גדלתי בחיפה במשפחה שלא היו בה עורכי דין, אך מאז שאני זוכר את עצמי הסתקרנתי מהמקצוע המיוחד הזה. בילדותי קראתי בשקיקה ספרים שכיכבו בהם משפטנים, וכשהייתה הזדמנות בבית הספר "לייצג" מישהו - הייתי תמיד מתגייס. בשנות נעוריי צפיתי באדיקות בסדרת הטלוויזיה "המרוץ אחר הגלימה", שזכתה לפופולריות בשנות ה-80' של המאה שעברה, ומובן שגם לא החמצתי סדרות משפטיות ששודרו בעקבותיה. לכן, אחרי שהשלמתי את שירותי הצבאי, לא היססתי במיוחד. עזבתי את חיפה ונרשמתי ללימודי משפטים וחשבונאות באוניברסיטת תל-אביב, ומאז אני מחובר לעולם המשפט כמו באינפוזיה.
נוכחות לבוגרים במערכת המשפטית
לימודי המשפטים בישראל תמיד היו מבוקשים מאוד. הסטטוס הנחשק והפרנסה הטובה של עורכי הדין היוו תמריץ, אבל גם ההבנה, כי המשפט הוא תחום ידע בין-תחומי; שהוא מושפע ומשפיע על דיסציפלינות דוגמת סוציולוגיה, כלכלה, פילוסופיה, היסטוריה, תקשורת ומדע המדינה, ושהוא מעלה שאלות יסוד מרתקות על היחסים בין אנשים, בין תאגידים לבני אדם, ובין המדינה לאזרחיה. כל אלה מאפשרים למשפטן לבחור במסלולי קריירה מגוונים מאוד: הוא יכול לעבוד כעורך דין, אבל גם לפנות לתפקידי ניהול ואסטרטגיה בארגונים עסקיים או בגופים ציבוריים, להיות לאיש תקשורת או לדיפלומט, לפצוח בקריירה אקדמית או פוליטית, לנהל עמותה או להקים עסק עצמאי, שבו ההשכלה המשפטית תשמש לו בו כנכס.
המרוץ אחר הגלימה בקרב צעירים הוביל בעשורים האחרונים לפתיחת בתי ספר למשפטים במכללות, וזו הובילה "להצפה" של המקצוע. אלא שהמציאות בשטח מלמדת שהדבר לא משפיע על בוגרי משפטים של אוניברסיטת תל-אביב: הם מחוזרים על-ידי משרדי עורכי דין מובילים, על-ידי ארגונים משפטיים חשובים הפועלים בשירות המדינה והמגזר השלישי ועל-ידי גופים עסקיים, שמכירים בעוצמות האינטלקטואליות של מי שלמד בפקולטה למשפטים הטובה בישראל.
מבט מהיר מעלה, אל צמרת עולם המשפט, תגלה דומיננטיות רבה לבוגרי הפקולטה. כך, למשל, בבית המשפט העליון מכהנים כיום שבעה בוגרים של הפקולטה, ובהם הנשיאה אסתר חיות, וכן שופטים רבים בבתי המשפט השלום והמחוזי. כמו כן, היועץ המשפטי לממשלה, הסנגור הציבורי הראשי, הפרקליט הצבאי הראשי - כל אלה זכו להכשרתם המשפטית בפקולטה. גם הצצה חטופה לעבר צמרת משרדי עורכי הדין הבולטים בישראל, או לעבר הנהלות הבנקים וחברות הטכנולוגיה, המגזר השלישי ומסדרונות הכנסת - תחשוף נוכחות דומיננטית לבוגרים שלנו. איך אמר פעם אחד מבוגרינו המפורסמים? "יש בוגרי משפטים ויש בוגרי משפטים של אוניברסיטת תל-אביב".
תוכניות לימוד ייעודיות
ההבנה כי רבים מהסטודנטים שלנו מבקשים להרחיב את ההשכלה הבין-תחומית שלהם הובילה אותנו לאורך השנים לפתח תוכניות לימוד ייעודיות, שבמסגרתן משלבים הסטודנטים את לימודי המשפטים עם תואר נוסף מרחבי הקמפוס. יש סטודנטים שבוחרים לשלב את התואר במשפטים עם לימודי ניהול, כלכלה וחשבונאות, ויש אחרים שמשלבים אותו עם לימודי פילוסופיה, היסטוריה, פסיכולוגיה ומדע המדינה, או כל תואר אחר שהאוניברסיטה הגדולה בישראל מציעה. לאחרונה, לאור ההתפתחויות בקשר שבין עולמות המשפט והטכנולוגיה, פתחנו מסלול משולב במשפטים ובמדעי המחשב, המיועד לקומץ סטודנטים בעלי נתוני קבלה גבוהים במיוחד.
המצוינות האקדמית היא הסיבה המרכזית למוניטין יוצא הדופן של הפקולטה גם במישור הבין-לאומי, וכמה מהאוניברסיטאות המובילות בעולם, דוגמת הרווארד, ייל וסטנפורד, מקבלות באופן קבוע בוגרים של הפקולטה ללימודים מתקדמים. המוניטין הזה הוא שאחראי לכך שמידי שנה פרופסורים מבריקים מהמוסדות המובילים בעולם מגיעים להעביר קורסים בפקולטה, וגם לכך שלסטודנטים ולסטודנטיות שלנו ניתנת הזדמנות לבלות סמסטר באחת מאוניברסיטאות העלית מעבר לים.
תחושת שייכות
אבל לא רק מצוינות אקדמית ואופק קריירה מבטיח ניתן למצוא בפקולטה, אלא גם תחושת שייכות עמוקה מאוד, שכל מי שבילה זמן מה בפקולטה יעיד עליה. המסגרת האינטימית, שמאפשרת היכרות בין סטודנטים מכל קצוות הארץ ומגזרי החברה השונים, הולידה לאורך השנים חברויות אישיות וקשרים מקצועיים שיימשכו הרבה אחרי תום הלימודים.
תחושת השייכות נובעת גם מהשאיפה המתמדת של חברי הסגל האקדמי והמנהלים לתת מענה לצרכים האקדמיים של הסטודנטים. דוגמה אקטואלית לכך היא מה שאירע בשנת הלימודים האחרונה, כשמשבר הקורונה אילץ אותנו לבצע התאמות רבות כדי להעביר את ההרצאות ואפילו את הבחינות למסגרת של למידה מרחוק. במאמץ עילאי נרתמנו כדי לשמר, ככל שניתן, את חוויית הלימודים בפקולטה, את המצוינות האקדמית, ובה בעת להתחשב בתלמידים שלנו.
אני מקווה שעד תחילת שנת הלימודים הבאה נוכל לחזור לפעילות מלאה בקמפוס, וכי המחזור החדש שייכנס לראשונה לפקולטה יזכה לאותה תחושה עוצמתית שליוותה אותי אז, לפני כשלושה עשורים, כשהייתי סטודנט צעיר. אין לי ספק שמי שיתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב יזכה בחוויה משנת חיים, וגם אחרי שישלים את התואר ויעזוב את הפקולטה, יבין שהשפה שלמד בה לא תעזוב אותו לעולם.
הכותב הוא דקאן הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב
