המלחמה האחרונה העלתה לכותרות את נושא כלי הטיס הבלתי מאויישים - הכטב"מים. עד לאחרונה הייתה טכנולוגיה זו מוכרת יותר בשמה הקודם - מטוסים ללא טייס (מל"ט).
לא מדובר בנושא חדש. הראשון שפיתח מל"ט צבאי, ואף בנה ומכר לצבא כמה עשרות מל"טים כאלו, היה לא אחר מאשר אורוויל רייט, אחד מהאחים רייט, שנים ספורות בלבד לאחר שהללו הטיסו את המטוס הראשון בעולם (דצמבר 1903). הממציא צ'רלס קטרינג הגיש כבר ב-1919 בקשה למשרד הפטנטים האמריקני לבניית מל"ט הבנוי סביב פצצה במשקל של כ-80 ק"ג. המל"ט כלל מנוע בוכנה ומדחף, שהמריא על גבי מסילה, ונוהג למטרתו באמצעות פיקוד רדיו, בקשר עין עם המפעיל.
למרות ההחלה המוקדמת, הנושא לא תפס תאוצה ובניגוד להתקדמות העצומה בטכנולוגיית המטוס המאוייש, במיוחד מאז מלחמת העולם השנייה, המאמץ לפיתוח כלי טיס בלתי מאויישים היה משני ולא הביא לפריצות דרך.
לא רק מידע - כטב"ם נושא חימוש
נקודת המפנה בעידן המודרני התחוללה בעיקר בישראל. תחילתה בצורך להשיג מודיעין בזמן אמיתי על האויב במהלך מלחמת ההתשה (1969-1970). נקודת המפנה הייתה בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים. חיל האוויר התקשה מאד בהשמדת מערך סוללות טילי הקרקע אוויר של האויב, ובמיוחד בהשמדת הסוללות הניידות. הצורך להשיג מודיעין בזמן אמיתי, שיהיה רלוונטי לתקיפה עוד לפני שהסוללות שינו את מקומם, נעשה חיוני. התברר שהמטוסים הזעירים ללא טייס (מזל"טים) שפיתחה ישראל עד אז, אינם מספיקים וכי יש לדחוף את הטכנולוגיה קדימה.
במקביל, עקב התפתחות טכנולוגיית המחשב, נעשו המחשבים קטנים מספיק כדי שחלק מהפונקציות של הכטב"ם ייעשו באופן אוטונומי על ידי הפלטפורמה עצמה. התפתחות המחשבים הביאה גם להתפתחות מואצת של דיוק הפגיעה במטרה ולנשק החכם.
למרות שלקחים דומים הופקו גם על ידי האמריקאים במלחמת וייטנאם, הייתה זו דווקא ישראל שהובילה את הפיתוח העולמי בשנות ה-80' של המאה ה-20. מספיק להמחיש זאת על ידי העובדה שהפעם הראשונה בה נישה שימוש משמעותי במל"טים על ידי הצבא האמריקאי, הייתה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה (1991). המל"טים, אגב, נרכשו בישראל.
במקביל, כנאמר לעיל, גדל דיוק החימוש וניתן היה להטיל אותו "מנגד", כלומר, מחוץ לטווח היעיל של מערכות ההגנה של האויב. זה גרם לצורך לחבר באופן מהיר את המידע הנאסף מהכטב"ם עם החימוש המוטל מנגד. לכך פותחו טכנולוגיות רבות והיה זה אך טבעי שבשלב מסוים (בתחילת שנות ה-90') עלה הרעיון לחבר את השניים: לתלות את החימוש על הכטב"ם האוסף מידע ולהטיל אותו על המטרה שהתגלתה.
היה לי הכבוד ליזום את הפיתוח הזה, לנהל אותו ולהכניס את הכטב"ם התוקף הראשון בהיסטוריה לכשירות מבצעית לפני למעלה מ-20 שנה. המערכת (עליה קיבלתי פרס ביטחון ישראל יחד עם עמיתי לפיתוח) נקראת בשם "זיק", והיא כיום סוס העבודה העיקרי של צה"ל במלחמה הנוכחית.
ה"עיניים קדמיות" של הלוחמים
המערכת כמובן לא קפאה על שמריה ביותר מ-20 השנה שחלפו מאז הוכרזה מבצעית. היא גדלה ושופרה כמעט בככל תחום שניתן לתארו, תוך ניצול הקצב האקספוננציאלי של התפתחות הטכנולוגיה בכלל ובהיבטי המחשוב בפרט.
דוגמה אחת בולטת היא הכנסת הבינה המלאכותית לסיפור. החל מהצורה בה מעובד המידע שנאסף, וכלה בפעולות מסויימות שנעשות על ידי מערכת הנשק באופן אוטונומי. עם זאת, יודגש שהחלטות מסוימות "הופקעו" מממחשבי הבינה המלאכותית, ונותרו בידי האדם הנשאר תמיד בחוג הפעלת הנשק.
בקצה השני של הספקטרום, הוכנסו למבצעיות כלי טיס קטנים, זולים ופשוטים יותר. הדוגמה הבולטת לכך הם הרחפנים, המופעלים כיום ישירות על ידי הדרג המסתער בשטח. הם מהווים למעשה "עיניים קדמיות" עבור הלוחמים ומאפשרים להם לראות מעבר לקיר, או בתוך המבנה.
תקצר כאן היריעה מלמנות את כל סוגי הכטב"מים שנעשה בהם שימוש בעולם כיום. חלקם מהווים פלטפורמה לנשיאת חומרי נפץ ותו לא. במקום לשים את חומר הנפץ על רקיטה או טיל אפשר להטיס אותו על גבי כטב"ם. אם המרחק קצר, אפשר לנהוג אותו אל המטרה בקשר עין ישיר בינה ובין ההמפעיל. אם המרחק ארוך, צריך לשים על הכטב"ם מערכת ניווט כמו GPS למשל.
ההגנה בפני כטב"מים
ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה, הביאה להאצה בשימוש בכלים לא מאויישים בכל העולם ולא רק באזורנו (ראה למשל מלחמת רוסיה-אוקראינה). זה מביא לכך שהכטב"מים אינם רק עוד אמצעי התקפי, אלא גם איום. כאן עולה סוגיית ההגנה בפני כטב"מים.
בניגוד לטילים ורקיטות, יכולים הכטב"מים לטוס נמוך, מאחורי תוואי שטח בולטים, בתוך וואדיות וכדומה. עלול להיווצר מצב בו הזמן בין התגלות הפלטפורמה ובין פגיעתה במטרה הוא קצר מאד, כלומר, יותר קצר מהזמן הדרוש למערכות ההגנה לפגוע בכטב"ם. כדי להתגבר על בעיה זו, אפשר להשתמש במגוון אמצעים, כמו לוחמה אלקטרונית שתשבש את פעולת הכטב"ם (שיבוש GPS למשל), פיתוח אמצעי גילוי "מלמעלה", או פיתוח אמצעי יירוט בעלי זמן תגובה קצר מאד.
האמצעי הבולט ביותר במשפחה זו הוא נשק הלייזר רב העוצמה, שהחודש התקבלה ההחלטה במערכת הביטחון להשלים את פיתוחו ולהציבו באופן מבצעי תוך כשנה.
לסיכום, ישראל היא מובילה עולמית בעולם בתחום פיתוח כלי הטיס הבלתי מאויישים בכלל, ובתחום הכטב"מים התוקפים במיוחד. המלחמה האחרונה לימדה אותנו שעלינו להתייחס ברצינות לכלים אלו גם כאיום. אולם, צריך לזכור כי ההובלה העולמית שלנו שהוזכרה לעיל, חלה גם על פיתוח אמצעי הנגד.
מכיוון שפתחנו בהיסטוריה, נסיים בהיסטוריה. למעשה, כלי הטייס הבלתי מאוייש הראשון בהיסטוריה האנושית, בו נעשה שימוש לאיסוף מודיעין, היה... היונה שהפעיל נוח כדי לדעת אם פני המים במבול ירדו.
הכותב הוא ראש סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון וראש מרכז הסייבר של אוניברסיטת תל אביב
