במשך שנים חיה עו"ד מאיה קרניאל את מה שרבים מגדירים כחלום. היא למדה משפטים תוך כדי עבודה, השתלבה בתאגיד הרב לאומי "טבע", עבדה לצד עורכי דין בכירים, והייתה חלק ממערכות קבלת החלטות אסטרטגיות. על פניו, המסלול היה ברור, בטוח ומרשים. אבל בפנים, משהו לא הסתדר.
"הבנתי מהר מאוד שזה לא באמת שלי", היא מספרת. "מדובר היה בחלום ילדות שלא הבנתי עד הסוף איך הוא נראה במציאות. הייתי במרוץ, בתפקיד מספק כביכול, אבל לא הרגשתי שאני נמצאת במקום שבו אני הכי טובה, או הכי מחוברת לעצמי".
הספורט, לעומת זאת, תמיד היה שם. היא רצה, התאמנה, ניסתה כמעט כל סוג אימון אפשרי, עד שפגשה את תחום הפילאטיס מכשירים. בניגוד לאימונים אחרים שניסתה לאורך השנים, בפילאטיס היא מצאה שילוב שהיה חסר לה, דיוק ושליטה בגוף, לצד תחושת רכות ותמיכה.
"זה לא אימון אגרסיבי", היא מסבירה. "יש בפילאטיס משהו מאוד מזמין, המאפשר לעבוד על כל חלק בגוף, לדייק את התנועה, ובכל פעם להרגיש אחרת". לדבריה, דווקא הגיוון והיכולת להתאים את האימון לכל אדם ולכל מצב גופני, הם מה שגרמו לה להתחבר לתחום כמעט מיד. זאת בנוסף למיטת הפליאטיס, שלדבריה "תומכת בגוף, מאפשרת לעבוד בצורה מדויקת, ומציעה סוג של נחמה. אפשר לעבוד בשכיבה, להרגיש מוגנת, אבל גם להתחזק בצורה מאוד עמוקה".
כך, בגיל 38 היא עשתה את מה שלא מעט אנשים חולמים עליו, אבל חוששים לבצע: שינוי חד בקריירה. היא עזבה את עולם המשפט, למדה הדרכה וספורטתרפיה, ובהמשך פתחה סטודיו ראשון משלה, Sky Pilates. זה לא קרה מתוך גחמה רגעית, אלא מתוך תחושה ברורה שהיא סוף סוף מצאה מקום שמרגיש נכון. "לא התחלתי מאפס", היא אומרת. "הגעתי עם ניסיון חיים, עם הבנה של ניהול ושל אנשים, אבל הייתי מאוד נחושה. ידעתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות".
מה שהתחיל כסטודיו קטן וביתי שהוקם בשנת 2018 ברמת השרון, הפך עם השנים לקהילה של ממש. כיום מחזיקה קרניאל סניף נוסף של סקאי פילאטיס בשיכון דן בתל אביב, ולאחר תקופה ארוכה של חיפושים ותכנון היא עומדת לפתוח סטודיו שלישי בשכונת החדשה שמוקמת בימים אלו בנווה גן.
סטודיו שהוא בית
למרות ההצלחה וההתרחבות, יש דבר אחד שקרניאל מסרבת לוותר עליו: האינטימיות. "אני לא רוצה להיות בית חרושת", היא אומרת. "זה אף פעם לא היה החלום שלי. אני רוצה שאנשים ירגישו שרואים אותם". ואכן, במקרה שלה, המשפט "סטודיו שהוא בית", מתאר כמעט במדויק את מה שקורה בפועל. הסטודיו הראשון פועל בצמוד לביתה, עם כניסה נפרדת דרך החצר, והאווירה בו רחוקה מאוד ממכוני כושר המוניים. "בהתחלה בכלל לא תכננתי לבנות קהילה", היא מודה. "אבל עם הזמן הבנתי שזה קורה לבד. אנשים מגיעים להתאמן, ואז נשארים לדבר, משתפים, קובעים לקפה. יש משהו מאוד אישי בפילאטיס, במיוחד בקבוצות קטנות".
וזה בדיוק המודל שהיא בחרה לבנות: לא עשרות מתאמנים בחלל גדול, אלא קבוצות קטנות ואינטימיות. ברמת השרון, היא מודה, ההחלטה הזאת הייתה כמעט נגד הזרם. "יש כאן לא מעט תחרות, והרבה מקומות בהם מתאמנים בקבוצות גדולות. אני לעומת זאת הבנתי שאנשים, במיוחד בגילים יותר מבוגרים, מחפשים מקום שקט, אינטימי, כזה שמכירים בו את השם שלהם".
הבחירה בקבוצות קטנות משפיעה גם על האימון עצמו. "כשיש מעט מתאמנים בשיעור, אפשר ממש להתאים את העבודה לכל אחד", היא מסבירה. "מישהי אחת רוצה לעבוד יותר על בטן, מישהו אחר צריך לחזק ידיים, או לעבוד על גב. אפשר לדייק הרבה יותר".
מבחינתה של קרניאל, מה שנוצר בסטודיו חורג הרבה מעבר לאימון. "יש פה שיח אחר. אנשים נשארים לדבר, מכירים אחד את השני, נוצרת קרבה אמיתית". אחת הדוגמאות שהיא זוכרת במיוחד הייתה כשמדריכה אהובה יצאה לחופשת לידה, והמתאמנים התארגנו לבד לקנות לה מתנה ולבקר אותה. "שם הבנתי שזה כבר לא רק מקום שבאים אליו להתאמן".
המקום שבו אימון הופך לאורח חיים
עבור קרניאל, תנועה היא לא עניין של אסתטיקה או טרנד, אלא צורך בסיסי של הגוף. "הגוף חייב לזוז", היא אומרת. "צריך להניע אותו לכל הכיוונים, עם דגש על חיזוק הבטן והישבן, שהם התמיכה המרכזית של הגב. אנשים עסוקים כל היום בלדאוג לכולם, אבל אם ייתנו לעצמם אפילו 50 דקות אימון, זה יכול לשנות הכול. כך, גם לאחר יום קשה, אפשר להרגיש אחרת".
והעתיד? מבחינתה הוא כבר לא עוסק רק בפילאטיס. החלום הבא של קרניאל הוא לבנות מקום שמחבר בין אימון, טיפול והתאוששות, מרכז wellnessבניהולה, בו ייהנו המתאמנים מפילאטיס מכשירים לצד אימוני כוח בקבוצות קטנות, חדר טיפולים, סאונה, אמבטיות קרח, אזורי שיקום ואפילו בית קפה קטן שייצר עוד מקום למפגש אנושי. "אני חושבת שהעולם הולך לשם. אנשים מחפשים היום לא רק להתאמן, אלא להרגיש חלק מקהילה".
בשיתוף Sky Pilates
