אין חולק כיום על ההנחה ששילוב נשים באקדמיה, במדע ובתעשייה, תוך שאיפה לשיקוף שיעורן באוכלוסייה בכל המגזרים, הינו יעד ראוי. שילוב כזה הוא WIN-WIN למשק ולחברה: הוא מהווה מיצוי של פוטנציאל כוח המוח וכנגזרת מכך מנוף לצמיחה כלכלית, זאת לצד היותו צודק במתן הזדמנות שווה לפרט, ללא קשר למינו. למרות שקיימת הסכמה רחבה על חשיבות הנושא ולמרות שבארץ פועלים מזה כחצי יובל גופים שונים לקידום נשים באקדמיה ובתעשייה, השיפור, ככל שקיים, הוא איטי ואינו מספק.
אי שילוב נשים פוגע בחברה כולה
לסוגיית הנשים במחקר ובפיתוח שלושה ממדים.
הממד הראשון הוא האופקי: מהו שיעור הנשים המועסקות בתעשייה ובהשכלה הגבוהה? דוח שפרסמה רשות החדשנות על נשיים בהייטק מצביע על כך שרק כשליש מהמועסקים בתחום הן נשים. גם בסגל האקדמי המחקרי במוסדות להשכלה הגבוהה שיעור הנשים דומה. מעבר לכך, השיעור הכולל אינו מבחין בין סוגי העיסוק. למשל, בתחומי האדמיניסטרציה בהייטק למעלה מ-60% הן נשים, בעוד שבתחום הטכנולוגי פחות מ-30% הן נשים. גם באקדמיה הפילוג בין שיעור הנשים במקצועות ה-STEM - מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה - לבין העוסקות במדעי הרוח והחברה, אינו אחיד. בתחומי ה-STEM שיעור הנשים קטן מ- 30%, בעוד שקיימים תחומים - למשל, במקצועות הבריאות - בהן מרבית חברי הסגל הן נשים.
הממד השני הוא האנכי: המאפיין העיקרי של נשים במגוון עיסוקים הינו דיאגרמת המספריים - ככל שמתקדמים בסולם הדרגות, שיעור הנשים בתחום יורד. באקדמיה למשל, שיעור הסטודנטיות לתואר ראשון בישראל עומד כבר שנים רבות על 60% בקירוב, כלומר רוב לנשים. שיעורן יורד לכ-50% בדוקטורט, וככל שמתקדמים בדרגות בסגל האקדמי, שיעור הגברים עולה ושיעור הנשים יורד. בדרגה האקדמית העליונה - פרופסור מן המניין - השיעור הוא רבע נשים ושלושה רבעים גברים.
דוחות רבים מתייחסים לשני ממדים אלו. האיחוד האירופי מפרסם באופן קבוע, החל מ-2003, דו"ח עם נתונים סטטיסטיים ואינדיקטורים על נשים במחקר ובחדשנות הנקרא SHE FIGURES, ובו נתוני על המדינות החברות בתוכנית המחקר האירופי, כולל ישראל. דוחות אלו מצביעים על שינויים איטיים לאורך השנים, ולצערנו, במרבית האינדיקטורים ישראל מפגרת בקידום נשים במחקר ובחדשנות יחסית למדינות האחרות.
בנושא שעל הפרק קיים ממד נוסף, הממד השלישי, שהוא נסתר יותר מן העין. זהו ממד עזיבת העיסוק במדע וטכנולוגיה, המכונה THE LEAKY PIPELINE. מאמר שהתייחס למצב בארה"ב טען ש-40% (!) מהנשים שהחלו לעבוד בתעשיית החדשנות עזבו עבודתן במהלך העשור הראשון. בארץ, למיטב ידיעתי, הנושא לא נבדק, אך בסקר ראשוני שביצעתי בין בוגרות הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב עלתה האבחנה שגם בארץ הבעיה קיימת, וכ-20% מהעונות לסקר עזבו המקצוע.
לפיכך, שילוב הנשים במחקר ובחדשנות בכל הממדים אינו מספק. את המחיר של היעדר השילוב משלמות לא רק הנשים, אלא גם החברה כולה. נכון וראוי יותר לשפר שילוב בנשים בהייטק מאשר להביא עובדים זרים לתחום זה, והפוטנציאל קיים. שאלת שילוב הנשים אינה רק לעניין הכמות. רבות הדוגמאות בהן הוכח כי שילוב נשים, כמו הגברת המגוון בכלל, מביאים לאיכות ולמצוינות, כי אחידות מביאה לשיבוט רעיונות ופוגעת ביצירתיות.
להגביר את המודעותבהשכלה הגבוהה ובתעשייה
שאלת המפתח היא, אם כן, מה עושים? המודעות לנושא קיימת בכל המדינות המפותחות, והעובדה שבכולן - למרות מגוון פעולות - עדיין הנשים נמצאות בתת-ייצוג בתחומי ה-STEM בכל הממדים. עובדה זו מצביעה על כך שהבעיה מורכבת ואין פתרון פלא של "זבנג וגמרנו".
בארץ, כמו במקומות אחרים בעולם, נעשות פעילויות בתחום החינוך, החל מעידוד בנות לבגרויות בתחומים אלו, וכן בצבא, בהשכלה הגבוהה ובתעשייה. יש להמשיך בפעולות כאלו ובעיקר - יש להגביר את המודעות להטיות סמויות ולהתמודדות איתן. לצד זאת, אבקש להתמקד בשני כיוונים בהם יש לדעתי להגביר מאמצים נקודתיים.
הראשון הוא מנהיגות. מזעזעת, לדעתי, העובדה שכל (!) נשיאי האוניברסיטאות בישראל הם כיום גברים, וכך גם רובם ככולם של ראשי התעשייה מבוססת הידע. למנהיגות נשית חשיבות עליונה להטמעת תפיסת השוויון המגדרי. אפשר לציין כדוגמא נגדית את הסדרה הקלאסית "האנטומיה של גריי", שמראשיתה הצטיינה בהטמעת הגיוון ושילוב הנשים בכל התפקידים. לאיש לא נראה מוזר שעל המסך מופיע צוות רפואי פורץ דרך המורכב הנשים בלבד. בארה"ב הופנם הנושא ובמרבית אוניברסיטאות העילית כבר מינו נשיאות. בארץ זה לא קורה, וגם כאשר קיימת מודעות מסתפקים בשילוב נשים בדרג מנהלי נמוך יותר, למשל דיקניות. זה כמובן לא רע, אך לגמרי לא מספיק. אם מחצית מנשיאי המוסדות להשכלה גבוהה תהיינה נשים - יש סיכוי גדול יותר שהשינוי יחלחל למטה.
השני מתמקד בפעולות לשימור נשים שבחרו בעיסוק ב-STEM. על המעסיקים לפעול לאבחון את הסיבות לעזיבת נשים את העיסוק בטכנולוגיה ולפעול למניעתה. יש חברות טכנולוגיה מתקדמות שפועלות ברוח זו וחשוב בעיני לאמץ BEST PRACTICE ולפעול כך גם בחברות ההזנק.
קידום נשים בחדשנות ובמחקר היא משימה של כל אחד ואחת מאיתנו. מודעות לנושא תעזור לנו לפעול הן בסביבתנו הקרובה - משפחה, חברים וכדומה - והן במעגלי עיסוקינו השונים.
הכותבת היא פרופ' (אמריטה) להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. מייסדת המועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה ולשעבר נשיאת האוניברסיטה הפתוחה
