העולם הופך דיגיטלי יותר ויותר והמידע נגיש יותר מאי פעם. שיטת הלימוד השגרתית והמיושנת – שבה המורה מדקלם חומר מול הכיתה ותלמידים קולטים מידע, פולטים אותו בזמן המבחן ולרוב שוכחים אותו מיד לאחר מכן – הופכת פחות רלוונטית ומאתגרת ופוגעת במוטיבציה ללמוד. נגיף הקורונה החריף את המצב. במקום לנצל את המעבר ללמידה דיגיטלית שמיישמת דרכי למידה חדשניות, אותה שיטת הלימוד פשוט עברה לתוכנת הזום. כך, המורה עדיין מרצה, אך לא מתקיימת אינטראקציה אישית עם התלמידים.
המציאות הנוכחית מחייבת את מערכת החינוך להשאיר מאחור את שיטות הלימוד המיושנות ולהתקדם לדרכי לימוד חדשניות שבמרכזן פיתוח יכולות התלמיד. כך עושה רשת אמית, שתפיסתה החדשנית מעודדת לימוד עצמאי.
קודם כל בני אדם
באמית שואפים שהתלמידים יעברו תהליך צמיחה והעצמה לימודי, מקצועי ואישי. לכן, הרשת מפעילה תוכנית תמיכה אישית שמטרתה להעצים ולקדם תחושת שייכות וחוויית הצלחה בכל תחום עניין, גם אם אינו נלמד בבית הספר. במסגרת התוכנית, אנשי הצוות וההנהלה רוכשים מיומנויות מעולם האימון האישי (קואוצ'ינג) והפסיכולוגיה.
בנוסף לפיתוח עצמאות, חשיבה וסקרנות אצל התלמידים, הלימודים באמית שמים דגש גם על שיח, חקר משותף וסיעור מוחות, וכך מייצרים תחושת קהילתיות והתבוננות באחר. דגש רב מושם גם על ערכים, חברה ואנושיות, הרבה לפני הציונים. ד"ר אמנון אלדר מנכ"ל אמית מסביר כי "חשיבות הקשר הבין-אישי והיכולות החברתיות מורגשת עוד יותר כעת, בימי הקורונה. תקופה זו אמנם הרחיקה קרובים אך גם קירבה רחוקים. כך למשל, מורים ממקומות מסוימים בארץ מלמדים און ליין ילדים מאזורים אחרים".
ניתן להבין אם כן כי ההתפתחות האישית, ההעצמה, ותחושת השייכות, הקהילתיות וההצלחה – כל אלו מסייעות לתלמידים לפתח תכונות וכישורים שנדרשים בעולמנו ובעולם המחר, כגון למידה עצמאית, יזמות, ביטחון עצמי, יצירתיות, חשיבה ביקורתית וביטוי עצמי.
מסעות למידה, ללא מע"מ
אמית היא רשת החינוך השנייה בגודלה בישראל עם למעלה מ-110 מוסדות בכל רחבי הארץ, שבהם לומדים יותר מ-30 אלף תלמידים, בשכבות ז'-י"ב. עיקר תפיסתה היא חדשנות פדגוגית שהופכת את בית הספר לרלוונטי גם במאה ה-21, ובשמה: "גוגיה" (מהמילה פדגוגיה, פדה = ילד, גוגיה = הובלה). מדובר בגישה שמקדמת תרבות חינוכית חדשה, שהופכת את בתי הספר לקהילות חינוכיות לומדות. המורים מנחים, יוזמים, מלווים ומעוררים השראה, והתלמידים מפתחים יכולת למידה עצמאית, מוטיבציה מוגברת ללמוד, סקרנות וכישורים נוספים שכה חיוניים לימינו.
מאז מהפכת האינטרנט, מקומו של המורה כמעביר ידע עורער. באמית הפנימו את התובנה הזאת כבר לפני שנים והחליטו לשנות את תבנית הלמידה הקיימת. לא עוד מע"מ ("מורה עומד מדבר") – אלא מורה מנחה, מלווה תהליכי למידה, מציע כיווני מחשבה שונים ומצמיח תלמידים שיודעים ללמוד עצמאית ולוקחים אחריות על הלמידה. כך, הלמידה חקרנית ופעילה (לא פסיבית), מווסתת בהתאם למה שהתלמיד מבקש להבין, מותאמת אישית, ומעוררת סקרנות.
בדרך זו, בנוסף ליכולת ללמוד עצמאית גם מרחוק, כפי שנדרש בימינו, התלמידים מפתחים רצון ללמוד ולהעשיר את עולמם, וגם רוכשים מיומנויות שיסייעו להם בהמשך חייהם. בעתיד, בשיגרה ובתקופות בלתי צפויות כמו הנוכחית, הם יידעו לאתר מידע, לאסוף, לנתח ולעבד אותו ולהגיע לתוצרים, ולהישאר רלוונטיים בתחום עבודתם או ללמוד מקצוע חדש בכוחות עצמם.
סביבת הלמידה באמית היא פיזית ודיגיטלית במקביל, והאפשרות ללמידה מרחוק קיימת בה זמן רב. מהסיבה הזו ימי הקורונה לא דרשו הסתגלויות רבות שכן צוות המורים, התלמידים ומערכי השיעורים היו מוכנים לסביבה דיגיטלית. המערכת שבה משתמשים ברשת החינוך היא Teams – תוכנת שיתופי פעולה בין צוותים של מייקרוסופט. כך יכולים המורים להתחבר אל המחברות הדיגיטליות של התלמידים בכל עת, לעקוב אחר התקדמותם, ללוות ולהנחות אותם. כלומר, הם נוכחים לא רק על המרקע, כפי שקורה בזום, אלא מעורבים מאוד במרחב הלימודי של התלמידים, גם כשהוא מתקיים מרחוק. כל ילד זוכה לתשומת לב, וגם כשהוא לומד עצמאית – המורה שם כדי ללוות אותו על פי הצורך.
זוהי למעשה למידה היברידית (משולבת), עצמאית, שיתופית, פרונטלית ומקוונת. אלדר מסביר: "הלמידה ההיברידית היא הזדמנות יוצאת דופן לשנות את תפיסת ההוראה והלמידה, אצל המלמד והלומד. זו למידה שמשלבת בין הקניית חומר לבין תרגול ויישום עצמאיים, כשההקניה יכולה להיעשות גם באמצעות מורה וגם באמצעות צריכת תכנים עצמאית באינטרנט". עוד מוסיף אלדר כי "אם נשכיל לתכנן מערכת שעות שבה במרבית הזמן התלמיד לומד באופן עצמאי ומעמיק, נפנה למורה זמן לליווי, להנחיה, ולהוראה בקבוצות קטנות של תלמידים שהולכים לאיבוד בכיתה הגדולה. בנוסף, כך המורה מתפנה גם לפיתוח יחידות לימוד המשלבות ידע, ערכים ומיומנויות".
את יחידות הלימוד הללו מכנים באמית "מסעות למידה מא"ה" (משמעותיים, ארוכים והוליסטיים). לדברי רעות (תותי) נאור, מנהלת מתחם הגוגיה והפיתוח הפדגוגי ברשת אמית, "המורים פיתחו מסעות למידה במשך כל הקיץ מבחירה ומתוך מוטיבציה פנימית כדי להגיע מוכנים לשנת הלימודים המאתגרת, למנף את הסיטואציה המורכבת לשינוי בדרכי הלמידה, וליצור מסעות למידה רלוונטיים מוכווני לומד".
היא מציינת כי "את מסעות הלמידה ניתן ללמוד בכל תרחיש – כלומר, הם לא תלויים במקום ובזמן. בנוסף, הם מאפשרים לתלמידים להעמיק בחומר לבד, בזוגות או בקבוצות קטנות. כך המורים יכולים להתפנות לשעות פיתוח של מסעות לימוד נוספים ולתמיכה בכל תלמיד ותלמידה בהתאם לצרכים האישיים שלהם, הן בחומר הנלמד והן בהיבטים רגשיים, חברתיים, משפחתיים ואחרים. למעשה המורה כבר פחות משמש כמרצה ויותר כמלווה למידה".
יש לציין כי כל מסע למידה כולל נושא שלם, כגון תורת הקוונטים או זכויות אדם, ומספיק ללימוד של חודש או חודשיים קדימה; המסעות בנויים ללמידה עצמאית בקצב אישי, וכוללים הסברים, סרטוני העשרה, כלים ומשחקים דיגיטליים, ומטלות שעל התלמידים לבצע לבד או עם חבריהם ללימודים. בחלק מהמסעות יש גם למידה בין-תחומית, כלומר שני תחומי דעת או יותר נלמדים בשיתוף פעולה. כך למשל, שיעור היסטוריה יכול להיות מועבר בשפה האנגלית ושיעור אנגלית יכול לעסוק בנושא הנלמד בשיעור היסטוריה. כך התלמידים רוכשים ידע מעמיק ונרחב יותר בנושא, וזמן הלמידה בשני התחומים מוכפל.
הלמידה הפיזית בבתי הספר מתמקדת בתכנים שפחות נוח ללמדם מרחוק, כדוגמת ערכים, חינוך חברתי וספורט. בשנים האחרונות בבתי הספר של אמית, הלימודים לא מתקיימים בתוך כיתות אלא במרחבי למידה שבהם כמה מורים מסתובבים בין התלמידים, מה שמאפשר חוויה של קהילה לומדת, חוקרת, יצירתית ומעשירה. כדי לעודד למידה פורצת גבולות, המורים נותנים דוגמה אישית בהיותם שותפים בעצמם לקהילות לומדות של מורים, שיוצרות ומתפתחות יחד.
לדברי אלדר, "תקופת הקורונה, שערערה את המציאות, מלמדת אותנו יותר מכל על חשיבות פיתוח מיומנויות רגשיות וחברתיות, התמודדות עם אתגרים, חשיבה יצירתית ויזמות". עוד הוא מוסיף כי " ברשת אמית מאמינים שדווקא בעת הקורונה, יש לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל להפוך את בית הספר להיות יותר ויותר רלוונטי למאה ה-21".
למידע נוסף על רשת אמית >> לחצו כאן
