כבר מגיל צעיר היה ברור לפרופ' עופר אמיר שהוא רוצה לטפל באנשים, אך גם ידע שהוא לא מעוניין להיות רופא. הוא חיפש תחום מקצועי הקשור לעולם הרפואה, ומהר מאוד הגיע ללימודי הפרעות בתקשורת והתאהב במקצוע. כיום הוא קלינאי-תקשורת מנוסה, פרופ'-מן-המניין ואיש סגל בכיר בחוג להפרעות בתקשורת בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שם הוא חוקר, מרצה, מדריך ומנחה את הדור הבא של קלינאי התקשורת.
במשך שנים הוא עבד כקלינאי-תקשורת במכון הדיבור והשמיעה בבית החולים שיבא, אך עם התקדמותו האקדמית, הפסיק את עבודתו הקבועה בבית החולים. למרות זאת, גם היום, הוא עדיין מתנדב יום בשבוע בבית החולים, שם הוא עורך אבחוני דיבור וקול, נותן ייעוץ מקצועי ומדריך סטודנטים. בנוסף, הוא מחזיק בקליניקה פרטית ברמת גן, שם הוא עוסק באבחון וטיפול בשני סוגי תחומים: הפרעות בשטף הדיבור (גמגום) והפרעות קול.
מה ההבדל בין הפרעות בשטף הדיבור להפרעות קול?
"הפרעות בשטף הדיבור כוללות, למשל, גמגום ודיבור-חטוף, אך הפרעות קול הן מצב בו הקול עצמו אינו מופק בצורה תקינה. הפרעות הקול הנפוצות כוללות צרידות, כמו שיכול להיות למורים בגלל דיבור בקול רם, הפרעות בגלל מחלות, פציעות או שיתוק של מיתרי הקול, אך גם הפרעות קול תפקודיות שבהן הגרון בריא אך הפקת הקול אינה תקינה מסיבות התנהגותיות או רגשיות, ואפילו מצבים של אובדן מלא של הקול".
עד כמה המתח הנפשי ממנו סובלים כולם מאז פרוץ המלחמה יכול לגרום או להחמיר הפרעות קול ודיבור?
"גם לגמגום וגם להפרעות קול יש, בדרך כלל, מרכיב ביולוגי. מאידך, שתי ההפרעות מושפעות מאוד מסיבות פסיכולוגיות, תקשורתיות והתנהגותיות. בתקופה זו אנשים רבים נפגעים במישרין ובעקיפין ממתח נפשי משמעותי, ולכן אנשים או ילדים הסובלים מגמגום או הפרעות קול, יכולים לחוות החמרה בתקופה הזו.
"בניגוד לדעה הרווחת, גמגום כמעט תמיד אינו נובע ישירות מטראומה או מתח נפשי. לגמגום יש בסיס נוירולוגי, כלומר התפקוד של מרכזי הדיבור במוח שונה ולכן מופיע גמגום. גורמים סביבתיים כמו לחץ או טראומה תורמים להופעה או להחמרה של הגמגום. אבל אם אין נטייה נוירולוגית ראשונית, הטראומה לא תוביל לגמגום. היא תגרום לגמגום רק אצל מי שקיימת אצלו נטייה ראשונית לכך".
סיכויי החלמה גבוהים בקרב ילדים
מכיוון שגמגום מופיע בדרך כלל בשנות הילדות המוקדמות, פרופ' אמיר עובד לא מעט עם ילדים. "בילדים צעירים ניתן לטפל בדרכים שונות", הוא אומר. "בטיפולים ישירים, שבהם הילד מתאמן לדבר בצורה שוטפת ורוכש כלים רגשיים להתמודדות; בטיפולים עקיפים שנעשים באמצעות הדרכת הורים מבלי לטפל בילד עצמו, ובטיפולים שמשלבים את שתי הגישות. השיטות משתכללות כל הזמן ורמת היעילות שלהן גבוהה. חשוב לזכור שכ-80% מהילדים הצעירים שמגמגמים מתגברים על הלקות באופן מלא ללא טיפול כלל, אבל אם הגמגום נשאר ואין שיפור תוך כמה חודשים, חשוב להגיע לבדיקה וייעוץ, כי יש דרכים רבות לעזור. בשנות בית הספר, בגיל ההתבגרות ולאחריו אני נוהג לטפל בעיקר באופן ישיר, כי בדרך כלל יש לילד או למבוגר מוטיבציה ויכולת גבוהה יותר לשתף פעולה, הן רגשית והן טכנית".
באילו מקרים אי אפשר לטפל בגמגום?
"השאלה החשובה ביותר היא כמה זמן עבר מאז שהגמגום הופיע לראשונה. אם אנשים סובלים מגמגום במשך כמה שנים, הטיפול לא צפוי 'לרפא' אותם, אלא להפחית את חומרת הגמגום ואת ההשפעה שלו. בדרך כלל גמגום מחלים תוך מספר חודשים עד 4-5 שנים מהופעתו. לאחר מכן קשה יותר להגיע להחלמה. לכן מומלץ לטפל מוקדם, עם הופעת הגמגום, כשמערכת הדיבור עדיין גמישה".
ומה לגבי טיפול בהפרעות קול?
"יש מקרים רבים בהם ניתן לטפל הפרעות קול באופן מלא, כמו נערים או גברים שלא התחלף להם הקול, או מקרים של אובדן מלא של הקול באופן פתאומי. במקרים אחרים, כמו גידולים, שיתוק מיתר או מחלות שונות, הטיפול יפחית סימפטומים וישפר את הקול".
"לא משנה מה הסיבה להפרעה, טיפול מקצועי מוקדם יכול לחסוך הרבה תסכול וכאב, ולשפר את איכות החיים והדימוי העצמי והתקשורתי של האדם", מסכם פרופ' אמיר.
בשיתוף פרופ' עופר אמיר
