקרקע ויגדלו פלפלים ופרחים לייצוא.
זו דוגמה אחת לפעילות של המועצה האזורית ערבה תיכונה, שמתמודדת ביום-יום עם האתגרים הלא-פשוטים של התיישבות וחקלאות באחד האזורים החמים והצחיחים בישראל. זאת בנוסף לאתגרים "הרגילים" של החקלאות הישראלית - מכסות חסרות של עובדים זרים, ירידה בהשקעות ובמו"פ, ייבוא ועוד. כאן, בערבה, האתגרים הללו רק מחריפים ובראש ובראשונה בעיית המים, שהיא אקוטית במיוחד באזור זה שהצינורות של "מקורות" לא מגיעים אליו.
אפשרויות גידול חדשות
במושב חצבה, הצופה ממערב על הרי הנגב ועל הרי אדום ממזרח, אני פוגש לשיחה את אורן קורין, יו"ר הוועדה החקלאית של המועצה האזורית ערבה תיכונה. "חצבה הוא מהמושבים האחרונים בארץ שמרבית תושביו מתפרנסים מחקלאות", הוא מספר. "בגני הירק שלנו, המשתרעים על כ- 6,000 דונמים, גדלים ירקות, פרחים, תמרים, גפנים, מנגו, תבלינים, גידולים אורגניים ודגי נוי, המיועדים בעיקר לייצוא לאירופה וכן לשוק המקומי".
קורין, בן 39, נשוי ואב לשלושה, הוא בן ממשיך, שחזר למושב לאחר הלימודים והצבא. הוריו היו ממקימי המושב, שהתיישבו במקום ב-76' מתוקף ציונות ואידיאולוגיה. מפתיע לגלות שהוא לא היחיד ויש רבים כמותו. "מאז 2010 חווינו תנועה רצינית של בנים חוזרים. מדובר ב-125 משפחות חקלאיות וזה עוד לפני ההתרחבות".
בתפקידו כיו"ר הוועדה החקלאית, הגוף המייצג של החקלאים, הוא פועל לייצג את חקלאי האזור אל מול משרדי הממשלה וגופי התכנון הרלוונטיים, בשורה של נושאים כמו מכסות מים, הסכמים עם מדינות זרות להבאת עובדים ומגע עם כל גורמי הייצור, החקיקה והתקינה - מועצת הצמחים עד התאחדות חקלאי ישראל.
ספר קצת על המועצה האזורית ערבה תיכונה.
"המועצה חולשת על שטח של 1.5 מיליון דונם המהווה 6% משטחה של ישראל ו-7% מהשטח המעובד. עם זאת, מרבית השטח הוא שמורות טבע ושטחי אש. בתחום המועצה פועלים חמישה מושבים חקלאיים - עידן, חצבה, עין יהב, צופר ופארן, לצד שני ישובים קהילתיים - מרכז ספיר וצוקים. בכל אלה מתגוררים כיום 4,000 תושבים. סך כל השטח החקלאי עומד על 31,000 דונם. בכל יישובי הערבה פועלים כיום 609 משקים מתוך 750 משקים בפוטנציאל של פרוגרמה מלאה. בהרחבות בישובים משווקים כיום 288 מגרשים. 95% מהכלכלה המקומית מתבססת על חקלאות, מתוך זה רוב הגידולים הם ירקות (66%), מטעים (30%) והיתר ענבי מאכל, צמחי תבלין, פרחים ודגי נוי".
מהם כיום האתגרים המרכזיים שהמועצה מתמודדת איתם?
"בראש ובראשונה, המים. זו סוגיה קריטית להמשך מפעל ההתיישבות המפואר שנבנה פה ב-50 השנים האחרונות. אנחנו מפיקים כיום מים בהיקף של 42 מיליון קוב מ-63 קידוחים מקומיים, כי האזור מנותק מהמערכת הארצית ומים מותפלים לא מגיעים לכאן. המים שאנחנו שואבים 'מצטיינים' במליחות גבוהה שלא מתאימים לכל סוגי הגידולים ומוגבלים לגידולים ספציפיים. הם כמובן עוברים טיפולים להסרת חומרים מסוכנים, אבל לא התפלה, למעט מי שתיה. זה מגביל מאוד את היכולת שלנו לגוון את מקורות ההכנסה וגם מגדיל את כמות המים שאנו נאלצים להשקות בהם את הגידולים, כי אנו מזרימים כמויות גדולות כדי לדחוק את המליחות כבר בשורשי הצמחים".
מה עושה המדינה, או יותר נכון מה היא צריכה לעשות?
"רשות המים ומקורות השקיעו סכומי עתק בתשתיות כדי להביא מים שפירים לערבה והניחו צינורות לאורך כל האזור. יש תוכניות להביא מים מצפון - מצומת הערבה ועד למושב עידן, מה שאמור לספק לנו 7-8 מיליון קוב מים, וכן קיימת תוכנית לחיבור שלנו למתקן ההתפלה באילת, מה שיביא לתוספת של 10 מיליון קוב. אבל הפתרון המלא הוא בהקמת 'מתפיל השלום' עם ירדן שהיה אמור לקום ב-2016 ולספק לנו 35 מיליון קוב מים. לצערי, הפרויקט מתעכב וכרגע נמצא על הנייר בלבד. אם נושא המים יטופל, זה יביא לאפשרויות גידול חדשות וגיוון תמהיל הגידולים בכל הערבה - דרומית, צפונית ותיכונה - וגם יקטין את כמות המים שאנו שואבים".
מחסור קריטי בידיים עובדות
אתגרים נוספים?
"כוח העבודה. זה נושא קריטי ואנחנו בחסר גם כשהמכסה מלאה. אנחנו כבר 25 שנה מתבססים על התאילנדים. אף פעם לא הצלחנו להביא לכאן ידיים ישראליות, למעט פרויקטים נקודתיים של 'עבודה עברית' המיועדים ליוצאי צבא. גם לא פלשתינים בגלל הצורך לנפק להם אישורי לינה. אנו סובלים ממחסור קריטי בידיים עובדות והמכסות הקיימות לא מספיקות. מנכ"ל משרד החקלאות החדש העביר לאוצר דרישה להבאת עוד 4,000 עובדים ואני מקווה שזה יצליח, אבל האתגר הגדול הוא לבטל בכלל את המכסות. על הממשלה לאפשר לנו לבטל את מכסת העובדים הזרים. הרי חקלאי לא יעסיק יותר עובדים ממה שהוא באמת צריך ולכן צריך לפתוח את הענף להבאת עובדים זרים ממדינות, ולקצץ באופן דרסטי בגובה האגרות הנגבות מהחקלאים. כל זה יאפשר להסיר בירוקרטיה מסואבת ויאפשר לחקלאי להתעסק בחקלאות מצוינת".
מה עם הטמעת חדשנות טכנולוגית שתחסוך כוח אדם?
"אנחנו עובדים על יותר ויותר מיכון, בעיקר בבתי האריזה, אבל זה מוגבל. אנחנו עדיין לא בנויים לרובוטים שיקטפו את הפרי, או טרקטורים שיסירו את התוצרת ויביאו אותה לבתי האריזה".
מה עוד?
"קיימת בעיה חריפה בתחום ההשקעות במו"פ. אנחנו חייבים לפתח ענפים חדשים ובלי המחקר לא נתקדם. לצערי, ההשקעה במו"פ הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות. המדינה משקיעה בתקציבי מחקר ופיתוח חקלאי 15 מיליון שקלים בשנה, קק"ל משקיעה עוד 15 מיליון שקלים. הייצור החקלאי בפריפריה נאמד במיליארדי שקלים. נתון זה של השקעה במחקר ופיתוח הוא מדאיג ביותר ביחס למדינה שמתגאה בחקלאות המתקדמת שלה. עתיד החקלאות טמון במחקר החקלאי".
החקלאות זה ערך
אני מעלה בפי קורין את הנושא הכאוב של עלות התוצרת החקלאית לצרכן. זה מרים לו להנחתה, כי ברור שזו סוגיה שמעיקה על החקלאים המואשמים ביוקר המחיה. לדבריהם, על לא עוול בכפם: "כשאני מגדל פלפל, עלות הגידול היא 4.5 שקלים לק"ג. בסופר אתה משלם 9.9 שקלים לק"ג. הסיטונאים הם אלה שקובעים את המחירים ולי לא משלמים אפילו את עלויות הייצור. המגדלים לא קובעים את המחיר. למה שרמי לוי, שקונה פלפל מירדן ב-3 שקלים לקילו, לא מוריד את המחיר לצרכן? יוקר המחייה טמון בפערי התיווך בין המחיר שהחקלאי מקבל לבין המחיר שרשתות השווק מוכרות אותו. מדובר על מאות אחוזי רווח לרשתות השווק, תוך רמיסת הצרכן מצד אחד ורמיסת החקלאי מהצד השני. התוצרת מטורקיה אמנם זולה אבל ברור שהיא גדלה ללא חומרי הדברה מתאימים וללא עמידה בתקנים. אז על מה מדברים כאן? אני תומך בהצעת שר החקלאות לחייב את הרשתות לסמן את ארץ המקור ולתת לצרכן לקבל את ההחלטות. עם ישראל מבין את ההבדל בין התוצרת המקומית לתוצרת המיובאת".
לסיכום, מה אתה מצפה מהממשלה?
"החקלאות זה ערך. ראה היכן פרוסים המושבים והקיבוצים - רובם סמוכי גדר. 'במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו', אמר טרומפלדור. זה גם ערך כלכלי ומבטיח את ביטחון המזון. מי יביא לכאן ירקות ופירות טריים בעת משבר עולמי? רק אנחנו. משבר הקורונה רק חידד זאת. אם מושבים ייסגרו בגלל חוסר כדאיות כלכלית, כי ברור שבטורקיה יותר זול כי משקים שם בביוב, החקלאות תבוא אל סופה ואולי גם הציונות. אני קורא לממשלה להוריד חסמים ולהפסיק להפריע לנו לייצר את אסם התבואה של ישראל. נקודת האור היחידה כרגע מבחינתי היא ההנהלה החדשה במשרד החקלאות, השר אלון שוסטר והמנכ"ל נחום איצקוביץ', שניהם ראשי מועצת אזוריות בעבר, שאמורים להביא לשינוי. אני מחזיק להם אצבעות במאבקם מול האוצר".
