"איפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים?" – זו שאלה שרגילים לשאול בגילי 20, 30 או 40. חושבים על הקריירה, על הילדים, על הבית, על החסכונות ועל החלומות שעוד נרצה להגשים. אבל מה קורה כשמגיעים לגיל 60?
כמעט תמיד מתחילים לדבר על הפנסיה ועל פרישה מהעבודה. אלא שהמציאות משתנה לנגד עינינו: אדם שמגיע לגיל 60 צפוי לחיות עוד 25, 35 ואף יותר מ-40 שנה. לפניו עוד פרק חיים שלם, ארוך ומשמעותי, שראוי לתכנון ולהיערכות לא פחות מכל פרק אחר בחיים.
60 ומתחילים פרק חדש בחיים
תארו לעצמכם שביום הולדת 60 אתם מקבלים מתנה מהמדינה.לא שובר לנופש, לא כרטיס לטיול מאורגן, לא הנחה באף אחת מרשתות האופנה, אלא גיפט קארד לתכנון העתיד. כן, כן, שובר כספי הניתן למימוש באפיקים שונים, לבחירתכם: ייעוץ כלכלי ותעסוקתי, סדנאות לתכנון פרק החיים הבא, פיתוח יזמות עסקית וחברתית, סדנאות בריאות, יחסים במשפחה – ובאופן כללי, הזדמנות לעצור רגע, להביט קדימה ולחשוב: כיצד את/ה רוצה לחיות את 30 השנים הבאות?
הרעיון אינו חדש לגמרי. כשחייל משתחרר מצה"ל, המדינה מבינה שהוא עומד בפני מעבר גדול ומשמעותי. לכן, היא אינה אומרת לו "בהצלחה, שמור על עצמך", אלא מעניקה לו סל שחרור: סיוע בלימודים, הכוונה תעסוקתית, הלוואה לעסק, ייעוץ וליווי. המדינה מבינה שהצלחת המעבר הזה, מהחיילות לאזרחות, היא אינטרס לאומי.
אז מדוע לא לחשוב על פרישה באותה צורה?
אדם שמסיים 40 שנות עבודה עומד בפני מעבר שאינו פחות דרמטי. בבת אחת משתנים כל הדברים שנתנו לו מסגרת: שגרת היום, הזהות המקצועית, מעגל החברים, תחושת המשמעות. ובמקביל – נפתחות בפניו אפשרויות חדשות לגמרי. קריירה שנייה, יזמות, התנדבות, למידה, הובלה קהילתית. שנים שבהן ניסיון של עשרות שנים יכול להפוך להון אנושי של ממש – עבור המשפחה, הקהילה, המשק.
כיצד נקבע הרף?
הרף הוא לא מה שאנשים בגיל 60 יכולים לקבל, אלא מה שהם יכולים לתת.
אם המדינה משקיעה בחינוך בגיל צעיר, בהכשרה מקצועית באמצע החיים ובסיוע לצעירים לרכוש דירה, מדוע שלא תשקיע גם בתכנון פרק חיים ארוך ומשמעותי לא פחות?
הנתונים מדברים בעד עצמם – ובצורה שקשה להתעלם ממנה. דו"ח מבקר המדינה שפורסם ביוני 2026 חושף פער מדאיג: 77% מהישראלים בגילי 60–75 לא עברו כל הכנה לפרישה. לא סדנה. לא שיחת ייעוץ. לא דף מידע. 3 מתוך כל 4 אזרחים נכנסים לפרק החיים חדש, שדורות קודמים לא הכירו ולא נערכו אליו – ריקם.
לתכנן מסלול חדש
הנתונים האלה מפתיעים כשמבינים את ההקשר. מבקר המדינה קבע בדבריו:
"בישראל אין כיום מדיניות ממשלתית מוסדרת להכנת אזרחים ותיקים לפרישה מהעבודה; האחריות לנושא זה אינה מוסדרת; לא נקבעו יעדים בהקשר זה; ואין גוף אחד שמרכז, מתכלל או מתאם את הפעילות בתחום".
כלומר, לא מדובר בכשל ביצועי. מדובר בהיעדר החלטה.ישראל לא נכשלה בהכנת אזרחיה לפרישה. היא פשוט לא החליטה לעשות זאת.
הגיע הזמן לחשוב אחרת.להשקיע פחות בתיקון משברים ויותר במניעתם. לאפשר לכל אזרח בגיל 60 לעצור לרגע, לקבל כלים, ידע והכוונה, ולבנות את פרק החיים הבא מתוך בחירה ומתוך ראייה קדימה.
כי בסופו של דבר, כולם מרוויחים: האזרחים מרוויחים יותר בריאות, משמעות, עצמאות וביטחון – ומממשים פוטנציאל שאחרת היה הולך לאיבוד. המדינה מרוויחה פחות בדידות, פחות תלות, פחות הוצאות עתידיות על בריאות וסיעוד – ויותר אזרחים פעילים, יצרניים, מנהיגים ומעורבים בקהילה.
האתגר של המאה ה-21 כבר אינו רק להוסיף שנים לחיים. האתגר הוא להוסיף חיים לשנים.והגיע הזמן שמדינת ישראל תתכנן את העתיד הזה – יחד עם אזרחיה.
לומדים פרישה
ג'וינט–אשל, הקים את היחידה להיערכות לפרישה בתוך בית הספר לקידום הזדקנות מיטבית*.
היחידה מפתחת מודלים, תכניות וכלים להכנה הוליסטית לפרישה – עבור אנשי מקצוע, ארגונים ורשויות מקומיות. מוזמנים לפנות אלינו וליצור קשר בכתובת דוא"ל varditi@jdc.org
*בית הספר להזדקנות מיטבית על שם ג'ודית מורטון פועל בשיתוף משרדי הממשלה – משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה והמוסד לביטוח לאומי.
כשהמספרים מדברים – קשה להתעלם
• 77% מהישראלים בגילים 60–75 לא עברו כל הכנה לפרישה (דו"ח מבקר המדינה, יוני 2026).
• 43% מהפורשים אינם מקיימים סדר יום המקדם הזדקנות מיטבית (סקר ג'וינט–אשל).
• 75% מהפורשים מעוניינים להמשיך לעבוד – אך אינם יודעים כיצד (דו"ח מבקר המדינה, יוני 2026).
• 25% מהאזרחים הוותיקים מרגישים בודדים (דו"ח מבקר המדינה, יוני 2026).
• 30%–50% הפחתה בסיכון למחלות דמנציה ושבריריות – אצל מי שמקיים סדר יום פעיל ומקדם בריאות.
ניצנית דמביץ היא ראש תחום מבוגרים עצמאיים, ג'וינט אשל
בשיתוף ג'וינט אשל
