כרמית (שם בדוי), בת 54, מספרת שכשאובחנה עם מחלת פרקינסון היא הרגישה שחייה משתנים במהירות. הנוירולוג המליץ לחכות עם טיפול תרופתי. היא הרגישה שעייפות, איטיות ואולי גם דכדוך, משתלטים על חייה. באחד הפורומים קראה על קבוצת ריקוד. למרות לבטים לגבי המפגש עם מאובחנים אחרים ועם הקשיים שזיהתה ביכולותיה, החליטה לנסות ולהצטרף. אחרי זמן קצר הופתעה מהשינוי שהתחולל, הן במצב הרוח והן בתפקודה המוטורי.
חוקרים תנועה
ריקוד כהתערבות טיפולית לאנשים עם מחלת פרקינסון קיים כ-20 שנה, כשלצד הפעילות העניפה בארץ ובעולם, נעשו גם מחקרים אמפיריים לבחינת השפעותיו. כבר ב-2014 פורסמה סקירה שיטתית שמצאה שלריקוד השפעה חיובית משמעותית על תסמינים מוטוריים. בהשוואה למי שלא התעמלו כלל, נמצא שיפור ניכר בציון UPDRS, סולם מקובל לכימות חומרת התסמינים, בשיווי משקל ובמהירות הליכה. בהשוואה לקבוצה שביצעה פעילות גופנית "רגילה", הריקוד עדיין הראה יתרון מובהק במדדים השונים ובשאלונים לכימות ותפיסת איכות חיים. שיעור הנשירה מקבוצות הריקוד היה נמוך יחסית וחלק מהמשתתפים המשיכו לרקוד גם אחרי תום המחקר, זאת, בניגוד לקבוצות הפעילות ה"רגילה", שם לא נוצרה המשכיות.
האם ריקוד יכול לשפר לא רק תפקוד מוטורי אלא גם תסמינים לא-מוטוריים, כמו שינויים קוגניטיביים ורגשיים?
מחקרים עדכניים נתנו מענה לשאלה זו. נמצא שיפור במצב הרוח, לצד שיפור בהיבטים קוגניטיביים ובהם קשב, תפקודים ניהוליים, מרכיבים בלמידה מוטורית ושיפור ביכולת לבצע שתי מטלות במקביל, כמו הליכה תוך-כדי שיחה. סקירה שכללה 66 מחקרים ומעל 1,200 נחקרים הראתה שריקוד מוביל לשיפור בתסמיני חרדה, דיכאון ובמגוון היבטים מנטליים. המחברים מסבירים זאת דרך מנגנון של תנועה קצבית, בשילוב מוזיקה ומעורבות חברתית, שיחד מפעילים מסלולים נוירוכימיים הקשורים לוויסות מוטורי ורגשי. יתרונות אלה עקביים על פני סוגי ריקוד שונים ומשכי התערבות שונים. מעניין, שההשפעות מיטיבות מיוחסות לקבוצות שנפגשות פנים אל פנים ולפעילות מקוונת.
מחקר שהתפרסם לאחרונה, עקב במשך 6 שנים אחרי אנשים עם פרקינסון שהשתתפו בשיעורי ריקוד שבועיים, בהשוואה לקבוצה שלא התעמלה כלל.
במחקר נמצא, שלמרות שבתחילת המחקר לא היה הבדל ביכולות הקוגניטיבות בין שתי הקבוצות, החל מהשנה השלישית להשתתפות, לקבוצת הרוקדים היו ציונים קוגניטיביים גבוהים באופן עקבי ומובהק מקבוצת ההשוואה. במקביל, יכולת ההליכה של הרוקדים נותרה יציבה, בעוד שבקבוצת ההשוואה חלה הידרדרות. הממצאים מרמזים על פוטנציאל נוירו-פרוטקטיבי להתמדה בפעילות, מעבר לשיפור סימפטומטי זמני.
פרופ' ניר גלעדי ז"ל, מי שהיה מוביל בתחום בארץ ובעולם כמחבר בין ידע אקדמי לפרקטיקה טיפולית, הטביע את האמירה Exercise is medicine. לאורך השנים, ובתמיכתו, הריקוד הפך לצורת אימון גופני, רגשי ומנטלי שכיח במסגרות פעילות שונות דוגמת קבוצות נוירודאנס בהובלתה של רוני פלד הכוללות אינטגרציה בין פיזיותרפיה וריקוד, קהילה בתנועה עם להקת יסמין גודר ועוד. סיפורה של כרמית, אם כן, איננו אנקדוטה ייחודית, כי אם עדות לחשיבות הריקוד כטיפול.
זווית חדשה: גאגא
כדי לבחון טכניקות מקוריות נוספות, בימים אלה מתגבש ביחידה להפרעות תנועה של המרכז הרפואי איכילוב מחקר ייחודי וחדשני שיבחן את ההשפעות של "גאגא" - שפת תנועה שפיתח הכוריאוגרף אוהד נהרין, יחד עם צוות היחידה להפרעות תנועה באיכילוב. גאגא היא שיטה שעשויה להוביל לעידוד תנועתיות, הגדלת טווחים, פיתוח מודעות ושינוי בדפוסי תנועה לצד שחרור מתח, ולכן עשויה להיטיב עם אוכלוסייה זו. ביחידה להפרעות תנועה באיכילוב, יש מדי שנה כ-5,000 ביקורים של אנשים עם מחלות נוירולוגיות שונות, כולל כ-1,800 מתמודדים ומתמודדות עם מחלת פרקינסון. היחידה מורכבת מצוות רב-תחומי הכולל רפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, תזונה, עבודה סוציאלית, וצוות מחקר נרחב. הצוות מחויב לקידום בריאות על-ידי הטמעת השילוב בין פעילות אקטיבית, טיפול רפואי בהתאם לצורך, ליווי רגשי, ופיתוח גישות טיפוליות חדשניות.
"גאגא" - לחשוב, להרגיש, לנוע
בעידן שבו יותר ויותר אנשים צפויים לחיות עד גיל 90 ואף 100, שמירה על תנועה, גמישות ותחושת חיוניות הופכת לחלק בלתי נפרד מתפיסת הלונג'ביטי. גאגא, שפת התנועה שפיתח הכוריאוגרף אוהד נהרין, מציעה גישה ייחודית לתנועה המבוססת על הקשבה לגוף, סקרנות והנאה. במקום ללמוד רצף צעדים קבוע, המשתתפים מונחים באמצעות דימויים והנחיות מילוליות ומגלים את יכולות הגוף מתוך התחושות האישיות שלהם. השיטה פתוחה לכל אדם, ללא צורך בניסיון קודם.
לצד פעילותה בעולם המחול, גאגא משמשת גם ככלי במסגרות שיקומיות וטיפוליות. מאז 2010 מתקיימים שיעורי גאגא ייעודיים לאנשים המתמודדים עם מחלת פרקינסון, לצד משתתפים עם מגבלות תנועה נוספות. התרגול מותאם ליכולות האישיות, מסייע לשמר ולהרחיב את טווחי התנועה, להפחית מתח שרירי, לחזק את תחושת המסוגלות ולהחזיר את האמון בגוף. בכך הוא מדגים כיצד תנועה אינה רק פעילות גופנית, אלא אמצעי לשימור עצמאות, איכות חיים ורווחה גופנית ונפשית לאורך שנים.
סער הררי, המנהל האומנותי של הגאגא
פרופ' רועי אלקלעי הוא מנהל המרכז להפרעות תנועה, המערך הנוירולוגי, ד"ר נואית ענבר, פיזיותרפיסטית וחוקרת במרכז להפרעות תנועה, המרכז הרפואי תל אביב
בשיתוף איכילוב
