שלוש-ארבע השנים האחרונות היו מלאות בהתרחשויות בתעשיית היזמות וההון הסיכון בישראל. עם תחילת הקורונה (שאמנם נראית כמו היסטוריה עתיקה, אבל התרחשה בעצם רק לפני ארבע שנים), התקיים חוסר ודאות משמעותי לגבי היכולת של התעשייה, שנסמכת כל כך על משקיעים ולקוחות זרים, לעבור להתנהלות מרחוק. מהר מאד התאוששנו והגענו לכשנתיים של שיאים בכל אספקט אפשרי - הקמת סטארט-אפים חדשים, צמיחה עסקית, גיוס כספים לחברות ולקרנות והערכות שווי. לא חסרו אתגרים - צמיחה מהירה, גיוס עובדים איכותיים, עמידה בדרישות הלקוחות - אבל הכל צרות טובות.
אחרי תקופת שיא, העולם צנח למשבר כלכלי ותעשיית הטק, ובפרט זו הנתמכת בהון סיכון, ניצבה בפני אתגרים הפוכים - שימור לקוחות, התייעלות כלכלית, גיוסי המשך ותמחור נכון של חברות בשלבים שונים. גם את זה עברנו, בהצלחה יחסית, ובעיקר - חלקנו את האתגרים האלה עם התעשייה הגלובלית. היו לנו מקבילות ללמוד מהן ואפשרות להסתמך על תקופות דומות בעבר, בניתוחי הצפי לסיום תקופת המשבר.
שנת 2023 בידלה את התעשייה בישראל משאר מרכזי החדשנות העולמיים בכך שהאתגרים בהם נתקלנו היו מקומיים, אבל עם חשיפה בין-לאומית גבוהה: הרפורמה המשפטית העלתה שאלות רבות סביב יציבות התעשייה, השלכות אפשריות על הפן העסקי הבין-לאומי ובכלל - על הרצון של משקיעים גלובליים להכניס ראש בריא למיטה מבולגנת. כמובן שאף פעם לא הכל פשוט וחד-משמעי. היו משקיעים ושחקנים גלובליים שהמשיכו לתמוך בישראל ואפילו התלהבו מההתגייסות החברתית המשמעותית, אבל פתאום היה עוד פיל בחדר שצריך לדבר עליו.
ובחודשים האחרונים, המלחמה שהחלה בשבעה באוקטובר הכניסה את כולנו למערבולת שלמה. מעל הכל, הצער והכאב על מה שקרה השפיעו על מצב הרוח ויכולת הריכוז בבנייה קדימה, אך במקביל, סטארט-אפים שצריכים היו להתמודד עם עובדים במילואים ממושכים, או עם עובדים שבני הזוג שלהם במילואים, או מפונים, או מכל סיבה אחרת. ישראלים כישראלים, ויזמים כיזמים, הוכיחו שתמיד אפשר לעשות את הבלתי יאמן - חברות הצליחו לבנות מוצרים עם מחצית מכוח האדם שלהם, להמשיך לבנות ערך ולהגדיל מכירות, ואפילו להימכר או לגייס כסף מהשטח.
לייצר ערך מוסף אמיתי
כל האירועים שקורים בתעשייה משפיעים גם על משקיעי ההון סיכון. התפקיד שלנו הוא לזהות הזדמנויות השקעה מעניינות, כלומר, להבין באילו תחומים נכון להשקיע, באיזו תקופה, להעריך את גודל השוק ואת יכולת היזמים להקים חברה ולנהל אותה לכדי חברה משמעותית.
כלל השיקולים הללו מושפעים מתהליכים המקומיים והעולמיים. לדוגמה, בתקופת הצמיחה שאחרי תחילת הקורונה, כאשר חברות גייסו סכומי כסף גבוהים, היו להם תקציבים גבוהים בהתאמה לרכוש כלים חיצוניים במגוון תחומים. הייתה עלייה במספר הסטארט-אפים בקטגוריות חדשות יחסית, כגון כלים למפתחים או למשאבי אנוש, תחומים שבתקופת משבר כלכלי הלקוחות מתועדפים החוצה לטובת התייעלות פנימית והשקעה במה שהכרחי בלבד.
במקביל, יכולות טכנולוגיות חדשות גם משפיעות על רמת הפוטנציאל של סטארט-אפים חדשים. למשל, יכולות לבטל צורך בכלים קיימים, או לפתוח פתח לרעיונות חדשים. לדוגמא, Gen AI שבבת אחת אפשרה אוטומציה לתהליכים ידניים רבים. אנחנו, כמשקיעים, היינו צריכים לחדד היכן ניתן לייצר ערך מוסף אמיתי להבדיל מ"הייפ" חולף. ותמיד יש את עולם הסייבר, שמיצב את עצמו כקטגוריה שמנפקת אין-ספור צוותים חזקים, חברות חדשות, סיבובי ענק ואקזיטים - גם בזמן משבר או חוסר וודאות.
כשאני בוחנת את כל מה שקורה סביבי, אני צריכה להחליט היכן נכון ומעניין לי להשקיע, וכשותפה בכירה בקרן אמיתי ונצ'רס, קרן המשקיעה בסטארט-אפים בשלבים מוקדמים, אני מתמקדת במציאת הצוותים והחברות, אשר בונות פתרונות לצרכי שוק משמעותיים, באמצעות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ועמוקות.
חברות טכנולוגיה עמוקה יכולות להיות כאלה המפתחות חומרה חדשנית. כקרן אנחנו מושקעים בחברות המפתחות יכולות חישוב על וחישוב קוואנטי; פלטפורמות המאפשרות פיתוח מתקדם, כגון פלטפורמות המאפשרות שימוש יעיל באינטליגנציה מלאכותית; וגם מערכות ורטיקליות, שמנצלות חידושים טכנולוגיים לפתרון אתגרים בעולמות הסייבר, הפארמה ועוד - כאשר המבחן שלי עבור ההשקעה הוא האם האתגר הטכנולוגי הוא ייחודי מספיק, האם קיים צורך אמיתי בשוק שדורש שימוש בטכנולוגיה הזו, והאם זהו הצוות הנכון לבנות אותו לכדי חברה גדולה.
נדרש דיון פתוח ומגוון
במקביל לאתגרים המקצועיים, כאישה שצמחה בתעשיית הטק וההון סיכון, אני מקדישה הרבה מחשבה למיצובן של הנשים בתעשייה. זהו כמובן נושא שמדובר הרבה ועדיין נדמה שלא מצאנו את הדרך להפוך אותו לנורמה.
אני רוצה הפעם להימנע מהשאלה האם יש מספיק נשים בתעשייה ובאילו תפקידים, ולהציע זווית אחרת לדיון בנושא. עיקר העיסוק בנשים בתעשייה הוא כמותי - מהו אחוז הנשים בחברת הייטק, או בתעשייה כולה; כמה נשים יש בתפקידי ליבה, כמו פיתוח וניהול מוצר לעומת משאבי אנוש ותפעול; כמה נשים יש בקרנות, בצוותי השקעה, כשותפות או כשותפות בכירות?
בהתאם, גם עיקר המאמצים נועדו כדי להגדיל את כמות הנשים בתפקידים שונים. המאמצים האלו מתחילים בהכוונה של יותר נערות ללימודים ריאליים בתיכון ובשלב מאוחר יותר לתארים טכנולוגיים ומדעיים באוניברסיטה. הם ממשיכים במאמצים ארגוניים, שנועדו להעלות את המודעות לחשיבות של שילוב נשים בתפקידים בתעשייה. אנחנו כקרן, לדוגמה, כוללים במסמכי ההשקעה שלנו סעיפים המעודדים את היזמים שלנו לגייס נשים (או עובדים אחרים מאוכלוסיות בתת ייצוג) לתפקידי ניהול בחברה וכחברות דירקטוריון. אנחנו מעודדים את היזמים שלנו להתוות מדיניות גיוון בחברה ולמדוד אותה במטריקות שניתן לעקוב אחריהן לאורך זמן.
המאמצים האלו הם חשובים, כי הם אבן הדרך הבסיסית לשילוב יותר נשים בתעשייה, אך לצד זה, אנחנו מזניחים דיון אחר, חשוב לא פחות, והוא השאלה האיכותנית יותר - עד כמה טובה ההשתלבות של נשים בתעשייה? עד כמה הן מעורבות בקבלת החלטות משמעותיות? האם הן מקבלות מקום להביע את דעתן, גם אם היא ייחודית? עד כמה טון ורוח הדיון מאפשרים לכל אחד ואחת להתבטא? האם הן נשפטות באותן סטנדרטים של המקבילים הגברים שלהן? והאם זה נכון לשפוט אותן באותם סטנדרטים?
מחקרים מראים, כי נשים מתנהלות בדיונים בדרך שונה מגברים. הן נוטות לייצר דיון מכיל יותר, פחות אסרטיבי, להקשיב לכלל הדעות לפני חתירה לפתרון, להיעזר יותר בשפת גוף מאשר שיחה ישירה ולהעדיף החלטות בקונצנזוס.
בתעשייה שלנו, כאשר מדי יום נדרשות החלטות בעלות השלכות כלכליות ואופרטיביות משמעותיות, כגון השקעה של מיליוני דולרים בסטארט-אפ, או דרישה לשינוי בסטארט-אפ קיים, כאשר לא תמיד קיים כלל המידע הנדרש ויש מקום לדעה המבוססת על ניסיון והערכות, נדרש דיון פתוח ומגוון.
הגדלת ייצוג הנשים בתעשייה תלוי גם בשינוי מודע של התרבות הארגונית ובאימוץ תרבות המאפשרת פתיחות לגיוון אמיתי - מגוון דעות, מגוון דרכי דיון ומגוון גישות לניהול.
הכותבת היא משקיעה בכירה בקרן ההון סיכון אמיתי ונצ'רס (Amiti Ventures)
