לפני כמה שנים פצחה עיריית תל אביב-יפו בסדרת שינויים קוסמטיים לאורך הטיילת המתחילה אי שם בצפון תל אביב ומסתיימת ביפו. אולם ראש העיר, רון חולדאי, הרגיש שאין זה מספיק ליפות את הקנקן ואין מנוס אלא לראות ולחזק גם את מה שיש בו. וכך, בשנים האחרונות נכנסה לסיפור המישלמה ליפו ויד ביד עם התפיסה שהוביל ראש העיר החלו להזניק את יפו בשיתוף התושבות והתושבים. מיכאל וולה, סמנכ"ל המישלמה ליפו, מכנה זאת "ניהול רגשות" ומספר על האג'נדה החדשה-ישנה.
המישלמה ליפו פועלת לשיפור איכות החיים ביפו, תוך צמצום הפערים החברתיים בעיר וחיזוק השותפות והדיאלוג בין התושבות, התושבים והעירייה.
ייחודה של המישלמה הוא בהיכרות המעמיקה עם מאפייניה של יפו, עושרה התרבותי וקהילותיה ובפיתוח מענים מותאמים, תוך השמעת קולם וקידום ענייניהם של תושבי יפו בפני גופי עירייה ומדינה שונים.
המישלמה אמונה על מרכזי הקהילה, התרבות, הספורט והנוער ביפו ומקדמת שלל תחומים - החל בתשתיות ואתגרי הדיור, דרך יצירת תוכניות להשכלה ותעסוקה, לקידום הגיל הרך, צעירים ונוער וכלה בחיזוק תחומי התרבות והתיירות, הביטחון האישי והסדר הציבורי.
"צריך לשים לב לאנשים, לנהל רגשות, לשמוע את הצרכים האמתיים שלהם ואת אלה לחזק", פותח מיכאל וולה, "ולכן בשנים האחרונות יש דיאלוג של שותפות ובניית אמון בין העירייה לבין התושבים. בפועל יפו היא האזור הכי מגוון שקיים - יש בה נוצרים, מוסלמים, יהודים, ותיקים וחדשים, יוצאי אתיופיה, עולי ברה"מ, עשירים, עניים וכל חתך אפשרי. הגיוון הזה מייצר חיכוך ואתגר, אבל הוא גם חלק מהפוטנציאל של המקום ומהייחודיות שלו".
לבנות עם התושבים
חשוב לזכור כי יפו הייתה בירת התרבות של המרחב שבין ביירות לאלכסנדריה וקהיר לפני כ-100 שנה. מי שמסתובב במקום נושם את המרחבים העתיקים ואת העושר ההיסטורי של המקום. "למעשה, אנחנו רואים ביפו כמגדלור אלטרנטיבי של העיר ואולי אפילו של הארץ, ומבינים שזה הזמן להחזיר את יפו למרכז הבמה ולתת מקום לצבעים, לריחות ולמאפיינים של המקום הייחודי הזה".
במסגרת החזון שתיאר וולה, העירייה משקיעה רבות באירועי תרבות המתגבשים תוך כדי שיח עם התושבים, ומתן מקום לאומנים וליוצרים מקומיים, כאלה המייצגים את התרבויות השונות. "המטרה שלנו היא לא להגיע מבחוץ אלא לבנות את זה עם התושבים".
אחת הדוגמאות לכך היא פסטיבל "ערביט", פסטיבל ראשון בארץ של מוזיקה ערבית, שנועד לפנות גם לקהילה הערבית והיהודית שמתעניינת במוסיקה כזאת. גם אירוע רמדאן משקף תוצאה של שיתוף פעולה כזה. "יצאנו ב"קול קורא" לכל מי שרוצה להשתתף, עם דגש על פעילים מובילים מהקהילה המוסלמית, וכך ישבו בחדר אחד 20 איש ויחד בנינו את האירוע".
כך היה גם בפסטיבל "זומו", עמותה שעורכת אירועי תרבות גדולים בפריפריות החברתית-גאוגרפית בארץ, שהגיעה גם ליפו ד'. "בפועל, 56 אומנים פלסטיים ו-23 אומנים של מיצב ומיצג פעלו יחד עם התושבים, אותם הם פגשו בבניין שלהם, בסלון, בחדר המדרגות ובהשראת השיח הפכה שכונת ד' למוזיאון למשך סופ"ש שלם. 10,000 מבקרים, לא רק יפואים ולא רק מהשכונה, באו לצפות בפלא הזה. התושבים עצמם היו המדריכים למבקרים הרבים לאחר שעברו הכשרה יחד עם מדריכים מקצועיים".
גם בניין המישלמה הממוקם בשדרות ירושלים 110 ביפו נרתם לטובת התרבות באירוע "יפו 110", במסגרתו עשרות אומנים ויוצרים מהקהילה השתלטו על המשרדים והפכו את הבניין למיצג צבעוני אחד גדול ליומיים תמימים.
חינוך לתרבות
אבל בזאת לא הסתיימה מלאכת המישלמה. "במקביל לעשייה השקענו גם בחינוך לתרבות, במסגרתה אנחנו מוציאים את כ-500 מילדי החוגים של יפו למוסדות הציבור הכי גדולים וחזקים של העיר – מוזיאון, אופרה, תיאטרון כולל הדרכה בכל השפות ללא עלות, במטרה להנגיש את התרבות לילדים ולעיתים גם להורים. המיזם הגיע לאחר שהבנו שאנשים לא מקבלים את כל העושר שיש לתל-אביב - יפו להציע כמרכז תרבות, ולנו חשוב לחשוף אותם לזה. בנוסף, אנחנו מקימים בימים אלה עוד מרכז תרבות לצד אלה שפועלים כבר, "בית בראכאת" לתרבות פלורליסטית.
לצד זה מחזקים במישלמה את החינוך הבלתי פורמלי, שכן יש בו כוח עצום בצמצום פערים. "בכלל, כל פעילות שנעשית באופן וולונטרי מטעם הילדים היא מבורכת, שכן שם הם מתחברים לדמויות אחרות ומשמעותיות יותר מהמורה, בנוסף גם מתאפשר להם להתמודד עם כלים אחרים ועם בעיות כמו אלימות. וזהו הערך הגדול של החינוך הבלתי פורמלי שאותו אנחנו רוצים לנצל", מסביר וולה.
בקרוב יוקם "בית דג'אני", מרכז מדעים שמתווסף לרשימה ארוכה של מרכזים שבהם מתקיימות פעילויות העוסקות במדעים – "סטייט אוף דה ארט", פתוח לכולם בתשלום סמלי. "בנוסף, פתחנו השנה גם תוכנית מצוינות בתחומים של מדעים וחשיבה, ידע כללי, שפות, אומנות על גווניה וגם מצוינות בספורט - אקדמיה לכדורגל במסגרתה משחקות כיום למעלה מ-400 בנות בכיתות ה' עד ח' כדורגל, כאשר עד לפני שנה היו אפס בנות", מספר וולה בגאווה.
"לאורך השנים הבנו שכדי שאנשים יגיעו לפעילויות השונות לא מספיק להציע אותן בחינם, אלא יש צורך לגייס אנשים לשורת ההנהלה מתוך הקהילה היפואית, וכך דאגנו למשל שלמעלה מ-30 אחוז מהעובדים יגיעו מתוך הקהילה הערבית. חשוב מאוד שהתושבים ירגישו שמי שמייצג אותם הגיע מהקהילה שלהם. התחושה היא שמבינים אותם ורואים אותם וזה יוצר שותפות מעבר לייצוג. בעיקר במקום שיש בו משברים עמוקים וצורך לייצר דיאלוג כדי לקרב אותם".
מעשה ב"אָמֵסְט" בלונים
מחקרים קובעים כי ילדים ממעמד סוציואקונומי נמוך מגיעים למסגרת לימודית עם כרבע מאוצר המילים הנדרש. זאת ועוד, מחקר שביצעה העירייה הצביע על כך ש כ-50 אחוז מהילדים בגילי 3-0 ביפו אינם נמצאים באף מסגרת. פועל יוצא הוא שבגיל שלוש הם מוסללים אוטומטית והסיכוי לסגור פערים קטן. "לכן פיתחנו את "גן משפחה" תוכנית שפועלת בשיתוף מינהל החינוך העירוני ומציעה לאימהות להגיע מספר פעמים בשבוע לכשלוש שעות מפגש עם גננת", מספר וולה, "ראשית, איש מקצוע רואה את הילדים ומזהה במידת הצורך קשיים, ושנית הילדים זוכים לאינטראקציה עם ילדים בני גילם מה שתורם להתפתחות שלהם. פרויקט נוסף הוא משפחות יוצאי אתיופיה שנועד להביא את סיפורי הילדות הישראליים שהם מעולם לא למדו. ההורים לומדים להכיר את החשיבות שבקריאת ספרים לגיל הרך ועל הדרך את ספרי הילדות הישראליים".
פרויקט הקראת ספרים קיים בכל יפו גם במטרה לחזק הורות. לצד הפעילות יש גם עמוד אינסטגרם להורים שמעבר לפרסום האירועים, כ-700 פעילויות לגיל הרך בשנה, מציע תוכן שקשור בהורות, חלקו אף בשפה הערבית, כי מעבר לעובדה שלא כולם מדברים עברית הרי שיש הורים שרוצים שילדיהם ייחשפו לערבית, ושוב ברוח התפיסה: 'אם טרחת לפרסם בערבית אתה רואה אותי'. גם אם התושב קורא עברית זה נותן תחושה יותר טובה", מסכם וולה.
בשיתוף עיריית תל אביב-יפו
