תחום ההשתלות הוא אחד התחומים המרתקים והמתפתחים ביותר ברפואה. מידי יום, עושה המערכת הרפואית צעדי ענק כדי להגיע בעתיד למצב בו נוכל להעמיד לרשות בני האדם בנק איברים שיהוו איברי מדף לעת הצורך. המחסור החמור בתרומת איברים, מביא את רופאי ההשתלות להיות במרוץ תמידי כדי שלא לפספס אף הזדמנות להעניק לחולים הממתינים לתרומות איברים, הזדמנות להצלת חיים. המרוץ והשאיפה להציל חיים, מעצימים את הצורך באיברים על פי דרישה, ולכן עד אז, אנחנו עוסקים בשימוש באמצעים רפואיים שמגדילים את הצלחת ההשתלות במתכונת הרפואית הקיימת.
הכנסת אמצעים טכנולוגים לשימור איברים כגון כליות, כבד, ריאות
אנחנו עושים זאת באמצעות שימוש במכונה \ משאבה המזרימה נוזל שימור בטמפרטורת גוף, המאפשר לשמר איברים לשעות ארוכות יותר, ובנוסף לקבל נתונים נוספים על איכות האיבר ואפשרות לנצל איברים שבעבר לא נוצלו. כיום נעשה שימוש במספר תמיסות לשטיפת האיבר המיועד להשתלה אולם זמן שימור האיבר עד להשתלתו מוגבל. שימור כליה הינו 24 שעות, שימור כבד 12שעות, שימור לב, ריאה, מעי 6 שעות בלבד. תמיסות השימור מכילות מלחים וחומרים נוגדי חמצון ובעתיד הקרוב פיתוח תמיסות חדשות בשילוב משאבות ייעודיות המזרימות נוזלים אלה, דרך האיבר המתוכנן להשתלה יאפשרו שימור ארוך טווח ואף הגעה למצב של "איבר על המדף" למקרה הצורך.
צמצום השימוש בתרופות נוגדות דחייה
באמצעות השתלה משולבת של איבר עם השתלת תאי אב ממקור מח עצם להשראת סבילות. המטרה בפעולה המשולבת היא לגרום למערכת החיסון של המקבל "להכיר" את האיבר המושתל. מצב של יצירת סבילות לשתל יביא להימנעות מהצורך בטיפול ארוך שנים בתרופות מדכאות חיסון. כיום הפעולה מבוצעת באחיים בעלי דמיון אנטיגני, אולם בעתיד מקווים להגיע לתוצאות דומות במושתלים ללא קירבה אנטיגנית למקבל ואף להשתלות מתורם מת.
פיתוח תרופות נגד דחייה של השתל על ידי מערכת החיסון
טיפול נגד דחייה מאפשר השתלות מגוונות, אולם מחירו גבוה בתחלואה של גידולים ממאירים הנלווים לטיפול וכן בעלייה בשכיחות זיהומים חיידקיים וויראלים. בשנות ה-60 של המאה הקודמת מגוון התרופות נגד דחייה היה מוגבל ביותר וכך גם תוצאות ההשתלות היו מדודות עקב תהליכי דחייה חריפים וכרוניים של השתל. לפני כעשרים שנה, עם גילוי תרופות נגד דחייה הציקלוספורין ומאוחר יותר טקרולימוס, התוצאות השתפרו והתאפשרו אף השתלות נוספות כגון השתלות מעי. התרופות בשימוש כיום מכוונות נגד פעילות תאי T על ידי הפחתת מספרם או הפחתת פעילותם בצורה לא ספציפית. בעתיד הקרוב אנו צופים פיתוח של תרופות או נוגדנים המכוונים נגד תאים ספציפיים המכילים מולקולות מיוחדות, ומאפשר פגיעה בתאים ספציפיים בתהליך הדחייה וללא דיכוי גורף של מערכת החיסון. ניסיונות למניעת דחייה בהשתלה חוזרת או דחייה כרונית נמצאות בפיתוח ובתקווה שבעתיד הקרוב יכנסו לשימוש.
כל האמצעים הללו הם כמובן אמצעים המיועדים להאריך ולהגדיל את שרידות האיברים הקיימים כיום לרשותנו כתוצאה מתרומות בני אדם מן החי או מן המת. עתיד השתלות האיברים תלוי במידה רבה בפיתוחים המדהימים שנעשים בתחומים פורצי הדרך הבאים:
השתלות מבעלי חיים - הקמת חוות בעלי חיים שיהוו מאגר איברים לכל דורש, בשאיפה לפי אותו מטען גנטי ואף להקטין את סיכויי הדחייה של השתל. בתהליך יזה ישנם מספר מכשולים עיקריים: הראשון הינו המכשול המוסרי הדן בניצול, הקרבה והחפצה של בעלי חיים למטרות האדם. המכשול העיקרי הינו השונות הגנטית בין מינים שונים אשר מביאה לדחייה חריפה מיידית של השתל. נעשו מספר ניסיונות בעבר של השתלת כליות מקופים בבני אדם, כבד מחזיר וקופים והשתל לב מקוף, אולם עם הישרדות השתל והחולה קצרים ביותר.
פיתוח איברים מלאכותיים - כל איבר בנוי משלד תלת ממדי המהווה בסיס לתאים התפקודיים המרכיבים את האיבר עצמו. ניתן כיום להפוך תאים בוגרים לתאי גזע (תאים שיכולים להתמיין למגוון רחב של תאים) אולם חסרה עדיין היכולת לכוון את תאי הגזע להתמיין לכל סוגי התאים המגוונים המרכיבים איבר שלם, שתפקודו נגזר מסוגי התאים וממבנה ארכיטקטוני תפקודי מסוים. הפיגום או שלד האיבר יכול להילקח מאיבר שעבר שטיפה על ידי חומרים דטרגנטיים מסוימים המנקים את כל התאים החיים ומשאירים רק את השלד. אפשרות נוספת הינה ייצור שלד תלת ממדי על ידי מדפסת מחומר פלסטי הנספג על ידי הגוף ועלו "להלביש" תאי גזע שידעו להתמיין לפי תפקידים שונים. הבעיה העיקרית למימוש פוטנציאל זה הוא לכוון את תאי הגזע להתמיינות הרצויה של התאים, והתקשורת בין סוגי התאים השונים המשפיעים על תפקוד הרמוני של האיבר.
אין ספק כי העתיד בו כל איבר רצוי יהיה זמין לנו בפקודת מחשב או "על המדף", הוא כמעט דמיוני אך נעשים מאמצים מחקרים רבים ברחבי העולם וגם כאן בישראל להגיע לשם. העולם האוטופי בו איברים מלאכותיים יהיו זמינים על פי דרישה הוא עולם בו תחסך מהחולים המתנה קשה ורווית סיכונים, ועבורנו הרופאים יהיה בכך מזור לכל אותן סוגיות אתיות וסוציאליות מורכבות הכרוכות בתרומות מן החי והמת. עד אז, כולנו מחויבים לתרומת איברים.
ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות בבילינסון
