אסף זמיר נחשב תמיד ככישרון פוליטי צעיר ומבטיח. כשהיה בן 28 בלבד הוא נבחר לתפקיד סגן ראש עיריית תל אביב-יפו, ובכך הפך לסגן הצעיר ביותר בהיסטוריה של העיר. לאחר שתי קדנציות מלאות עשייה והישגים, הוא הספיק לעבור לפוליטיקה הארצית, כיהן כחבר כנסת, שר התיירות של ישראל וקונסול ישראל בניו יורק, וכל זאת עוד בטרם מלאו לו 44 שנים. בבחירות המוניציפליות האחרונות חזר למחוזות המוכרים והאהובים של תל אביב-יפו, התמודד כמספר 2 ברשימת ראש העירייה רון חולדאי, וכיום משמש כממלא מקומו וכסגנו.
"גדלתי בעירייה", הוא מספר כשהוא סוקר את מסלול הקריירה שלו, "ולאחר סיבוב גדול בפוליטיקה הארצית, חזרתי הנה עם פרספקטיבה שונה לגמרי. לא הייתי בטוח איך ארגיש עם הצלילה חזרה להתעסקות העירונית ברמת הפרט, אבל זה מרגיש כמו כפפה ליד. זה ממלא אותי באנרגיה, עניין ואתגרים מדהימים. יש לי דרייב גדול מאוד שהקדנציה הזו תהיה של מצוינות, הצטיינות והובלה קדימה, ואני שמח מאוד במקום בו אני נמצא כיום".
"לתת לכולם תחושה של חופש"
זמיר, דמות מוכרת ואהודה בעיר, חי את תפקידו 24/7. הוא מתגורר במרכז העיר, ואין רגע שבו הוא יכול לעבור ברחובות העיר מבלי שיעצרו אותו על כל צעד ושעל. אזרחים פונים אליו כל הזמן בשאלות, בעיות ורעיונות לשיפור, והוא משיב לכולם בסבלנות רבה. "אני מאמין גדול בנגישות, גם דרך הלשכה שלי וגם בדרך הבלתי אמצעית. זו הדרך הטובה ביותר לפתור סוגיות שונות בעיר. תל אביב-יפו היא עיר מיוחדת עם מגוון סוגי אוכלוסיות: יש בה תושבים שגרים בה, אנשים שמגיעים לעבוד בה, אנשים שמבלים בה ותיירים המגיעים לבקר – וזה יוצר סוגיות רבות שתפקידי הוא לתווך ולפתור".
כיום, כשהוא עדיין בתחילת הקדנציה, הוא מזהה את האתגרים הרבים העומדים בפני תל אביב-יפו, אתגרים מורכבים אולי יותר מאי פעם, הן ברמה החברתית והערכית והן ברמה התשתיתית. בכל המקומות הללו הוא מזהה הזדמנויות בהן ניתן להוביל שינוי אסטרטגי משמעותי.
כיצד אתה רואה את תל אביב-יפו מובילה ברמה החברתית והערכית?
"בשנים האחרונות העיר עברה מתקופת קורונה למאבק נגד הרפורמה המשפטית, קיטוב חברתי גדול סביב אירועי יום הכיפורים וייאוש סביב מלחמת 'חרבות ברזל' שלא מסתיימת. לצד שינויים בכלכלה הארצית שהשפיעו על העיר, יש ירידה בהכנסות העירייה, כאשר המשימות שלה רק הולכות ומתרבות: טיפול והתמודדות עם מצבי חירום, סיוע לכיכר החטופים, למשפחות המפונות, קליטת אזרחים חדשים לעיר, ועוד אתגרים כגון יוקר המחייה בעיר וכניסת אוכלוסיות צעירות חדשות אליה. בתוך כל המורכבות הזו אני תמיד שואל את עצמי מה המקום של תל אביב-יפו במדינת ישראל ומה תפקידה במדינה? כיצד היא יכולה להוביל את השיח? האם החלק שלה הוא מקטב או שמציע אלטרנטיבה ופתרון למצב הקיום? וכיצד מערכת החינוך העירונית תסייע לילדים שעברו מלימודים בזום בקורונה, להפגנות הרפורמה ולמצב החירום במלחמה?"
"לתל אביב-יפו יש תפקיד להראות שאפשר יחד, גם בימים של היפרדות", אומר זמיר. "יש לכך ביטוי בקואליציה העירונית המגוונת שיצרנו, שמביאה את הרעיון הזה לתוכן של העיר. הצלחנו ליצור בסיס משותף שיש בו יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים – כולם שותפים פוליטיים של ההנהגה, ואנחנו גם מקפידים על גיוון תעסוקתי בתוך העירייה עצמה. אנו רואים את עצמנו כמי שמגנים על ערכים ליברליים מבלי לוותר על פלורליזם כדי שגם מיעוטים החיים בעיר ירגישו שהם שווים בין שווים. צריך לעבוד על זה כל הזמן, זה יוצר התנגדויות בכל מקום, והגישה הזו היא לא טריוויאלית, אבל אנחנו לא זונחים את הנושא הזה. התשתית החברתית של תל אביב-יפו הצליחה עד השנה להלחים יחד אתאיסטים וחרדים, נוצרים ומוסלמים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט ואת קהילת הלהט"ב הגדולה ביותר במזרח התיכון – ולתת לכולם תחושה של חופש. אנחנו גם דנים בימים אלו לגבי המשמעויות של תהליכי החיבור הללו על מערכת החינוך העירונית והיינו רוצים ללמד תוכניות בנושא, זה כרגע בשלב דיונים וגיבוש".
תל אביב-יפו נמצאת בימים אלה בעיצומה של מהפכה תשתיתית – הגדולה ביותר מאז היווסדה. מהפכה זו כוללת את בניית הרכבת הקלה, הבנייה העתידית של המטרו ותהליך משמעותי של התחדשות עירונית בעקבות תמ"א 38 בבנייני מגורים ישנים. לתוך כל זה נכנסה המלחמה, ואילצה את העירייה להתמודד עם סוגיות תשתיתיות במצבי חירום. העירייה נדרשה לפנות ילדים לגנים אחרים עד שייבנו ממ"דים בכל הגנים בעיר, לרענן נהלי חירום, ולשפר את מערכי החירום והבקרה.
"בנוסף לכל אתגרי המלחמה, מהפכת התשתית שתל אביב-יפו נמצאת בעיצומה יוצרת פגיעה באיכות החיים שכרגע היא בלתי נמנעת", אומר זמיר. "כיכר רבין נראית כרגע כמו ארגז חול של ילדים עם מלגזה וטרקטור. אנחנו נדרשים לחיות לצד זה והדבר מייצר אתגרים וקשיים: בטיחות הולכי רגל, חניה על מדרכות, העברת תושבים למערכות תחבורה אלטרנטיביות, ניהול כלי אכיפה, והגברת הביטחון האישי על מדרכות העיר. התפקיד של העירייה, ושלי באופן אישי, הוא לטפל בהם ולדאוג שהאיזונים בין האתגרים לבין איכות החיים בעיר יתקיימו. אנו גם רואים את הפגיעה בשנים האחרונות בעסקים הקטנים בעיר. יותר עסקים נסגרים, מצטמצמים או ממונפים, ואנחנו מחפשים את הדרך להקל עליהם ולתמוך בהם".
עד כמה הפיכת תל אביב-יפו למוקד מחאות בשנים האחרונות השפיעה על איכות החיים בעיר?
"חלק גדול מהמוחים הם התושבים עצמם והמחאות אינן פוגעות בהם, מכיוון שאנו מאפשרים להם לקיים רצון ציבורי אמיתי. לתל אביב יש תפקיד לאומי כמרחב שמגן על חופש הביטוי, חופש המחאה ואקטיביזם בידיעה שאף מקום אחר לא יעשה את זה. זה חלק מרוח העיר, וזה מוסכם על הרוב הגדול של התושבים. ההכלה של האירועים הללו גבוהה מאוד מצד התושבים, ויש מיעוט קיצוני מאוד של הערות או תלונות".
חיזוק המטרופולין והמודל הניו-יורקי
זמיר מודע היטב לטענות שתל אביב-יפו הופכת להיות עיר של עשירים בלבד. "בתחום הזה לא תמיד יש לעירייה השפעה", הוא אומר. "הביקוש לדיור בר השגה עולה, אך לעירייה אין תמיד השפעה על הבנייה, זה חלק מתכנון אזורי וארצי שנמצא בידי המדינה. ובכל זאת, מכיוון שבתוך עמנו אנו חיים, העירייה הקימה רשות דיור עירונית לתכנון פרויקטים של כעשרת אלפים דירות שייבנו בעיר לצרכי שכירות מפוקחת ומוגבלת. אבל זהו כלי שבשיאו הוא מוגבל. אנשים רוצים לחיות בתל אביב-יפו כי היא עיר טובה, וצריך להגביר את הנגישות אליה באמצעות מערך היסעים מטרופוליני. אני מאמין שבעתיד איחוד רשויות בגוש דן עשוי לשפר את איכות החיים באזור. זהו פתרון ישים בהרבה. בכל מקום בעולם בו הביקושים למגורים מגיעים לגבהים כמו בתל אביב-יפו, יש התרחבות טבעית סביב טבעת המרכז. אנשים מוכנים לגור רחוק מהמרכז ובלבד שיוכלו להגיע אליו במהירות וביעילות, אך זה תחום שהוזנח בכל המדינה, וכעת אנו חווים את התיקון, כדי לאפשר לאנשים לקחת חלק בעיר הגדולה, גם אם הם גרים רחוק יותר ממנה".
זמיר אגב מאמין שחשיבות חיזוק המטרופולין היא משמעותית לא רק באזור תל אביב: "מדינת ישראל צריכה להפנים שאיכות החיים העירונית זוכה לביקוש גבוה יותר מאיכות חיים כפרית, ולכן צריך לפתח עוד מטרופולינים, כמו בחיפה ועוד אחד באזור הצפון, לחזק את אזורי באר שבע וירושלים. כך תתחזק העירוניות ולאנשים שרוצים לחיות בעיר יהיו מגוון אלטרנטיבות".
לגבי תל אביב הוא אומר כי "העיר שלנו צריכה להישאר כזו שמצליחה להחזיק את השור בשני קרניו – איכות חיים גבוהה ועירוניות גבוהה, ולשמור על גיוון אוכלוסייתי. כל היופי של העיר כיום הוא בכך שהאוכלוסייה שלה אינה הומוגנית, זה חשוב לתרבות, לאקטיביזם, לזכויות אדם. גם שוק העבודה כאן צריך להיות מגוון".
את השנתיים בהן שירת כקונסול ישראל בניו יורק, ניצל זמיר בין השאר גם להתבוננות על העיר מזווית העיסוק המוניציפלי. "למדתי מניו יורק רבות על מה טוב ומה לא טוב, מה הייתי לוקח משם לישראל ומה לא. יש שני דברים מרכזיים וחשובים שלמדתי מניו יורק ואני מביא איתי לכאן: הראשון הוא ההתמקצעות בשמירה על העיר כמרכז חיים, בילוי, פנאי ומסחר תוסס, תוך הגנה על איכות החיים למגורים. ראיתי איך מאפשרים לבלות ולהתפרנס בעיר, מבלי שהתושבים סובלים מכך. ניו יורק היא אחת הערים המתקדמות בעולם בתחום הזה, כי האיזון, הפיקוח ובהירות הכללים שם הם משהו שניתן ללמוד ממנו רבות. הנושא השני הוא מהו פלורליזם ביהדות וכיצד עיר יכולה להיות בית לכל חלקי העם היהודי. ראיתי בניו יורק חיי יהדות תוססים תוך הפרדה של הנשוא הזה מזכויות התושבים הבסיסיות. יהדות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל גווניה גם כשיש מסחר ותחבורה בשבת. אבל תל אביב היא עיר ייחודית מאוד שאין כמוה בעולם ואין מודל אחד עבורה. מכל עיר בעולם אפשר ללמוד משהו בסגמנט ספציפי ולהתאים אותו לאופי הייחודי של תל אביב-יפו".
מהו החזון שלך לתל אביב-יפו?
"כשנאמר תל אביב-יפו בעוד כ-16 שנה, סביר להניח שנתכוון לתא שטח הרבה יותר גדול ממה שמתכוונים אליו היום. אני רואה את תל אביב-יפו ממשיכה להיות המרכז התרבותי, העסקי והליברלי של ישראל, וכעיר שממשיכה להגשים את החלום של מאיר דיזנגוף: שער הכניסה לישראל, הלב הפועם של המדינה ועיר שהיא מגדלור של ערכים, עירוניות ומצוינות בניהול הציבורי".
בנוסף, מאמין זמיר כי העיר תעסוק הרבה יותר בסוגיות של אקלים ואנרגיה: "זו תהיה עיר שונה לגמרי מבחינת ההתנהלות במרחב הציבורי שאותו צריך להתאים לאתגרי האקלים המשנים את החיים בעיר. העיר תתנהל ביעילות אנרגטית וברמת ניקיון אחרת, ואנחנו כעת מתכננים זאת מבחינה אסטרטגית. זה עדיין בשלבים הראשונים. אני מאמין שתל אביב-יפו תהיה עיר שתמשיך להתנהל בצורה אחראית ותקינה, אך לא תוותר על תפקידה כמובילה חברתית, תרבותית, אוונגרדית בתחומי הרוח, הטכנולוגיה והחדשנות".
ומה הם מבחינתך הנושאים שעומדים על הפרק לטיפול לשנים הקרובות?
"כל נושא השירות הדיגיטלי עשה קפיצת מדרגה עצומה בעשור האחרון ויעשה קפיצה נוספת בעשור הקרוב. ביצענו קונסולידציה לכל השירותים העירוניים על גבי פלטפורמה דיגיטלית אחת – דיגיתל שלי, כך שנוצרה מציאות שבה התושב לא צריך אף פעם להגיע לבניין העירייה. הוא יכול לתקשר עם היחידות השונות על אותה פלטפורמה דיגיטלית. באותו מקום שהתושב ירשום את ילדיו לגן, הוא גם יוכל לבדוק דו"חות, להירשם לחוגים, לדווח על חור בכביש, ועוד. וכל אלה יחד אמורים לייצר בנק מידע שישפר את השירות והנגישות לשירות לאוכלוסיות השונות, בצורה שקופה. אנחנו גוף שלטון מקומי שמעסיק הכי הרבה מתכנתים – 560 מומחים שעוסקים ביצירת ובהטעמת המערכות הדיגיטליות החדשניות ביותר שקיימות בערי העולם וזה הולך ומשתפר. הטכנולוגיות שמתפתחות עם השנים מאפשרות לנו להנגיש בעזרתן שירותים שונים לציבור מהכוונת תנועה, עדכונים לתושבים על סגירת מקטעי כביש ושינויים בתנועה, אכיפה באמצעות מצלמות ורחפנים ועוד – והכל באמצעות טכנולוגיות שליטה, בקרה ושירות".
"ברמה האישית", הוא מסכם, "חשוב לי לטפל בימים אלה בסיוע לבעלי עסקים בעיר – בכל הקשור למתן רישיונות לעסק והתקשורת מולם – גם התחום זה יעבור מהפכה. פרויקט חשוב לא פחות מבחינתי הוא השירות בתחום החינוך. העירייה הקימה מוקד שירות חינוך ייחודי להורים ולתלמידים שיאגד בתוכו את המשולש של בית ספר, עירייה והורים – והכל יתנהל שם – מדיווח על תקלה ועד רישום למבחנים ודיווח ציונים. כשהפרויקט הזה יהיה מוכן, זו תהיה מהפכה וזה יעלה את רמת השירות בדרך שאין כדוגמתה בשלטון המקומי בישראל".
בשיתוף עיריית תל אביב-יפו
