פחדים וחרדות הינם לעיתים חלק מהתפתחות נורמלית אצל ילדים צעירים, ולרוב חולפים מעצמם. ישנם מקרים בהם הם אינם עוברים והופכים בהדרגה לקושי משמעותי שמתבטא בהימנעות מפעילויות יומיומיות אותן עשו הילדים בעבר, כשלעיתים מלוות לכך התפרצויות זעם בלתי נשלטות.
"במקרים כאלו חשוב לא להשאיר את המצב כמות שהוא ולהתייעץ עם המערכת החינוכית שבה הילד נמצא, על מנת לשמוע כיצד הוא מתפקד בה. לפעמים הילד מתנהג בצורה שונה במסגרות שונות וחשוב להבין מה הטריגר שגורם להתנהגות השונה", כך אומרת אילנית נקדימון (51), פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית (C.B.T) ותיקה, בעלת קליניקה פרטית פעילה בגבעת שמואל ודוקטורנטית החוקרת בימים אלו את נושא הרגשות.
אילנית, המתמחה בטיפול C.B.T לילדים ובני נוער, החלה את דרכה במערכת החינוך כיועצת חינוכית. עד היום היא בונה ומנחה השתלמויות וסדנאות למורים ויועצים בפסגות השונות, מדריכת יועצות, מדריכת כישורי חיים ומדריכת אקלים. במהלך שנותיה הרבות במערכת, למעלה מ-30 שנה, נתקלה בלא מעט קשיים רגשיים של תלמידים אשר התבטאו בין היתר בבעיות התנהגות, ויסות רגשי, כעסים, התקפי זעם, קשיים חברתיים, חרדות שונות, מחשבות כפייתיות, ועוד.
"כך יצא שמתוך צורך אמיתי שעלה מהשטח ומתוך העניין האישי שלי בהבנת המתחולל בנפשם של אותם ילדים החלטתי שאני לומדת טיפול שנוגע בהווה, פרקטי, שאוכל לסייע להם להתמודד בצורה הטובה ביותר. בשנת 2016 סיימתי את לימודי הפסיכותרפיה הקוגניטיבית התנהגותית בתל השומר ואני חברה כיום באיט"ה - האגודה הישראלית לטיפול התנהגותי קוגניטיבי".
מדוע טיפול ה-C.B.T הפך לכה נפוץ בשנים האחרונות?
"מכיוון ששיטת ה-C.B.T נחשבת ליעילה ביותר בעולם המערבי במגוון קשיים ומצוקות. זו גישה טיפולית שמתמקדת בקשיים בהווה (בניגוד לטיפול דינמי ששם את הדגש על חוויות העבר), כשהמטרה היא להבין את ההקשר בין ההתנהגות למחשבות והרגשות שקדמו לה. הטיפול נעשה בגובה עיניים ונקבעת מטרה ברורה ביחד עם המטופל".
"בטיפול C.B.T המטופל נדרש להיות פעיל ולבצע תרגילים, ובקליניקה שלי אני משלבת בדרך הטיפול גם יצירות, סימולציות ומשחקים טיפוליים, ולא מסתמכת רק על שיחות. הכל בהתאם לגיל, הטמפרמנט ואופי המטופל. זמן הטיפול קצר יחסית והמטופל לומד לחשוב אחרת ומקבל כלים התנהגותיים ופרקטיים שעוזרים לו להתמודד עם הקשיים".
סנכרון מלא בין מערכת החינוך לקליניקה
יתרונה הגדול של אילנית נעוץ בכך שהיא מגיעה מהשטח, ממערכת החינוך עצמה, כך שהיא מודעת לצרכים, למגבלות, ליכולות ולרגישויות של המורים, התלמידים ובית הספר. "כשההורים או הילד מספרים לי על הקושי אני יכולה לדמיין איך זה נראה בדיוק גם בלי להיות שם", היא מסבירה. "כשצריך אני יוצרת קשר עם המערכת שבה הילד לומד ומשתדלת לתת המלצות/הנחיות לצוות או לתלמיד שמותאמות לשטח ותמיד מדברת בגובה העיניים. אני סוגרת מעגל בין המערכת ממנה הגיע הילד לבין הקליניקה כך שיש סנכרון מלא".
אנחנו נמצאים כיום בתקופה מורכבת שמלווה בהרבה דאגה. כיצד ניתן לשמור על תחושת היציבות והביטחון של הילדים?
"התקופה אכן מורכבת וקשה, אך חשוב שההורים יזכרו שיש להם השפעה על המצב הרגשי של הבית, כך שאם ההורה נמצא במצב של סטרס וחרדה, מצב רוח זה יעבור לילדים, במה שמוגדר הדבקה רגשית. כמו כן, אני ממליצה למנן את זמן הצפייה במסכים שאינם מייצרים שליטה אלא מגבירים לחץ וחרדה. לתת לגיטימציה לילדים לדבר על מה שהם מרגישים ולהקשיב להם (בלי לבקר או לבטל אותם), ללמד אותם להיות פרו אקטיביים כשהם מספרים לנו על קושי (ללמדם לקחת שליטה), להכניס לבית משחקיות שמעודדת יצירת רגשות חיוביים, לשלב בלו"ז שלנו זמן איכות קבוע עם הילדים, לשמור על סדר יום ושגרה, ליזום פעילויות הפוגה, ומעבר לכך לעודד הכרת תודה על הדברים הטובים שיש לנו בחיים".
"בסופו של יום, חשוב שאנחנו ההורים נאמץ קצת חמלה כלפי עצמנו, נשתדל למעט במשפטים קשים ומחמירים, גם אם עבר עלינו יום קשה ודברים לא הסתדרו כמו שרצינו ולא היינו סבלניים כלפי הילדים, חשוב לזכור שמחר יום חדש ושזה לא סוף העולם, לקחת הכל בפרופורציות ולדבר את הרגשות הללו מול הילדים, לשמש עבורם דוגמא: 'היום היה לי יום קשה בעבודה אז הגעתי הביתה קצת חסרת סבלנות, אני מתנצלת'. בגישה כזו יש סיכוי שגם הילד ידע להגיב בצורה דומה בסיטואציות מסוג זה. בסופו של דבר, כל קושי יכול להיות גם מקור של צמיחה והכל תלוי בהסתכלות".
להזמנת הרצאות וסדנאות צרו עימי קשר בכרטיס הביקור הדיגיטלי
סרקו לקבלת מידע נוסף
בשיתוף אילנית נקדימון
