כשאדם מבוגר עובר אירוע מוחי, שבר, או מחלה קשה, השאלה הראשונה היא האם יחלים? אבל השאלה האמיתית היא האם יוכל לשוב לקום בבוקר בכוחות עצמו? לפגוש את הנכדים? לצאת לטיול הקבוע שלו? אדם בן 80 עשוי לחיות עוד שנים רבות, ולכן השיקום אינו יכול להסתפק בייצוב רפואי או בשחרור מבית החולים. עליו לאפשר לאדם לשוב לתנועה, לתפקוד, לקשרים חברתיים ולחיים שיש בהם עצמאות ומשמעות. במרכז הרפואי השיקומי הרצפלד מתבסס הטיפול על עבודה משותפת ומלאת חמלה של צוות רב מקצועי, שמביט על המטופל מזווית אחרת, אך ההחלטות מתקבלות מתוך ראייה אחת כוללת ובהתאמה אישית לכל מטופל.
להחזיר לאדם שנים של עשייה, עצמאות ותקווה
ד"ר גלית צפלר נאור, מ"מ מנהלת המחלקה התת חריפה, פוגשת את המטופלים בנקודה שבה האירוע הרפואי החריף כבר מאחוריהם, אך הדרך לבחור כיצד יראה היום שלהם רק מתחילה.
"לצד הארכת החיים עלולה להתארך גם התקופה שבה קיימת ירידה בתפקוד ובאיכות החיים. הירידה הטבעית ברזרבות של הגוף מקשה להתמודד עם מחלה, פציעה או שינוי רפואי, ולכן אירוע שנראה ממוקד עלול להשפיע על כלל היכולת התפקודית. מערך שיקומי טוב יכול לשנות את סיפור החיים כולו ולהפוך תקופה של אובדן וחשש לשנים נוספות של עצמאות, משמעות ואיכות חיים."
מה מייחד את הטיפול הרפואי במטופלים מבוגרים בשיקום?
"רבים מהמטופלים שבריריים ומורכבים מבחינה רפואית. לא די לטפל רק בסיבה שבגללה הגיעו לשיקום. מטופל לאחר אירוע מוחי למשל, זקוק למעקב אחר הפגיעה הנוירולוגית, לאיזון לחץ הדם והדופק, לבירור הסיבה לאירוע ולהתאמת הטיפול שימנע אירועים נוספים. במקביל, עלינו לאזן מחלות כרוניות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, אי ספיקת לב או מחלות ריאה. התפקיד שלנו הוא להפחית את החסמים שמונעים מהמטופל להשתתף בשיקום."
אילו חסמים עלולים לפגוע בתהליך?
"כאב הוא חסם מרכזי, אך גם מצב רוח ירוד, חוסר תיאבון ושינה לא טובה יכולים להשפיע באופן משמעותי. אדם שסובל מכאב או אינו ישן היטב יתקשה להשתתף בפיזיותרפיה, להתרכז בריפוי בעיסוק או למצוא מוטיבציה להתמיד. משך השיקום והיעדים שלו נקבעים תוך התחשבות במצב הרפואי, ביכולותיו, רצונותיו ובמצבה של המשפחה".
הדיוק הקטן שעושה הבדל גדול
ד"ר הילה ארזואן, רוקחת קלינית, בוחנת את הטיפול התרופתי במטרה לשפר את שיקומו של המטופל לשמור על תפקודו.
"הרוקחות הקלינית הפכה לחלק בלתי נפרד מתהליך שיקום מותאם אישית. אנו שמים דגש על איזון תרופתי גם של המחלות הכרוניות של המטופל ולא מתמקדים רק בטיפול במחלה הנוכחית. המטרה היא להבטיח שהמטופל מקבל את הטיפול המתאים ביותר, עם מינימום תופעות לוואי ועם יכולת להתמיד בו גם לאחר השחרור. טיפול תרופתי מדויק יכול לאפשר למטופל להיות ערני יותר, יציב יותר, לסבול פחות מכאב ולהשתתף טוב יותר בטיפולים".
מדוע בגיל המבוגר התאמת הטיפול משמעותית לא פחות מהתרופה עצמה?
"האתגר המרכזי הוא ריבוי מחלות, שמוביל לריבוי תרופות. חשוב לוודא שהטיפול מתאים להנחיות העדכניות, שתרופה שניתנת למחלה אחת אינה מחמירה מצב רפואי אחר, ושאין עומס תרופתי שפוגע בתפקוד. תוכנית תרופתית פשוטה יותר, מאפשרת למטופל להתמיד בה בבית."
כיצד מזהים אינטראקציות שעלולות לפגוע?
"המומחיות שלי כרוקחת קלינית היא לראות את התמונה המלאה. לעיתים אין אינטראקציה חריגה בין שתי תרופות מסוימות, אבל ההשפעה המצטברת של כמה תרופות עלולה לגרום לעייפות, לסחרחורת, לבלבול או לעלייה בסיכון לנפילות.לשיפור ההחלטות נעזרים גם בכלים מבוססי בינה מלאכותית ומפתחים כלים לזיהוי סיכונים ולבניית טיפול בטוח ומדויק יותר".
תזונה מתאימה לשיקום
ד"ר הילה זהרוני, מנהלת המחלקה לתזונה קלינית במרכז הרפואי קפלן ובמרכז הרפואי השיקומי הרצפלד, מסבירה מדוע הצלחת השיקום מתחילה לעיתים דווקא בצלחת ובכוס השתייה.
"במהלך האשפוז הדרישות התזונתיות של הגוף עולות. הגוף זקוק ליותר חלבון, אנרגיה, ויטמינים ומינרלים כדי לשקם רקמות, לבנות מסת שריר ולתמוך במערכת החיסון. כאשר הצרכים האלה אינם מקבלים מענה, ההשפעה מורגשת בכל תחומי השיקום. המטופל חלש יותר, מתקשה להשתתף בטיפולים, ומצוי בסיכון מוגבר לנפילות, לפצעי לחץ ולזיהומים. תזונה מותאמת מאפשרת לו להפיק יותר מהתהליך השיקומי".
מה חשוב לכלול בתפריט בתקופת השיקום?
"ישנה חשיבות לכך שהתפריט יספק את כל רכיבי התזונה הנדרשים: חלבון איכותי לבנייה ושימור מסת השריר, אנרגיה מספקת, וויטמינים, מינרלים ורכיבים נוגדי חמצון. חשוב מאוד גם להקפיד על שתייה. התייבשות עלולה לגרום לעייפות, לחולשה, לירידה בתיאבון ולפגיעה בתפקוד הפיזי והקוגניטיבי".
מדוע מטופלים מתקשים לחזור לאכילה ולשתייה מספקת לאחר האשפוז?
"עלולות להיות לכך סיבות רבות: ירידה בתיאבון, עייפות, כאבים, קשיי לעיסה או בליעה, קושי בקניות ובהכנת אוכל, ולעיתים גם הימנעות ממאכלים בעקבות מידע לא מבוסס או המשך של דיאטות שאינן מתאימות עוד למצב. לכן חשוב לבצע הערכה תזונתית מוקדמת, לעקוב אחר המשקל והתפקוד ולהתאים את התפריט לצרכים הרפואיים, להרגלים ולהעדפות של המטופל. תוכנית תזונתית טובה אינה רק נכונה מבחינה רפואית; היא צריכה להיות גם תוכנית שניתנת ליישום בבית".
הדרך הביתה מתחילה כבר ביום הראשון
אורה צורישדי, מנהלת האחיוּת, מתארת בגאווה את צוות האחיוּת מלא החמלה בהרצפלד כמי שמחזיק את הרצף הטיפולי לאורך כל שעות היממה.
"צוות האחים והאחיות אינו עוסק רק בטיפול היומיומי, הוא מנהל את הרצף הטיפולי ומוביל תהליך המותאם למטופל, עד להשבת העצמאות במידה המרבית האפשרית. בהרצפלד האחים והאחיות הם בעלי הכשרות על בסיסיות בשיקום, בגריאטריה, בטיפול נמרץ ובדיאליזה, בהתאם לייחודיות של כל מחלקה. השילוב בין הידע המקצועי לבין ההיכרות היומיומית עם המטופל מאפשר לנו לחבר בין ההחלטות של כל אנשי הצוות".
מהם השינויים שצוות האחיוּת מזהה לעיתים לפני כולם?
"מרבית המטופלים ניהלו חיים מלאים עד לפני זמן קצר, ולפתע מוצאים את עצמם זקוקים לעזרה בפעולות הפשוטות ביותר ושם מתחיל המסע בחזרה לעצמאות. מכיוון שאנחנו נמצאות לצד המטופלים לאורך כל היממה, אנחנו הראשונות להבחין בשינוי קטן בתיאבון, במצב הרוח, בניידות, בכאב או ברמת הערנות. לעיתים דווקא פרט שנראה קטן מעיד על בעיה שמתחילה להתפתח. התערבות מוקדמת יכולה למנוע סיבוכים, לקדם את השיקום ולשפר את איכות החיים".
כיצד מכינים את המטופל ואת המשפחה לחזרה הביתה?
"השחרור מתחיל ביום הקבלה. לאורך האשפוז אנחנו מעניקים למטופלים ולמשפחה ידע, מחזקים את תחושת הביטחון ומלמדים אותם כיצד להתמודד עם האתגרים הצפויים בבית. המטרה אינה רק השחרור הביתה, אלא לאפשר חזרה בטוחה ורציפה לחיי היומיום".
כיצד חדשנות משתלבת בעבודת האחיוּת?
"בהרצפלד טכנולוגיות חדשניות, אנחנו משתמשים, בין היתר, במציאות מדומה כדי לחזק את הרווחה הנפשית. מטופלים שאינם יכולים לצאת מבית החולים יכולים באמצעות VR לטייל בטבע או לבקר באתרים ובמקומות אהובים. החוויה הזו מספקת גירוי, הנאה ולעיתים גם תחושה של חופש, שהיא חלק חשוב מהשיקום".
עזרה שמפחיתה עצמאות
עם החזרה לחיי השגרה, הניידות הופכת להרבה יותר מהאפשרות לעבור ממקום למקום.
"היכולת לקום וללכת משקפת את מצבן של מערכות רבות בגוף: השלד, השרירים, הלב, הריאות, שיווי המשקל ומערכת העצבים. היא דורשת תיאום בין כל המערכות האלה", מסבירה טל פלג, מנהלת שירות הפיזיותרפיה.
"אובדן ניידות עלול ליצור מעגל שקשה לצאת ממנו: האדם נע פחות, מסת השריר יורדת, העצמות נחלשות, שיווי המשקל נפגע והסיכון לנפילות עולה. הניידות היא הרבה יותר מהיכולת ללכת. היא היכולת לבחור, לפגוש, להשתתף ולהישאר חלק פעיל מהחיים".
כיצד בונים תוכנית שתמשיך לעבוד גם חודשים לאחר השחרור?
"המטופל הוא שותף פעיל ואחראי מרכזי בתוכנית אנחנו מנסים לחבר את התרגול לשגרת החיים שלו, ולא לבנות סדרת תרגילים מנותקת מהיומיום.אם המטופל רגיל לצאת עם הכלב, לדוגמה, אפשר לתרגל אתו הליכה בפארק, מעבר על משטחים שונים ושמירה על שיווי משקל. בהרצפלד אנחנו משלבים לעיתים בפעילות גם את פפר, הכלבה הטיפולית שלנו". במהלך הטיפולים הוא לומד להבין עד כמה התרגול היומיומי חשוב וחייב להיכנס לשגרת חייו וללוות אותו לאורך היום במהלך האשפוז וגם אחריו.
מהן הטעויות הנפוצות שעושים בני משפחה?
"טעות נפוצה היא לחשוב שהמטופל צריך בעיקר לנוח כדי להתחזק. ברוב המקרים, ככל שהוא פחות פעיל, יהיה לו קשה יותר לחזור לתפקוד. טעות נוספת היא עזרה מיותרת. בני המשפחה רוצים להקל, ולכן עושים עבור המטופל פעולות שהוא כבר מסוגל לבצע בעצמו, כמו להרים את רגליו למיטה. הכוונה טובה, אבל התוצאה עלולה להיות ירידה נוספת ביכולות. לכן המשפחה צריכה ללמוד לא רק מתי לעזור, אלא גם מתי לאפשר לאדם להתאמץ ולבצע בעצמו".
הרגע שבו החיים חוזרים למסלול
הפער שבין ההישג הטיפולי לבין החיים בבית הוא בדיוק המקום שבו פועל הריפוי בעיסוק. נועה אטיאס, מרפאה בעיסוק ומרכזת תחום בכירה, מתמקדת בפעולות שמרכיבות את היומיום ואת הזהות האישית של כל מטופל.
"מהות הטיפול בריפוי בעיסוק היא חזרה לחיים עצמאיים בקהילה. אנחנו מתרגלים עם המטופל פעילויות שחשובות לו, בהתאם לתפקידיו, להרגליו ולאורח חייו לפני האשפוז, לדוגמה, תרגול לבוש, בישול ונהיגה. ככל שהתרגול דומה יותר לחיים האמיתיים, כך המטופל משתחרר עם תחושת ביטחון ומסוגלות גבוהה יותר".
מהן ההתאמות הקטנות בבית שיכולות לעשות הבדל גדול?
"התאמת הסביבה מאפשרת לאדם להמשיך לתפקד בבטחה ובעצמאות. אביזרי עזר, טכנולוגיות מסייעות, התאמות למניעת נפילות ולמידה של עקרונות לשימור אנרגיה יכולים להפחית סיכונים ולהשאיר למטופל יותר כוחות לדברים המשמעותיים החשובים לו".
כיצד שומרים גם על היכולות הקוגניטיביות לאורך זמן?
"שמירה על היכולות הקוגניטיביות נשענת על שילוב בין תרגול חשיבה, השתתפות בעיסוקים משמעותיים ומעורבות חברתית. משחקי חשיבה, תשבצים וסודוקו יכולים לסייע, אבל הם אינם מספיקים לבדם. המוח משגשג כשיש לנו סיבה לקום בבוקר. חשוב להמשיך ללמוד, להתנדב, לצאת מהבית, לפגוש אנשים ולתרום מהידע ומהניסיון לאחרים. תחושת הערך והתרומה מסייעת לתפקוד, מפחיתה בדידות ותומכת בתחושת החיוניות ואיכות החיים".
כשהלב והנפש לומדים לקום מחדש
נטלי פרקש, מנהלת השירות הפסיכולוגי, רואה במצב הנפשי חלק בלתי נפרד מהיכולת להתמיד בטיפול ולחזור לחיים פעילים.
"אנשים השומרים על אופטימיות, תקווה, תחושת מסוגלות ומשמעות נוטים להתמיד יותר בתהליך ולהשיג תוצאות טובות יותר, גם בגיל מבוגר. מחלה או פציעה אינן משפיעות רק על הגוף. הן עלולות לגרום לאדם להרגיש שאיבד את העצמאות, את התפקיד שהיה לו במשפחה או את הזהות שהכיר. ההתמודדות הנפשית משפיעה על המוטיבציה להגיע לטיפולים, לתרגל ולהאמין שאפשר להתקדם, ולפעמים ההתקדמות נמדדת בצעד אחד נוסף".
והבדידות, כיצד היא משפיעה על תהליך השיקום?
"לאחר אירוע רפואי אנשים רבים מצמצמים מפגשים חברתיים ופעילויות שהיו משמעותיות עבורם. דווקא בתקופה שבה הם זקוקים לתמיכה, המעגלים החברתיים עלולים להצטמצם. בדידות אינה רק קושי רגשי. היא משפיעה על מצב הרוח, על המוטיבציה, על ההשתתפות בשיקום, על איכות החיים ואפילו ישירות על הבריאות. לכן חשוב בטיפול לאפשר תחושת שותפות ולחזק קשרים חברתיים, תחושת שייכות ומעורבות בחיי המשפחה והקהילה".
מהו תפקיד המשפחה?
"בני המשפחה הם שותפים מרכזיים הם מספקים תמיכה רגשית, מחזקים את הביטחון ומעודדים השתתפות פעילה. אבל צריך לזכור שמאחורי כל מטופל יש משפחה מודאגת שמתמודדת עם פחד, עומס וחוסר ודאות, ולכן חשוב ללוות אותם ולא לצפות מהם להסתדר לבד. אנחנו עובדים בשיתוף עם צוות העבודה הסוציאלית, כדי לחזק את הכוחות הקיימים, לעבד את האובדן והשינויים ולבנות מטרות מציאותיות ברות השגה".
תוכניות לחיים שאחרי
מנאל מסארוה, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית, עוסקת בחיבור שבין המטופל, המשפחה, הקהילה והשירותים שיידרשו לאחר האשפוז.
"גם בעידן של אריכות ימים, התפקיד הבסיסי לא השתנה, אבל הראייה ההוליסטית של המטופל ומשפחתו התרחבה. כיום קיימת מגמה להעביר יותר שירותי בריאות וטיפול לקהילה ולאפשר לאדם להמשיך לחיות בביתו ובסביבתו הטבעית. הבית מעניק תחושת שייכות, זהות וביטחון שקשה להחליף. לצד היתרונות, נטל הטיפול עובר פעמים רבות לבני המשפחה, שגם הם מתמודדים עם עבודה, ילדים, בריאות אישית ועומס רגשי. לכן חשוב להסתכל לא רק על המטופל, אלא על המערכת המשפחתית כולה".
כיצד בונים תוכנית חיים ולא רק תוכנית שחרור?
"המטרה היא להתחיל הרבה לפני השחרור. לאורך האשפוז אנחנו לומדות להכיר את המטופל ואת המשפחה: אורח החיים שלהם, הערכים, האמונות, התרבות, מערכות היחסים והדברים שמעניקים להם משמעות. יחד אנחנו בונות תוכנית שמתאימה לצרכים ולרצונות שלהם. המטרה אינה רק לחזור הביתה, אלא להמשיך לחיות חיים שיש בהם איכות, כבוד ומשמעות גם לצד מגבלות חדשות".
מהו המרכיב שמאפשר לאדם להמשיך בחיים עצמאיים ופעילים?
"המרכיב החשוב ביותר הוא תחושת המשמעות והמסוגלות. אנחנו פוגשות אנשים ברגעי משבר, כשהם חווים אובדן, חוסר אונים וחוסר ודאות. תפקידנו לעזור לזהות מחדש את הכוחות שיש בהם, להשיב תקווה ולהאמין ביכולת להתמודד. זוהי מהות השיקום: לא רק להתמודד עם מה שאבד, אלא לגלות מחדש את מה שעדיין אפשרי. לא רק לחזור הביתה, אלא לחזור לחיים שיש בהם ערך, עצמאות, תקווה ומשמעות", מסכמת מסארוה.
הדימוי המדויק ביותר לשיקום הוא האומנות היפנית, שבה מאחים שברים בחרסים באמצעות זהב. הסדקים אינם מוסתרים, אלא הופכים לחלק מהיופי ומהסיפור. כך גם המטופלים, לומדים לבנות מחדש חיים סביב השינויים שחוו. לעיתים דווקא מתוך השבר צומחים כוחות, קשרים ותובנות חדשים. הסדקים הם כבר לא סימן לחולשה, אלא עדות ליכולת להחלים, לצמוח ולהמשיך קדימה, בזכות הראייה ההוליסטית הרחבה אותה מיישמים בהרצפלד בחמלה ורגישות רבה.
לפרטים נוספים:
בשיתוף המרכז הרפואי השיקומי הרצפלד, מקבוצת כללית
