יום אחד, בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, קיבל שלמה אדרי שיחת טלפון. על הקו היה ראש העיר דימונה דאז, אמיר ז'אק שמאז הלך לעולמו. אמיר שהפך לחבר כנסת, פנה לאדרי בבקשה שיחליף אותו בכיסא ראש העיר. אדרי הצעיר, ששימש מזכיר המרפאה הצעיר ביותר בישראל והחל לעסוק בתחום הביטוח, לא נמשך לפוליטיקה אך שאל את אמיר שאלה פשוטה: "ראשות העיר לא, אבל מה אני כן יכול לעשות בשביל העיר שלי?". אמיר חשב וחשב והחליט להפקיד בידיו הבטוחות של אדרי את תחום האזרחים הקשישים שלא זכו לבית ויחס הולם בעיר עד אותם שנים. עד מהרה קיבל אדרי לידיו את האגודה למען הקשיש בדימונה והשאר היסטוריה.
40 שנה אחרי ואדרי, כיום בן 82, אב לארבעה ילדים ותשעה נכדים, איש עסקים פרטי וסוכן ביטוח יותר מ-50 שנה, משמש יו"ר האגודה למען הקשיש דימונה שנותנת מענה למאות אזרחים ותיקים (תשושים, מוגנת, וסיעודיים) הזקוקים לסיוע יום-יומי. "כשנכנסתי לעולם הזה של האזרחים הוותיקים, לא היה לי שום ידע קודם", מספר אדרי בראיון גלוי לב. "התחלנו עם מועדון קשישים ראשון בעיר שהפך לשישה מועדונים. הגעתי ללשכתו של ראש העיר ואמרתי לו 'אדוני, הקשישים מתבגרים, אין להם לאן ללכת אחרי המועדון - אנחנו צריכים בית אבות בעיר'. משרד הבריאות לא האמין שהחזון אפשרי, אבל הפרויקט קרם עור וגידים. ראשית, היה צורך להכשיר עובדות ועובדים מקומיים לצורך העבודה הזאת, וכך עשינו, ממש הכול מאפס. לנגד עיניי היה רצון להקים בדימונה בית לקשישים, לא בית חולים או מוסד קר ואפור אלא שהקשישים בעיר יידעו שיש להם בית חם. רציתי לעזור לאנשים שקולם לא נשמע".
מרכז יום שוקק וחדרי פעילות מיוחדים
אדרי מציין אדם אחד שעמד לצידו מתחילת הדרך, פרופ' יצחק בריק, מנכ"ל אגודת אשל – ג'וינט ישראל, שהאמין בפרויקט מתחילתו. "התחלנו בחיפוש אחר מקום להקים בית אבות בדימונה", מספר אדרי על הימים הראשונים של ההקמה. "העירייה הציעה בזמנו שטח של בית ספר עזוב, קניתי אותו תמורת לירה אחת והתחלתי עם גיוס תרומות לשיפוץ, יחד עם פרופ' בריק שעזר לי למצוא תורמים מכל העולם". בהתחלה הוקמה בשטח בית הספר מחלקה לתשושים, אבל אדרי לא רצה לעצור כאן. דרך פרופ' בריק התרומות המשיכו להגיע ונפתחה מחלקה סיעודית ולאחר מכן מחלקה מוגנת, בעזרתה הנדיבה של קרן רש"י בראשות אלי אלאלוף ונשיא הקרן בצרפת, הוברט לוואן. אדרי מוסיף כי "תרומה חשובה הגיעה משירלי פורטל מאנגליה שנתנה תנופה להתפתחות".
"יום אחד התקשר אלי פרופ' בריק ולפתע ביקש דווקא את העזרה שלי", נזכר אדרי. "הוא סיפר שהג'וינט פותחים בית אבות ליהודים בג'רבה, טוניס, והם צריכים מישהו מההנהלה שלנו שיעזור להם להקים את הצוות. אמרתי לו מיד שאני לא יכול לסרב לו. פניתי למנהל דאז פרדי ברגר, ואמרתי לו 'פרדי, אתה יוצא לטוניס'. המשלחת יצאה ואכן הוקם בית אבות ליהודים בג'רבה. גויסו עובדים, העמדנו את המקום על הרגליים וחזרה לדימונה. זה נתן לי סיפוק, שיכולתי לתת חזרה לאדם שנתן לנו כל כך הרבה".
34 שנים לאחר הקמת בית האבות ומדובר במעסיק הציבורי השני בגודלו בעיר דימונה. בבית האבות ישנם 40 דיירים סיעודיים, 42 דיירים תשושים ו-35 הנמצאים במחלקה המוגנת. אדרי מציין את המנהל הקודם של בית האבות, פרדי ברגר שיצק את היסודות בניהול וגב' גבאי לינדה המנכל"ית הנוכחית, שקידמו את המקום והנחילו בו תרבות ארגונית ברמה הגבוהה ביותר.
במקביל, מפעיל בית האבות מרכז יום שוקק חיים מהשעה 7 בבוקר עד השעה 7 בערב, המכיל כמאה אנשים ביום, זכאי חוק ביטוח סיעוד וזכאי משרד הרווחה ומשרד הביטחון. במסגרת מרכז היום האזרחים הוותיקים נהנים ממקלחות, ארוחות חמות, החלפה של מוצרי ספיגה ואפילו בדיקות רפואיות מבלי צורך להידרש להגיע לקופת החולים, מה שבדרך כלל גורם לאחד הילדים להפסיד יום עבודה. הכול מבוצע בתוך בית האבות "שירלי", אשר נקרא כך על שם התורמת הבריטית שירלי פורטר. בנוסף, בבית האבות הוקם חדר פיזיותרפיה מיוחד הכולל מצגות שונות ומהנות להעברת הזמן, חדר אשר מותאם לתשושים ועוד.
"המוטו שלנו הוא ש'שירלי' ייתן תחושה של בית, כתחליף לאותו בית שהקשישים עזבו", אומר אדרי. "אנחנו שואפים כל הזמן שהבית יהיה פועם וחי. הקמנו את בית האבות הזה למען הדור שבנה את הארץ ואנחנו מרגישים שכל קשיש כאן הוא כמו ההורה שלנו וזאת הזכות שלנו להחזיר להם בזקנתם".
ארוחות חג וטיפולי אסתטיקה
בנוסף, מפעיל בית האבות פרויקט שנקרא קהילות תומכות. קהילה אחת לניצולי שואה והשנייה לאזרחים הוותיקים. המטרה מאחורי הקהילות היא לתת לאזרחים אפשרות להמשיך לגור בבית כל עוד הם יכולים ובמקביל לתמוך בהם בנושא של רפואת חירום כשהמרפאות סגורות. כאשר הקשיש חש ברע, הוא לוחץ על השעון שנמצא בביתו והמוקדנית של האגודה למען הקשיש שולחת לו טיפול רפואי בהתאם לחומרת המצב. הקהילה דואגת שהקשישים ישמרו על אסתטיקה, לדוגמה טיפולי פדיקור. בחגים, בית האבות שולח לאותם חברי קהילה הסעה מהבית הלוך וחזור כדי שיגיעו לחגוג את החג בבית האבות יחד עם כל הקהילה.
אזרחים ותיקים אשר משתמשים בשירות הזה מקבלים אמבולנסים בחינם, שירותי תיקונים בבית בחינם, צביעת בית ועוד. הקהילה דואגת לקיים ביקורי בית ולדאוג שהמקרר מלא ושהתרופות קיימות ומבררת האם יש צורך בסיוע מול הגורמים שלאזרחים הקשישים כבר קשה להתמודד איתם – לדוגמה עמידר, רשויות המדינה השונות, כתיבת מכתבים ועוד. בנוסף, במסגרת הקהילה קיים שירות סיוע למרותקי בית, אשר זוכים לביקורים עם הפעלות שונות, מכשירי התעמלות והרבה מצב רוח טוב כדי לשנות מעט את האווירה. את השירות מקבלים תמורת 46 שקלים בלבד לחודש כאשר ניצולי שואה משלמים 15 שקלים בלבד. בקהילות של "שירלי" חברים לא פחות מ-400 קשישים מדימונה.
"אני מאושר לעזור לאוכלוסייה בעיר שקולה לא נשמע", אומר אדרי. "יש לי סיפוק גדול מזה, אני מאמין במוסד ובצוות המסור. לראייה הבאתי לכאן, לבית האבות, את אימא שלי. אחד הדברים שמרגשים אותי הוא שהקמנו כיתת מחשבים לקשישים שיושבים וכותבים את הסיפורים שלהם. אנחנו עוזרים להם לתעד את עברם כי זה דור שהולך ונעלם וחבל להפסיד את הסיפורים המדהימים שלהם".
נקודה משמעותית נוספת עליה שם אדרי דגש מיוחד היא השקעה בצוות העובדים ובמשאב האנושי. אדרי שם לנגד עיניו שתי מטרות – האחת, אצלו בבית האבות לא יהיה שכר מינימום. השנייה היא להוציא בכל שנה את העובדים לחו"ל וכך קורה ב-20 השנים האחרונות. "אני לא מכיר עוד בית אבות שמוציא את העובדים שלו לחו"ל", מתגאה אדרי. "אנחנו יוצאים ביחד כל הצוות בכל שנה, כדי שירגישו חלק ויתאווררו. מדובר בעבודה קשה מאוד והיחס וההערכה לעובדים חשובים מאוד. כך אנחנו מקבלים עובדים איכותיים ומסורים, אשר לא רוצים לעזוב את "שירלי". התחלופה אצלנו מתקיימת רק כאשר עובד יוצא לגמלאות", מסביר אדרי.
לסיכום, מבקש אדרי להודות לראשי העיר שמאז הלכו לעולמם: אמיר זק, אלי הללי וגבריאל ללוש. הוא מבקש להודות גם לבני ביטון ולחברי ההנהלה של האגודה ובראשם הגזבר רפאל אזולאי, התומכים ומשקיעים מזמנם ומכספם בפעילות האגודה.
בית האבות שירלי
כתובת: רחוב הבבא סלי 2, דימונה
טלפון: 08-6558777
בשיתוף בית האבות שירלי
