ישראל היא ללא ספק מעצמת ביו-טק. חוקרים ומדענים שצמחו ושפועלים כאן נהנים ממוניטין בינלאומי בתחומם, למשל בזיהוי מוקדם של מחלות ובפיתוח טכנולוגיות וגישות חדשניות לטיפול בהן. המיקרוביולוגיה הישראלית היא שם דבר, ומכשור רפואי כחול-לבן הוא בבחינת תו תקן עולמי. לעומת כל אלה, תעשיית הפארמה המקומית נמצאת בנחיתות מסוימת. הצורך בהשקעות עתק במחקר ובפיתוח, כמו גם מורכבות ההליכים לאישור רגולטורי של תרופה, הופכים את השוק הזה לריכוזי במיוחד, נחלתן של מדינות בודדות. אבל משהו בנושא הזה בכל זאת מתחיל להשתנות.
את הפוטנציאל הגלום בתעשיית פארמה מקומית הפנימו רבים בזמן מגפת הקורונה. עיני העולם כולו היו נשואות אל ישראל הקטנה — מהראשונות להתחסן כפרטים וכקהילה גדולה והראשונה להורות על מתן חיסון שלישי (ורביעי) כבוסטר. הדאטה המסודר והמקיף של קופות החולים איפשר להנגיש את מנות החיסון באופן מהיר ויעיל ולעקוב במדויק אחר התוצאות. המסקנות הסטטיסטיות שזרמו מהקופות וממשרד הבריאות היוו בסיס לקבלת החלטות של עמיתים בכל רחבי העולם.
אלא שבכך לא מסתכמים היתרונות. החיבור של המחלקות הפנימיות בבתי החולים למכוני מחקר ולמוסדות אקדמיים מובילים הוא נכס בפני עצמו, ומובן מאליו שהאקוסיסטם של חברות הביו-טק המקומיות הוא מכפיל כוח. לרשות תעשיית הפארמה בישראל עומדת תעשייה ענפה וזמינה של דנ"א סינתטי, הדפסות בתלת-ממד, בינה מלאכותית ואלגוריתמיקה, יישומי ביג דאטה ומחשוב ענן, רובוטיקה ו-IoT. ראוי גם להזכיר כאן את תחום ההגנה בסייבר, כאשר עולם הרפואה בכלל ובתוכו השימוש ברובוטים בפרט הופך בהקשר הזה לנקודת תורפה אמיתית המחייבת התייחסות.
המסקנה מכל אלה ברורה: כשם שישראל הפכה להאב עולמי של R&D בתעשיית האוטומוטיב (ובכלל זה ברכב האוטונומי) בלי לייצר אפילו רכב מסחרי אחד, כך היא יכולה להיות ראש חץ בפיתוח ובשיפור היעילות של תרופות ומוצרי טיפול. כרגיל, היתרון היחסי שלה אינו בייצור חרושתי כי אם בטכנולוגיה ובמרכיבים עצמם. בליבת המוצר מציל החיים ומשפר איכות החיים הזה, שמיליארדי בני אדם זקוקים לו באופן הבסיסי ביותר.
מתחרות עולמיות נפגשות בחממה הישראלית
כדי שכל זה יתממש, לפחות בשלבים הראשוניים, נדרשת פעילות ממשלתית פרואקטיבית ליציקת היסודות — ומשם היצרניות יוכלו לקחת את זה הלאה. בהקשר הזה מרשים לעקוב אחר ידידתנו החדשה מהמפרץ: דובאי קיבלה החלטה אסטרטגית להעלות את תעשיית הפרמצבטיקה על ראש שמחתה. עשרות יצרניות תרופות כבר פועלות בה, ושווי השוק המקומי צפוי לצמוח מ-1.6 מיליארד דולר אשתקד ל-6.8 מיליארד עד 2025. היקפי הסחר סביב התעשייה הזו זינקו תוך שנה בעשרות אחוזים, כשהרשויות נחושות להפוך את העיר למרכז גלובלי של חדשנות בבריאות.
דוגמה יפה משלנו לחשיבה מחוץ לקופסה שיוצרת מציאות היא AION Labs, מעבדת חדשנות וחממת סטארט-אפים שיזמה הממשלה. עם צאתה לדרך, דרך מכרז של רשות החדשנות, הושק גם שיתוף פעולה נדיר בין כמה מענקיות הפארמה העולמיות שבדרך כלל מתחרות ביניהן: פייזר, אסטרהזניקה, קבוצת מרק (MERCK) הגרמנית וטבע. אמזון הצטרפה כשותפה חמישית סביב שירותי הענן (AWS).
השותפות במיזם בוחרות סטארט-אפים מבין רשימות המועמדים, מסייעות להם בפיתוח מוצרי הליבה ובגיבוש התוכנית העסקית, פותחות בפניהם דלתות ונטוורקינג, ועל פי מידת העניין המשותף, ממשיכות איתם הלאה לשיתופי פעולה עתידיים. הסטארט-אפים נהנים ממענק ממשלתי ומתקציבים שמקצות להן השותפות. ביעדים שהוגדרו: גילוי מהיר ומשופר של תרופות, חלופות לניסויים בבעלי חיים, תמיכה ברפואה מותאמת אישית וקידום הרפואה הדיגיטלית.
מהמחקר למדף בעשור שלם
כידוע, פיתוח במעבדה הוא רק תחילתו של תהליך מפרך שבסופו — לאחר שלושה שלבים של ניסויים קליניים (ניסויים בבני אדם) ובכפוף לאישורים הרגולטוריים — תגיע התרופה למדף. בממוצע, חולפות 15-10 שנים מתחילת הפיתוח ועד לבתי המרקחת, אם כי חברות התרופות משתדלות כיום להשיג Time to market קצר יותר. הודות לשימוש בכלי תוכנה, אנליטיקה ואלגוריתמיקה מתקדמים, הפיתוח עצמו מתייעל. באשר לרגולציה, ובפרט בזמני חירום כפי שראינו בקורונה, ניתן לבצע תהליכים במקביל ולהשיג את האישור המיוחל בנוהל מזורז.
ועדיין, פיתוח תרופה נחשב למשימה מורכבת במיוחד — מורכבת לאין שיעור ביחס לפיתוח חיסון למשל. זאת בשל תופעות הלוואי הנחשבות למרובות יותר, בין היתר כי תרופות נצרכות לרוב לאורך זמן, ואילו חיסון הוא חד-פעמי. סיבה נוספת היא המשימה הנדרשת: לא למנוע התרבות של וירוס קטן, אלא לעצור תהליך שכבר מפושט בגוף. גם מידת ההשפעה על המערכות הגופניות מורכבת יותר לבחינה בתרופות. ואכן, לא אחת קורה שתרופה שנראית מבטיחה במעבדה נכשלת בניסויים הקליניים, או מצליחה בניסוי המצומצם הראשוני אך מאכזבת בסקייל נרחב יותר.
בישראל משרד הבריאות אינו נוהג לאשר לשימוש תרופות חדשות שלא אושרו קודם לכן על ידי סוכנות משמעותית כגון ה-FDA או מקבילתה האירופית, ה-EMA. עם זאת, במסגרת הניסיון לכונן בישראל תעשיית פרמצבטיקה מתקדמת, יש מחשבות ראשוניות לשנות את פני הדברים גם בהקשר הזה.
הגביע הקדוש של הקנביס והפטריות
אחד התחומים החמים של תעשיית הפארמה כיום, הן הישראלית והן העולמית, כולל פרקטיקות ומוצרים שברובם אינם מוגדרים כלל כתרופות. המחקר והפיתוח סביב הקנביס הרפואי, המאמץ לדייק את המינונים והאיזונים ביחס לחומרים הפעילים שבו ולשפר את ההדירות, כלומר את האפשרות לקבל תוצאות זהות וצפויות מצמחים שונים — מעסיק רבות את המחקר והפיתוח המקומי, עם הישגים ברמה בינלאומית והשקעות מבית ומחוץ.
מסורת המחקרים כחול-לבן בנושא הקנביס היא ותיקה: פרופ' רפאל משולם ממכון ויצמן ומהאוניברסיטה העברית בירושלים היה הראשון בעולם שבודד, כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת, את החומר הפסיכואקטיבי של הצמח. הוא גם הציג את מבנה הקנבינואידים (THC ו-CBD) ועמד על השינויים הנוצרים באפקט שלהם בנוכחות טרפנים (הוא כינה זאת "אפקט הפמליה").
בישראל יש כיום כ-100 אלף בעלי רישיון לשימוש בקנביס רפואי, והוא מוגדר כקו טיפול שני שנועד להפחית סימפטומים בהתוויות רפואיות ספציפיות. המאמץ לדייק את המינון הנצרך בכל שימוש ולהתאים אותו באופן המיטבי לצורך הטיפולי עומד אף הוא במוקד המחקר.
בעוד שבצמח הקנביס רב עדיין הנסתר על הגלוי, בתחום משיק שצובר באחרונה תאוצה עולמית — שימוש בתרופות פסיכדליות — החומר הפעיל נצרך באופן ישיר, ממש ברמת המולקולות. גם כאן ישראל לא טומנת את ידה בצלחת: חברות מקומיות, בשיתוף מוסדות מחקר דוגמת הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, השיגו התקדמות מרשימה בגידול, במיצוי ובהפקה, בדרך לתרופות חדשות על בסיס סוגי פטריות ושורשים. למשל: פסילוסיבין, המופק מפטריות ממשפחת הפסילוסיבה (המוכרות כפטריות הזיה), ואיבוגאין, חומר פעיל המבוסס על שורש האיבוגה האפריקאי.
בארצות הברית תרופות מבוססות פסילוסיבין סינתטי משמשות כיום לטיפול בדיכאון, בבעיות עצביות ובהתמכרות לאופיאטים, שהפכה למגפה בפני עצמה. חברות בשווי 3-2 מיליארד דולר עוסקות כיום בפיתוח מסחרי של התרופות הללו. כיוון מוביל במחקר בארץ הוא שימוש בחומרים הפסיכדליים בתצורתם הטבעית כתוסף לתרופות קיימות לחרדה כגון ציפרלקס ופרוזק (תרופות מקבוצת ה-SSRI). העובדה שמדובר בתרופות מאושרות, יחד עם נתונים מהשימוש הנרחב והמתועד שנעשה לפני עשרות שנים בחומרים הללו, אמורים לסלול את הדרך לאישור מהיר של ה-FDA.
האלגוריתמיקה בשירות הפרמצבטיקה
עולם פיתוח התרופות נראה היום אחרת מכפי שהיה לפני עשר ואפילו חמש שנים. הרפואה המותאמת אישית; היכולת להריץ ניסויים במקביל על עצם המדמה איבר פגום כדי להתאים באופן מיטבי, פרסונלי ומהיר את הטיפול בחולים סופניים; השימוש הנרחב בבינה מלאכותית ולמידת מכונה, בזיהוי דפוסים מתוך בסיסי נתונים אסטרונומיים בהיקפם; המחשוב והאוטומציה שמלווים את התהליך כולו — כל אלה הופכים את תעשיית הפרמצבטיקה לענף מובהק של חדשנות. ובענף הזה, הידע והניסיון שנצברו בישראל יכולים להיות גיים צ'יינג'ר אמיתי.
