בעולם שנעשה מורכב יותר ויותר, בשוק עבודה שהופך רב-תחומי וחוצה תעשיות, במציאות שבה השינוי עצמו הוא הקבוע – ברור לגמרי שגם תהליכי החינוך וההכשרה לשוק התעסוקה חייבים להשתנות. הם חייבים לכלול, בצד הידע הנלמד, גם הנחלה של מיומנויות. כאלו שיאפשרו לבוגרי התארים האקדמיים להשתלב בשוק התעסוקה ובתעשייה שממציאה את עצמה מחדש, להסתגל לשימוש בטכנולוגיות עדכניות, להמשיך בלמידה עצמית ואף לתפקד היטב כאזרחים בחברה מודרנית, שבעצמה משתנה תדיר ללא היכר. המעבר לחינוך מבוסס כישורים (Competency-based education) מעסיק לא מעט בשנים האחרונות את מערכות החינוך והאקדמיה בעולם. כעת השיח עובר מעצם הצורך וההגדרה - למימוש. לאופן הנחלת המיומנויות והערכתן, לרבות "תעודת כישורים" (Skills Card), המפרטת את כלל המיומנויות שנרכשו בתהליך החינוכי מעבר לידע.
"בראייה ארוכת טווח, אנחנו בדרך לשם", אומר פרופ' עמי מויאל, נשיא אפקה – המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, שהנושא הוא חלק מרכזי באסטרטגיה העדכנית שלה. "אני בהחלט רואה מצב שהתעשייה ושוק התעסוקה ידרשו בבוא היום מהבוגרות ומהבוגרים שלנו להציג תעודה המעידה על רמת המיומנויות שלהם נוסף על הידע. מעבר לכך, אפשר שהאקדמיה עצמה תשלב בתנאי הקבלה הערכת מיומנויות מבוגרי התיכון, בדומה לבחינות הבגרות והציון הפסיכומטרי". הדרך לשם – וזה כבר כאן ועכשיו – מתחילה בהסכמה על המיומנויות החיוניות, הגדרה משותפת שלהן וגיבוש דרכים להערכתן. משימה לא פשוטה כלל וכלל.
בשנים האחרונות החלו באפקה לשלב לתוך הקורסים, ממש ברמת הסילבוס (או בתיאורו החדש: סקילבוס), תוצרי למידה ברמת מיומנויות האמורות להפוך לנחלת הסטודנטים בכל שלב בלימודים. במקביל אף החלו להריץ פיילוטים לבחינה והערכה של אותן מיומנויות. כדי שהמהלך הזה יהיה סדור ומקצועי, ולא חוות דעת סובייקטיבית ומוטת תחושות בטן, גובש מחוון הערכה למרצה. "ניסחנו שלוש-ארבע שאלות לכל מיומנות ולכל רמה, ומי שמעביר את הקורס צריך לגבש גישות הערכה ממוקדות הנותנות להן מענה לגבי כל סטודנט. מלאכת ההערכה היא מורכבת, בעיקר משום שמדובר במיומנויות רכות ולא במדע מדויק. אבל זהו תהליך שאפשר וצריך לתרגל, ואנחנו לגמרי שם".
הכיתות מתמלאות מחדש
באקדמיה האמריקאית ניתן לזהות ארבע גישות עיקריות לשאלת המיומנויות: הראשונה מכירה בחשיבותן, אך גורסת שאין זה מתפקידה של האקדמיה להנחיל אותן. הגישה השנייה, המאפיינת למשל את הרווארד ו-MIT, סבורה כי יש לדאוג להנחלת המיומנויות במהלך הלימודים, אך לא במסגרת תוכנית הלימודים כי אם בפעילות העשרה הנלווית לה (אקס-קוריקולום). גישה שלישית, של אוניברסיטת WPI ומכללת אולין, דוגלת בלמידה מבוססת פרויקטים, כך שהנחלת המיומנויות מתממשת בד בבד עם העברת התוכן המדעי-מקצועי. הגישה הרביעית, הננקטת באוניברסיטת נורת'איסטרן, מצדדת בהגברת שיתופי הפעולה עם התעשייה, בעיקר במסגרת של התמחויות סטודנטים בשנים מתקדמות במקומות העבודה.
"שילוב בין הגישות יצר את הגישה, השיטה, שלנו המתוארת בפירוט במתווה אפקה", מספר פרופ' מויאל. "המיומנויות נרכשות בשלבים השונים של התואר בצורה מסודרת ומתודית, כחלק מתוכנית הלימודים, אבל בהחלט גם בפעילות מחוץ לה במועדוני הסטודנטים, בפעולות ההתנדבות ועוד. לאחרונה אף מיסדנו את הנושא, כך שכל פעילות כזאת תוגדר בלוויית תוצרי הלמידה שלה, ובעתיד תהווה צעד נוסף של רכישה או חיזוק מיומנות במסגרת התהליך החינוכי הכולל. לצד זאת, השותפות שלנו עם התעשייה מתהדקת משנה לשנה. אנחנו מדברים על שיתוף פעולה אסטרטגי ועמוק המתבטא במרצות ובמרצים שמגיעים מהתעשייה, בפרויקטי גמר משותפים, במרכזי המחקר והפיתוח ובעדכון והתאמה של תוכניות הלימוד לצורכי השוק המשתנים. זה מאפשר לנו להכין את הבוגרות והבוגרים שלנו לא רק לעבודה הראשונה שלהם, אלא לקריירה שלמה של למידה והתפתחות מתמדת".
פרופ' מויאל מציין שתי תועלות נוספות של השינוי בתהליך החינוכי – כאלו שלאו דווקא כיוון אליהן, אבל בהחלט יש לברך עליהן. האחת היא רתימה וחיבור של סגל ההוראה לתהליך, ומכאן גם הגברת המחויבות ותחושת השייכות שלו למוסד האקדמי, לאסטרטגיה וכמובן לסטודנטיות ולסטודנטים. "התגבש אצלנו דיאלוג במסגרת קבוצות למידה ועבודה משותפת של חברי סגל בעומק ובאינטנסיביות מעוררי השראה", הוא מעיד. התועלת השנייה היא מידת העניין שהסטודנטיות והסטודנטים מגלים בתכנים והחוויה החיובית והמהנה שהם עוברים. "אנחנו מקבלים פידבקים מצוינים על כך שפשוט כיף בקמפוס. גם רואים את הנוכחות בכיתות גדלה והולכת, בזיקה ישירה לעובדה שהם הופכים פעילים יותר בשיעורים". מתברר שכשנפרצת מסגרת השיעור הפרונטלי (שממילא ניתן לצפות בו בנפרד ובאופן פרטי), כשעוברים לעבודה בקבוצות, כשיש אפשרות להביע דעה וליזום, לעבוד במעבדות תוך שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים, לנתח נתונים ולהסיק מסקנות בשיטות מתקדמות – הסטודנטיות והסטודנטים מצביעים ברגליים.
פרופ' מויאל משוכנע – ומחקרים ודוחות של גופים בינלאומיים מובילים מאששים את הנחת היסוד הזאת – שאנחנו נכנסים לתקופה של שינוי דרסטי בתהליכי החינוך, ההוראה והלמידה. חדירת ה-AI רק מאיצה את התהליכים ואת חשיבותם של כישורים דוגמת חשיבה ביקורתית. "כבר זמן רב ברור לנו ששינוי כזה הכרחי, דיברנו על כך לא מעט ונמשיך כנראה לפתח את המתודולוגיה עוד זמן ארוך. אבל הגיעה העת גם לעבור מתיאוריה לפרקטיקה, לנסות דברים חדשים, להכניס לתהליכי החינוך סטנדרטיזציה ויעדים מוסכמים ולראות את השינוי קורם עור וגידים".
המעבר מחזון ליישום בקמפוס יעמוד במוקד כנס Skills&Tech השני של אפקה בשיתוף TheMarker שיתקיים בשבוע הבא. לפרופ' מויאל אין ספק: "השינוי שאנחנו חותרים אליו – שינוי שמתחיל בהגדרת דמות הבוגר והכישורים שחייבים להיות לו ונמשך בגיבוש הדרכים האופטימליות להביא אותו לשם – הוא חיוני ברמת הפרט, מבחינת המוכנות לשוק התעסוקה העתידי, אבל גם ברמה הלאומית. בעולם שבו הרלוונטיות היא המטבע החשוב ביותר, היכולת לפתח הון אנושי לאומי איכותי, בעל חשיבה ביקורתית וכישורי הסתגלות גבוהים, היא קריטית. זה נכון לא רק בהייטק, גם בביטחון ובתשתיות הלאומיות ובכלל בשוק התעסוקה. על זה תקום ותיפול האטרקטיביות של האקוסיסטם הישראלי בעתיד. כשאני מדבר על מי יפתח את 'הדור הבא של כיפת ברזל', אני מתכוון לכך שההון האנושי הוא המפתח ליתרון האיכותי שלנו. האקדמיה ומערכת החינוך חייבות להוביל את המהפכה, ויפה שנה אחת קודם".
בשיתוף אפקה
