את אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בענף הבריאות מגלם מקצוע עובדי המעבדה. מדובר באותם מיקרוביולוגיים וביוכימאים שהם לכל הפחות בעלי תואר ראשון ולכל היותר דוקטורים או פרופסורים. הם ניצבים מאחורי הקלעים של ענף הרפואה ומבצעים מדי יום את המשימות החשובות ביותר למען הציבור. האחריות והחשיבות מגביהות את דרישות התפקיד אולם רמת השכר והמעמד נותרה נמוכה.
מזה שבע שנים שאסתר אדמון ממלאת את תפקיד יו"ר הסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות, ומנהלת מאבק מתמשך להסדרת מעמדם ושכרם. אדמון נבחרה לתפקידה ברוב קולות על סמך ניסיונה הרב. היא בעלת תואר שני ברפואה מעבדתית ועובדת במעבדה מזה למעלה מארבעה עשורים. עיקר מאמציה מרוכזים לטובת קידום המעמד של המקצוע והעובדים.
"קיבלתי לידי את ניהול הארגון כשמקצוע עובדי המעבדות נמצא בשפל. אנשים לא פונים למקצוע יותר ואנחנו נמצאים במצוקה ממשית בכוח אדם. יש מחסור משווע בעובדי מעבדות ובעיקר בכירים. אוכלוסיית עובדי המעבדות היא מבוגרת - למעלה מ-50% מעובדי המעבדות בישראל עברו את גיל 60 ואין לנו דור המשך, אנחנו במשבר. נסגרות כיתות לימוד שלמות של המקצוע, התחום הוזנח".
מה הסיבות לירידה הדרמטית במספר עובדי המעבדות?
"לפני הכל זה המעמד של המקצוע. עובדי המעבדות הם שקופים. אף אחד לא רואה אותם, וזה בניגוד גמור למידת האחריות והחשיבות שלהם. מאחורי כל מרכיב חיוני בחיים שלנו עומדים עובדי מעבדה – החל מהמים והמזון, דרך התרופות שאנחנו צורכים. הם עובדים שעות ארוכות במחקר, בדיקות של פתוגניים, גילוי וחיזוי של מחלות ומגפות כדי לשפר את מערך ההתגוננות והטיפול במחלות, והאחריות שלהם מקסימלית. לטעות או תשובה שאינה איכותית ואמינה יש השלכות על האבחנה והטיפול עד לכדי פגיעה אפשרית בחיי אדם.
"מתוך הבנה שלאיכות התוצאה יש השלכות על חיי אדם ועל בריאות הציבור הוקשחו למעשה דרישות התפקיד, ובנוסף עליהם להמשיך ללמוד ולעבור הכשרות והשתלמויות כל הזמן. הדרישות האלו לא עומדות בקנה אחד עם המעמד ולא עם השכר הנמוך שהם משתכרים וכתוצאה מכך, עובדים בורחים מהמקצוע. גם אלו שעושים תואר ראשון בתחום ממהרים לעשות הסבה לסיעוד או לרפואה וכך אנחנו מפסידים אותם".
מה הפתרון לכך?
"משרד הבריאות הפנים שיש בעיה ואף הצהיר זאת בדו"ח שהוציא. הממשלה החדשה שתקום צריכה להציב דגש על מערכת ומקצועות הבריאות ולצמצם את הפער בין הדרישות הרגולטוריות ודרישות מקצוע עובדי המעבדות ובין השכר וגמול המעמד. נדרשים תקציבים ממשלתיים לחיזוק השכר ומערך הלימודים וההכשרות. עובדי מעבדה נדרשים ללמוד ולהתפתח כל הזמן כדי לאבחן מחלות נוספות, לחזות התפרצויות, לשפר את מערך הבדיקות, לכתוב ולפרסם מאמרים. אנחנו זקוקים לתקציב כדי להעמיד כיתות חדשות, להעביר לעובדים הכשרות, לשלוח אותם לכנסים בינלאומיים.
"צריך לפעול בכמה מישורים – מצד אחד לשמר ולשפר את המעמד של המקצוע כך שיתאים לאינטליגנציה הגבוהה, הרקע האקדמי והמיומנויות של העובדים וכן לפתח אותם בתחום המחקר ובתחום המקצועי".
העובדים הם העיניים של עולם הרפואה
מאז שאדמון נכנסה לתפקידה, פעל הוועד רבות כדי ללכד עובדי המעבדות ולהשיב את הגאווה שלהם במקצוע. "כי הם למעשה העיניים של הרפואה", היא מסבירה. "בהיבט השכר ערכנו תיקונים מול מספר מעסיקים וחתמנו על שני הסכמי שכר מאז שנכנסתי לתפקיד. בכל זאת, יש עדיין פער גבוה בשכר בין הרצוי למצוי ואנחנו שואפים לתקן זאת.
"במסגרת תפקידי נפגשתי עם מנכ"ל משרד הבריאות והעליתי בפניו זכויות שנלקחו מהעובדים, לדוגמה זכאות ל-10 ימי השתלמות בשנה על פי ההסכם הקיבוצי, שלא כל המעסיקים מכבדים.
"הקמתי קורסי הכנה למבחנים של משרד הבריאות עבור עובדי המעבדות, ובנוסף הוזלנו את קורסי ההשתלמות המקצועיים עבורם למחיר אחיד של 500 ₪ בכל רחבי הארץ. בנוסף, יצרנו קשרים עם מעבדות ומוסדות רפואיים אקדמיים במדינות נוספות בעולם וכן קשרי עבודה ומקצוע עם מעבדות בחו"ל".
מה התוכניות הבאות להמשך?
"אנחנו לקראת התחלת המו"מ על הסכם קיבוצי נוסף שיצמצם את הפערים שנוצרו עקב הזנחה של שנים. נעבוד שלב אחר שלב ולא נרפה עד שנגיע לשכר שיתאים להשקעה במקצוע. אנחנו פועלים לעידוד אנשים ללמוד ולעבוד בתחום וממשיכים ללכד את עובדי המעבדות בישראל: עורכים כנסים ואירועים, ימי כיף ומתנות. נמשיך לפעול כדי להזכיר לכולם שמדובר במקצוע מציל חיים וחשיבותו אינה נופלת מכל מקצוע אחר בתחום הרפואה".
בשיתוף הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות
