על פי בדיחה נפוצה בישראל לכל נהג מונית יש גם תוכנית מדינית, ובאותה אווירה ממש, כמעט לכל אזרח יש גם תוכנית כלכלית וגם תובנות על עתיד התעסוקה. בלי טיפת ציניות, אולי לפעמים כדאי להקשיב דווקא לקולות שעולים מהשטח, להקשיב וללמוד.
שנת הלימודים הנוכחית עומדת להסתיים אבל למקבלי ההחלטות עוד נשארו לא מעט שיעורי בית להשלים כשמדובר במשימה הלאומית לצמצום פערים חברתיים, למתן הזדמנות שווה, להעלאת הפריון במשק ולקידום תעסוקה בקרב צעירות וצעירים.
כבר היה מי שטען לפני עשור שבניכוי חרדים וערבים מצבנו מצוין לפחות ברמת הנתונים הסטטיסטיים, מדינת סטרטאפ שופעת בהייטקיסטים, מה רע? תלוי את מי אתם שואלים, תלוי לאן אתם מסתכלים. כי בנקודת המבט שלי לא רק שאי אפשר להתעלם מהחרדים והערבים, אלא להפך, רק חיזוק משמעותי ומיידי של שתי הקבוצות האלה בשוק התעסוקה הישראלי, הוא המפתח ליציבות חברתית כלכלית עתידית במדינת ישראל. כל תהליך שלא מכליל בתוכו את הדור הצעיר בחברה החרדית והערבית, הוא תהליך שיחזור אלינו כמו בומרנג בעוד עשור, כשנמצא את עצמנו חיים בשתי מדינות לשני מעמדות חברתיים, פשוט ככה. מדינת העשירים ומדינת כל ענייה.
יצירת צמיחה מכלילה
יש לא מעט מקומות עבודה בישראל שבאמת פועלים "בניכוי חרדים וערבים", אבל הבעיה לא מתחילה שם, אלא הרבה לפני כן, וכמו תמיד היא באה לידי ביטוי כבר במערכת החינוך (וכאן צריך לציין לטובה את מערכת החינוך בחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית שמצמיחה בשנים האחרונות גם את בתי הספר המובילים בישראל באחוזי הזכאות לבגרות, גם את הצמיחה המשמעותית ביותר בשילוב תלמידות במקצועות ריאליים וגם חתירה למצוינות חינוכית).
הבעיה מתחדדת בעיקר בשלב השירות הצבאי. עבור רבים מהחיילים והחיילות, השירות הצבאי הוא בסיס ללימוד מקצוע חדש או התמקצעות בתחום שהם כבר מכירים. מסלולים מיוחדים בשנים האחרונות מחברים חיילים משוחררים למקצועות מבוקשים, כולל להיי-טק, וכמובן שמעודדים לימודים גבוהים על חשבון המענק. המעטפת הזו, שגם בה תמיד יש מקום לשיפור אבל היא מרשימה גם היום, מעניקה לחיילים המשוחררים נקודת זינוק טובה יותר במסלול המקצועי.
בני גילם שאינם משרתים יתחילו את המסלול המקצועי כמה צעדים אחורה, כשמוסיפים לזה את העובדה שמרבית היישובים בחברה הערבית והחרדית נמצאים במדדים הנמוכים מבחינה חברתית-כלכלית, עם יותר אחוזים של עוני, יותר ילדים במשפחה, יותר חסמים אובייקטיביים, אין פלא שסיכויי ההשתלבות בשוק התעסוקה - ובוודאי במקצועות המתגמלים – נמוכים משמעותית.
התובנה הזו היא אחת מיני רבות בתהליך יצירת צמיחה מכלילה בישראל, פועל יוצא של פורום בין משרדי שפעל בשנה שעברה והגיש שורה ארוכה של המלצות אופרטיביות ובמרכזן שלושה עמודי תווך: השתתפות בכלכלה (בתוך זה גם תעסוקה ופיריון, הכללה פיננסית, מיומנויות וכישורים), נגישות לשירותים (חינוך, בריאות, חברה וסביבה) ונגישות תשתיות (דיור, תחבורה ודיגיטל).
רק צמצום פערים בכל הגזרות הללו, יבטיח שינוי של המגמה הקיימת. כיום פריון העבודה במשק נמוך ב-24% מממוצע ה-OECD (מניחה שנתוני הקורונה ישנו את הממוצע כי המוחלשים היו ראשונים לצאת ואחרונים לחזור) אבל זה שיפור זמני. שיעור העוני במגמת עליה ויחד איתו הקיטוב הכלכלי והפערים החברתיים. משבר הקורונה רק חידד פערים: רמת האבטלה עלתה, את עיקר המחיר משלמים בעלי השכלה בינונית ומטה וכמובן צעירים וצעירות בחברה הערבית, ההאצה הדיגיטלית הותירה חלקים בציבור מאחור, רמת החיים ירדה ומעגל העוני התרחב.
וכאן הבעיה נעשית עוד יותר מורכבת. עוני מוליד עוני. בישראל הקטנה עדיין קיימת פרדיגמה לפיה כתובת מגורים או מצב חשבון הבנק ישפיעו על העתיד המקצועי של הילדים יותר מכל
דבר אחר. זו תפיסה שאם לא נפעל בצורה אקטיבית מאוד לשנות – תכתיב עתיד מדאיג מאוד לדורות הבאים.
מיזם להגברת הצמיחה
על סמך נייר העמדה המקיף שהיינו שותפים לו והוגש על ידי הפורום לצמיחה מכלילה, בהובלת משרד הכלכלה והמשרד לשוויון חברתי, יזמנו ב-BR הישראלי (השולחן העגול של המנהיגות העסקית) בראשותו של יואל חשין, בשיתוף החברה למתנ"סים הארצית, מיזם להגברת הצמיחה בדגש על חיזוק המיומנויות והכישורים של צעירים בחברה הערבית. בעסקים כמו בעסקים השורה התחתונה עמדה לנגד עינינו: איך עוברים מהפסד של 5.4 מיליארד בשנה בחברה הערבית לגידול של יותר מ-33% בתל"ג? המסקנות שלנו היו ברורות: חינוך טוב – יזמנו תוכנית דו שנתית לצעירים וצעירות בחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית שתכין אותם בדיוק לעולם התעסוקה העתידי והאיכותי, בנינו עוגנים להצלחה, התאמנו את התוכנית לקהל היעד, שילבנו בה שפה, כישורים ומיומנויות, יישומי טכנולוגיה, כישורים אישיים ומקורות השראה. למדינה עדיף להשקיע 22,000 שקלים פר משתתף למשך שנתיים במקום לשלם בעתיד 52,000 שקלים דמי אבטלה כל שנה. כל משתתף שיגיע להיי-טק יחזיר למדינה למעלה מ-50,000 שקלים במיסוי שכר מדי שנה ולמעשה יתרום לתל"ג כחצי מיליון שקלים. למדתי עם השנים שאם רוצים לחשוב לטווח רחוק, עדיף להקשיב למנהלים של החברות הגדולות בישראל – הם יודעים בדיוק איך לעשות את החשבון.
המנהיגות העסקית מוכנה לקחת פיקוד וליישם בכוחות משותפים בשילוב ידיים עם הממשלה ועם החברה האזרחית. הקמנו עם זרוע עבודה והסתדרות העובדים את מנהלת המעסיקים ופיתוח ההון האנושי כדי למפות ביקושים, להתאים הכשרות ולספק מענה למעסיקים ולעובדים וראינו כתוצאה מכך פי 13 צמיחה! בקרב המשתתפים בהכשרות עם השמה בקצה. הרעיונות הללו ישימים ואפשריים, רק צריך לאמץ אותם.
מדברים עכשיו הרבה על ניסויים שכשלו וניסויים שהצליחו בכל הנוגע לשילוב החברתי היהודי-ערבי במערכת הפוליטית. אני לא מתעסקת בפוליטיקה, אבל יודעת דבר אחד – מדינת ישראל והכלכלה הישראלית לא ישרדו בלי שנשנה משמעותית את תמונת המצב החברתית כלכלית. אז האחריות הלאומית של כולנו היא להתגייס לנושא כאן ועכשיו, לפני שכבר יהיה בלתי אפשרי לשנות.
הכותבת היא מנכ"לית Business Rountable ISRAEL והפורום הכלכלי חברתי מבית נשיאות המגזר העסקי
