הישראלים אוהבים לכתוב. מנתוני הספרייה הלאומית של ישראל עולה כי במהלך שנת 2021 יצאו לאור בישראל 7,344 ספרים מודפסים ועוד 982 ספרים דיגיטליים. עוד עולה מהנתונים כי 447 ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות ראו אור, כש-72% נכתבו על ידי גברים ו-28% על ידי נשים. בנוסף, עולה כי יצאו לאור 381 ספרי הדרכה, העוסקים בהעצמה אישית, זוגיות ומשפחה ודרכים להרוויח כסף, לצד 1,874 ספרי שירה ופרוזה.
על הפעילות הענפה בתחום אחראיות במידה לא מבוטלת הוצאות הספרים העצמאיות שמעניקות ליווי מלא משלב הגשת כתב היד ועד ההוצאה לאור. כמה מהן מספרות על התהליך של כתיבה והוצאת הספר: ספרי צמרת, חי בספר ולשון הספר.
ספרי צמרת: 40 שנה של אהבה לספרים
הדרך להגשמת החלום, כל חלום, רצופה מכשולים. החלום המשותף לרבים – הוצאת ספר לאור – אינו יוצא דופן מבחינה זו. גם אם צלחנו את משימת הכתיבה, את סיום כתיבת הספר ואת שכתובו עד ליצירת כתב יד מגובש - הדרך לרשימת רבי־המכר עדיין ארוכה. שאלות רבות יצוצו לאחר גיבוש כתב היד והסיכוי שלנו להגשמת החלום הספרותי הגדול תלוי במידה רבה בתשובות לשאלות אלה: לאיזו הוצאה לאור עליי לשלוח את כתב היד? איך בוחרים עורך ומגיה? וכיצד אוודא שהספר אכן יעמוד למכירה בחנויות הספרים?
"האהבה שלנו כבר מעל ארבעה עשורים היא ספרים", אומר משה ראובני, מנכ"ל ובעלים של הוצאת ספרי צמרת. הוא אינו מבטל את חשיבותן של השאלות המתבקשות שעולות, אך תשובתו להן פשוטה: הסופר אינו אמור להתמודד לבדו עם השאלות האלה, ועל אחת כמה וכמה לא למצוא להן תשובות. זהו תפקידה של ההוצאה לאור, שאמורה להתמודד עם כל המורכבות ולהביא לפתרונות מעשיים ויעילים. הוצאה לאור היא לא בית דפוס ולא חברת הפקה שיודעת רק להדפיס ספרים ולכרוך אותם יפה– ההוצאה צריכה לקחת תחת אחריותה את כל שלבי התהליך, גם לאחר שיצא הספר לאור, ולדעת להכניס אותו לתודעת הציבור הרחב".
ראובני מונה את השירותים אשר ההוצאה מספקת החל מקבלת כתב היד וההתקשרות הרשמית עם הסופר: "שלב ההפקה כולל בתוכו עריכה, הגהה, עימוד, עיצוב עטיפה ועיצוב פנים, ואם יש צורך אז גם איור – כל אחד מהשלבים מתבצע על ידי איש מקצוע שזה תחום העיסוק היחיד שלו. אין אצלנו עורך שהוא גם מעמד. כל שלבי ההפקה נעשים בתיאום ובאישורו של הסופר, אנחנו מציעים לו בחירה בין מספר עורכים הרלוונטיים לנושא ספרו, מאיירים ומגיהים, ולו יש את המילה האחרונה בנוגע לתוצר".
הוא מוסיף כי, "לאחר ההפקה אנחנו לא נפרדים מהסופר ושולחים אותו הביתה עם מאות ספרים שישבו אצלו במחסן, אלא הדרך איתו רק מתחילה. אנו מספקים שירותי יח"צ, שיווק, הפצה אקטיבית לחנויות צומת וסטימצקי והפצה נרחבת ברשת, ספרי שמע, שירותי תרגום, קידום הספר באמזון וגם – אם רלוונטי – מוצרים נלווים לספרים במחלקת המשחקים של ההוצאה". עוד הוא מוסיף שבצמרת אין סל קבוע מראש של שירותים, ותוכנית העבודה המדויקת נתונה לבחירת הסופר: "מי שלא ירצה להגיע לחנויות ומעוניין במהדורה של כמה עשרות עותקים, נחסוך עבורו את התשלום עבור שירותי היח"צ וההפצה. ישנם גם מקרים בהם אנחנו בוחרים להשתתף בעלויות משום שאנו רואים בכתב היד פוטנציאל שיווקי או ספרותי גדול מאוד".
מתי כדאי לפנות להוצאה לאור?
ראובני מסביר כי אף על פי שנהוג לשלוח את כתב היד להוצאה אחרי שהוא גובש ונחתם, יש אפשרות ולעיתים אפילו מומלץ לפנות עוד לפני כן: "אנחנו מספקים שירותי ליווי עבור סופרים שלא סיימו לכתוב את הספר שלהם ונתקלים בקושי בתהליך הכתיבה. לפעמים אנחנו מקבלים כתב יד המכיל רעיון מעולה אבל הכתיבה הספרותית לא מספיק טובה. במקרה כזה אפשר לשכתב את הספר בעזרת סופר צללים.
לפי ראובני, תהליך העבודה ותנאי ההתקשרות בין הסופר לבין הוצאת צמרת שונים מ"ההסכמים הדורסניים של ההוצאות הגדולות". "בתור התחלה, זכויות היוצרים הן של הסופר. בתנאי ההתקשרות נקבע שלסופר יש את האמירה הסופית בנוגע לכל שלב והוא זה שמאשר להתקדם לשלב הבא. לכל סופר אנחנו מצמידים מנהל הפקה אישי שמלווה אותו בכל שלבי ההפקה ובעיקר לאחר שהספר יוצא לאור. חשוב מאוד לציין שההסכם מחייב את הסופר רק לשנה אחת; כעבור שנה הוא יכול לבחור לעזוב את ההוצאה. אם הוא נשאר זה משום שהוא אהב את היחס האישי ואת הטיפול המקצועי". ואכן, בצמרת מעידים שבממוצע כל סופר המתקשר איתם ובוחר להישאר במשפחת צמרת מוציא לאור חמישה כותרים ומעלה דרך ההוצאה ויש כאלה אשר הוציאו אפילו 12 ו-18 כותרים אשר תורגמו לשפות רבות.
איזו הוצאה לאור מתאימה לספר שלי? כיצד בוחרים?
"עקב האכילס של הסופרים ושל ההוצאות זה עניין ההפצה לחנויות. חשוב לוודא שההוצאה מסוגלת להביא את הספר לקדמת הבמה בחנות ולהכניסו למבצעים– בלי החנות, לספר יהיה קשה מאוד להגיע לקהל הרחב. על ההוצאה להיות ספק מורשה של החנויות משום שרק אז יש לה שליטה על המקום בו הספר ממוקם בחנות ועל השתתפות במבצעים. פעמים רבות כשלסופר או להוצאה אין שליטה ומרחב פעולה מול הרשתות, אז החנויות מציגות את הספר על מדפים תחתונים או אפילו במחסנים. כמו כן, צריך לבדוק שהרוב המוחלט של הסופרים מרוצים ומקבלים יחס אישי, מקצועי וחם לאורך זמן – לא רק בשנה הראשונה. סופרים רוצים להגיע לבית חם בו מסתכלים עליהם באופן רגיש ומבינים את הצרכים שלהם. שילוב של בחירת הספר הנכון, הפקה מקצועית, הפצה מורחבת, שיווק ויח"צ יביא להצלחת הספר".
הוצאת ספרי צמרת
למעבר לאתר >>
למעבר לעמוד הפייסבוק >>
טלפון: 077-3214045
לפנייה במייל >>
בשיתוף הוצאת ספרי צמרת
———————————
חי בספר: אפשר לספר זיכרונות אחרת
כשגלבוע דקר הקים את "חי בספר", חברה לכתיבת ספרי זיכרונות, הוא פינטז שכשהוריו יהיו בני 90 הוא יכתוב את ספר הזיכרונות שלהם. "כשהגיעו תוצאות הבדיקות והבנו שנותרו לאבא שלי רק עוד כמה חודשים לחיות, הצעתי לו את רעיון כתיבת הספר והוא הסכים. הוא היה רק בן 66", הוא מספר.
"עד אותה תקופה ליוויתי עשרות לקוחות בהוצאת ספר הזיכרונות של הוריהם. אך רק כשהייתי לקוח של עצמי הבנתי לעומק מה עובר על הלקוחות שלנו. ראיתי במו עיניי איך תהליך כתיבת הספר תורם למשפחה שלי, והכי חשוב לאבא שלי.
"ישבתי איתו כמו שאני יושב עם הורים של אחרים, באותה פתיחות נדירה עבור שנינו", מספר גלבוע. "מעולם לא דיברנו כך. הוא העלה זיכרונות, בכה, צחק, הוריד מהלב ואני הקשבתי".
רוב הלקוחות של "חי בספר" בריאים יותר, ובכל זאת לכולם יש דבר אחד במשותף: הילדים שלהם התחילו לראות אותם באור קצת אחר. "משהו ביחסי הכוחות השתנה והם הבינו שהגיע הזמן לא רק לדאוג להורים, להזכיר להם לעשות דברים ולהסיע אותם לאירועים כאלה ואחרים, אלה גם להכיר להם תודה על כל השנים", מדגיש גלבוע.
במקום להיזכר, לומדים להכיר
גלבוע: "בשנה שאבי חלה התחדד לי כמה תהליך כתיבת הזיכרונות הוא חשוב ומשמעותי. בנוסף הבנתי שאני חייב לגייס עוד כותבים וכותבות, ולהכשיר אותם בצורה הטובה ביותר אחרת מעט מאוד אנשים יזכו לחוויה העוצמתית הזאת.
"אנחנו לא רק מראיינים את גיבורי הסיפור, אלא לומדים להכיר אותם לעומק, מנסים להבין לא רק מה הם עברו, אלא גם מה עבר עליהם באותם רגעים. מה הם הרגישו ומה חשבו. אנחנו לא מבקשים מהם להיזכר, זה רק מייצר תסכול, אנחנו חוזרים איתם לזירת האירוע, לרגעים המיוחדים שלהם, מבקשים מהם להסביר לנו את הסיטואציה וכך הם בלי לשים לב נזכרים בעוד ועוד פרטים".
המודל העסקי: לא לקוחות – סבא וסבתא
גלבוע מוסיף כי החיבור הרגשי של ההוצאה אל הלקוחות הוא כאל כסבא וסבתא, שמייצר את הקרבה והחיבה והפתיחות: "זה המודל העסקי שלדעתי מאפשר לנו לזכות בעוד ועוד משפחות שרוצות לשתף אותנו בסיפור המשפחתי ולעבור איתנו את כל התהליך הזה. אנחנו מקלים על המשפחות וחוסכים מהן את כל החלקים הפחות קלים ונעימים של הפקת ספר. אנחנו עורכים כל פרק לפני שהוא נשלח אליהם, גם אם נחליט בסופו של דבר להוריד את הפרק או להזיז חלק ממנו למקום אחר בספר.
"אנחנו יושבים וחושבים איתם על הכריכה ועל שם הספר, אבל בכל מה שנוגע לבית הדפוס, לסוג הנייר, לגודל הספר והרבה החלטות שמקשות על מי שרוצה לכתוב ולהוציא לאור ספר בעצמו – אנחנו מגישים להם את האפשרויות לבחירה והם רק צריכים להגיד מה העדיפות שלהם".
בתקופה בה כתב והפיק את הספר לאביו, הבין גלבוע שלמשפחה שלו אין את היכולת או הפנאי הנפשי לקחת חלק. מתוך ההבנה שכולם תמיד עסוקים הוא הפך גם את זה למודל העסקי שלו. "לא אכפת לי לעצב שתי כריכות ולהגיש אותן למשפחה שתבחר, כי היום אני מבין שעליי להקל עליהם את התהליך ולא להיפך. ומי שרוצה להיות יותר מעורב תמיד מוזמן להישאב פנימה", הוא מדגיש.
המשפחה מקבלת את ההחלטות, אנחנו עושים עבורם את כל היתר
דבר נוסף שמבדיל את חי בספר מהאחרים הוא עיצוב הספר. הגרפיקאית הראשונה הייתה אשתו של גלבוע, צופית, וכיום יש שתי גרפיקאיות שאחראיות על כך שהספרים ייראו: "לא כמו ספר זיכרונות", לדבריו. "תהליך החשיבה שלנו על כריכה דומה יותר לעיצוב ספר פרוזה. אני רוצה שהספר ייראה מודרני, מכובד וראוי. ושגם בעוד חמישים שנה הספרים ייראו טוב".
עבור גלבוע האופי המשפחתי של "חי בספר" הוא בדנ"א של החברה וזה משהו שלא ישתנה לעולם. כשהספר כבר מוכן וכל עותקיו מודפסים הוא לא שולח אותם בדואר אלא נכנס למכונית ונוסע להעניק את הספרים לגיבוריהם. "אני מגיע לחגוג עם המשפחה את השקת הספר, אם זה באירוע חגיגי או בקפה ועוגה בבית שלהם. לרוב אביא את הילדים שלי איתי, כי יש משהו מרגש במפגש של שתי המשפחות", הוא אומר.
"זה הבן שלי, הוא כותב ספרי זיכרונות"
"אבי לא הספיק לראות את הספר שלו, אך באחד הביקורים האחרונים שלנו בבית החולים, הוא סיפר בגאווה לצוות הרופאים על 'חי בספר' ועל כך שאני כותב את סיפור חייו. זה אחד הזיכרונות הטובים בחיי", משתף גלבוע. "היום, ארבע שנים אחרי פטירתו של אבי אני מבין כמה מזל היה לנו, הספר עבורנו הוא מקור לנחמה, ולמידע שאם לא הייתי כותב אותו היה הולך לאיבוד לעד. מאז ועד היום זכיתי ללוות משפחות רבות בתהליך ההוצאה לאור, ותמיד עם תחושה שאנחנו עושים משהו גדול".
חי בספר
טלפון: 050-9266969
לפנייה במייל >>
מבצע לכבוד סוף השנה: גרסה דיגיטלית של הספר באתר של חי בספר ללא עלות נוספת ו־2 עותקים מודפסים במתנה
בשיתוף חי בספר
————————
לשון הספר: "כן, גם אני כתבתי ספר"
רחל ברנבוים צברה במהלך השנים ניסיון רב בטיפול בטקסטים. ניסיונה החל עת עבדה כקלדנית בית משפט, ולאחר עזיבתה כשעבדה כקלדנית עבור לקוחות פרטיים. במסגרת זו קיבלה פניות מלקוחות בנוגע לשירותי עריכה. באותם ימים עוד לא חשה בנוח לספק שירותים אלו באופן מקצועי: "כשהיו שואלים אותי בזמנו האם אני יודעת לערוך טקסטים, הייתי עונה כן – אבל לא באופן מקצועי. בעקבות הפניות החלטתי ללמוד עריכה לשונית באופן מסודר והסתבר לי מחד שידיעותיי היו רבות, ומנגד לא היה די בהן כדי שאציג את עצמי כעורכת לשונית – וטוב שלא הצגתי עצמי ככזו". בשנים שחלפו מאז החלה לעסוק בתחום באופן מקצועי וצברה ניסיון מקצועי בעבודה עם טקסטים, הגיעה לתובנות עמוקות על מלאכת הכתיבה, ולאחרונה בעקבות מתן ייעוץ ללקוחות רבים בשאלה איך כותבים ספר, החליטה לרכז את הידע בספר שעיקר מטרתו מתן הכוונה והדרכה בתהליך הכתיבה, ושמו: "כן, גם אני כתבתי ספר".
כל שלבי הכתיבה
"כשאדם רוצה לכתוב ספר הוא רוצה להגיד משהו משלו לעולם. בין אם זה ספר מקצועי, ספר לימוד או ביוגרפיה אישית. אדם לא קם יום בהיר אחד ורוצה לכתוב ספר סתם", מסבירה ברנבוים. היא מספרת שהספר פרי עטה מתייחס לכל שלבי הכתיבה; החל מן ההחלטה הראשונית על כתיבת הספר, דרך הכתיבה עצמה וכלה בצעדים האופרטיביים הנדרשים לאחר גיבוש כתב היד על מנת שיצא לאור ויוצג בחנויות הספרים. ברנבוים: "כשכתבתי את הספר התייחסתי גם לתהליך הכתיבה עצמו וגם לכל מה שסובב את התהליך: הסביבה הפיזית בה מתבצעת המלאכה. האם כדאי לשבת על כיסא או עדיף לעמוד. בספר נכללו המלצות וטיפים להתמודדות עם מחסום כתיבה - מה אם התחלתי לכתוב ספר ולאחר שבועיים נגמרה ההשראה?"
כל מי שנתקל בסיטואציה מתסכלת זו, ישמח לגלות שישנן דרכים לצאת מהתקיעות ולשבור את מחסום הכתיבה: "אחת השיטות למשל, היא לקום ולצאת מאזור הנוחות, לעשות משהו שאנחנו לא מורגלים בו ואז לחזור לכתוב. אפשרות אחרת היא להמשיך לכתוב למרות שאין על מה, להכריח את עצמנו לכתוב גם אם זה לא קשור לספר. בסוף ההשראה תגיע ונדע כיצד להמשיך".
נושא נוסף המקבל מקום חשוב בספר הוא המשך תהליך העבודה גם לאחר גיבוש כתב היד: "הדבר הראשון שיש לעשות, כמה שזה נשמע טריוויאלי, זה לשבת ולקרוא את כל הספר כמקשה אחת, לפני שאתה מעביר אותו הלאה לאחרים שיחוו את דעתם. לעריכה לשונית, למשל, אני ממליצה לפנות רק לאחר שהכותב קרא את הספר לפחות פעם אחת ושינה בו דברים בעצמו".
מאיפה להתחיל?
מניסיונה האישי כעורכת ברנבוים מספקת דגשים נוספים שמומלץ לשים לב אליהם בקריאת כתב היד ובעת הניסיון לאמוד את איכותו: "זיהוי של מילים סתמיות, כמו מופעים רבים של המילים 'בעצם' או 'לכאורה'. באופן כללי, חזרתיות רבה של מילה מסוימת או חזרות של תכנים עשויות לפגום באיכות הספר. ההמלצה באשר להופעת קטע מסוים הכתוב באופנים שונים בספר היא לשנות או למחוק אותו לחלוטין. אם זיהינו את הבעיות האלו אבל לא יודעים כיצד לפתור אותן, אפשר להסב את תשומת לב העורך לזיהוי המקומות הבעייתיים האלו".
ייתכן שהגמישות הנדרשת מעורך לשוני בעת העבודה על טקסט היא העומדת בבסיס גוף הידע שברנבוים מציעה בספרה: "לכל אדם יש את סגנון הכתיבה שלו. עורך לשוני או ספרותי טוב צריך להיצמד לסגנון הכתיבה של הכותב איתו הוא עובד". העבודה מול סופרים רבים, כשבכל פעם היא נדרשת להיצמד לסגנון הכותב, מאפשרת זווית ראייה כללית על תהליך הכתיבה; לחלץ את המכנה המשותף של כתיבה מוצלחת ורהוטה שאינה תלויה בסגנון הספציפי של הכותב. אלו הן בדיוק השיטות והעצות שמחפש כל מי שרוצה לכתוב ספר – אבל פשוט לא יודע מאיפה להתחיל.
לשון הספר
למעבר לאתר >>
לפנייה במייל >>
בשיתוף לשון הספר
