אומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו; פטמה מצאה בכל שלבי ההתבגרות המקצועית את ה"מבוגר" התורן שהאמין בה, עד שהגיעה בעצמה לעמדה המעצימה שבה היא נמצאת היום. המסע שלה, שהחל כבת אמצעית עקשנית במשפחה של מורים למתמטיקה, הוא שיעור בנחישות וביכולת לזהות הזדמנויות. בגיל 36, כשמאחוריה ניסיון של למעלה מעשור בליווי מפעלי המזון הגדולים בישראל, פטמה אינה שוכחת מאיפה הכול התחיל. את דרכה החלה בתוכנית "נועם" (נוער ערבי מצטיין), במימון איתן ורטהיימר ז"ל. "זו הייתה נקודת המפנה שלי. התוכנית לא רק נתנה לי מימון, היא נתנה לי הכרה. איתן ורטהיימר האמין בפוטנציאל שלנו ללא קשר למצב הכלכלי, וזה בנה אצלי עמוד שדרה מקצועי. כשהיה עלינו לחץ לעמוד בציונים גבוהים כדי לשמור על המלגה, זה לא היה נטל - זו הייתה הוכחה ליכולת".
הסטודנטית שראיינה את הפקולטות
אחד הרגעים המכוננים בעיצוב דמותה כעצמאית התרחש עוד לפני שהתחיל הסמסטר הראשון. בעוד סטודנטים רבים נאבקים להתקבל לכל פקולטה שתסכים לקבלם, פטמה הגיעה לטכניון עם ביטחון עצמי נדיר."היו לי ציונים שאפשרו לי ללמוד כל מה שרציתי, אבל רציתי מקום שבו אקום בכל בוקר עם חיוך", היא נזכרת. במקום לחכות למכתב קבלה, היא יזמה פגישות עם מזכירויות הפקולטות השונות, ישבה עם נציגים ובחנה אותן לעומק. "ממש ראיינתי את הפקולטות. שאלתי מה אני הולכת לעשות עם התואר הזה ביום שאחרי. כשהגעתי להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, ידעתי מיד - כאן הבית שלי; זה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
המשפחה תמכה בבחירה המקצועית הזו?
"אני מגיעה ממשפחה של מורים למתמטיקה, ומבחינת אבא שלי הוראה היא התפקיד האידיאלי לאישה ערבייה - בזכות השעות הנוחות והחופשים שמתאימים לגידול ילדים. הוא ניסה בכל כוחו לעודד אותי לשם, אבל סירבתי לקשור את העתיד המקצועי שלי לסטטוס המשפחתי העתידי שלי. אמרתי לו: 'אני לא רוצה לבחור מקצוע רק כי אולי אהיה אמא'. זה היה הלם עבורו בהתחלה, אבל העקשנות שלי ניצחה. בסוף הוא זה שנכנע, והיום הוא רואה שהבחירה שלי בהנדסה לא הייתה רק מרד, אלא רצון אמיתי להשפיע במקומות שבהם השפה שלי היא המדע והבטיחות".
בתעשייה שנחשבת גברית מאוד, ובוודאי בחברה הערבית, את מרגישה שהמגדר שלך הוא מכשול או יתרון?
"זו שאלה מורכבת. בתחילת הדרך נתקלתי במחסומים מפורשים. בראיון עבודה אחד נאמר לי בפנים: 'את ערבייה, אבא שלך יסכים שתעבדי עם גברים? את בכלל מסוגלת לתת להם פקודות?'. לא נתנו לי אפילו להיכנס לסיור בשטח. אבל עם השנים גיליתי שדווקא המגדר הוא יתרון אסטרטגי. בעוד שגברים במפעלים נכנסים לעיתים למאבקי אגו, אני מגיעה בגישה של 'ניהול רך'. אני מעצימה את העובד בשטח, מסבירה לו את ה"למה" ההנדסי. כשעובד מבין שהטמפרטורה שהוא מודד קריטית לבריאות הציבור, הוא הופך לשותף. השילוב בין סמכות מקצועית לאינטליגנציה רגשית (Soft Skills) הוא מה שמאפשר לי להסתדר עם המנכ"לים הקשים ביותר בתעשייה".
בירוקרטיה ככלי מציל חיים
כיום היא מלווה יצרנים, יבואנים ומפעלי קייטרינג ("משק יעקבס", "חוויה דרוזית" ו"עוף ירושלים") בתחומי איכות, בטיחות ורישוי. עבורה, הניירת הרגולטורית אינה עול, אלא תוצר של תכנון הנדסי קפדני. "אנחנו בעידן של אימוץ חקיקה אירופית. עבור יצרן, השינויים הללו הם סינית. כשהבירוקרטיה נעשית נכון, היא לא ערמת דפים - היא המנגנון שמונע ריקולים ואסונות בריאותיים. זה הכי אישי שיש; זה נכנס לאנשים לתוך מערכת העיכול".
החזון: למנוע במקום לפתור
בימים אלה חנכה משרד חדש בכפר קרע, המיועד לשמש גם כמרכז הדרכה. "השאיפה היא להעלות את המודעות, במיוחד במגזר, שבו המידע לא תמיד נגיש. אני לא רוצה רק 'לכבות שריפות', אלא להטמיע תרבות של בטיחות מראש". במקביל, היא משמשת כמנטורית לדור הבא: "אני מעדיפה להעסיק בוגרים ללא ניסיון. מישהו נתן לי הזדמנות פעם, וזו המחויבות שלי להחזיר".
mybcard.biz/fatmadahlihe
fatma.dahly.eng@gmail.com
בשיתוף פאטמה דחלה
