במשך עשרות שנים נתפסו המים בישראל כסיפור של הישרדות. מדינה מדברית התלויה בגשמים לא סדירים, שבכל כמה שנים מצאה את עצמה מול הקו האדום והשחור בכינרת ומול תחזיות קודרות על מחסור עתידי. אלא שבמהלך שני העשורים האחרונים הסיפור השתנה מן הקצה אל הקצה. ישראל לא רק פתרה את משבר המים המקומי, אלא הפכה לאחת המדינות המובילות בעולם בתחום החדשנות במים – מהתפלה בקנה מידה חסר תקדים ועד לפיתוח מערכות חכמות לניטור, בקרה וטיהור.
כיום חלק הארי של מי השתייה בישראל מגיע ממתקני התפלה מתקדמים. מדובר בשיעור יוצא דופן ברמה העולמית, כזה שממצב את ישראל כמעבדה חיה לחדשנות במים. אולם ההישג הזה אינו רק כמותי. הוא שינה את הדרך שבה ישראלים חושבים על מים, ממוצר בסיסי שנאבקים להשיגו למשאב שניתן לנהל, לשפר ולדייק.
ישראל הפכה בשנים האחרונות גם למוקד ידע עולמי בתחום. משלחות מקצועיות מגיעות לכאן כדי ללמוד כיצד משלבים בין רגולציה מתקדמת, יזמות פרטית ופתרונות הנדסיים רחבי היקף. חברות מקומיות מפתחות מערכות חיישנים לזיהוי דליפות בזמן אמת, בקרה מבוססת בינה מלאכותית לניהול תשתיות עירוניות וטכנולוגיות מתקדמות לטיפול בשפכים. האקו-סיסטם הזה אינו מנותק מהצרכן הביתי, אלא להיפך: הוא מזין אותו. הפיתוחים שמתחילים ברמת המדינה מחלחלים בהמשך גם לחיים ולהרגלים של כולנו.
הלה פרנקל, דירקטור תחום טכנולוגיות מים ורגולציה בשטראוס מים, מספרת כי "האתגר הלאומי של מים בישראל יצר תרבות של חדשנות. כשמדינה חייבת לפתור בעיה קיומית, היא משקיעה במחקר, בפיתוח ובהנדסה ברמה הגבוהה ביותר. והחדשנות הזו לא נשארת במתקני ההתפלה. היא הגיעה גם לשוק הפרטי ולמוצרים הביתיים. אנחנו רואים צרכן שמודע יותר, שואל יותר שאלות ומצפה ליותר, ואנו חייבים לעמוד בציפייה זו באמצעות פיתוח טכנולוגי שמעמיד את החברה בקדמת המוצרים".
לדבריה, מי הברז בישראל עומדים בתקנים מחמירים מאוד ונחשבים איכותיים בהשוואה בינלאומית. "אבל היום הצרכן שואל שאלות מעבר לטעם, כמו האם המים בטוחים לשתייה ובמה המוצר מטופל. יש כאן מעבר מתפיסה של 'מספיק טוב' לתפיסה של 'טוב יותר'". הציבור חשוף לכתבות ולמחקרים בעולם, קורא ושואל שאלות, ואנו חייבים לעמוד בקדמת הטכנולוגיה צעד אחד קדימה".
הטעם משפיע על הבחירה
החוויה הצרכנית אינה אחידה. הבדלים בהרכב המינרלים, ברמות הכלור או במקור המים יוצרים שונות בטעם ובתחושה. בנוסף, בתמי4 מסבירים כי מחקרים התנהגותיים מראים שטעם המים משפיע ישירות על היקף השתייה היומי. כאשר מים נתפסים כטעימים ונעימים יותר, אנשים באופן לא מפתיע שותים יותר. טעם המים הינו חוויית לקוח ראשונה. כאשר יש טעם לוואי או ריח קל של כלור, הצריכה עלולה לרדת, גם אם המים בטוחים לחלוטין.
"אנחנו רואים קשר ישיר בין חוויית השתייה לבין הרגלי הצריכה", אומר נועם ברנשטיין, דירקטור מוצרים בחברת שטראוס מים. "שיפור קטן בטעם יכול לייצר שינוי גדול בצריכה, וזה כבר הופך להיות נושא בריאותי שחשוב להתעכב עליו".
וכאן בדיוק המקום של טכנולוגיית הטיפול של שטראוס מים. מעבר לעידוד הצרכנים לשתות יותר, הטכנולוגיה מאפשרת לדבריהם ליהנות ממים בטוחים ואיכותיים.
ובמקביל לשיח על טעם המים, נושא איכות המים עולה גם הוא. כך לדוגמה, מיקרופלסטיק – חלקיקי פלסטיק זעירים, שנוצרים מפירוק מוצרי פלסטיק הנמצאים בסביבה, במזון ובמי שתייה ועלולים להיספג בגוף לתוך הרקמות. על אף שהמחקר המדעי עדיין מתפתח ואין מסקנה חד-משמעית לגבי ההשפעות ארוכות הטווח, ארגון הבריאות העולמי כבר קרא להעמקת הבדיקה וההבנה של חשיפה מצטברת לחלקיקים האלו.
מחקרים בינלאומיים אף הצביעו על כך שגם מים מבוקבקים עלולים במקרים מסוימים להכיל מיקרופלסטיק, בין היתר כתוצאה מתהליך הייצור והאחסון של בקבוקי פלסטיק. מכאן המעבר לפתרון ביתי אינו רק עניין של נוחות, אלא עשוי להיות גם כחלק מתפיסה בריאותית וסביבתית רחבה יותר.
ברנשטיין מסביר בהקשר הזה כי "האתגר שלנו הוא לקחת ידע הנדסי מורכב מאוד ולהפוך אותו לפתרון פשוט ואינטואיטיבי. הצרכן לא רוצה להיכנס לפרטים טכניים. הוא רוצה לדעת שיש שכבת ביטחון נוספת, שיש בקרה, שיש סינון מתקדם ובעיקר שיש מי שמפקח על כל התהליך".
לדבריו, מכשיר מים מודרני הוא כבר לא רק גוף חימום וקירור. "אנחנו מדברים על מערכת שלמה עם חיישנים, מנגנוני בקרה והתרעות חכמות", הוא מסביר. "יש כאן טכנולוגיה שעובדת מאחורי הקלעים כדי לייצר עקביות ואמינות כי במים אין מקום לפשרות".
בעידן של עודף מידע המוביל לעתים גם לעודף חרדה בריאותית, תחושת הביטחון הופכת למרכיב מרכזי. אנחנו כצרכנים אמנם לא בודקים דוחות מעבדה ואזהרות, אך כן מחפשים אינדיקציות לכך שאנחנו יכולים לסמוך על המוצר. לכן גורמים כמו תקנים, בדיקות מחמירות ומעקב שוטף אינם רק אלמנטים טכנולוגיים, אלא רכיבים שעוזרים לבנות אמון ולהפחית דאגות מיותרות.
"שינוי אמיתי בהרגלים"
מעבר לאיכות ולבטיחות, ישנה שאלה בסיסית יותר שעולה בהקשר הזה: כמה מים אנחנו באמת שותים ואיך זה משפיע עלינו? ארגוני בריאות בינלאומיים ממליצים על צריכה יומית מספקת של מים כחלק משמירה על תפקוד קוגניטיבי תקין, איזון מטבולי וכן ויסות של טמפרטורת הגוף. מחקרים מצביעים על כך שגם התייבשות קלה יחסית עלולה להשפיע על הריכוז, מצב הרוח והביצועים הפיזיולוגיים. ובכל זאת, רבים אינם מגיעים לכמות המומלצת בכל יום.
דנית בן קידר, מנהלת אגף השיווק בתמי4, מספרת כי אנחנו רואים מגמה מעניינת: במשקי בית שבהם מותקנת מערכת מים ביתית. שם חלה עלייה ניכרת בצריכת מים יומית ולעתים גם ירידה בצריכת משקאות ממותקים. נוחות וזמינות הם שני הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הבחירה במים לעומת חלופות אחרות. כאשר מים קרים או חמים זמינים בלחיצת כפתור, ההחלטה לשתות אותם אינה דורשת מאמץ נוסף והיא מתבצעת באופן כמעט אוטומטי.
פסיכולוגים התנהגותיים מכנים זאת "ארכיטקטורת בחירה" – הדרך שבה עיצוב הסביבה משפיע על החלטות יומיומיות. כאשר האפשרות הבריאה ביותר היא גם הקלה ביותר מתרחש שינוי התנהגותי כמעט בלתי מורגש. במובן הזה, טכנולוגיית מים ביתית אינה רק מוצר נוחות אלא כלי לעיצוב הרגלים. היא משנה את סביבת הבחירה ומאפשרת לאנשים לבחור טוב יותר בלי להרגיש שהם "מתאמצים להיות בריאים".
בן קידר מחדדת את הנקודה הזאת ומדגישה כי "אנחנו רואים משפחות שמדווחות על שינוי אמיתי בהרגלים. פחות משקאות מתוקים במקרר ויותר מודעות לכמה שותים במהלך היום. הטכנולוגיה לא מחליפה את הבחירה האישית, אבל היא בהחלט מקילה עליה".
מים חכמים בעידן הדאטה
אם בעשור האחרון ראינו חדירה של מכשירים חכמים לכל תחום – מטלוויזיות ועד שעונים – אין סיבה שהמים יישארו מאחור. כבר כיום משולבות במערכות מים ביתיות יכולות בקרה וניטור מתקדמות, מחיישנים שמנטרים את מצב המסנן, דרך התרעות להחלפת פילטרים ועד למנגנוני בטיחות מתקדמים שכבר הפכו לסטנדרט בתחום. הכל כדי לעמוד מאחורי ההבטחה הצרכנית של מים טעימים ובטוחים.
אחת הזירות שבהן ניכרת יותר מכל החדשנות של תמי4 היא באבולוציה של מכשירי המים עצמם. ברנשטיין, שמנהל את תחום המוצרים והחדשנות בחברה, מתאר בהקשר הזה מהלך ארוך טווח שמתחיל בהבנת הצרכים בשטח.
בלב המערכת הטכנולוגית ניצב מסנן ה-MAZE – פילטר שפרנקל מגדירה כקפיצת מדרגה בתחום הסינון הביתי. "השם MAZE לא מקרי", היא מסבירה. "המים עוברים מספר תהליכי סינון דמויי 'מבוך' עם חומרים פעילים, המאלץ אותם לעבור דרך מסלול מורכב יותר. זה שונה ממסננים גרגיריים, שבהם המים זורמים מהר יחסית. כאן יש שימוש בלחץ המים שמאפשר ספיחה יעילה יותר של חומרים לא רצויים.
"אנחנו משמרים את הדברים החיוניים והבריאים הקיימים במי שתייה, זאת בניגוד למערכות אוסמוזה הפוכה או אפילו פילטרים גרגריים המסירים את הסידן, אנחנו משאירים את הסידן והמגנזיום. המטרה היא מים טעימים ונקיים, אבל כאלה ששומרים על ההרכב הטבעי שלהם החיוני לגוף. כמו אוסמוזה הפוכה, גם Maze מסנן מתכון כבדות כולל במערכת המים התת כיורית tami4tap".
בן קידר מספרת כי בשנים האחרונות החברה הרחיבה את קו המוצרים כך שייתן מענה למגוון קהלים. לצד ברי המים הקלאסיים, הושקו גם מערכות תת-כיוריות – פתרונות שמתחברים ישירות לברז המטבח ומשאירים את השיש נקי ומינימליסטי. בנוסף, השנה הושק דגם ייעודי לציבור הדתי, שמאפשר שימוש מלא במהלך השבוע ומועבר אוטומטית למצב שומר שבת.
גם בתחום הסודה נרשמה התקדמות. החברה השיקה מכשיר שמייצר הגזה עדינה יותר, המיועדת לשתייה יומיומית כחלק מארוחה ולא רק כתחליף למשקה קל. "פעם סודה נתפסה כמשקה מיושן והיום צעירים מאמצים את זה מחדש. אז רצינו לייצר חוויית סודה רכה ומאוזנת יותר, שמתאימה לארוחה ולא משתלטת על הטעם".
שיתוף פעולה נוסף שנחתם לאחרונה הוא עם חברת עמיעד, שמספקת מערכות סינון מים לכל הבית. "עמיעד מטפלים במים ברמת הבית כולו, ואנחנו מתמקדים בנקודת ההגשה, מה שמאפשר רצף של איכות בכל השלבים", מדגיש ברנשטיין.
אז מה השלב הבא? העתיד, כך נראה, נמצא עמוק יותר בעולם הדאטה והבריאות הדיגיטלית. בעולם שבו אנשים עוקבים אחרי צעדים, דופק ואיכות השינה, ייתכן בהחלט שהשלב הבא יהיה מעקב מדויק יותר אחר צריכת מים. מערכות עתידיות עשויות להציע ניתוח צריכה יומי, תזכורות מותאמות אישית ואפילו התאמה לטמפרטורה מועדפת בהתאם להרגלים.
ברנשטיין מעריך כי בעתיד אנחנו צפויים לראות "אינטגרציה עמוקה יותר בין מערכות מים לבין הבית החכם. לא מדובר רק בשליטה מרחוק, אלא ביכולת להבין דפוסי שימוש ולהציע חוויית שתייה מותאמת אישית. כך המים יהפכו לחלק ממערכת בריאותית רחבה יותר".
הוא מוסיף כי "אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך. כמו שכל תחום עבר דיגיטציה, גם תחום המים יעבור התאמה אישית עמוקה יותר בעתיד. זה לא יקרה ביום אחד, אבל המגמה ברורה – יותר דאטה, יותר שקיפות ויותר שליטה לצרכן והתאמה לצרכים הנגזרים ממגמות בעולם".
ולצד השיקולים הבריאותיים, קיים גם ממד סביבתי מובהק לצריכת מים. תעשיית המים המבוקבקים כרוכה בייצור פלסטיק בהיקפים עצומים, בשינוע ובהובלה לוגיסטית מורכבת. ועל אף שחלק מהבקבוקים ממוחזרים, שיעורי המיחזור בפועל אינם מושלמים וחלק ניכר מהפסולת מוצא את דרכו להטמנה או לסביבה.
"המעבר לפתרון ביתי לצריכת מים מפחית משמעותית את הצורך בבקבוקי פלסטיק חד-פעמיים. יש כאן שילוב מעניין בין אינטרס אישי לאחריות סביבתית", אומרת בן קידר. "הצרכן מקבל מים טעימים ונגישים יותר ובמקביל מצמצם את טביעת הרגל הסביבתית שלו. אנחנו מעריכים שבזכות המוצרים שלנו נחסכים כ-4 מיליארד בקבוקי פלסטיק מדי שנה".
מסיפור של הישרדות לצמיחה
בעידן של ריבוי מידע ולעתים גם ריבוי חששות, נראה כי אמון הופך למשאב מרכזי שאסור לזלזל בו. "במים אין מקום לטעויות", מדגיש ברנשטיין. "הצרכן רוצה לדעת שמישהו בודק ומפקח וגם שיש סטנדרט ברור. זו אחריות כבדה ואנחנו מתייחסים אליה במלוא הרצינות". אבל האמון הזה, כמובן, אינו נבנה ביום אחד. הוא מתפתח לאורך זמן, דרך עקביות, שירות ועמידה בהבטחות. במובן הזה, שוק טכנולוגיות המים אינו שונה מתחומים אחרים שבהם איכות ואמינות הם תנאי סף.
בסופו של דבר, הסיפור של המים בישראל הוא במידה רבה סיפור של שינוי – מדינה שהתמודדה עם מחסור קיומי והצליחה להפוך את האתגר להזדמנות טכנולוגית. הידע שנצבר במתקני ההתפלה ובמעבדות המחקר מחלחל היום גם למטבח הביתי ומשפיע על הדרך שבה אנחנו שותים, חושבים ומקבלים החלטות. "המים היו פעם סיפור של מאבק קיומי", מסכמת פרנקל. "היום הם סיפור של צמיחה ואיכות חיים. כי מים הם לא רק מוצר בסיסי אלא חלק מאורח חיים בריא ומודע".
תמי4
למעבר לאתר >>
בשיתוף תמי4
