בארזים נפלה שלהבת: שקיעתה של לבנון

בשנת 1920 הקים המנדט הצרפתי את לבנון ונתן לה עצמאות בשנת 1943. המדינה התאפיינה באי-שוויון חברתי, אזורי ועדתי. השליטה בפרלמנט נקבעה על ידי המשפחות החזקות ורוב חברי הפרלמנט ירשו את מושבם בזכות קשרים.

בין השנים 1975‏-1990 שררה בלבנון מלחמת אזרחים שבה נהרגו כ-120,000 בני אדם ויצרה עזיבה אזרחית המונית. הסכם טאיף שהגיע בתום המלחמה היווה קונצנזוס בין האליטות וביסס את חלוקת הכוח העדתית, תוך חיזוק מעמד הסונים והשיעים (בניגוד לנוצרים, ששלטו ערב המלחמה). הכלכלה נשלטה על ידי הסונים העשירים, שבראשם עמדו רפיק חרירי ומיליציות שונות. ההסכם גם יצר סדר בכלכלה ושילב אותה בעולם תוך יצירת פתח להשקעות זרות. המשק הפך לפיננסי וניתן דגש על ענפי הנדל"ן והבנקאות על חשבון החקלאות והתעשייה.

הצמיחה בין השנים 1990‏-2011

לאחר המלחמה לבנון חוותה צמיחה כלכלית והתמ"ג בה הכפיל עצמו פי שישה. חרירי, שכיהן כראש ממשלה מ-1992, פעל למען הליברליזם בכלכלה ולמען כניסת השקעות זרות.

בפברואר 2005 נרצח חרירי עם מאבטחיו. ההתנקשות ב-2005 ומלחמת לבנון השנייה שפרצה ב-2006 מול ישראל פגעו ביציבות המדינה ויצרו הרוגים, פליטים ועלויות ישירות של 2.8 מיליארד דולר. בנוסף, בשנת 2011 פרצה מלחמת אזרחים בסוריה שהביאה אל לבנון כ-1.5 מיליון פליטים עניים. נוצר שינוי דמוגרפי והאוכלוסייה הפכה למוסלמית ולענייה יותר מבעבר.

בין 2014‏-2016 לא נבחרה ממשלה בלבנון והיא נשענה על ממשלה זמנית. עם זאת עד 2017 המצב היה טוב והמדינה הובילה ב-GDP per capita על רוב מדינות ערב האזוריות, בהן מצרים, עיראק, ירדן ואיראן. המדינה צמחה, פיתחה תעשיות וענפים חדשים ושיפרה את איכות החיים לתושביה. הצמיחה התבססה על מינוף ובשנים אלו יחס החוב לתוצר במדינה עמד על כ-183% בממוצע. כדי לפרוע את החוב, הסתמכה לבנון על התחזקות הלירה הלבנונית ועל התחזקות הכלכלה. נכון לתחילת 2023, החוב עמד על כ-103 מיליארד דולר (מתוכו כ-42 מיליארד דולר הוא חוב דולרי).

שקיעת לבנון

ב-2016 מישל עאון נבחר לנשיא ובתקופתו התפתח משבר כלכלי. המדינה חוותה ירידה בהכנסות והתקשתה לפרוע את חובותיה או למחזרם. כתוצאה מכך, המדינה העלתה מסים והאוכלוסייה יצאה למחות בהמוניה. באוקטובר 2019 התרחשה מחאת ענק. מפרוץ ההפגנות המשבר החמיר והכלכלה נחלשה. ב-2020 פרצה מגפת ה-COVID 19 שתרמה להחרפת המשבר.

ב-4.8.2020 פיצוץ ענק בנמל ביירות גרם להרוגים, לפצועים ולכ-300,000 בני אדם שנותרו ללא בית. הטרגדיה גרמה למצב הסוציו-אקונומי, שממילא היה איום, להחמיר באופן טרגי. הנזק הוערך בכ-15 מיליארד דולר – כמחצית מתמ"ג המדינה בזמנו. הפיצוץ נגרם מ-2,750 טונות של אמוניום חנקתי שאוחסנו ליד אזורי מגורים.

כלכלת לבנון מאופיינת בתלות בכספים שמגיעים מחוץ למדינה. האבטלה דחפה צעירים לחו"ל, שם הרוויחו "משכורות במונחי חו"ל" והפקידו אותן בבנקים הלבנוניים. מצב זה דחק את התפתחות ענפי התעשייה והחקלאות, ונתן עדיפות לבנקאות ולתיירות.

ההתמוטטות הכלכלית בלבנון הינה מהגדולות בעולם בשנים האחרונות. יותר מ-70% מהאוכלוסייה חיה בעוני. הלירה הלבנונית נשחקה ואיבדה יותר מ-90% מערכה. השחיתות הביאה לקריסת הבנקאות ורבים הפסידו את חסכונותיהם. החל סחר בדולרים, במקום במטבע המקומי, והאינפלציה גאתה. ב-2021 לבנון הציגה שיעור אינפלציה מהגבוהים בעולם – עלייה של 137.8% במדד המחירים לצרכן בין 8/2020 ל-8/2021. ב-2019 הבנקים נסגרו והותירו את התושבים חסרי כל. מחירי המזון עלו במאות אחוזים מ-2019 והמדינה סובלת ממחסור באבטחת מזון. אינפלציית המזון הלבנונית היא מהגבוהות שידע העולם. האבטלה חצתה את רף ה-50%, עסקים נסגרים והמדינה מקדמת אנשים להגירה. אלו שעוזבים הם התושבים האמידים יותר, המסוגלים לעזוב. בחמש השנים האחרונות, כ-20% מאוכלוסיית המדינה עזבה. אם מתחשבים בעובדה שעוזבים יותר תושבים מאשר פליטים, שיעור העזיבה גדול יותר.

תנאי החיים במדינה מידרדרים. קיים מחסור בחשמל ובמים. שירותי האינטרנט נפתחים לסירוגין וישנו מחסור ניכר בתרופות. בנוסף, תורים של ימים עבור מוצרי יסוד כמו לחם וגז הפכו לנורמה.

תמ"ג המדינה צנח מאז הקורונה ביותר מ-58% - מ-51.95 מיליארד דולר ב-2019 ל-21.78 מיליארד דולר ב-2022, מה שגוזר GDP per capita של פחות מ-4,000 דולר. זהו המשבר הכלכלי החמור ביותר שידעה לבנון, שנדחפה לפשיטת רגל על ידי פוליטיקאים. הסכם חלוקת הכוחות שסיים את מלחמת האזרחים בלבנון יצר מערכת פוליטית חוצת עדות שבזזה את המדינה והחלישה את מוסדותיה.

מדינת חיזבאללה

בעת הקמת החיזבאללה ב-1982, שררה בלבנון מלחמת אזרחים, ולכן בין 1982‏-1990 התאפשר לארגון לפעול בחופשיות ולבצע פעולות קטלניות נגד משטרים מערביים ונגד תנועת אמל היריבה.

הארגון התעצם, בעיקר בזכות מימון איראני, אך גם באמצעות עסקי היהלומים באפריקה ובאמצעות סחר בסמים, ונבחר על ידי Forbes לארגון הטרור העשיר בעולם בשנת 2018 (זאת אחרי שזכה במקום החמישי ב-2014), עם הכנסות שנתיות מוערכות דאז בהיקף של כ-1.1 מיליארד דולר, לא כולל התמיכה הצבאית שהארגון מקבל. לארגון יכולות צבאיות העולות על יכולתם של חלק מצבאות העולם.

מאז ה-7 באוקטובר ותחילת הלחימה בין חיזבאללה לישראל, הכלכלה הלבנונית הידרדרה, מה שמשתקף בענפים רבים כמו התיירות, האחראית על 20% מהתמ"ג של המדינה, המסעדנות ועוד.

ב-22 באוקטובר הודיעה ממשלת לבנון על תוכנית חירום למקרה שתפרוץ מלחמה, הכוללת צעדי אבטחת תשתיות מרכזיות, כמו שדה התעופה בביירות, נמלים וכבישים ראשיים.

לבנון נמצאת בסיכון ל"אסון" במקרה של מלחמה. כבר ב-2021 עמדה המדינה בפני משבר ענקי, עם הפסדים של יותר מ-72 מיליארד דולר, פיחות של 98% במטבע, 80% מהאוכלוסייה שחיה בעוני, והבנק המרכזי הקורס, לאחר שהנגיד הואשם בהונאת כספים ענקית.

עם קופה ריקה, רבים תוהים מי ישלם כדי לבנות אותה מחדש – האם מדינות המפרץ בהנהגת הסונים שמימנו את השיקום ב-2006 ימהרו לעזור שוב? ימים יגידו.

הכותבת הינה סמנכ"לית מחקר בקבוצת ילין לפידות. קבוצת ילין לפידות עוסקת בשיווק פנסיוני/השקעות (ולא בייעוץ) ולה זיקה למוצרים המנוהלים על ידה. אין באמור תחליף לייעוץ/שיווק פנסיוני/השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לחברות מקבוצת ילין לפידות עשוי להיות עניין אישי בחברה הנזכרת ו/או בני"ע שהונפקו על ידה.

בשיתוף ילין לפידות