"מאות תוכניות חדשות מונחות על שולחנו של מהנדס העיר, וכולן למעשה צובעות עבורנו את תמונת העתיד העירונית. על כתפינו מונחת אחריות כבדה לוודא שאנו מתכננים מרחב עירוני טוב, שיענה על צרכי התושבים והתושבות באופן מושכל לאור כל מה שלמדנו על ערים ועל עירוניות טובה בעשורים האחרונים. התוכניות הללו עוברות בדיקה קפדנית שהן אכן עומדות ביעדים בתחומים שונים שהגדרנו במסמך המדיניות בנושא תכנון בר קיימא ואנרגיה", מצהיר ד"ר בעז קידר, מנהל תכנון בר קיימא ואנרגיה בעיריית תל אביב –יפו. המחלקה בראשותו משמשת כזרוע תכנונית בתחום הקיימות בעירייה ושייכת ליחידת אדריכל העיר במנהל ההנדסה, האמונה גם על תכנון מרחב ציבורי. "עיריית תל אביב –יפו מביטה קדימה בנושאים רבים, ובמובן מסוים אנחנו חיים בעתיד. אתגרים עירוניים רבים מתגלים אצלנו לפני שיגיעו לערים אחרות", אומר ד"ר קידר בחיוך. "אינטנסיביות וציפוף מייצרים אתגר אך גם הזדמנויות לעשות דברים אחרת. אנחנו מתכננים היום את המרחב העירוני של המחר, על כן קידמנו כבר בשנת 2012 מדיניות עירונית חדשנית בתחומי בנייה ירוקה. בשנה האחרונה הוועדה המקומית הרחיבה משמעותית את תחולת המדיניות שאושרה פה אחד. מדיניות זו, שחלה על כל סוגי המבנים בעיר (כולל מבני ציבור שהעירייה מתכננת ומקימה), תבטיח מבנים איכותיים ויעילים יותר, ומותאמים למציאות אקלימית שכבר בקיץ הנוכחי אנו מרגישים אותה", הוא מסביר.
תכנון בראי אתגרי שינויי האקלים
ההיערכות לשינויי האקלים לא התחילה בעירייה עכשיו, אלא, כאמור, בשנת 2012 כשתל אביב-יפו, הפכה לרשות המקומית הראשונה בישראל שחייבה את הבונים בתחומה לעמוד בסטנדרטים של בנייה ירוקה.
כיצד עיריית תל אביב-יפו מיישמת את המדיניות שנקבעה באופן מיטבי?
"מדובר ביישום בנייה בת קיימא בכל מהלך תכנוני, החל מתכנון ובנייה של בתים פרטיים ועד למבני ציבור, מבני תעסוקה ומסחר, מרחבים ציבוריים ותשתיות. הנחת העבודה היא כפולה: הציבור דורש עוד ועוד שטחים בנויים למגורים, לתעסוקה, מבני ציבור ועוד, ומנגד, כל בנייה חדשה בהכרח מייצרת פגיעה סביבתית. מקובל לראות מגדלים כתצורת בנייה יעילה, במיוחד עקב 'תפיסת שטח' קטנה ביחס למספר המשתמשים בהם, אך בנייה מסוג זה למעשה מייצרת לא מעט אתגרים סביבתיים שכולנו מרגישים: סינוור וחימום המרחב סביבם, צמצום שטחי קרקע פנויים, בנייה בתת הקרקע, שינוי משטר הרוחות ומיקרו-אקלים סביבם, לדוגמה. בנייה כזו היא בהכרח עתירת מערכות וצריכת אנרגיה, ולראיה, ענף הבנייה אחראי לשליש מכמות פליטות גזי החממה באטמוספירה, ומרבית הפליטות מתרחשות לאורך תקופת חיי המבנה בגין איקלום ותאורה. מטרתנו היא שהבנייה החדשה לא תגביר את החום בעיר, תמזער מפגעי סינוור ורוחות טורדניות, תצמצם סיכון להצפות, תגדיל את כמות השטחים הירוקים בעיר ותכלול מספיק חניות אופניים איכותיות בתחומם, כדי לאפשר תנועה אליהם ומהם באופניים. מנהל הנדסה כולו מיישם עקרונות אלה החל משלב התוכנית המפורטת (תב"ע), דרך תוכנית עיצוב אדריכלית ועד לשלב היתר הבנייה. מחלקות רבות לוקחות חלק במאמץ ושיתוף הפעולה המלא מאפשר קידום תכנון איכותי. לדוגמה, יחד עם היחידה לתכנון אסטרטגי, הגדרנו תקן עירוני לחנייה לאופניים שהוא כפול מהמקובל בבנייה החדשה. כמו כן, יחד עם טלי ברגל, אדריכלית המרחב הציבורי ביחידת אדריכל העיר, הגדרנו כמות מינימלית של עצים שיינטעו בכל פרויקט חדש, ויצרנו דרישות שיבטיחו את שגשוג העצים בעתיד. כעיר שהפכה לאתר בנייה אחד גדול, לפחות במהלך השנים הקרובות, אנו מחויבים לתכנן מרחבים ציבוריים שיאפשרו לתושבים ולמבקרים רגעי אתנחתא מהמולת העיר. אחת התובנות החשובות במהלך מגפת הקורונה היא שמרחב ציבורי איכותי אינו לוקסוס אלא צורך אמיתי שכל תושב בעיר זכאי לו".
"דוגמה לעשייה מסוג זה היא מתחם 'חסן ערפה', שעובר תהליכי פיתוח והתחדשות מואצים בקרבה לצירי מערכת תחבורה עתירת נוסעים, תוך שילובו ברצף הפעילות של מרכז העסקים המטרופוליני. בעלי המגרשים יצאו למהלך של ניוד זכויות בנייה בגיבוי ובתמיכת העירייה שהביאה יצירת מרחב פתוח בלב המתחם, המשלב פארק ציבורי, שתי בריכות חורף ומערכת לאגירת מי גשמים בתת הקרקע. מערכת כזו מאפשרת לנו ניהול יעיל של מי הנגר העילי באירועי גשם קיצוניים שפוקדים את העיר בשנים האחרונות.
"דוגמה נוספת ליישום המדיניות באופן יצירתי היא מתחם שדה דוב בצפון מערב העיר. מדובר בתוכנית פורצת דרך מבחינת תכנון בר קיימא, והראשונה אי פעם בישראל המחייבת כל יזם בתחומה להקים מערכת פוטוולטאית לייצור חשמל על גגות המבנים או בחזיתם, ובכך לייצר לפחות 10% מצריכת האנרגיה של המבנה. מתחמים הכוללים מספר מבנים – לדוגמה מגדל ולצידו מבנים בבנייה נמוכה יותר – יקימו מרכזי ניהול אנרגיה משותפים שיעודדו שימוש יעיל ומושכל בחשמל ויוזילו את חשבונות החשמל של הדיירים בתחומם. עם העלייה במספר כלי הרכב החשמליים ועלייה בביקושים לחשמל, לצד משבר אקלים ומשבר אנרגיה, אנחנו מוכרחים שהתכנון של היום ישקף את האתגרים העתידיים", אומר קידר.
וכאן נכנס לתמונה ניסוח תוכנית אב לאנרגיה לתל אביב-יפו, בפעם הראשונה.
"נכון. באותו אופן בו הבנו לפני כעשור שאם לא נקים רשות עצמאית לתחבורה לא נצליח להקדים את הקטסטרופה התחבורתית שכולנו מכירים, החלטנו לקדם הקמת מערך מסודר לניהול אנרגיה בעיר. כחלק מחברותנו משנת 2019 ברשת הבינלאומית C40 Cities, המונה 98 ערים גדולות ברחבי העולם, ערכנו שתי תוכניות מרכזיות להיערכות לשינויי אקלים ולהפחתת פליטות הפחמן. התוכניות מציבות יעדים עירוניים כגון הפחתת פליטות גזי חממה ב-50% עד 2050. בנוסף, התוכניות מגדירות אבני דרך שיסייעו לעיר להגיע ליעדיה בתחומי התחבורה, פסולת, נטיעת עצים והצללה, ייצור אנרגיה סולארית ואיכות הבנייה. אחד היעדים שהגדרנו הוא לספק 100% מצריכת האנרגיה של העירייה (מבני ציבור, תאורה ורמזורים) ממקורות מתחדשים עד שנת 2030. זה אתגר עצום בעיר צפופה כמו תל אביב-יפו, אבל אנחנו מחויבים לעמוד בו. החברות בארגון בינלאומי מביאה להכרה באתגרים הגלובליים, וכמו כל עיר גדולה בעולם אנו מוכרחים להיערך למשבר האקלים, שהוא אולי האתגר הגדול ביותר שידענו אי פעם".
אילו יוזמות אחרות נמצאות אצלכם בעבודה?
"אתגרי החום (בקיץ) והמים (בחורף), ילוו אותנו בשנים הקרובות וישפיעו על מרקם החיים בכל עיר וכפר על פני כדור הארץ, לא פחות. אלמנט מהותי חדשני נוסף במדיניות עירונית מתייחס לניצול מירבי של מרחב הגגות ששטחו נאמד בשליש מהשטח הקרקעי של העיר – מעל 17,000 דונם (!). בתקופת הסגרים שנכפו עלינו כתוצאה ממגפת הקורונה התחלנו לקבל תמונות מתושבים שפשוט עלו על הגגות כשחיפשו מרחב לצאת אליו לנשום אוויר. הבנו שהגגות הם משאב פיסי אדיר שאינו מנוצל".
קיימות עד הגג
לפי נתוני העירייה בעיר תל אביב-יפו ישנם כ-40 אלף גגות בבניינים בנויים, רובם בנייני למגורים. בדיקה גיאו-מרחבית שבוצעה ביחידת המדידות באגף תכנון העיר העלתה כי 85% מהם עומדים ריקים וללא שימוש.
"עיריות רוטרדם וברלין הבינו כבר בתחילת המילניום כמה חשוב לייעל מרחב עירוני לא מנוצל", מגלה ד"ר קידר ומספר כי בהשראת ערים אלו ובהוראת ראש העירייה, החליטה העירייה לנצל את גגות העיר כך שיביאו תועלת ציבורית, שניתן לסווגה לארבעה סוגים. הסוג הראשון הוא הגג הסולארי. העירייה, באמצעות הרשות לפיתוח כלכלי, מקדמת הקמת מערכות סולאריות על גגות מבני ציבור ומיצללות. כיום פועלים בעיר כ-100 גגות סולאריים על גגות מבני ציבור בהספק מצרפי של כ-8 מגוואט.
סוג שני הוא הגג הירוק, הנפוץ במדינות ארה"ב ואירופה, הכולל מצע גידול קל-משקל ובו צמחייה על גג המבנה. "הגגות הירוקים בתל אביב", מסביר קידר, "מותאמים לאקלים הים-תיכוני וכך מצליחים לשרוד את הקיץ הארוך והקשוח שאנו מכירים. גגות ירוקים מקטינים את שטף החום הסולארי, מייצרים חמצן, סופחים מזהמים מהאוויר ומגדילים את המגוון האקולוגי בעיר, הכולל פרפרים וציפורים. הם מרסנים זרימת מי נגר, בפרט בפרצי גשם עזים, זאת בנוסף ליתרונות האסתטיים, שהרי כל דייר במגדל גבוה מעדיף להביט למטה ולראות גג ירוק ופורח במקום גג טכני עמוס צנרת מזגנים".
סוג שלישי הוא הגג הפעיל, המאפשר לנצל את השטח לפעילויות תושבים קהילתיות או פרטיות. בנקודה הזו מתייחס ד"ר קידר לאפקטיביות של הגגות הפעילים בזמן מלחמת חרבות ברזל.
"העיר תל אביב קלטה כ-35,000 מפונים, כמחציתם ילדים שנקלטו באופן מיידי במערכת החינוך ובכיתות אורגניות, כדי שיוכלו ללמוד יחד. עוד לפני המלחמה התמודדנו עם מחסור בשטחי חצר במספר בתי ספר בעיר, בעיה שהחריפה עם קליטת אלפי תלמידים מפונים. הפיכת גג בית הספר לגג פעיל, במיוחד בבתי הספר בהם הגגות שטוחים, מגדילה את שטחי החצר לתלמידים במאמץ קטן יחסית", הוא אומר בגאווה. הגגות הפעילים יכולים אף להחליף גינות ומרחבים ציבוריים בשכונות בהן כמות השטחים הירוקים מצומצמת יחסית. "בזכות הפיכת הגגות של מבני ציבור לפעילים, הנגשנו מגוון פעילויות לרווחת תושבי השכונה והאזור, לדוגמה לטובת חוגים", הוא מסביר ומגלה כי הוא עצמו משתתף מדי בוקר בשיעור יוגה על גג בניין העירייה בכיכר רבין. גג הבניין נפתח לציבור מעת לעת ומתקיימות בו הקרנות סרטים ופעילויות לתושבים.
לסיום, הגג הכחול מתוכנן לוויסות זרימת מי נגר עילי (גשמים) היורדים מהגג למפלס הרחוב. "זו מערכת פשוטה, זולה ויעילה, גג כחול יודע לעכב סביב 20-30 מ"מ גשם לכל מטר רבוע", הוא מדגיש. "עיכוב זרימת מי הגשם למערכת התיעול העירונית מסוגל למנוע הצפות ו'גלישות'. לגג כחול בודד השפעה מועטה, זו מערכת שעיקר יכולתה בשטחים נרחבים: אם נפרוש 100 אלף מ"ר של גגות כחולים בעיר, נוכל למנוע את אירוע הגשם הקיצוני הבא".
כיצד מתיישבת מדיניות הוועדה המקומית לתכנון בר קיימא, שמעוניינת להעמיד דרישות עבור כל סוגי המבנים שייבנו כך שיעמדו בסטנדרטים ירוקים גבוהים יותר, עם הרצון להוזיל את מחירי הדיור?
"מחקרים מראים שעלויות הבנייה בגין חיוב בבנייה ירוקה צפויות לעלות בכ-2.5%-1.5% בלבד, השקעה שמוחזרת בבנייני מגורים תוך כארבע שנים ובמגדלי משרדים אף מהר יותר. לאחר תקופה זו כבר מדובר ברווח של בעל הנכס או הדיירים לאורך זמן, בעיקר כתוצאה מצמצום צריכת מים וחשמל, וזאת לפני ששמנו תג מחיר על איכות החלל הבנוי. בעולם מקובל לדבר במונחים של wellbeing. אנו מבלים את מרבית חיינו בתוך מבנים. כמה שווה לנו שילדינו ילמדו בכיתות שבהן אור טבעי במקום תאורה מלאכותית, או כיתות מאווררות במקום כיתות ללא חלונות? תחום הבנייה הירוקה צעיר יחסית, אך בעולם כבר מדברים עליו ככלי יעיל גם לצמצום פערים חברתיים. הראשונים שיכולים ליהנות מבנייה ירוקה הם דווקא חברי האוכלוסיות המוחלשות, שישמחו לחיסכון בעלויות השוטפות ולמרחב חיים בריא. כולנו רוצים דירה חמימה בחורף וקרירה בקיץ, מוארת ומאווררת, להימנע מבזבוז חשמל, ולקבל מים חמים בחינם מהשמש. אגב, העלות העודפת הכרוכה בבנייה ירוקה מוקצה ברובה לבידוד מעטפת המבנה - בידוד בקיר וחלונות איכותיים. זו השקעה חד פעמית שנהנים ממנה כל יום לאורך כמה עשורים של חיי הבניין".
בשיתוף עיריית תל אביב-יפו
