ב-2021 הקמתי את אלי הבוטית. הרעיון היה פשוט: במקום להכיר דרך זרים באפליקציות להיכרויות, למה שההיכרות לא תהיה דרך חברים? אלי הייתה בוטית שעזרה לנשים ולגברים למצוא התאמות רומנטיות דרך המעגלים החברתיים שלהם. וכך, רעיון שנולד מתוך תסכול אישי שלי מעולם הדייטינג, בלי לשים לב הפך לסטארטאפ עם צוות שהצליח לגייס משקיעים, נהנה מיחסי ציבור ושירת עשרות אלפי משתמשים.
הקדשתי את כל כולי למיזם. מהבוקר ועד הלילה עבדתי, חשבתי והתעסקתי באלי הבוטית. אלה היו שלוש שנים מטורפות, ששינו את חיי מהקצה לקצה. ידעתי שיש לנו שני פיצוחים שמעניקים לנו יתרון. הראשון, התחלנו דרך הוואטסאפ, מתוך תפיסה שהמדיום הוא המסר ושלכולם יש כבר את האפליקציה הזו בכף היד. הפיצוח השני היה בשימוש דרך אנשי הקשר - לקחנו את כל נושא השדכנות והסרנו ממנו את החלק המביך: החבר המשותף לא באמת בתמונה.
ואז נכשלתי. זה היה רגע מוזר, הרגע שבו הבנתי שנכשלתי. זה לא היה אירוע גדול ודרמטי במיוחד. להיפך, זה היה רגע בנאלי להחריד: אני, על מדים, במילואים (חודשיים אחרי ה-7 באוקטובר) יושבת לבד מול האקסל הפיננסי שלנו ורואה את המספרים. אין יותר כסף.
ככה הסטארטאפ מת, אחרי שלוש שנים של עבודה, המון סטרס ומעט שעות שינה. מאז חלפו שנתיים ואני לא מפסיקה לחשוב וגם להבין מה ניתן היה לעשות כדי להימנע מהכישלון.
עם התובנות שגזרתי בעקבות אלי הבוטית, היום אני שכירה, מובילה מוצר דייטינג גלובלי עם יותר ממיליון משתמשים. הרבה מהדברים שאני יודעת על משתמשים, על צמיחה, על מוצרים ועל קבלת החלטות, למדתי דווקא מהטעויות שעשיתי באלי הבוטית.
סיפורי הצלחה נותנים מוטיבציה. הם מאפשרים לנו לחלום בהקיץ על ההצלחה שלנו. אבל כישלונות? מי רוצה להיות הבן אדם הזה שנכשל ועוד בפרהסיה? אני מזמינה אתכם לבוא ולשמוע על איך כישלון צורב בפרופיל גבוה השפיע עליי. בדבר אחד אני בטוחה: זה היה הכישלון הכי מוצלח שלי עד היום.
אליאנה ברבל תשתתף ב" Restart- רכבת ההרים של היזמות: מה אפשר ללמוד מהכישלונות שבדרך?", שבו ייקחו חלק יזמים שיספרו על הכישלונות הגדולים וגם הסטנדאפיסט והקומיקאי אורי ברויר.
בשיתוף דיסקונט
