במשך עשרות שנים נמדדה הצלחתן של מדינות ביכולתן להאריך את תוחלת החיים. כיום האתגר כבר אינו רק לחיות יותר, ואף לא רק לחיות יותר שנים בבריאות טובה, אלא להיות מוכנים לחיים בני 90 ואף 100 שנה. חיים ארוכים ובריאים אינם מבטיחים מוכנות להשלכות הכלכליות, התעסוקתיות, המשפחתיות והאישיות של אריכות ימים. לכן, השיח עובר בהדרגה למדידת המוכנות לאריכות ימים (Longevity Preparedness).
זו אחת התמורות החשובות ביותר המתחוללות כיום בעולם אריכות הימים: מעבר ממדידת תוחלת חיים למדידת מוכנות לאריכות ימים לאורך מסלול החיים כולו, וביתר שאת מאמצע החיים ואילך. במקום לשאול רק כמה שנים נחיה, יותר ויותר גופים בינלאומיים שואלים עד כמה אנו ערוכים, כבר היום, בהיבט אישי, ארגוני ומדינתי, לחיים בני 90 ואף 100 שנה.
מפרישה למוכנות
מדובר בשינוי תפיסתי. המעבר מתפיסת "אריכות ימים" לתפיסת "מוכנות לאריכות ימים" מחייב גם לחשוב מחדש על מושג הפרישה. במשך שנים ארוכות זוהתה ההיערכות לאריכות ימים כמעט לחלוטין עם תכנון הפרישה. הגישה הזו הניחה כי האתגר המרכזי של החיים הארוכים הוא מימון שנות הפרישה.
כיום ברור שהיערכות לחיים ארוכים מתחילה עשרות שנים לפני הפרישה, ומלווה את האדם לאורך מחזור החיים כולו. אלה כמובן שאלות חשובות, אך הן אינן מספקות. חיים ארוכים מחייבים קבלת החלטות במגוון רחב של תחומים: כיצד תיראה הקריירה לאורך חיים של עשרות שנים? האם הבית יאפשר עצמאות גם בגיל מתקדם? האם קיימת מעטפת משפטית מתאימה להעברה בינדורית? כיצד שומרים על בריאות לאורך עשרות שנים נוספות? כיצד מקדמים רשת חברתית תומכת להפגת בדידות? מי יקבל החלטות במקרה של אובדן כשירות? ואיך ממשיכים למצוא תעסוקה ומשמעות עשרות שנים אחרי גיל הפרישה?
משנים את השיח
המעבר לשיח של מוכנות אינו מקרי. הוא נובע מההכרה כי העלייה בתוחלת החיים משנה כמעט כל מערכת חברתית וכלכלית – משוק העבודה ומערכת הבריאות ועד שוק הדיור, החיסכון הפנסיוני והמשפחה.מדידה היא תנאי הכרחי לניהול אפקטיבי של כל אתגר מורכב, ואריכות ימים אינה יוצאת דופן. כפי שארגונים מודדים סיכון פיננסי, בריאות עובדים או קיימות, כך מתחילה להתבסס ההבנה שגם מוכנות לאריכות ימים היא נכס שניתן וצריך למדוד. לכן, לא במקרה אנו עדים בשנים האחרונות להופעתם של מספר מדדים חדשים המבקשים למדוד לא רק את משך החיים אלא את רמת המוכנות אליהם.
המדד הראשון הוא - Longevity Preparedness Index שפותח על ידי MIT AgeLab בשיתוף חברת הביטוח - John Hancock. המדד, שפורסם בשנת 2025, בוחן שמונה ממדים של מוכנות, ובהם בריאות, קשרים חברתיים, דיור, טיפול עתידי, קהילה, פעילויות בעלות משמעות, ביטחון פיננסי ומעברי חיים.
ממצאיו היו מדאיגים. הציון הממוצע, המשקף את הרמה הממוצעת של המוכנות לאריכות ימים של הציבור האמריקאי, עמד על 60 מתוך 100 בלבד, כאשר התחום החזק ביותר היה התחום הפיננסי והחלש ביותר היה דווקא ההיערכות למצבי תלות ולטיפול עתידי. המסקנה הייתה ברורה: אנשים משקיעים שנים בתכנון פיננסי, אך כמעט שאינם נערכים להחלטות האישיות, המשפחתיות והחברתיות המורכבות יותר, שלעתים הן גם היקרות ביותר.
מודדים בעולם
המדד השני הושק לפני כחודש על ידי ה-OECD בשיתוף איגוד הפורשים האמריקאי (AARP). בניגוד למדד האמריקאי, המתמקד בפרט, כאן מוקד הבדיקה הוא הארגון. הכלי בוחן האם מקומות העבודה ערוכים לכוח עבודה שחי ועובד יותר שנים: האם הם ממשיכים להכשיר עובדים מבוגרים, האם קיימות הזדמנויות להתפתחות מקצועית לאורך החיים, האם סביבת העבודה מותאמת לכוח עבודה רב גילי והאם תרבות הארגון מאפשרת קריירות ארוכות גם עשורים לאחר גיל פרישה.
גם בישראל מתורגמת המגמה הבינלאומית לכלי מדידה ראשוניים. מדד המוכנות לאריכות ימים שפותח ב-Longevity Academy מבוסס על שישה תחומי חיים: כלכלי, תעסוקתי, בריאותי, משפטי, דיורי וחברתי. ייחודו בכך שהוא מאפשר לבחון את רמת המוכנות של יחידים ומשפחות ואת רמת המוכנות של כוח העבודה בארגונים.ממצאים ראשונים של המדידה מראים כי יש שונות גבוהה ברמת המוכנות לאריכות ימים של קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל. דוגמה אחת לכך היא בני משפחה מטפלים, אלה הנושאים בנטל הגבוה ביותר בטיפול בהורים המזדקנים, סובלים מרמת מוכנות תעסוקתית נמוכה בהשוואה לאלה שאינם נושאים בנטל הטיפולי. נטל הטיפול מונע מהם את האפשרות להכין לעצמם אסטרטגיית תעסוקה לגיל מבוגר או להקדיש זמן ללימודים כדי לפתח קריירה שנייה ושלישית. הממצא הזה ממחיש שמוכנות לאריכות ימים אינה נקבעת רק על פי גיל, אלא מושפעת גם ממעגל החיים ומהנסיבות האישיות.
אולם חשיבותם של מדדי המוכנות החדשים אינה נעוצה רק בציון שהם מעניקים. תרומתם האמיתית היא בכך שהם משנים את השיח. הם מעבירים את הדיון מהשאלה "כמה כסף יהיה לנו בפרישה?" לשאלה רחבה ושונה בהרבה: "האם אנחנו כבר היום בונים תשתית לחיים שיוכלו להחזיק מעמד לאורך עשורים גם לאחר הפרישה?".
המקצועות החדשים
המעבר ממדידה של תוחלת חיים (לרבות תוחלת חיים בריאה) למדידה של מוכנות לאריכות ימים, מייצר גם מקצועות חדשים. כפי שנולדים מקצועות חדשים לצד מהפכת הבינה המלאכותית, כך מתפתחת כיום בעולם התמחות חדשה –מתכנן אריכות ימים (CLP- Certified Longevity Planner) איש מקצוע המלווה יחידים, זוגות ומשפחות בבניית אסטרטגיית חיים ארוכת טווח בעידן של מאה שנות חיים. ברמה הארגונית, מנהל אריכות הימים (CLO- Chief Longevity Officer) הוא תפקיד ניהולי חדש, המשקף את ההבנה כי אריכות ימים היא כבר אינה רק סוגיה של משאבי אנוש.
תפקידו משולש: לקדם את מוכנות העובדים לחיים ארוכים יותר; להכין את הארגון עצמו לעולם של קריירות ארוכות, כוח עבודה רב גילי וניהול הון אנושי לאורך מחזור חיים שלם; ולהבטיח שהאסטרטגיה העסקית, המוצרים והשירותים מותאמים לצרכים המשתנים של לקוחות בעידן אריכות הימים.
בעקבות ההתפתחויות הללו הושקה גם תוכנית ההכשרה הראשונה בישראל למתכנני אריכות ימים CLP, מתוך ההבנה שהאתגרים החדשים דורשים מומחיות חדשה, רב תחומית, המחברת בין כלכלה, בריאות, תעסוקה, דיור, משפט וחברה.
לסיום, מוכנות לאריכות ימים אינה מצב שמגיעים אליו אלא יכולת שנבנית לאורך שנים. היא מחייבת שינוי בתפיסת החיים, קבלת החלטות מוקדמת, למידה מתמשכת ומדידה עקבית. ככל שהחיים מתארכים, כך הופך תכנון אריכות הימים לתהליך מתמשך ולא לאירוע חד־פעמי.
ד"ר אירה סובל היא מייסדת לונג'ביטי אקדמי, מומחית לכלכלת אריכות ימים ודירקטורית בחברות
בשיתוף לונג'ביטי אקדמי
