יומיים אחרי ה-7 באוקטובר התקשר אלי מנכ"ל בחברה שעובדת איתה: "אני יודע שאת גרה באשקלון ואצלכם מטווח אבל אני חייב שנעשה שיחה רצינית". הבטחתי לו שאני במרחב המוגן שלי ושפנויה כמה שהוא צריך. זה מנכ"ל שקשה מאוד למנהל אבטחת המידע שעובד מולו ולי לקרקע אותו ליותר מ-3 דקות מנומסות כדי לדבר על אבטחת מידע. גם לוועדת ההיגוי הוא שולח בדרך כלל את אחד המשנים שלו, לסירוגין.
כך שאם הוא רוצה לדבר ונשמע לחוץ, אז סינוואר, הניה ודף יכולים לשגר את הטילים שלהם במו ידיהם, אני רוצה לשמוע אותו. כדי לקצר שיחה של שעה וחצי אספר שהוא בעיקר רצה להבין אם במקביל ללחימה שמתנהלת הוא צריך לקחת בחשבון גם מתקפת סייבר. חייכתי לעצמי כששאל, כי כאמור לוועדות ההיגוי הוא לא מגיע, אבל מסתבר שאת סיכומי הדיון ואת העדכון החודשי של מנהל אבטחת המידע ושלי, הוא דווקא כן קורא.
אז ניהלנו שיחה על התרחישים שמטרידים אותו ועל הפערים שאיתם החברה שלו מתמודדת ומייד אחר כך קבענו שיחת ועידה עם חברי הדירקטוריון כדי לשקף גם להם את המצב, וכאן היה עוד טוויסט מעניין בעלילה.
אחד מחברי הדירקטוריון, חליפה מכובדת ומוערכת עם ניסיון של 30 שנה בעולם העסקי, אמר: "אני לא יודע אם לא הקשיבו לתצפיתניות כי הן תצפיתניות ולא לוחמות קומנדו או כי הן נשים, אבל אנחנו, חדר שכולו גברים, צריכים לשמוע עוד קולות".
מכיוון שמדובר בגיליון העוסק בהצלחה נשית בעולם העסקים, אני חייבת לומר בנימה אישית שאני לא תמיד שמחה כשמתקבלת פנייה להרצאה ממנהלת משאבי אנוש לקראת יום האישה. אני מעדיפה להרצות בתחום ההתמחות שלי ולא בגלל העובדה שיש לי רחם.
אבל הפעם, באותה פגישה עם חברי הדירקטוריון, פתאום לא ממש הפריע לי הדוק המעט מיזוגני שנשמע בחדר. אחרי מה שקרה ב-7.10, הבנתי למה חבר הדירקטוריון התכוון וחיבקתי את זה.
לפני מספר חודשים התראיינתי לפודקאסט לימודי. המראיינים שאלו הרבה שאלות מקצועיות ואז הסטודנטית שבקבוצה, שאלה גם היא שאלה. השאלה שלה עסקה בקריירה כאישה.
ביני ובין אותה סטודנטית מפרידות 25 שנים, אולי אפילו קצת יותר. מודה שהתבאסתי כשהשאלה עלתה בכלל ובפרט כשזו הייתה השאלה היחידה ששאלה האישה הנוספת בחדר. הפרש של דור שלם ביני לבינה – ועדיין נדמה ששום דבר לא השתנה. לא יודעת איך הגענו למצב שגם בשנת 2024 אנחנו ממשיכים להתפעל מנשים בתפקידי ניהול והובלה, בטח בעולם הסייבר.
חששן של הנשים לעבוד בסביבה גברית
מתוקף תפקידי, אני מלווה ומייעצת לחברות וארגונים עסקיים, כשמי שעובדים מולי בצמידות הם מנהלים בכירים, חלקם סמנכ"לים, כשאת המנכ"ל או המנכ"לית (יש לי רק לקוח אחד עם מנכ"לית) אני פוגשת בדיוני ועדת ההיגוי, בהדרכות מקצועיות ובתרגילי ההנהלה שמדמים את אותם התרחישים עליהם אנחנו עובדים לאורך השנה כדי לבחון מה עוד נדרש לתקן ולשפר.
באופן אישי, אף פעם לא הרגשתי חריגה בחדר מנהלים שרובו גברים. זה מעולם לא הפריע לי, אבל מתברר שיש נשים שזה כן מפריע להן. לפי מחקר של פורסטר משנת 2023 רק 16% מסך מנהלי אבטחת המידע הן נשים. לפי מחקר שלAccenture Cybersecurity Forum Women's Council המספר הוא 17% כשהם מוסיפים נתון מדהים - מתוך כל 17% האלה, הזמן הממוצע שבו תחזיק מנהלת אבטחת מידע בתפקידה יהיה 18 חודשים בלבד. בשנת 2021 אגב כיהנו רק 14% נשים בתפקיד מנהלות אבטחת מידע. ההסבר שמוצע במחקר של אקסנצ'ר מצביע על חששן של נשים לעבוד בסביבה גברית.
ואם כבר סביבה גברית, בדו"ח חדש משנת 2023 של ארגון הסמכות אבטחת המידע 2(ISC) שנקרא: "נשים באבטחת מידע: צעירות, משכילות ומוכנות לקחת אחריות", מצוין שנשים מהוות סה"כ 24% מתוך כלל תעשיית אבטחת המידע. אני זוכרת שבשנת 2000 כשהגעתי לכנס אבטחת המידע הראשון שלי זיהיתי באמת כמה נשים בודדות, רובן בתפקידי מכירות. היום, התור לשירותים ארוך יותר וזה בהחלט מעיד על שינוי.
עבודת המחקר של ארגון 2(ISC) אכן תומכת בכך שהסביבה לא רק שהופכת נשית יותר, אלא אף מתמקצעת והופכת אקדמית יותר. הנתון המעניין שעולה מהדו"ח הוא שבהשוואה לגברים, אחוזים גבוהים יותר של נשים בעולמות הסייבר מגיעים לתפקידי מנהלת מחלקת טכנולוגיה (7% מהנשים לעומת 2% מהגברים), יש 9% סמנ"כליות מערכות מידע לעומת 5% גברים, 18% מנהלות מערכות מידע לעומת 14% גברים ואף יותר נשים בתפקידי ניהול סייבר בדרג ביניים - 28% נשים לעומת 14% גברים.
עוד עולה מהדו"ח כי ל-52% מהנשים בתחום יש תואר שני לעומת 44% אצל הגברים. ואכן עם התקדמות השנים הדברים משתנים: בדור המילניאל מראה הדו"ח שיש כבר יותר נשים (45%) לעומת 33% גברים, שיפור משמעותי לעומת השוואה אחורה לדור ה-X– אז היוו הגברים 44% מכוח העבודה, לעומת 25% מכוח העבודה בדור זה.
בתחום הניהול הפער עצמו גדול יותר כשנשים עדיין מרוויחות כ-5,000$ פחות מגברים אבל מחברי הדו"ח מסבירים שזהו פער שמצטמצם וקשור יותר בוותק ובמספר הנשים בתחום.
סיבות עמוקות יותר
אבל גם הנתונים המעודדים שהוצגו כאן לא מספיקים כדי להסביר את הפער שעדיין קיים. וובינר של חברת WIZER תחת הכותרת "סייבר ללא גבולות - שילוב נשים בעולם הסייבר", שהתקיים במאי 2023 חשף את הסיבות העמוקות יותר שבגללן עדיין לא תראו המוני נשים נוהרות אל מקצועות הסייבר:
היעדר משמעות – ניכר כי נשים פחות מתחברות לצד הטכנולוגי. הדבר נובע מחוסר מודעות לחשיבות של אבטחת הסייבר והתרומה הרבה של ענף זה למשק.
אפליה מגדרית – לצערנו, אפליה מגדרית בשכר וביחס הכללי עדיין קיימת. הדבר מתחיל משלב הריאיון למשרות השונות ומתבטא בתנאי ההעסקה.
חסם פסיכולוגי – נשים רבות חושבות שאינן מתאימות לענף הסייבר בגלל חוסר ידע בתכנות, היעדר רקע צבאי רלוונטי והעובדה שלא למדו מדעי המחשב. למעשה, ריבוי התפקידים בענף לא מחייב רקע שכזה ולכן מדובר בפספוס רציני. נשים נוטות לביקורת עצמי גבוהה יותר מגברים ולכן לא יתמודדו על משרות ללא התאמה של מאה אחוז מבחינתן.
איזון קריירה מול בית משפחה - ישנה הרגשה שהענף תובעני מאוד ולכן לא ניתן לקיים איזון בין הקריירה לבית ומשפחה. בימינו עדיין יש דרישה/ציפייה חברתית מנשים להוות את העוגן המשפחתי יותר מאשר גברים.
ועכשיו בואו נחזור לחליפה מישיבת הדירקטוריון.
אין ספק שעולם הסייבר בפני עצמו משתנה ומתפתח בקצב מהיר במיוחד. תהליכים שבתחום מקביל קורים במשך שנתיים ואפילו חמש, עוברים על עולם הסייבר תוך חצי שנה. ברבע המאה שאני מלווה את תחום הסייבר, ראיתי בכל שנה עוד ועוד נשים שנכנסו לתפקידים משמעותיים והביאו איתן רקורד אקדמי וניהולי מאוד מרשים.
קצת יותר אומץ להעז ובשנתיים שלוש הקרובות נוכל לראות הרבה יותר נשים מנהלות אבטחת מידע כמו שאנחנו רואים יותר מנהלות כספים ויועצות משפטיות. יש מלוא הטנא הזדמנויות לנשים בתעשייה הזו – הן רק צריכות לרצות. אפילו הדירקטוריון, מעוז הגבריות המסורתית, כבר בשל לזה.
הכותבת מלווה מנהלים וחברות בתהליכי היערכות והתמודדות לצמצום האימפקט של מתקפות סייבר.
