לא מעט אנשי מדע גורסים שסודות ההצפנה של המוח את הגירויים בסביבתנו טמונים בחושים, וחוש הריח הוא אחד מהם. הריח, לשיטתם מאפשר לחשוף את האופנים שבהם המוח מצפין מידע.
ניחוח הוא למעשה חלקיק כימי המרחף לתוך האף. משם הוא עובר אל אזורים מוחיים שבהם הוא מעובד ומועבר לאזור זעיר יותר במוח הנקרא אמיגדלה, האחראי על עיבוד הרגשות. אז, מועברים אותות אל ההיפוקמפוס (אזור במוח וחלק מהמערכת הלימבית) ושם מתרחשים תהליכי למידה ויצירת זיכרונות.
זיכרון ריחני
תיאוריה המכונה "תופעת פרוסט" גורסת כי לריחות ישנה עוצמה רבה יותר מאשר לכל חוש אחר להציף זיכרונות רחוקים מהעבר. התיאוריה הזאת, קרויה על שמו של הסופר הצרפתי מרסל פרוסט, שביצירתו "בעקבות הזמן האבוד" תיאר גבר שנזכר בזיכרונות מילדותו בשעה שהסניף עוגיית מדלן שנטבלה בתה.
מבין החושים, חוש הריח הוא למעשה היחיד שעובר באופן ישיר כ"כ אל מרכזי הרגש והזיכרון של המוח. "זו הסיבה שזיכרונות מופעלים ע"י ריחות, בניגוד לחושים אחרים ונחווים כרגשיים יותר", אומר ד"ר ליאור אונגר, מומחה לנוירוכירורגיה. "ניחוח מוכר שנשכח אפילו שנים רבות, יכול להביא אנשים גם לכדי דמעות מרוב עוצמת השפעתו על המוח".
"הגביע הקדוש של התחום הוא לאפיין את הקשר שבין המבנה המולקולרי של הגירוי לתפיסה שלו, ובין המולקולות של הריח לאופן שבו אנחנו חווים את הריח הזה", אומר פרופ' נועם סוֹבל, אחד ממדעני הריח המובילים בעולם. לדבריו אין היום אף חוקר ריח או בַּשָם בעולם שיכולים לקבוע על בסיס מולקולת ריח מסוימת, שאינה מוכרת, שהיא תריח כך או אחרת, ומנגד, אי אפשר לטענתו לתת להם להריח משהו והם ינבאו את המבנה המולקולרי שלו.
עם זאת, הריח הוא הנוסטלגי ביותר מבין החושים, וזה שנוגע בצורה הישירה ביותר במרכזי הזיכרון והרגש, כשריח מהעבר, עשוי כאמור לעורר בנו געגועים, שמחה, חרדה ועצב, להחזיר לרגעים נשכחים ואף להחיות זיכרונות רחוקים.
בתוך כך, מרשימה במיוחד יכולתם המפעימה של מפתחי בְּשָׂמִים לעורר בנו זיכרונות, הנאות ורגשות. הבשמים – הם כמעט תמיד מופשטים, כמו ענניהם הלוחשים רק מבעד לשובלי ניחוחותיהם, ולכן, אובייקטיבית, קשה מאד לתאר את ניחוחותיהם במילים.
לאורך ההיסטוריה ניסו רבים להתמודד עם האתגר הזה, וביניהם גם פטריק זיסקינד, מחבר רב המכר "הבושם" העוסק בריחות. גם יצרניות הבישום, מודעות לקושי הטמון בצורך לתאר ניחוחות, ולכן לא פעם הן "עוטפות" את הניחוחות בסיפור מסגרת מסקרן, כזה הקושר בין תווי הניחוח המרכזיים של הבושם באופן כזה שיהווה את המפתח לארכיון הזיכרונות.
הריח: היסטוריה טבעית של ניחוח
אחד האתגרים בהם נתקלה לדוגמה רוקחת הבשמים ד"ר אליס ורנון פרלסטיין הוא הקושי לתאר ריחות. כשניסתה לעשות זאת ברשימותיה, היא גילתה שלבני אדם אין בעצם אוצר המילים מספק לכך, אלא רק מילים השאולות מחושים אחרים.
"על עץ אני אומרת 'יש לו ריח עצי', ועל ורד 'יש לו ריח של ורד'. אולי יש לו ריח חזק של ורד, אולי יש לו ריח חריף של ורד". אבל אי אפשר לשים ורד מול עץ על הסקאלה, כמו גובה או חוזק, או לשים אותו בקטגוריות כמו צבעים. אמא שלי הייתה רוקחת לעצמה את קרם הידיים שלה, והריח הזה היה כ"כ אופייני לה, שאין לי שום דרך היום לתאר את הריח ההוא למומחי בישום, כך שיפיקו אותו עבורי", היא אומרת.
עוד מציינת פרלסטיין כי משום שריחות כמו הדרים או אורנים מאופיינים במולקולות קטנות, הם עוקצניים יותר אך עמידותם קצרת מועד, בעוד שריחות עציים, פרחוניים, ומושקיים המאופיינים לרוב במולקולות גדולות יותר, שורדות זמן ממושך יותר ולכן הן מועדפות לשימוש בתעשיית הבישום.
יש להניח כי מסיבה זאת בחרו המאסטר פרפיומרים אנטואן מזונדיה וכריסטוף רנו לשלב ב-La vie est belle L'Elixir שאותו שהם מכנים "הבושם הפרחוני הקטיפתי הראשון, המפתה והמסתורי ביותר של לנקום", תווים בעלי מולקולות גדולות.
"ניחוח הגורמנד, העצי-פרחוני מעוצב סביב הניגוד המפתה של תמצית עלה סיגלית המשתלבת בהרמוניה עם תמצית ורד ויוצרת נינוח של זר פרחוני זוהר ותו חמאת קקאו. אלו מעוררים את המודרניות החדשה והפרחונית של ל'אליקסיר", הם אומרים.
בספרה "ריח: היסטוריה טבעית של ניחוח", נמנעה פרלסטיין ככל הניתן מתיאור ניחוחות, והתמקדה בעיקר בהיסטוריה של הריחות ובסיפורים שנשזרו סביבם. למשל, מדוע היסמין מריח כמו יסמין? לדבריה, זה משום שהריח שלו קשור למונוגמיות של הפרח עם עש מאוד מסוים שמפרה אותו. "המטרה של היסמין היא למשוך עש מאוד ספציפי, שיודע לזהות את הריח שלו מרחוק. כך הפרח אינו מבזבז את האבקנים שלו על חרקים פוליגמיים שאולי יבואו אליו ואז ינחתו גם על פרחים אחרים". תובנה זאת הובילה אותה למסקנה ברורה - ריח היסמין לא נוצר כלל עבור בני האדם, גם אם הוא מאד מבוקש ונצרך בתעשייה.
ואכן, יצרניות רבות בוחרות להציב את היסמין במרכז בשמיהן. כך למשל SÌ PASSIONE EAU DE PARFUM INTENSE של המעצב האיטלקי ג'ורגיו ארמני. "הבושם מזוהה ע"י הלב שלו, יסמין ממגנט, עוצמתי ופועם", מציינת הבשמית ג'ולי מסה, "זהו אחד הפרחים הלבנים הסמליים ביותר בעולם הבישום ההופך לאדום של תשוקה, בנחשול היפר-סנסוריאלי שעוטף את הריגוש שבתשוקה". גם מעצב האופנה האמריקאי מייקל קורס בחר לבסס את בשמיו החדשים סביב ניחוח זה. "הניחוחות שלי עוסקים בכוח ובסקסיות. מבקבוקי השרשרת ועד לתווים הייחודיים של היסמין, שלצידם שילבתי גם פצ'ולי, ברגמוט ומרווה. רציתי שהבשמים ישדרו תחושה של זוהר ועוצמה מודרניים. זה סיפור על הרפתקאות, אדרנלין ולחיות את החיים באופן המוחלט ביותר שאני חפץ שאנשים יחוו".
אך היסמין כמובן, אינו הפרח היחיד שתעשיית הבישום מקדשת. מותג העל איב סן לורן לדוגמה מוקיר יותר מכל דווקר את החבצלת המכונה בצרפתית 'LYS'. וכך, הבושם החדש של המותג LIBRE FLOWERS & FLAMES, שנרקח על ידי אן פליפו וקרלוס בן-נעים, מציג לצד היסמין גם אקורד של חבצלת המדבר, שנוצר בלעדית לחטיבת היופי של המותג, כמחווה יוקדת לפרח האהוב. "כמחווה למורשת של בית האופנה ולפרח האהוב על איב סן לורן, המצאנו מחדש את הניחוח שובה הלב של חבצלת המדבר, ניחוח זוהר ושטוף אור. זהו אקורד פרחוני יוקד שמבעיר את הפרח המלכותי עם תווים חמים ופיקנטיים".
לאמן את חוש הריח
מחקר שפורסם באחרונה בכתב העת Human Brain Mapping הצביע שבקרב מומחים לבישום ואצל סטודנטים לבישום מתעורר לחיים אזור ספציפי במוח כשהם מנסים לדמיין ריח או שילוב של ריחות. ואולם, המומחים הצליחו לזהות ולדמיין ריחות וקומבינציה של ניחוחות בקלות רבה יותר מהסטודנטים שלהם, כמעט באופן אוטומטי ומבלי להתרכז בכך. הדבר ניכר גם במוחם, משום שבאזור במוח האחראי על עיבוד הריחות, נצפתה פעילות פחותה. כלומר, נראה שפעילות המוח הקשורה בריח התייעלה מאוד אצל המומחים, ולהתייעלות הזאת הייתה אחראית, לפחות באופן חלקי, מומחיותם המקצועית.
על מקום ועל ריח — אין להתווכח
ומה בדבר היכולת לרקוח ניחוחות עם נוסטלגיה מובחנת? לאנשים כאמור יש זיכרונות של ריחות ואלו מופעלים בשל העיבוד שהמוח עושה. הזיכרונות משובצים בניחוחות המתוקים ובחוויה הטובה והמרגיעה, כך שלפני שהמוח מטמיע מצב רוח כלשהו לריח מסוים, הוא נדרש לקשר זאת לאירוע או לחוויה תחת הכותרת – טוב או רע. במודע או שלא, אנחנו נזכרים גם במקומות לפי ריחות. ריחות שומרים על יכולתנו לעורר זיכרונות ורגשות ספציפיים למשך זמן רב יותר מאשר סימנים חושיים אחרים כגון תמונות או שירים, ולכן אנו זוכרים למשל את הריח המדויק של בתי הסבים והסבתות שלנו במהלך ילדותנו או את הריח ש"פגשנו" בטיול באיטליה.
והנה דוגמה: המותג היפני שיסיידו שהרחיב לאחרונה את קולקציית הבישום שלו "גינזה", עם בושם חדש בניחוח פרחוני—עצי אנין, קושר את הניחוח לסיפור שהגה על הריח המקורי של גינזה שהושק בשנת 2021 עם בושם שחגג בשעתו את "הרגישות והעוצמה הפנימית השוכנים בכל אישה". עתה, מבקש המותג באמצעות הניחוח החדש להעניק הילה מגנטית לכל אישה שתאמץ אותו. בהתאמה, בקבוק הלילה הכהה משקף את הניחוח החבוי בתוכו, בעוד שהנוזל שבפנוכו משתווה לאנרגיה התוססת שמהדהדת ברחובות גינזה בשעת בין ערביים. "בשקיעה, האווירה בטוקיו חשמלית", אומרת קארין דוברויל, פרפומרית ב-TAKASAGO, בית הבשמים היפני ומוסיפה: "בין אם תעצרו ברובע שיבויה, שינג'וקו או אפילו הראג'וקו, מייד יהיה לכם ברור שהעיר לעולם לא תשנה. השמיים זרועים באורות ניאון, וחושניות ומסתורין שולטים ברחובותיה הקטנים".
גם הבושם Mystic Bliss של המותג האוסטרלי גולדפילד & בנקס ביקש לקשור את הניחוח לאסוציאציית לוקיישן מובחנת, כזאת שתסחוף את הדמיון לזיכרון קסום ומחוספס של דרום אוסטרליה. "הניחוח משקף את הפיתוי של שמי הלילה זרועי הכוכבים מעל טסמניה ואיי האלמוגים", אומר הבשם הבלגי-צרפתי דמיטרי וובר שרקח את הבושם. "Mystic Bliss הוא ניחוח יוניסקס, בעל פרופיל ניחוח עצי-ארומטי-פודרתי ייחודי, נקי ומקרקע בו זמנית", הוסיף פלוריאן גאלו, שעמל על פיתוח הניחוח המדובר יחד עם וובר".
גם הבושם החדש של טום פורד Eau d'Ombré Leather משקף את תבנית נוף מולדתו של המעצב שנולד וגדל במערב ארצות הברית. "הרכב הבושם נפתח בג'ינג'ר טרי, המתמזג בענבר עשיר, עור ווניל חושני. אני לא מנסה לייצר משהו לכולם. אני רוצה ליצור משהו איכותי לצרכן עם טעם טוב ויקר, ניחוח שיזכיר את אוסטין, טקסס, עם שובל גברי בניחוח אלגנטי ומחוספס שיספק הילה של פיתוי נצחי".
PRIMO של טרוסארדי מתואר ע"י היצרנית "כניחוח עוצמתי לגבר". בהתאמה, "מתלבש" הניחוח על סיפור השראה מסקרן. "הפעם האחרונה שהייתי בסיציליה הייתה מייד לאחר התפרצות של הר הגעש אתנה. זו הייתה סצנה מעוררת השראה שחייבה אותי לשחזר תחושה דומה: תחושת החום, כמו זו של התפרצות של לבה לוהטת", מספרת הבשמית ויולה קולאס. "התמונה הזאת נתנה לי את הרעיון להשתמש בסירופ מייפל, סופר ממכר עם הניואנסים הזהובים שלו. אקורד לבה שחור כהה ומינרלי, וכך למעשה נולד לו הניחוח החם והסקסי".
בושם נוסף שסיציליה עמדה כהשראה לפיתוחו הוא QUATTRO PIZZI מבית קאסאמורטי. "זהו ניחוח עשיר ושובה לב שנוצר בהשראת השושלת הסיציליאנית שידעה תהילה, עושר וכוח בארמון האייקוני הקוואטרו פיצי, ביתם של המשפחות האייקוניות והבולטות ביותר של פאלרמו. הקומפוזיציה נפתחת בתערובת מפתה של דאוונה, רום, פלפל ורוד וכוסברה, היוצרים הקדמה מתובלת וארומטית שלוכדת את תשומת הלב. הרביעייה הדינמית הזאת של תווים עליונים, מכינה את הבמה למסע ריח שהוא מורכב ומרגש כאחד. בלב הבושם העושר של טוברוז המשולב עם מתיקות קרמית של קוקוס, היוצר שכבת ביניים חושנית ואקזוטית. תווי הליבה מוסיפים אופי שופע ופרחוני שהוא גם מזמין וקסום, בעוד שהטונקה מעניקה לבושם חום עמוק ומנחם. עלה הטבק מציג איכות עשירה ומעושנת, נועזת ומתוחכמת, ויחדיו מגוללים המרכיבים סיפור ריחני על רקע היופי עוצר הנשימה של סיציליה הקסומה".
איך מריח ים?
"מעולם לא היו כל כך הרבה ריחות סביבנו", קובע ארנסטו קויאדו, בעל מותג הבישום הספרדי בראוונאריז ("אף נועז" בתרגום חופשי) "ובכל זאת, אין לנו מושג למשל איזה ריח יש לים". הסיבה לכך, לדבריו, היא משום שחוש הריח נדחק לשוליים ע"י חושים אחרים - הראייה והשמיעה - שתופסים את עיקר תשומת הלב. "המילה Perfume מבוססת על שתי מילים לטיניות שפירושן 'באמצעות עשן' כהתייחסות למנהג של אנשי המערות להבעיר ענפי ערער, ולכן, מבחינתי זאת בכלל הגדרה שאינה רלוונטית לבשמים", הוא אומר ופוסק: "מעתה, אל תקראו להם בשמים - אלא 'לכידוֹת של ניחוחות'".
בהתאמה, בבית המלאכה שלו, קויאדו מנסה ליצור ריחות של עולם אמיתי, בהשראת הטבע הקטלאני. רוזמרין, דם המכבים, קורנית, לבנדר וצמחים אחרים שגדלים ליד ביתו שלחופי הים התיכון, הם רק מקצת המרכיבים המשמשים אותו לדבריו "להחזיר לעולם את הריחות האותנטיים".
"הריח פונה ישירות לרגש", הוא אומר, "לחוש הריח יש עוצמה שאין לחושים האחרים. זה עניין מולקולרי. בבושם Cologne Rosemar ניסיתי למשל לייצר ניחוח רענן, חיוני ופראי - ניחוח של ים. לשם כך השתמשתי במיצוי של שיח שנודף ממנו ריח אדמה רענן. מדובר בשיח אברהם, שפירוש שמו המדעי (Vitex agnus-castus) הוא "טלה צנוע". הנזירים של מנזר סנט פרה דה רודס, העומד חרב במרומי גבעה בקאפ דה קראוס, כף סלעי המתנוסס מעל לים, כ-25 קילומטרים מדרום לצרפת, נהגו להוסיף אותו לתה שלהם. מבחינתי מדובר בהאפרודיזיאק רב העוצמה ביותר באגן הים התיכון", הוא אומר.
גם בושם הגברים של מייקל קורס, לו ניחוח הדרי מתובל ועצי, מעוניין לעורר בנו את החום והאנרגיה המעצימה של האוקיינוס. "זה בושם בעל ניואנסים ועומק, המשלב בין ניחוחות אדמה וים במטרה ליצור אפקט רענן, ארומטי ובלתי צפוי", אומר המעצב ומחדד: "תווים עליונים של ברגמוט, פלפל ורוד ולבנדין יוצרים פתיחה תוססת ופרובוקטיבית, בעוד שלב הניחוח נקי וגברי, ומובל על ידי תווים של ים, מרווה וגרניום".
אז למה קקאו מריח כמו שוקולד?
"אנחנו יודעים הרבה מאוד על הקולטן, על המקום שבו נקלטת המולקולה והופכת לאות עצבי", מוסיף פרופ' סובל. "אנחנו יודעים איך הקולטן עובד, כמה קולטנים כאלה יש לנו, ויש לנו הבנה יפה מאוד של החיווט הבסיסי של המערכת. אבל למה ורד מריח כמו ורד ובואש כבואש - את זה אנחנו עדיין לא מבינים".
גם החוקר פיטר שיברל, מהאגודה האמריקנית לכימיה התחבט בנושא זה. בניסיונו לברר מדוע ניחוח מריח באופן מסוים, הוא התחקה אחר סוד ניחוחו של השוקולד. "הניחוח של פולי הקקאו הקלויים, מרכיב מפתח ביצירת שוקולד, מגיח מחומרים שבאופן נפרד מדיפים ריחות כשל טוגנים, בשר צלוי, אפרסקים, שומן בקר וכרוב מבושל", הוא אומר ומפרט: "כדי ליצור ניחוח מוצלח של קקאו נדרשים רק 25 מתוך 600 התרכובות הנדיפות המצויות בפולים. אנו מכנים את מחקר החישה בקנה-מידה זה sensomics וזה כולל גם איסוף הפרופיל של החומרים הכימיים העיקריים האחראים לכך שמזונות מסוימים יהיו בעלי ריח מובחן. מאחר ולא זוהתה עד כה שום תרכובת כאחראית הבלעדית לניחוח האופייני של הקקאו, נאלצו חוקרים להפריד בין הריחות השונים ולצרפם שוב בהרכבים שונים לטובת בדיקות של בשמים מקצועיים. זהו שלב מכריע במסלול לקביעת הדרך שבה חומרי ריח פועלים יחדיו ומעוררים אצלנו את קולטני הריח על מנת ליצור, בסופו של התהליך, את המודעות של המוח למה שמזוהה כשוקולד".
יצרן בולט שביקש להעניק חותמת שוקולד לניחוחו הוא בית האופנה מוגלר ששילב בין שלל תווי הבושם המכיל פירות הדר מלאי החיים גם שוקולד מריר ועוצמתי תוך "חקירת ספקטרום הגבריות, וכניעה להנאה קיצונית של הממד העוצמתי, והתמכרות לחושניות אינטנסיבית של אקורד שוקולד מריר ומסתורי".
עתה נשאלת השאלה כיצד אנו מסוגלים לזכור ניחוחות, גם לאחר שנים? על השאלה הזאת ביקשו להשיב המדענים האמריקאים ריצ'רד אקסל מאוניברסיטת קולומביה ולינדה באק ממכון פרד האטצ'ינסון בסיאטל, זוכי פרס נובל לרפואה על חקר הגנים השולטים בחוש הריח. השניים בחנו את הסוגייה הספציפית על ריח פריחת הלילך. לאחר שגילו קבוצה בת כ-1,000 גנים שונים, המהווים כשלושה אחוזים מכלל הגנים בגוף האדם, הם הגיעו למסקנה ששם נמצאת "תוכנית האב" של הקולטנים, או ה"חיישנים", באף המזהים את הריחות. שלוקולטנים אלו לשיטתם נמצאים בתאים בחלקו האחורי של האף, ואחראים לזיהוי ריחות. לכל קולטן סוג אחד של קולטן ריח, המסוגל לגלות מספר מוגבל של סוגי ריח. הקולטנים מעבירים אותות לחלקי המוח האחראיים על חוש הריח. "משום כך אנו יכולים לזכור ביודעין את ריח פרחי הלילך באביב, ולהעלות את זיכרון הריח שלו בימים אחרים", הם אומרים
רייצ'ל הרץ, חוקרת חושים באוניברסיטת בראון, מוסיפה כי בשעות הערב הרגישות של קולטני הריח באף גדולה יותר, בעוד שהשעות שחוש הריח שלנו נמצא בשפל הן שעות מוקדמות בבוקר. לדבריה, מממצאי המחקר שלה עולה כי חוש הריח משתנה במהלך היממה במקביל לשעון הביולוגי והשעות שבהן האף מתפקד הכי טוב הן דווקא השעות שלפני השינה. בעניין זה יצוין כי כבר לפני שני עשורים גילתה מרי קרסקאדון, מומחית לשינה ופרופסור לפסיכיאטריה ולהתנהגות באוניברסיטת בראון כי המנגנון הביולוגי מאחורי חוש הריח מכבה את עצמו במהלך השינה. "יש פה מקצב מסוים, והוא נע ונד, אנחנו לא יכולים להריח באותה עוצמה כל הזמן. חוש הריח משתנה באופן כזה שאפשר לנבא אותו, אם כי זה לא מדויק", היא אומרת. "התוצאות הללו הגיוניות – השעון הביולוגי משפיע למעשה על כל מערכת בגוף האדם", מוסיפה לסלי וסשל, חוקרת באוניברסיטת רוקפלר שחקרה את חוש הריח, ומוסיפה כי למרות הניסוי של הרץ וקרסקאדון, הרי שהשפעת השעון הביולוגי על חוש הריח, היא לא הגורם היחיד שקשור לרגישות הריח שלנו. לטענתה יש כמה קבוצות ריח שמחוללות שינוי ברגש שלנו. הוורד, הילנג-ילנג והקמומיל – מרגיעים. הלימון, התפוז והברגמוט – משמחים והיסמין והרוזמרין – ממריצים. בנוסף, היא מסכמת ופוסקת: "שחקן משמעותי נוסף במנגנון הזה הוא אורך שעות הערות שלנו ומגוון הריחות שנחשפנו אליו במהלך היום. כפי הנראה, כל הגורמים האלה משחקים תפקיד בקביעת העובדה מתי חוש הריח שלנו יעבוד הכי טוב".
